המיניבוס טיפס אל הרמה האנטולית. החום הוקל מעט והשמים התבהרו מהאד החם. הרמה האנטולית. ליבה של טורקיה, של אסיה הקטנה. כאן, במקום בו חוצה אסיה הקטנה את הקו של החוף המזרחי של הים התיכון, מתחילה מזרח טורקיה. האזור שבחמש השנים שמ- 1992 הפך לאזור שבו נטושה מלחמה בין טורקים לכורדים. עיזים וכבשים על השדות הקצורים. לא המרד הראשון. משאיות עמוסות בערימות שקי גרעינים המתנשאות להרים מעל לארגז המשאית נוסעות בזהירות בכבישים הצרים, על עשר קומות השקים המגמדות את המשאיות רובצים נוסעים המחייכים אל הדולמוש הממהר אל אדיאמן. באדיאמן הייתה הרוח. הרוח החורכת של הרמה האנטולית. מגיחה ממערב או ממזרח, שטה במרחבים הפתוחים, מערבלת ערימות אבק. הדולמוש לקחטה היה טרנזיט מהסוג הישן. עמוס באנשים. כאן, שלא כמו באוטובוסים החדשים הנוסעים בין עריה של טורקיה, ולא כבדולמושים החדישים, לא מחה אף אחד על עשן הסיגריות. החלונות לא נפתחו ושרפרפים הונחו בין קצות המושב לדלת. הערב ירד על התחנה המרכזית הקטנה של אדיאמן כשהניע נהג הדולמוש ונסע לתוך החושך, נוסע על פני הרמה החשוכה אל קחטה. אל המקום בו מתחילה כורדיסטאן.

טאטואן

הדולמוש עצר בחושך. הרוח המשיכה לנשוב ממערב למזרח, מטיחה אבק בחושך. הנהג פרם את חבלי הגג והושיט את התרמיל. איש נמוך חיכה בחושך במקום בו עצר הדולמוש. הוא בירך ושאל אם אני צריך מלון. במדריך מתוארת קחטה כמקום רע מאוד של שקרנים וגנבים. עיינתי במדריך המבוהל כדי לראות מה הוא אומר על המלון. לא דברים טובים ולא רעים. איפרן, כורדי נמוך ששערו שחור ופניו רחבים, הוביל אותי דרך חצר עם שולחנות לתוך המלון. הוא דיבר ללא הפסקה. קחטה היא עיר כורדית. כן, הכל בטוח, אפשר לצאת לסיור בנמרוד דאג לזריחה או לשקיעה או במשך היום. התמקחנו מעט ואחר כך ירדתי אל החצר תחומת החומה ושתיתי כוסית רקי. שני נערים התיישבו לידי, מפטפטים באנגלית. איפרן עבר ליד השולחן, מנפנף את הילדים, מנסה לעשות עסקים, לבדוק אפשרויות. הנעימות הטורקית פינתה את מקומה לדחיפות עיסקית. הוא איש רע -אמר אחד הילדים. אני יכול להדריך אותך על נמרוד דאג. הרוח המשיכה לנשוב ממערב. בשתיים דפק מישהו על דלת החדר. ירדתי למטה. 3 תיירים טורקים מאיסטנבול, שני גברים ונערה עישנו שם. אוטוסאן חדש עם נהג מנומנם. השילוט היה ללא דופי. הכביש לא רע. בחושך אי אפשר היה לראות הרבה. הכביש טיפס בפיתולים, עולה דרך הרים שוממים הלאה, למעלה. הכביש התחלף בדרך עפר טובה. נמנמתי בחושך. אזהרות מטיילים על חטיפות המחתרת הכורדית, הפ.ק.ק., ניראו רחוקות ממקום בו נוסע רכב בודד בשעות קטנות של לילה. הרכב עצר ברחבת חניה קטנה. הרוח מחוץ למכונית היתה חזקה וקרה, חותכת. נימלטנו לבניין בנוי בו ישב קצין טורקי צעיר וכמה אנשים. שתינו תה. עכשיו צריך לעלות - אמר אחד האנשים. טיפסנו בשביל הרחב העולה לפיסגה. הרוח היתה קרה ואכזרית, מקיפה את פסגת ההר ומתנפלת מכל הכיוונים, חודרת לתוך שבלול האוזן בכאב חותך ומנקב. הרמתי את שולי המעיל. על הפיסגה, באור האפור של טרם בוקר, התנשאה במת המזבח הפונה מזרחה, אל השמש העולה. מקדש לזריחה ומקדש לשקיעה. היוונים בירכו את השמש העולה, המצרים, הפרסים והכנענים סגדו לשמש השוקעת - לפולחן המוות. האלים המגנים על אנטיוכוס אפיפנס ה - 1 תיאוס גרמו לו להאמין שהוא, מצאצאיו של ניקטור ה - 1 מייסד האימפריה הסלווקית ומזרעו של דריווש הפרסי, שהתחתן עם נסיכה פרתית, הוא מלך-אל. המקדש הנפלא הפונה אל הזריחה. אריות ונשרים לפי המסורת הפרסית - בבלית משני עברי דמויות הענק הישובות ומחכות לזריחה. זאוס, אנטיוכוס, טיכה, הרקולס. הרוח הקרה הנושבת מהמרחבים עטורי הפסגות שנהרות הזורמים לפרת בין צלעותיהם. העננים האפורים לבנים שהשמש מתחילה להאיר בהילה אדומה תחתיהם. מעט הגנה מתחת לפינה הצפון מזרחית של המזבח. בין רגלי הפסלים העצומים היושבים שראשיהם הותזו והם מביטים חיים לגמרי אל השמש. ארס-ארטגנס הרקולס, אנטיוכוס האלוהי, זאוס - אחורמזדה במרכז וצפונה ממנו טיכה- אלת השפע ולאחריה אפולו-הליוס-מיטרה. הרוח, גם כשעלתה השמש הרחוקה, היתה קרה וחותכת. יצאתי מבין ברכי האלים והקפתי את ההר לצידו המערבי, אל כיוון השקיעה. האלים היושבים פה פחות מסיביים מאלו של המדרון המזרחי אלא שהחיות, הנשרים והאריות, עם ציורי הכוכבים האורטוסטטים שהם כל כך פרסים-בבלים. פסלים שחורים וראשי האלים הרובצים על הקרקע.

