אורנים גדול - המלחמה שאחרי המלחמה

נכון, קשה לחורש הים-תיכוני הטבעי לגדול. וגם כשהוא נובט הוא גדל לאט. ונכון שעיזים וחזירי הבר לא אוכלים את המחטנים (בצדק), והם דווקא אוהבים מאוד את בלוטי האלונים ואת ניצרי אלת המסטיק. אבל האלונים, האלות, וכל מי שגדל בחברתם ונותן את הטעם לגבינות ולחלב העיזים, (כמעט) לא נישרפים בדלקות. מכיוון שהם ירוקי עד ואין מתחת ליער הימתיכוני מרבד של מחטים יבשות כנעורת

המלחמה רק התחילה. אומנם ניראה כאילו יש הפסקת אש והלהבות שכחו, אבל מישהו כבר מכין את השריפה הבאה. אפשר כמובן למנוע אותה, לוותר על הקונספציה שגרמה לה ובמקום זאת לחשוב, לתכנן ולבצע.
חשוב עכשיו לעצור. לחשוב. לא לעשות כלום. להתבונן. להבין.
לקח 60 שנה ובאה המלחמה הקטנה והראתה לנו שבכל מקום שבו היה יער אורנים (בעיקר סביב קריית שמונה – השריפות הנפלאות שמצטלמות יפה והתיקשורת טיפחה, כי הן היו תמונות המלחמה הכי דרמטיות שלה), יש המון שריפות.
לעומת זאת, במירון, בגליל המערבי, בכזיב וסביב לצפת ששם נפלו די הרבה קטיושות היו מעט שריפות. מה שנישרף, במקום שנישרף, היו האורנים. היער הים תיכוני הרבה פחות. גם פה וגם בגליל הלבנוני. תשאלו את חיל האוויר ואת החיילים שפתחי הבונקרים של החיזבללה היו חבויים מתחת לסבך שלא נישרף.
12,000 דונם יערות קק"ל, הרוב אורנים, נשרפו במלחמה. זו ההצלחה הכי גדולה במלחמה. ההישג המשותף האמיתי שלנו ושל החיזבאללה. הם בהחלט יכולים לזכות בתואר יקירי מדינת ישראל. כי חוץ מזה שהם שרפו את האורנים (עץ לא מקומי שלא נותן לשום דבר לגדול מתחתיו, לוקח לו עשרות שנים לגדול ולייצר יער לא נעים במיוחד לא לעין ולא למרבץ והוא נישרף בשנייה), הם גם גילו לנו שאנחנו טועים. שיש עוד המון שטחים פתוחים בארץ. מדי יום נחתו המון קטיושות בשטחים פתוחים.
וכשמלחמה יוצרת הזדמנויות לא צפויות שלאף אחד אין אומץ להציע בימים רגילים – צריך לאחוז בהן בכל הכוח. אסור לנטוע מחדש את יערות קרן הקיימת. צריך להמתין. יהודי התפוצות כבר אמרו שיתרמו 300,000 שתילים. תודה. אבל לא תודה. חכו קצת. סבלנות. אינסטנט טבע ניראה ומרגיש כמו אינסטנט טבע. לטבעי ולנכון יש נשימה אחרת. סבלנית. מרגיעה. ארוכת טווח.
