סודן - בצל עץ הלולו  

המכשף צלל שוב, ושוב נמשך על ידי האנשים המבועתים, רעם התופים, קולות השירה. הוא חפן דבר כלשהו מתוך האדמה, מניח בחצי הדלעת המליאה במים ואז הזדקף, פונהֶ אל הבור הקרוב לחולה, מוציא גם משם רפואות שהניח מלך המכשפיםֶ מתחת לאדמה, מניח את הדלעות ליד החולה, מבטיח רפואה שלימה.

בצל עץ הלולו, על האדמה האדומה, עמדו כורסות קנים. השמש האירה מתוךֶעננים אפורים ומקוטבים. מחוץ למעגל הצל של העץ הגבוה והענף היהֶחם. ולח. גדר קנים ובוץ הקיפה את המתחם שבו עמדו שלוש בקתותֶ ושלושה אוהלים ישנים, שכתמי פטריות שחורים התפשטו על יריעותיהםֶהדהויות. ישבנו מחוץ לבקתה הראשית ובכל כמה דקות העברנו את הכורסות לתוך מעגל הצל הנודד. הלולו הוא עץ שמן. אפשר לאכול אתֶהציפה של הפרי כשהוא טרי ואחר כך קולים את הפירות על מדורהֶופורכים אותם כדי להפיק את השמן.

שיניהם של טלאר דנג ושל ג'וק, כשיני רבים משבט הדינקה של דרום סודן, בלטו מופרדות החוצה מתוך החניכיים. עישון מקטרת העץ מילדות.ֶבשדות התכופפו נשים חשופות חזה, שדיהן מיטלטלים אל האדמה, מקטרות ארוכות מליאות בטבק מקומי בין שיניהן. מעבר לגדר המתחםֶ צמחו עצי מהגוני, גזעם כהה וקשה. בזוויות עיניו של טלאר היוֶ חרוצים ברקים שמישהו טבע בהן כשהיה ילד. "למזל." חייך טלאר.ֶשאלתי אותו מה משמעות השם טלאר. "טלאר הוא החסר - זה שםֶשנותנים לאחר מותו של בן משפחה, דנג הוא גשם." טלאר ממונה עלֶיישום חוקי היסוד באזורים בהם שולטת המחתרת הדרום סודנית.

מקטרת סודאנית

נחתנו במנחת של אקוט, 400 קילומטרים צפונית לגבול הקנייתי והאוגנדי, יום לפני כן, טסים למחוז בחר ע'אזל - ים הצבאים, הנמצא מעברוֶהמערבי של הנילוס הלבן. מאתיים קילומטרים צפונה נמצאת העיר וואו שעל הנילוס ומאתיים קילומטרים דרומה נמצאת ג'ובה, בירת הדרום. הערים נמצאות בשליטת כוחות ממשלת חרטום. בידי הערבים. ביןֶהערים, בשטחים העצומים של הבוש שולטים לוחמי ה-SPLA )SUDANֶPEOPLE'S LIBERATION ARMY). מרחב של בקתות בוץ שגגותיהן עשוייםֶקש הדורה מונח אגודות אגודות על קונוס שלד עץ האמית' של התקרה. הקרבות הם על מעברי הגבול. הממשלה הצפונית מנסה להשתלט עלֶ מעברי הגבול הקרקעיים כדי למנוע אספקה מהמורדים, הנהנים מתמיכתֶהעולם האפריקאי. אתיופיה, שב-1991 הפנה מניגיסטו את גבו למורדיםֶמהדרום, מאפשר לצפון לצאת במתקפה דרך שטחו על עורפם של המורדיםֶ מהדרום, החליפה את עמדותיה עם התחלפות השלטון וחזרה לסייעֶ למורדים מהדרום. אריתראיה החלה בשנה האחרונה להילחם נגד החדירותֶ האיסלמיות הפונדמנטלסיטיות שמנחה המשטר בחרטום לשטחה, מסייעתֶבידע ובנשק לדרום סודן. הגבול עם אוגנדה פתוח לשיירות משאיותֶהמדשדשות בדרכי הבוץ לצו'קודום. זאיר מעבירה נשק. בקניה נמצאֶהמחנה הגדול של האו"ם בלוקיצ'וקיו שבקצה הצפוני-מערבי של ימתֶטורקנה.