נמרוט דאג

למטה, בתוך קרני השמש של הבוקר המוקדם, התעטפו החיילים הטורקים הסדירים במעילים ארוכים ירוקים, מזויינים ברובי אף.אן. ישנים, מטולי לאו ואפודים. הם נימנמו באור השמש המוקדמת, נחבאים מהרוח הקרה מאחורי קיר המבנה. בפנים ישבו הקצין והתיירים הטורקים ושתו תה. שאלתי אם יש התקלויות בכורדים. 'יוק.' אמר הקצין, איש צעיר ויפה שמכשיר ראיית לילה מונח לפניו. 'אתה רואה בעצמך. לא כאן ולא בשום מקום אחר.'

ההתפרצות הכורדית החלה ב- 1992. תיירים שטיילו באזור נמרוד-דאג נחטפו על ידי הכורדים לסדרות חינוך על מנת להעלות את הבעייה הכורדית. ומהי הבעייה הכורדית? המזרח משך אותי משום שהיה בו ריח של מלחמה, של אזור שוליים, מעין גבול גדול שכיסה את כל החלק הדרום מזרחי של טורקיה עד למפגש הגבולות של איראן ועירק.

נמרוט דאג

ירדנו מההר דרך אסקי קחטה - קחטה הישנה לארסמיה - בירתם של הקומגנים. נהרות ויערות. הרכב גלש לאפיק הנהר הרחב, חוצה יובלי מים מטפס ועולה מעבר לשוליו של גשר רומאי על פתחו של קניון. בתוך אפיק הנהר הרחב רחצו אנשים מכוניות, נשים ניפצו כביסה על הסלעים. איכר נושא על גבו חרמש חצה את הגשר. עכשיו, אלף מטרים מתחת לפסגה מוכת הרוח, היתה השמש שוב חמה. קילפתי את מעיל הצמר ואת החולצה. קחטה, כמו אדיאמן, עמדה במרכז הרמה השטוחה. הרוח, מתונה עדיין, נושבת על פני העיר. אכלתי ארוחת בוקר של דבש, חמאה, גבינה ולחם נפלא כמו שיש בכל חלקיה של טורקיה. תה.