התקשרתי לד"ר יהושוע שקדי, המדען הראשי של רשות שמורות הטבע והגנים, "לזכות הקק"ל יאמר" הוא אמר, "שהם לא ישתלו רק מחטנים אלא גם רחבי עלים. אלא שהוויכוח שלנו איתם הוא שיש מקומות שלא צריך לנטוע, שבהם החורש יתחדש מעצמו. וצריך עם זאת לחשוב על מקומות הנופש שבהם יש דרישה ציבורית לעצים."
ולכן, אם משקללים את דברי שקדי ותוצאות המלחמה אז הדבר הראשון שצריך לעשות הוא – להתאפק. לא לנטוע.
נכון, קשה לחורש הים-תיכוני הטבעי לגדול. וגם כשהוא נובט הוא גדל לאט. ונכון שעיזים וחזירי הבר לא אוכלים את המחטנים (בצדק), והם דווקא אוהבים מאוד את בלוטי האלונים ואת ניצרי אלת המסטיק. אבל האלונים, האלות, וכל מי שגדל בחברתם ונותן את הטעם לגבינות ולחלב העיזים, (כמעט) לא נישרפים בדלקות. מכיוון שהם ירוקי עד ואין מתחת ליער הימתיכוני מרבד של מחטים יבשות כנעורת.
מה גם שהוא מגווון, שווה הרבה יותר וכשהוא גדל, שולחים לתוכו את העז השחורה והכבשים כדי שיפתחו את הסבך, יבנו ממנו חורש ניפלא ויעשו לנו גבינות בריח אזוב וקורנית שלא גדלות ביערות האורן. אקו-סיסטמה קוראים לזה.
החיסרון היחיד הוא שצריך לחכות שנה. כי במשך השנה הזו צריך להנביט את האלונים והאלות במשתלות עד שיגיעו לגודל הנכון ויהיה אפשר לשתול אותם ביערות.
אז נחכה שנה. (או עד גשמי הסתיו הראשונים שיוריקו את הנוף בעוד חודשיים)- מהי שנה לעומת שתילה ונוף נכון ולא דליק. זה נוף הארץ – אלונים ואלות ויער ים תיכוני שאליו מצטרפים האחירותם והקידה השעירה והסירה הקוצנית, הלוטם, האזוב, הסחלב, המרווה וכל מה שלא יכול לגדול מתחת לאורנים. לאורנים יש מעכבי נביטה שיוצרים מתחתם מדבר שממה. במשך עשרות שנים דיכאו האורנים בעזרתנו הפעילה את האוכלוסיה הטבעית. ולצידם, על שולי הדרכים, שבין האורנים, ננטעו כל מיני פולשים זרים כמו שיטות אוסטרליות שרק חיכו לרגע הזה כדי לפלוש ולהשתלט על הנוף שהתפנה. צריך לדאוג ולדכא אותם ולישמור על הארץ מפני פולשים. מלחמה לא פחות ראויה. יש עבודה לקרן הקיימת. שיראו שהקרן אכן קיימת ויש לה תוכניות ארוכות טווח. כי הקונספציה של אורנים גדול כשלה כבר פעם.
חכו שנה. תנו לגשמים להנביט. האפר הוא דשן טבעי נהדר. זו טכניקה ביזנטית ישנה לשרוף ולהשקות בעת ובעונה אחת. יש סיכוי שהחורש הים-תיכוני יתאושש מעצמו וילבלב בלי הרבה עזרה. ואיפה שלא, בשנה הבאה, בסתיו, נשתול מאות אלפי אלונים ואלות. אני מתנדב לבוא. אני וחזירי הבר ושפני הסלע והעורבנים וכל מי שהחורש הימתיכוני הוא בית הגידול הטבעי שלו.