את טלאר פגשתי בלוקיצ'וקיו - אוסף מחנות אוהלים, מחסני מזון, כליֶרכב ומסלול ממנו ממריאים מטוסי הקראוון והבאפלו לדרום סודן כדיֶ להביא מומחים ואספקה לתוך ארץ שאין בה כבישים, חשמל, טלפון אוֶ מים זורמים פרט לנהרות ולגשמי הזעף בעונה הרטובה שבין יוניֶלדצמבר, ואבק אדמדם וחונק בשאר חודשי השנה. שער הכניסה למחנהֶעומד בצל עץ שיטה ענק שתחתיו יושבים הטורקנה, מחכים לעבודה, בקתותיהם מקיפות את צביר המחנות. הדרך עוברת בין אוהלי הענקֶהקשוחים של האספקה אל רחבת החניה בה עומדים כלי הרכב ששבו מדרכיֶהבוץ הסודניות. לידם עומדים כלי הרכב הנקיים של אלו המנהלים אתֶלוקי, נוסעים בין שדה התעופה המרוחק כקילומטר משער המחנה. מרכזֶהמחנה הוא המשרדים שמאחוריהם חדר האוכל. משמאל לחדר האוכל נמצאֶ הלב האמיתי, המקום אליו מתגעגע כל מי שנתקע בדרום סודן לתקופהֶשל שבועות בעונה הרטובה או היבשה, כשעולה הנהר, כשמתבטלותֶ הטיסות, כשמגיעות השמועות על הנואר העומדים לפשוט על הדינקה,ֶכשזמזום האנטונוב בשמים הגבוהים מבשר את רעם הפצצות המתגלגל. הבר מגיש בירה מהשעות שבהן נשבר חום אחרהצהריים. אז מתחיליםֶ להגיע מי שירדו מהטיסות מסודן, אלו שהתעוררו מנמנום הצהרייםֶבשורות האוהלים והבקתות הנמשכות דרומה מהמשרדים, ואלו המגיחיםֶ מהמשרדים ומבדיקות הרדיו עם אלו הנמצאים בין ביצות הסוד להריםֶ של אתיופיה וזאיר והרדיו הוא הקשר היחיד שלהם עם העולם.

"הי-" אמר טים, סקוטי בן 27 שנולד במומבסה ומועסק על ידי המרכז שלֶיוניצ"ף בבריסל. "רוצה לקנות את הקלטת החדשה הזאת?" הוא הושיטֶ דף נייר מודפס "קח תקרא." האור הצהוב של הנורות, בקבוקי הכמעטֶ ליטר של בירת הטסקה הקנייתית עם ציור הפיל, המוסיקה ברמקולים,ֶהאנשים הצעירים בבגדים הקלים סביב השולחנות, נצנוץ הסיגריותֶ בחצי אפילה, אפריקאים ואירופאים. "הגעת לקטע של המלאכים שלֶ לוקי," גיחך טים כשצחקתי צחוק קטוע. הנהנתי. הקומפוזיטור שהיהֶבמקום וחיבר תקליט על המלאכים של לוקי, על המטוסים המעופפיםֶברחבי סודן. מהשולחן עם הבירות והאנשים הצעירים נראה הפרץֶ הרגשני מטופש. רוב עובדי השטח של המחנה היו בריטים. הפרזות לאֶ היו ראויות להיאמר. בירה ושיחת בארים ארסית היו הדברים הנחשבים. הכניסה לשער בלוקי דמתה לכניסה למתחם בית החולים של מ.א.ש. בוץ, מקלחות ושירותי שדה, בר ואבק זחוח ומבטל של אנשים שפוסעיםֶבקירבה היתרה לצד הלא בטוח.

מלמעלה נראה הנילוס נחש ארוך וחום, מתפתל בתוך המישור שהוא דרוםֶ סודן, מישור ענק המשתרע בין הרמה האתיופית במזרח, ההרים שלֶקניה, אוגנדה וזאיר בדרום, והרכסים המשתפלים מהרפובליקה המרכזֶ אפריקאית במערב. הנילוס הלבן זורם מאגם ויקטוריה, מתפתל בתוךֶ המישור הענק, יובלי הסובאט ובחאר אל ע'אזל מתכנסים אליו, יוצריםֶאת האזור המוצף של ביצות הסוד. בעונה הרטובה, בין יוניֶ לאוקטובר, הופך הדרום לביצת ענק שיתושים וחרקים מתאבכים מעליהֶ כעשן. בעונה היבשה, הופך הכול לעננת אבק, והבקר ארוך הקרנייםֶ נודד בין עצי הלולו והעשב היבש אל הנהרות והפלגים, הגברים שלֶשבטי הדינקה והנואר בעקבותיהם, מניחים לנערות הצעירות לחלוב אתֶ הפרות לתוך דלעות יבשות, שוכבים בצל העצים ומעשנים מקטרותֶארוכות.