ירדתי מהמיניבוס במקום בו מתפצלת דרך העפר לכיוון הסכר אתא-טורק. הסכר הענק האוגר את מימי הפרת. המים הטורקיים. הטורקים רואים במים דבר שניתן להם. אין להם חיבה לסורים או לעיראקים מדרום להם.

סכר אתא טורק

הלכתי לאורך עצי הנוי עד לשער. אף אחד לא מנע את הכניסה. בשער מרוחק יותר עמדו חיילים. חום הצהריים. התרמיל היה גדול וכבד מידי. החיילים העמיסו אותי על ג'יפ והובילו אותי פנימה, על דרך עפר רחבה שנסעה סביב צלע ההר. מנהרות טורבינות עצומות בצלע הדרומית שמימין לדרך. ביתן עם חיילים. הם בירכו אותי לשלום והורו שלא אעבור את הסכר. הסכר ניראה גדול מסכר אסואן. אבל אולי היה באותו גודל. עבודה טורקית. מנהרות מגלש מבטון מזויין ירדו סימטריות ומעוצבות מאוד לתוך עמק הנהר. בצד הרחוק של הסכר, מצפון, זרמו המים, צונחים על פני הטורבינות. מאחור, ממזרח, נפרש האגם. אגם ענק. זוחל וממלא עמקים בין ההרים, חודר בקרניים של מים פנימה, מטביע כפרים. בקציהו של האגם, מעבר לאדיאמן, יש מקום לו קוראים הטורקים פריבוט - המעבורת. במקום ההוא, מעל כפרים שהוצפו בים, חוצה מעבורת קטנה וחלודה כל שעה מרחק של קילומטר אגם ומחברת את הכביש שנותק על ידי המים. השמש עמדה במרכז השמים והאירה את הסכר ואת המים הכחולים. החיילים חייכו. כוחה של טורקיה. כשחוצה הפרת לסוריה הוא נאצר על ידי סכר סורי. הטורקים יכולים בימות יובש לעצור את המים הזורמים לסוריה. מה עושים הטורקים עם המים חוץ מחשמל, חוץ מהתאווה לשליטה על ברז המים של המזרח התיכון?

האוטובוס לדיירבקיר נסע דרך שדות הרמה האנטולית. המיזוג מופעל לעיתים ומפסיק. חברת האוטובוסים היתה מדיירבקיר. שתי דיילות לבושות בחולצות צהובות ומכנסיים שחורים הגישו מים, עוגות וקפה. סרט פעולה סיני בטלוויזיה מדובב לטורקית. פעם ראשונה שראיתי דיילות באוטובוסים - ממלכה גברית בה עוזר הנהג ענוד עניבה מכניס את התיקים והמזוודות לתאי המטען ומניח קבלת נייר או פיסת פלסטיק ממוספרת בידי הנוסע. במעט מדינות בעולם יש אוטובוסים כמו בטורקיה.

למעלה מ - % 20 מאזרחיה של טורקיה הם כורדים. 13 מליון. מספר דומה של כורדים חיים באיראן ובעירק. המרד הכורדי בעירק החל לפני כמעט 30 שנים בעידודה של ישראל שראתה בדבר אינטרס אזורי בהפחתת כוחה וריתוק גייסות עירקים למלחמה בצפון המורד עתיר הנפט. עזרתה של ישראל בדיכוי המרד הכורדי ופ.ק.ק. במזרח טורקיה הם המשך למדיניות האינטרסים הישראלית. אלא שהפעם מפעילה ישראל לחץ על שכנות ישירות כמו סוריה ולא ישירות כעירק דרך נשק המים באגם אתא טורק, בסכרים המוקמים על הדיקלה - החידקל.