השריפה הגדולה בכרמל 4.12.10

כביש 6 דורס
כמה ימים אחרי שנכנסה הפסקת האש לתוקפה התבשרנו כי משרד התחבורה רוצה לקדם במהירות את המשכו של כביש מספר 6. גם אולמרט הביע תמיכה. כאילו לא קרה פה כלום. הפרטת הארץ והנוף נמשכת. "דרך ארץ" היא חברה פרטית. הכביש הוא על חשבונינו. על חשבון הנוף הפתוח וממש לא צריך אותו. הכביש הזה נבנה על חשבון כבישים קיימים. כמו הקטע שבו הוא הולך לחרב את המעבר הצר והיפה שבין תל קשיש שמתחת לטיבעון והכרמל. ועכשיו רוצה משרד התחבורה לקדם אותו עוד צפונה בתירוץ נזקי המלחמה ופיתוח הגליל.
זאת אומרת המלחמה לא עשתה מספיק נזק ועכשיו נראה לכם מה זה נזק להרבה שנים. לנצח.
אם אין לכם מושג איך זה יראה, תעשו מה שאני עשיתי בימים האחרונים של המלחמה, סעו לצפת ורדו ממנה מזרחה בכביש הענק שנבנה אחרי מלחמת לבנון הראשונה בין צפת ומחנה פילון. ארבעה נתיבים לא משומשים לכל כיוון. וזה חוץ מהכביש המקומי, הנחמד בהחלט, שיורד דרך ראש פינה למחניים והכביש שיורד ומגיע לעמיעד, סותם בדרכו את האפיק של העמוד. יש כל כך הרבה כבישים מיותרים בגליל מכל מקום לכל מקום, כך שממש לא צריך את כביש מספר 6. נהפוך הוא – שווה להשתמש בתוצאות המלחמה ולגרוס כמה כבישים מיותרים.
עוד דוגמא לבולענתו של כביש 6 אפשר לראות במחלף תות בואדי מילק. כמה ענק המחלף הנבנה. כביש 6, איזה שם תמים למערכת מחלפים, כבישי רוחב (ואלו על חשבון המדינה – על חשבונינו, חוץ מהכסף שנשלם לכביש שבא על חשבון פיתוח ותחזוקת הכבישים הציבוריים החשובים באמת ), או המחלף שייבנה ויידרוס את הכניסה לעמק יזרעאל מכיוון מפרץ חיפה ועוד לא דיברנו על המחלפים המיותרים צפונה מכך. הגליל הוא ארץ של תיירות. שיופיה בזה שהנוף לא חתוך, שהכבישים לא מהירים מידי. אבל הינה זה בא. כביש 6. פרקי תעשיות. שילוב של בטון אספאלט ומחנק. היה גליל.
צריך לעצור את המפלצת של כביש 6 שממש לא מחבר פריפריה למרכז.
הפיתרון הוא כמובן רכבת. אקולוגית, שיוויונית ושומרת נוף.

לעצור את הרכבת!
מה אמרתי, אקולוגית, שיוויונית ושומרת נוף? כל מה שאמרתי כמובן לא נכון לגבי רכבת ישראל – אחת החברות שקיבלו יותר מידי כסף, מנוהלות באופן שערורייתי, מתנהגת בגבהות לב דורסנית והצליחו להפוך לאנטי אקולוגיות, נגד נופיות ובעיקר בעד עקרונות ההפרטה והנדל"ן.
הרעיון לבנות רכבת לכרמיאל הוא מבורך. הייתי ממשיך אותה עד קריית שמונה על ציר הכביש שמגיע לעמיעד. הגיע הזמן. וכמובן מפתח את רכבת העמק לבית שאן ובזה קושר פריפריה למרכז. וגם אותנו – את המרכז לפריפריה. מזמן התחשק לי לעלות על הרכבת ולנסוע לתל דן. לקחת את האבוב ולנסוע לחצבני. לרדת בתחנת מטולה ולנסוע למסעדה במארג' עיון (יש לבנונית מצויינת מתחת לצומת שעולה לאל-חיאם).
אבל מצד שני, דווקא כמי שאוהב את הארץ שלי, אני חושב שדחוף עכשיו לעצור את הרכבת. יש לי אפילו מן שימחה מגונה בלב שמקפיאים את רכבת העמק.
כי רכבת העמק היא אחד הביזיונות הגדולים שקורים כאן. התיכנון קטסטרופאלי – הקו ובעיקר התחנות.
יצא לי להסתכל על התוכניות. שום תחנה לא במקום. הרכבת הולכת להתעלם מכל התחנות ההיסטוריות של רכבת העמק ולבנות חדשות. קחו למשל את התחנה שהם רוצים לבנות בין כפר יהושוע וטבעון. לא בכפר יהושוע ולא בקריית עמל (החלק התחתון של טבעון ליד תל קשיש). יש שתי תחנות טורקיות יפיפיות בשני המקומות. אבל לא – הרכבת רוצה תחנה שמרוחקת 6 קילומרטים מכפר יהושוע וארבעה מטבעון. למה? כדי שאי אפשר יהיה להגיע ברגל. כדי שלאף אחד לא יהיה נוח ובעיקר כדי שיוכלו לבנות ליד התחנה החדשה בצומת שאמצע שוממקום קניון. מרכז קניות. הרכבת שכחה שהיא לא מרכז רווח אלא בעלת מטרה של הנעת תנועה וקישור אנשים ממקום למקום. היא שכחה שהיא אקולוגית ויכולה למחזר תחנות נפלאות ורוצה להכביד על הנוף הפתוח ולמכור שטחי בנייה ליזמים, להשכיר שטחים לסוחרים, להעמיס עומס תנועה של מכוניות (שהיא אמורה להקל) ולהכריח גם את אלו שיכלו לגור בטווח הליכה מתחנת הרכבת (חלום של כל אורבניסט), לנסוע ולחפש חנייה ליד התחנה החדשה והמיותרת.
התחנה המופרכת באמצע הדרך היא רק משל לכל תחנות הקו שבין חיפה לבית שאן. אין תחנה אחת במקום. ככה זה רכבת ישראל. התחנות נבנות לפי אינטרס כלכלי ולא לפי מה שצריך. גוזלות שטחים פתוחים, יוצרות עומס של תנועה, מענות את התושבים. רכבת ישראל בגיבוי משרד התחבורה וממשלת ישראל.
אז אלו סכנות המלחמה ואלו רווחיה. אני יודע שאנחנו מרוכזים בטנקים קטיושות ומלחמת הכוכבים המתקרבת עם הפרסים. אבל בכל זאת, כשייתפוגג עשן השריפות והדחיפות שבעלי האינטרסים מפזרים, יתברר לנו פיתאום שאנחנו יכולים להילחם ביעילות – אבל לא יהיה כל כך על מה.