המנחת איבך ענן אבק כשקפץ עליו המטוס הקטן, הטייס ההודי הלאֶ ידידותי מצליח לעצור בתוך עננת האבק ולפנות אל קהל המחכים.ֶאנשים שחורים ודקים, מקטרות עץ ארוכות בפיותיהם הביטו בסקרנות, נשענים בשקט על גדר העץ שעל גבול המנחת. נערות חשופות חזהֶ ששדיהן עדיין לא התרפטו מלידות רבות. נשים זקנות ששדיהן מרוטיםֶ מהנקת ילדים רבים, דינקה גבוהים שעורם אפל ומצחם צבוט בצלקותֶ עדינות משוכות כמו קמטים לרוחב המצח. הם הזדקפו בחדות כשצילמתי,ֶמתייצבים למלאכת הצילום שנראתה להם הקדושה במלאכות.

ג'יפ הלנדרובר של רדבנה - הארגון השוודי למען הילד חיכה בפאתי השדה.ֶבניין מעופש ואפל, שריד מימים של שלטון אחר, הכיל את נציגי הצבאֶהעממי של דרום סודן, בודקים את אישור התנועה שניתן לי בניירובי.ֶדרכונים לא מהווים אסמכתא במקומות כאלו. שלוליות ענקיות מילאוֶאת הדרך שבין העצים הירוקים. המסלול התייבש אבל מסביב לו עמדֶהבוש נוצץ ושבע גשם. עשב ירוק וגבוה עולה בתוכו. הג'יפ נסעֶבאיטיות מסביב לשלוליות, חוצה בתוכן. המים עמדו בשלוליות העונהֶהגשומה, עננים כבדים הצטופפו בשולי השמים.

סודן, הארץ הגדולה באפריקה משתרעת על 2.5 מיליון קמ"ר. שני הנהרותֶהמתאחדים לנהר הגדול בעולם - הנילוס הכחול והנילוס הלבן -ֶמציפים בעונה הגשומה הנמשכת בין יוני ונובמבר והופכים את חלקהֶהדרומי של הארץ לעיסה של בוץ, שבה התנועה מוגבלת למרחקים קצריםֶאו לסירות קנו שחורות וארוכות. הדרום, יותר משליש משטחה שלֶסודן, נלחם בערבים המוסלמים של הצפון למעלה מארבעים שניםֶבהתפרצויות ומלחמה שנראית כמין קיבעון של שני מתאבקים מותשים.

"סלאם עליכום." אמרה האשה.

"עליכום הסלאם."

האשה לא היתה דינקה, אלא ממחוזות הנובה - החלק המערבי של הנילוסֶ העליון - ממקום בו השפה העיקרית היא ערבית. הדינקה מדברים ערביתֶקשה ושבורה, לא דומה לערבית הרכה של המזרח התיכון. ערבית שלֶ מקום בו נפגשת התרבות הערבית באפריקאית.

לוחמי דינקה

הערבים הגיעו רק באמצע המאה השמונה-עשרה. לפני קצת יותר ממאתייםֶ שנים. המישורים הגדולים של הסוד, שעל שמו נקראת סודן, היו הגבולֶהדרומי אליו חדרו, הופכים את האזור למאגר עבדים. חלק מהמלחמהֶ בין דרום לצפון בסודן הוא היחס בין סוחר לעבד, אפליה וזלזול,ֶונסיון מתמשך של הערבים מהצפון לכפות את תרבות האיסלם עם חוקֶהשריעה על הדרום.