דירבקיר

כשירדתי מהאוטובוס המפואר בתחנה המרכזית של דיירבקיר, פנה אלי איש דק שניראה בשנות הארבעים לחייו ושאל מנין אני. הוא דיבר אנגלית בסיסית וכשהחמאתי לו אמר:'אני מורה לאנגלית בדיירבקיר. אני חוזר עכשיו ממרסין. המשפחה של אישתי שם,' אם תקבל כורדיסטאן עצמאות אי פעם - תהייה דיירבקיר הבירה. 'אתה יודע שחומות דיירבקיר הן השניות בגודלן לאחר החומה הגדולה של סין?' חום עמד בתוך חומות הבזלת השחורות של העיר. ג'יפ עם חיילים חבושים בקסדות ורובים מופנים אל הקהל הצפוף עבר באיטיות. משאית קטנה שמושביה הושמו גב אל גב במרכזה ועליה חיילים שבידי אחד מהם מקלע. חיילים הילכו ברחובות. מתח באוויר. נכנסתי לפתח המוצל של המלון מהרחוב החם. עמדתי פחות משתי דקות ליד שולחן הקבלה שאיש לא דיבר בו אנגלית ומן הרחוב נכנס בחור צעיר שהתמקח איתי ועם פקיד הקבלה, משכנע את שני צדדים. 'אני אחכה לך כאן בלובי.' אמר אירפן. התקלחתי מיום הנסיעות. הטלפון צילצל. אירפן הזכיר שהוא מחכה למטה. הוא הזמין אותי לשתיה קרה. יחד איתו היה החבר שדיבר אנגלית טובה. הם שאלו מה ארצה לעשות בדיירבקיר. אמרתי שארצה להיפגש עם פ.ק.ק. הם היסו אותי וחייכו. 'אין פ.ק.ק. אבל אם אתה רוצה להיפגש עם מישהו - צריך אישור של לשיכת העיתונות. מחמט הביט בשעון. 'יום שישי, חמש בערב, בוא נלך מהר, אולי נספיק.' יצאנו מהמלון.

'אנחנו שומרי הראש שלך. אנחנו נישמור עליך מפני אנשים לא טובים.' אמר איפראן.

'אני אגיד לך למה לא עניתי לך במלון על הפ.ק.ק. אמר מחמט, 'מכיוון שעל חברות, אזכרת שם או פגישה עם הפ.ק.ק. אתה יכול להיכנס ל- 36 שנים בכלא. או יותר.' בכיכר, מעבר למוכרי האבטיחים והמלונים הניפלאים, עמדו קבוצות של שוטרים מזויינים בקלשניקובים ושיריונית צבאית. מרכז דיירבקיר לא ניראה שונה ממרכז שכם בימים בהם ישב שם הצבא הישראלי. לישכת העיתונות היתה סגורה. 'אתה רוצה שנבוא איתך?'

'בטח שהוא רוצה, צריך!' אמר איפראן, נוזף במחמט בכורדית. 'יש פה אנשים רעים!'

'מה אתה רוצה לעשות?' שאל מחמט, הוא היה דק גיזרה, נמוך ובעל נימוסים טובים בהרבה מאיפראן.

להיסתובב.'

צעדנו מזרחה, לעבר המקום בו יצא הכביש החוצה מהחומה השחורה. מכוניות צבא עמדו או נסעו ברחובות. חיילים חמושים, חבושי קסדות.

'זה הדיקלה.' אמר מחמט . ביוב זרם במפל מרשים ומסריח מחומת העיר, הופך לפלג אפור ומקציף, גולש במדרון של עשרות המטרים אל החידקל. מתחת לעיר נמשך גשר אל הגדה המזרחית. המים היו נמוכים מאוד. 'המים נמוכים בגלל הכותנה. מגדלים יותר ויותר כותנה וכל שנה יש פחות מים.' שוב המתח בין עושרה של טורקיה במים לבין הניצול הלא מאוזן. אל הנהר המתייבש זרמו שפכי העיר.