תגובת ישאל טאובר, מנהל המחלה לניהול יער ומערכות מידע גיאוגרפי בקרן הקיימת לישראל

תגובתו של פרופסור גבריאל שילר – מהנדס יערן בעיקבות השריפה בכרמל בראשית דצמבר 2010:

מקצועי מהנדס יערן, עבדתי מאז 1969 במחקר במחלקה לחקר היער באילנות, מאז סגירתה ב-1986 עבדתי במחלקה למשאבי טבע במנהל המחקר החקלאי.
רשות הטבע והגנים וכמו כן אגף הייעור של הקק"ל לא למדו כלום מהשריפה שהייתה בשנת 1989 בכרמל, ולא למדו כלום מהשריפה בשער הגיא בשנת 1995. השרפות אז פגעו בישובים ובאנשים.
היכן הם אמצעי המגן כנגד התפשטות השרפות לתוך ישובים. הרי בטוח שתהיינה שרפות יער כתוצאה מגורם זה או אחר? מה עם אזורי חיץ וקווי בידוד מפני אש סביב הישובים?
ולציבור בישובים והמנהיגים ראשי עיר, ראשי ישובים משרד הפנים:מדוע לא דרשתם הקמת קווי הגנה, אזורי –חיץ מפני אש, ומדוע לא ביצעתם קווים כאלו, ביחוד אחרי מה שחוויתם בשרפה של 1989. מדוע לא הונחו צינורת והידרנתים במספר מקומות בישובים הגובלים ביער כדי לעזור לתושבים להילחם באש.
אם הישובים היו מוכנים לקראת שרפות באזור שבטוח שתהיינה בו שרפות התוצאות היו נראות אחרת.
מדוע משרד התחבורה לא דרש הקמת אזור חיץ בין היער ובין הכביש העולה דרך בית אורן לכרמל, מדוע אין אזור חיץ כהגנה מפני אש לאורך הכביש שבין שכונת דניה-האוניברסיטה-עוספיא והיער.

כתבת מחקר רצינית בשאלות אלו עשויה לעורר דיון רציני יותר על אחריות וניהול יער באזורים אורבניים.

בברכה

פרופ' גבריאל שילר