בזמן שהערבים חדרו אל אפריקה כדי לצוד את הגוף, חדרו המיסיונריםֶ האירופים לצוד את הנפש. מיסיונרים קתולים מאיטליה וצרפת ירדוֶמהרמות של אתיופיה, עלו מתוך המדבריות של צפון קניה או חדרוֶ מאוגנדה ומהשטחים הקולניאליים של בלגיה בזאיר. המיסיונרים ניצרוֶאת שבטי הדינקה, הדדינגה, הנואר והטופוסה, וחלק גדול מחמישיםֶהשבטים המרכיבים את דרום סודן. מניחים את המוקש הבא ליחסים שביןֶ צפון ודרום: הצפון המוסלמי שבירתו חרטום שיוסדה לפני קצת יותרֶממאה שנים במקום בו נפגשים הנילוס הכחול והלבן, והדרום, שבוֶ כנסיות קש אפריקאיות נשרפות ונהרסות בכל פעם שכוח של הממשלה פושט אל תוך אחד האזורים בהם המורדים אינם חזקים מספיק.
מה יש בדרום סודן שמניע מלחמה ארבעים שנה? רעש של מטוס בשמים.
"אנטונוב?"
"לא," חייך טלאר, "את הרעש של האנטונוב מכירות כבר התרנגולות והפרות, והן נעלמות לתוך הבוש." הממשלה הסודנית הפסיקה לשגר את המיגיםֶ והמסוקים לדרום לאחר שחלק נכבד מחיל האוויר המצומצם של סודןֶ הופל לתוך הבוש. האנטונובים טסים גבוה - בגובה של למעלה מ-20ֶ אלף רגל, פוערים את הפתח האחורי ומגלגלים את הפצצות החוצה לעברֶגגות קש הדורה, מחנות הבקר העצומים, פוגעים בעיקר באדמה, בעציםֶ ובמים. טרור אווירי. ליד כל מתחם של ארגון סיוע נמצאת מחפורתֶ אליה נמלטים בעת ההפצצה. מחפורת שמליאה בקיץ בקוברות, ממבותֶ וצפעים, ובחורף במי הגשמים ובבוץ.

טלאר דנג, הדינקה הגבוה שהאנגלית בפיו ללא רבב לאחר ארבע שנים של לימוד כלכלה ומשפטים בניו יורק ובאנגליה, הביט סביבו, במעגלֶ הכיסאות המונחים בצל. ג'רמי, האנגלי בן השלושים וכמה מאוקספם, מוניקה ומרטינה - שליחות הכנסיה הגרמנית, דיוויד הקנייתיֶמרדבנה- הארגון למען הילד השוודי, ראובן, שופט דינקה מקומי,ֶאברהם צ'יף הדינקה ודניאל - מנהל המחנה של יוניצ"ף באקוט. טלארֶאמר שלא צריך יותר מ-3000 אנשים נחושים כדי לערער את השלטוןֶהמרכזי ולשלוט בדרום סודן. שהרי אין יעדים לתקוף. הדבר היחידֶשאפשר לראות מהשמים הוא עדרי ומחנות הבקר הגדולים. הכפרים הםֶ בקתות פזורות שאינן נמצאות במקבצים של יותר מעשר בקתות בבת אחת.ֶאין דרכים, אין קווי טלפון או חשמל, מסילת הברזל מגיעה רק עדֶלוואו הנמאת מאתיים קילומטרים צפונה וגם לשם מגיעה הרכבת רק פעםֶ בשנה, זוחלת בקצב הליכה. ארץ מבורכת לכל ארגון גרילה.

טלאר דיבר על חוקי היסוד של המלחמה, על מעמדם של אנשי אירגוניֶהסיוע בדרום, האם הם נהנים מחסינות דיפלומטית שהרי הגדרתם היאֶ פקידים לא ממשלתיים (NON GOVERMENTAL OFFICIALS). בכל רחבי מחוזֶיירול בו ישבנו, מחוז המשתרע על פני כ-10,000 קמ"ר, היו שלושהֶכלי רכב, כולם של ארגוני הסיוע. סודן נחשבת לארץ האיטית ביותרֶבעולם מבחינת תחבורה, וככל שנעים דרומה, מתמעטים כלי הרכב. איןֶ דרכים, ובעונה הרטובה גם מעט הדרכים הופכות לסיוט של שקיעהֶוישיבה של ימים בתוך בוץ טובעני, בהמתנה לקרקע המתייבשת אינהֶ דבר לא צפוי. בבוקרו של אותו היום נסעתי עם דיוויד להביא אתֶמוניקה ומרטינה - המסיונריות הגרות ליד אפיק הנהר במרחק של כ-30ֶקילומטרים מאקוט. הנסיעה הלוך ושוב נמשכה שש שעות. שש שעות ללאֶחציית נהרות או בעיות מיוחדות. הליכה היא דבר קל יותר למי שחום,ֶלחות, חרקים עוקצים, קוצים וסבך של בוש אינם מטרידים אותו.