'רוצה ללכת לשם לראות את הכנסייה? אבל אל תצלם. יש שם עמדה של הצבא הטורקי והם יכולים לירות.' אמר איפראן, מדלג מעל נחל ביוב. המדרון היה מסריח ומכוסה אשפה. שחר התרבות האנושית הוא כניראה היכולת האנושית להתרבות על אשפה. חצינו את הזרם. מעבר לו נבע מעיין קטן מתוך צינור. 'אתה צמא?', לגם איפראן מהמים. טיפסנו חזרה וישבנו על אחת החומות המביטות אל הדיקלה.

'מה אתם רוצים?' שאלתי את מחמט. הוא ניקה את נעליו מבוץ הביוב.

'יש כאלו שרוצים אוטונומיה, יש כאלו שרוצים קונפדרציה והרוב הגדול רוצים לחיות בשקט. אנחנו מוכרי קילמים ששכחו איך למכור - אין תיירים. אני עמדתי לנסוע היום לאנטליה כדי למכור קילמים בחנות. קניתי כבר כרטיס. פה אין עבודה. אבל כשראיתי אותך וחשבתי שתהייה אולי עבודה איתך - באתי למלון.'

'מה אתה עושה?'

'אני מסתובב עם כתבים של עיתונים זרים בגלל שאני יודע אנגלית.'

פנינו מזרחה לתוך חאן ובו חנות קילמים. 'לפה אנחנו מביאים את האנשים לדבר איתם על הבעיות שלנו. רוצה לשתות?' ריאל פוליטיק. 'אפשר להיכנס לחדר פנימי, יהיה שם יותר קריר.' מוכר עם מיכל נחושת צבעוני שטף כוסות מתוך קנקן מים, מוזג שרבט לא מתוק לתוך כוסות מתכת. נסים, חבר של מחמט, איש בן יותר מארבעים קונן על היעדרם של התיירים המפחדים להגיע למזרח טורקיה. 'אתה נסעת כאן - אתה ראית שאין בעיות.' אמר, 'יש לנו קילמים טובים. מצפון פרס ומכורדיסטאן שבעירק.'

שאלתי את מחמט על פתרונות אפשריים. 'אם הורגים יתוש - לא עושים כלום, אם מייבשים את הנהר - פותרים את הבעיות.' החוכמה העממית. הכל נכון ויפה במשפט הזה אם מתעלמים מההבדלים הברורים בין טורקים לכורדים, בכך שמחמט בעצמו זילזל כמה דקות לפני ביכולתם של הכורדים להתאחד ולהקים מדינה, בכך שהאינטרסים הכורדים מחולקים בין 3 עמים - הפרסים - עם עם יכולת רבת שנים שמיעוטים מעולם לא נחשבו בעיניו, הטורקים שתפארת העבר וכוחו הזאבי של אתא טורק מניעים אותם ועירק, למרות חולשתה אין הכורדים מצליחים ליסד בה דבר.

'מה עם אופיום?' מזרח טורקיה היה עד לפני כמה שנים אחד מאזורי גידול והברחת הסמים הגדולים בעולם.

'אין יותר.' אמר מחמט 'כל 5 מטרים בכפרים יש חייל או שוטר. הצרות ב- 92 וב- 93 חיסלו את הכל. אין.'

'אתה רוצה אופיום? חשיש? אנחנו יכולים להביא לך.' אמר איפראן. 'אם אתה רוצה בית זונות אני יכול לקחת אותם אליו, שם הנשים נותנות לך לעשות להן מה שאתה רוצה. מאחורה, מקדימה-'

'תודה.'

'יש לך מאה וחמישים דולאר בשביל זה?'

'אני חושב שאסע לאנטליה. יש לי אוטובוס בשמונה.' אמר מחמט, מסיט את השיחה בחזרה לעבר הכללי.

'תן לי לקנות לך את כרטיס האוטובוס.'

'כבר קניתי.' אמר מחמט.

'אם כך, אני אתן לך את הערך בדולרים,' הוצאתי שטר של 20 דולר.

'אבל אני לא עשיתי עבורך דבר.'

'למה שלא יתן לנו?' שאל אירפאן בזעם 'אנחנו לא אימא שלו, ולא אבא שלו.'

'אני קונה מימך את הסיפור.' אמרתי למחמט. 'היה לי ספק אם הוא נוסע לאנטליה.

'הוצאתי את הכסף האחרון שלי על כרטיס.' אמר מחמט 'ולא נישאר לי כסף אפילו לקנות לעצמי אוכל נסיעה. איך אוכל להודות לך? אתה בטוח שלא תצטרך מדריך בעתיד? אני אקח אותך לכל מיני מקומות.'

צעדתי למלון, איפראן מלווה אותי. 'זה ברור לגמרי, אתה לא אימא שלו ולא אבא שלו ולא דוד שלו. שום דבר זה לא מתנה בחיים. אני הייתי בצבא הטורקי. והם התחילו לקלל אותי. ואז אני התחלתי להשתולל. אני הייתי בוואן. רוצה שאבוא איתך לוואן? יש לך כבר כרטיס אוטובוס?'

'לא.'

רועה בקר

'חכה רגע במלון, אני הולך לברר איזה אוטובוס נוסע לאן.' הטלפון צילצל בחדר לאחר מספר דקות. 'בוא מהר, מצאתי אוטובוס.' 'אין דבר קל מלמצוא אוטובוס בטורקיה. הוא הוביל אותי למשרד החברה הנוסעת לטאט-וואן. 'הם כולם שקרנים, הם יגידו לך שהמחיר הוא יותר גבוה ממה שהוא באמת, מזל שאני שומר עליך. אני שונא טורקים, בטח שאני שונא טורקים, כולנו פה בעד הפ.ק.ק.!' הוא אמר, 'אני לא פוחד מהם. יש לך אולי כסף בשבילי בשביל בירה? אתה מטייל ומגן על אנשים והם חושבים שאתה דוד שלהם או אמא שלהם. אתה מבין אותי? אני יכול לספר לך משהו שמעניין אותך? אנחנו מבני זאזא - מצפון איראן, שבט מדרום כורדיסטאן, יש הרבה כאלו כאן בדיירבקיר. אתה רוצה תה?' הוא הזמין תה על חשבוני ממוכר התה.

'אני הולך לישון עכשיו. תודה.'

'תודה? זה הכל? אנשים חושבים שאתה דוד שלהם, מה זה ארוחה מתנה? אנחנו קורבי משפחה או משהו?'

'חכה רגע.' עליתי לחדר והוצאתי חבילה של 10 קופסאות.

'סיגריות? אנחנו קרובי משפחה או משהו? מתנות? אני יכול לשתות בירה עם זה?'

'מצידי תמכור את זה, כמו שאמרת, אנחנו לא קרובי משפחה ואני לא חייב לך כלום.'

'אני לא אומר שתיתן לי כמו שנתת למחמט, אבל לפחות לכוס בירה, עכשיו כשהוא נסע ואין לי אל מי לדבר-' הוצאתי 250,000 לירות טורקיות, דולר וחצי, ונתתי לו. 'זה מספיק לבירה?'

'תודה איפראן.'

'ומה מחר?'

'מחר אני מסתובב לבד. לילה טוב.'

קמתי מוקדם. המסגדים קראו כסדרם. האיסלאם הגיע לפה עם הכיבוש הערבי. דיירבקיר היא עירם של בני בקיר. דת היא מפלטם של הכבושים והמקופחים. המדינה הטורקית של אתא טורק התנתקה מהדת. באולו ג'מי ישבו הגברים או התגלחו ליד מתקן המים שבחצר המסגד. אחרים התפללו בפנים. פה, מעבר לגבולה של טורקיה, בכורדיסטאן הטורקית, היה המסגד מוסלמי יותר, ערבי. מקום של מפלט מהרחוב. קנקני יוגורט בצל הרחוב וזקן טועם ומוצץ את קצה אצבעו. אנשים ישבו בצל הקירות הנמוכים ושתו תה, כפיות בוחשות ומקישות בדופנות הזכוכית. החידקל מעבר לחומות.