מיעוטם של כלי הרכב הופך אותם לכלי תחבורה עיקרי. ומי אחראי אםֶ מתהפך כלי רכב? האם יש לנהג ארגון הסיוע חסינות או שהוא חשוףֶבפני המשפט המקומי?

"ומה על ניאוף?" שאלתי את טלאר, "האם סודן היא כמו קניה שבה נישואיןֶ אינם מסגרת מחייבת, וילד אף פעם לא יודע מי הוא אביו?"

"לא." אמר טלאר, "אחד מהטיעונים החזקים לגירושין הוא ניאוף. אצל ֶהדינקה החברה היא חברה פטריארכלית, גבר יכול להתחתן עם עד חמשֹעשרה נשים. חלקן יגורו יחד, שמחות להשתתף ולהקל אחת על השנייהֶבמלאכת העבודה בשדה." נשים בשדות הסורגום, רוכנות, שדיהןֶמתנודדים כשזרעו, עישבו, עדרו וחפרו בשדות השחורים. מחזיקותֶבפיותיהן את המקטרות הארוכות. "אם תופסים גבר ואשה נואפים, משלםֶ הגבר קנס של עד 70 פרות ופרים. או שיישב בכלא שנתיים. כך גם בפעם השנייה."
"ובפעם השלישית?"
"בפעם השלישית מגרשים את האשה ואין קנס, מכיוון שאשה שנתפשה שלושֶ פעמים בניאוף היא אשה רעה. זונה. אם תופסים גבר עם אשה לאֶ נשואה, הקנס הוא פרה אחת. ואם לא תופסים אותך במעשה עצמו – אין הוכחה ואין קנס." חייך טלאר.
במעגל המתדיינים על החברה העתידית של דרום סודן ישבה אשה. היא לאֶ דיברה אנגלית והיתה נציגתו של ארגון הנשים אותו מדריך האו"ם.ֶג'וק תרגם לה את הדברים. לידה ישב צ'יף הצ'יפים של הדינקה. מחוץֶ לגדר הקנים והבוץ עלה קול תיפוף. שאלתי את טלאר לקולות. הואֶ ביקש מהצ'יף שימצא לי מלווה. אייזק, איש צעיר באמצע שנותֶ העשרים, התלווה אלי כשעזבנו את ואת היושבים מתחת לעץ.

בלוקי, כמה ימים לאחר שחזרתי, ישבתי עם אמרי ברוסט, דוקטורנט צעירֶ מהלונדון סקול אוף אקונומיקס שבלונדון שבא ללוקיצ'וקיו כמעריךֶ של פעולות האו"ם. האו"ם היה בעיני תמיד מעין מכשיר אימפוטנטי, עלה תאנה של אוכלי חינם בניו יורק, בריסל וז'נווה. המפגש עםֶ המרכז האפריקאי של האו"ם בגיריגירי שבניירובי, עם אלפי העובדיםֶומכוניות השרד המצוחצחות, לא נראה שונה. אלא שכששאל אמרי מה אניֶ חושב על פעילות האו"ם בדרום סודן, חשבתי בפעם הראשונה על מהֶ עושים אותם כמה עשרות אנשים צעירים המהווים את הכוח המיתי, אתֶ נציגיו של העולם המפוטם בחלק הזה של העולם. "פעולה סמלית,"ֶאמרתי, "הם התיקווה של הדרום, במקום בו אין סיוע ואין תמיכהֶ אמיתית ומתחננים לכל סיוע, מהווים אנשי השטח את התקווה. ויותרֶמכך, האו"ם בעצם קובע עמדה פוליטית - הוא בעד הדרום, בעד הפרדהֶבין הממשלה הערבית-מוסלמית בצפון לבין המורדים השחורים-נוצריםֶ בדרום. ארגוני הסיוע אינם מזרימים מזון למעשה, כמו שהיה בסומליהֶ- דבר שנכשל לחלוטין, אלא עובדים על תשתיות - חינוך חקלאי,ֶחינוך לרפואה מונעת ובריאות, חינוך, בניית קאדרים, במובניםֶרבים, האו"ם עושה את מה שכל ארגון מחתרת שמחליט להחליף שלטוןֶ עושה - כשיש ישיבה של ראשי המחוזות של המורדים, האו"ם דואגֶ להוציא אותם בטיסות מלוקיצ'וקיו ולהביא אותם לניו-כוש – בירתםֶ הזמנית של המורדים."
לפני שחזרתי לישראל, התקשר אלי אמרי לדירה בניירובי ואמר שהכניס לתוךֶ הדין וחשבון את הדברים בעניין הסמליות.
"מי אתה חושב תומך במורדים?"
"אין לי מושג." אמרתי, "לא ישראל." ישראל הייתה מעורבת בדרום סודןֶבתחילת שנות השבעים. יועצים הסתובבו בדרום. אלא שבעקבות ההפיכהֶשהביאה את נומיירי לשלטון, השכיל השליט החדש לחתום על הסכם שלוםֶ עם הדרום ולשלב את אנשיו בממשלו. עשר שנים הצליחה סודן להתקייםֶ בלי מלחמת האזרחים שהחלה בשמונה-עשר לאוגוסט 1955. כשעזבו עיקרֶ הכוחות הבריטיים את סודן. הממשל הצפוני הוריד ביורוקרטיםֶ מהצפון, מקומם את הדרומיים שראו בכך השתלטות והמשך הניצול. גדודים דרומיים שצוו לעבור לחלק הצפוני של המדינה מרדו. גדודיםֶ אלו נסוגו לכיוון הגבול האתיופי והתארגנו שם כמחתרת האניה-ניה. אניה-ניה פרושה נחש ארסי בשפתו של שבט המהדי החי במזרח דרוםֶסודן. הדרום, שרעיונות על הפרדתו מהצפון עלו על ידי הבריטים כברֶבשנות השלושים של המאה העשרים, החל בקרב הניתוק. ב-1963 החריףֶהסכסוך ושליטי הצפון המוסלמי החליטו ב-1964 לגרש את כלֶהמיסיונרים מהדרום. כנסיות נשרפו והצפון החל במה שהיה בקיא בוֶבמשך השנים - הגלית דינקה ונואר צפונה, אפלייתם המעשית והפיכתֶ רבים מהם לעבדים. שכן המלחמה בין צפון ודרום אינה רק ערבי מולֶ אפריקאי - צפון מול דרום, מוסלמי נגד נוצרי אלא גם מלחמתם שלֶ העבדים בסוחרי העבדים המתיחסים אליהם כאל מעמד נחות. המלחמהֶ נרגעה רק ב-1972, עם עליית נומיירי ומתן אוטונומיה לדרום.ֶהשוואת מעמד הדרום על ידי נומיירי גרמה לאי נחת למוסלמים שרצו בשלטון חוק השריעה בסודן. מ-1977 החריף בידודו של נומיירי בעולםֶ הערבי מכיוון שתמך בהסכם השלום של סאדאת עם ישראל, ובשל כך נאלץֶלשחרר לחץ פנימי וחיצוני ולהחזיר מנהיגים מוסלמים קיצוניים. בֹ1983 איפשר נומיירי למנהיג המוסלמי הקנאי אל מהדי לחזור לסודן,ֶמעיר את השדים הישנים, גורם לג'ון גרנד דה מביור להקים מחדש אתֶ הצבא הדרומי-SPLA. נומיירי, מונע על ידי לחצים איסלמיים אלימיםֶמבית, חידש את המלחמה בדרום, מקווה כי יצליח לגבור על הדרוםֶ וסוף סוף להתחיל לנצל את הנפט, הזהב, האורניום, מאגרי עץֶהמהגוני ואת מי הנילוס הלבן המזינים את ביצות הסוד. הסודניםֶ החלו לכרות את תעלת ג'ונגלי, תעלה שאורכה מאות קילומטרים ומטרתהֶלנקז את מימי ביצות הסוד למקום שבו נשפך נהר סובט לנילוס הלבן. המלחמה, מלחשת על אש קטנה, החלה שוב. אלא שלישראל שוב לא היהֶ עניין בדרום - יהודי אתיופיה היו בדרכם לארץ בעצימת עינו שלֶנומיירי. האם חידש את המלחמה בידיעה שלא יקבלו סיוע מישראל? שהרי לישראל אין אינטרס להרגיז את מצרים. האמריקאים גם הם אינםֶ מעורבים רשמית בסודן שכן הם לא מעוניינים להתעמת עם העולםֶ הערבי. והאו"ם הוא הגוף הנייטרלי שדרכו עובדים ארגוני הסיוע. וארגוני הסיוע מקבלים את תקציביהם מממשלות ארצות הברית ואירופה. טוהר הנשק.