הכורדים הם שבט עתיק. השפה שייכת לקבוצת השפות האירניות למרות שמוצאם ברמות שמסביב לאגם ואן. הם מרדו באירנים במחצית המאה ה- 19, בטורקים בראשית שנות העשרים של המאה העשרים ודוכאו בחריפות, בעירקים בשליש השני של המאה ה- 20 ועכשיו שוב בטורקים. נוודים, חצי נוודים, שנואים וחשודים על ידי כל העמים שהם שולטים בהם. הקילמים הניפלאים של טורקיה ארוגים ברובם על ידי הנשים הכורדיות בחודשי החורף. סומק. הקילם עם החיות המגיע מצפון מערב איראן. כל מקום שיש בו הרים יש שם כורדים. את האיסלם קיבלו כמרבית שבטי המזרח התיכון עם הכיבוש הערבי, נישלטים החל מהמאה ה- 11 על ידי שבטים טורקים.

איפראן הופיע מאחד הרחובות 'אתה רוצה שאבוא איתך לתחנה?'

'לא. אני רוצה להיות לבד.'

בתחנה המרכזית ניגש אלי איש צעיר. 'אני יושב לידך.' הוא אמר באנגלית 'רציתי להתנצל לפניך. האיש בחברת אוטובוסים אמר לי שהביא אותך אליו איש רע, שרצה שהוא יקח ממך עוד מאה אלף לירות כדי שיתן לו. הוא לא רצה, אבל לא היתה לו ברירה. הוא סידר לי לשבת לידך ואמר לי להגיד לך.'

האוטובוס יצא מדיירבקיר, מטפס לכיוון טאט ואן. מחסום בצד הדרך. החיילים סימנו לאוטובוס לעצור. 'הם יבקשו מאיתנו תעודות זהות ודרכונים.' השוטרים עברו דרך האוטובוס ולא הביטו בתעודות. האוטובוס המשיך לנסוע. '7 שנים לא הייתי בטאט ואן' אמר דרוואן גוסם. סטודנט לארכיטקטורה שהוריו היגרו לאנקרה לפני 7 שנים.

'איפה אתה לומד?'

'בדיירבקיר. יכולתי ללמוד איפה שרציתי. הפקולטה בדיירבקיר לא כל כך טובה, אבל לסטודנטים שם יש דיעות דומות לשלי.' הכורדים יוצאים לחפש עתיד טוב יותר באנקרה ואיסטנבול, המהגרים העניים בשכונות הפחים שמסביב לערים. הכורדים היו המכשיר הטורקי בהשמדת הארמנים בשנות העשרה של המאה העשרים. הארמנים עשו יד עם הרוסים בזמן מלחמת העולם הראשונה בתיקווה לזכות בעצמאות. מיליון וחצי ארמנים הושמדו או ברחו לשטחים הרוסיים. הארמנים קיבלו מחוז אוטונומי שיסד להם סטלין. מחוז שהפך למדינה שגבולותיה נושקים לאלו של טורקיה. ולאזרבייג'אן. חוץ ממילים לא התערבה טורקיה לעזרת האזרים במלחמה על נגורנו קרבך. שהשואה הארמנית בה הופעלו הכורדים כנשק השמדה מול הארמנים, מוכחשת על ידי הטורקים.

דרוון שאל אותי על המצב בישראל ומדוע אנחנו הורגים פלשתינאים. לא שמעתי חדשות בעשרת הימים שלפני הפגישה. מדוע אנחנו יורים בכדורי פלסטיק. הוא נתן את הדוגמא של הפ.ק.ק. שהפסיקו להשתמש במוקשים מכיוון שזהו נשק הפוגע לאחר זמן גם בחפים מפשע. האם יש דרך להגן על סיכסוכים לאומיים? מדוע אנחנו יורים בילדים? עוד מחסום של הצבא. ה