ב-1985 הפכו המוסלמים הקנאים בהנהגת סוורה ד'הב את השלטון, מחדשיםֶ את המלחמה בדרום בכל עוז, מטילים הסגר, גורמים לרעב. ב-1988 עלהֶ צדיק עבדול רחמן אל מהדי בראש מפלגת היזה אל אומה. וב-1989 עלהֶ לשלוט עומר חסן אל בשיר בראש החזית האסלמית הלאומית. מצבו של הדרום היה בכי רע. אתיופיה היתה עם מניגיסטו, תומכת בסודנים, מגרשת את המורדים ולא מאפשרת לדרום להתארגן משם. מצפון תמכהֶמצרים בסודן, למרות היחסים הלא טובים בין שתי המדינות. שכןֶהמצרים, הטוענים לכתר הנהגת העולם הערבי, אינם מסכימים לחלוקתהֶ של סודן ולאובדן חלק מארץ ערבית לטובת מדינה אפריקאית עצמאית.ֶיתרה מכך, מצרים עדין לא איבדה את רצונה באיחוד עם סודן בה היאֶרואה מחוז מצרי. ב-1985 בא הרעב לדרום, מצור שיטתי של הצפון עלֶ הדרום המבודד. ב-1989, לאחר מוות וגלות של מאות אלפים החלֶהאו"ם במבצע "קו החיים לסודן" (OPERATION LIFE LINE SUDAN). האו"ם החליט להציל את הדרום, מחדיר את רעיונותיו בשכבה הדקה שלֶ משכילים שלמדו בחרטום, באלכסנדריה, בקהיר ובבירות האירופיות.
שאלתי את אמרי ברוסט מה יקרה אם יופסקו תכניות הסיוע.
"ימותו רבים?" שתה אמרי מבקבוק בירת הטאסקה הקנייתית. בחצאי החביותֶ מליאות הגחלים שמאחורינו החל להיצלות הבשר לברביקיו של שבתֶבערב. מוסיקה של ריקודים מהבר. "הסיוע החליף את המסחר של הג'לבהֶ- הסוחרים הצפוניים. כי הרי בדרום אין תשלום מיסים, ורביםֶ מלוחמי צבא העם הדרום סודני היו צריכים לחזור הביתה לעזור במידהֶ ולא היה סיוע."

"אז לאו"ם יש עמדה בסכסוך-"

"אני לא בטוח שזה התחיל ככה, משום שהאו"ם הציב לו מספר מטרות עםֶתחילת המבצע והראשונה היתה אבטחת מזון - העברת מזון ויצירת מסחרֶחליפין." בדרום סודן אין צורך בכסף. מלח וסבון הם שני הדבריםֶ החשובים אם אדם רוצה להודות למארחיו או לקנות מזון. המלח- כפיֶשהוא משחר ההיסטוריה משמש כמשמר מזון במקום בו אין מקרר. המלחֶ והעשן. "הנקודה השנייה היתה תוכניות חינוך ובריאות, בניית בתיֶ ספר וחינוך מורים. הדבר השלישי היה חלוקת ערכות הישרדות- מסנניםֶ למים כדי למנוע את חדירת תולעי גיניאה לגוף, חוטי דיג, קנגהֶ (אריג הבד) לנשים, רשתות נגד יתושים למניעת מלריה, עזרה לאנשיםֶ להתיישב מחדש לאחר שהפכו לפליטים. והדבר האחרון היה העברתֶ משאבות יד למים."

אמרתי לאמרי שמהמעט שראיתי, הכל ניראה עדין ושביר.
"כן," הוא אמר " השינוי הגדול הוא במבנה הפוליטי - ביצירת סדר ציבוריֶ רחב יותר."
"אנחנו מדברים על מדינה בלי דרכים, בלי חשמל, בלי תקשורת, בלי תחנתֶ רדיו, בלי כסף ובלי שום דבר מאורגן."
"אתה חושב שהנורווגים מכניסים להם נשק?" שאל אמרי. הנורווגים הםֶארגון הסיוע הנורווגי (NPA) שמסרב לקבל עליו את כללי המשחק שלֶהאו"ם. האו"ם מנהל את כל פעולותיו בתיאום עם ממשלת חרטום, הנורווגים עושים מה שנראה להם.
"