ביקורת התבונה הטהורה - גוגל, אולמרט, פרץ ונסאראללה
שאח  

אנחנו לא מעוניינים ולא צריכים מלחמה. זו, הקטנה, עלתה לנו עד עכשיו בכמה עשרות הרוגים, במאות פצועים ובנזקים של מליארדים. על לבנון אני לא מדבר. זרקנו שם הרבה כסף. סיבוב עם סוריה בגיבוי איראן יעלה הרבה יותר.

אי אפשר לחזות את העתיד. חוץ מקוראי כף היד, מפענחי הקפה ויידעונים למיניהם.
המציאות והסטטיסטיקה מקדימים את הפוליטיקאים שלא מבינים למה ניכנסו, מה קורה, והמסוכן מכל – מה עלול לקרות.
המהלך המתלהם של המלחמה, מאחורינו. עכשיו זה דם ודמעות.  שלב ההתשה. יכול נסראללה להגיד מה הוא רוצה אבל הוא יודע שלבנון חטפה ושמצבו לא משהו.  הוא מנסה ללכד את השורות, להבטיח שהניצחון הוא של כולם. ואנחנו עוזרים לו. ליכדנו את לבנון כמו שלא היתה מלוכדת מעולם. ריסקנו אותה לחתיכה אחת.
מצד שני, גם אצלינו לא משהו ואין אפילו אחד שמדבר על ניצחון.  הצפון עדיין חוטף יום יום והצבא לא עושה את מה שהוא מחוייב לעשות מתוקף שמו  כבר 4 שבועות.
כי עד עכשיו שיחקנו כמו מי שמזמין מט סנדלרים. והאמת – אנחנו די סנדלרים.
בשביל מה גייסנו  3 אוגדות אם אנחנו לא מתכוונים להשתמש בהן ולהפסיק את איום הקטיושות על הארץ? (הסיבה הראויה היחידה לצאת למלחמה לא מתוכננת שנעשתה בלי מחשבה, בלי סיבה ובלי ידיעה אמיתית למה הולכים).
צריך לסיים את המלחמה הזו במהירות. ומסיבות חשובות אותן ניתן לשמוע אפילו מראש אמ"ן. המצב נפיץ. לפחות הוא כבר יודע שאין לו מושג כמה רע יכול להיות והוא מזהיר.  יכולה להיות הסתבכות עם סוריה. אירן מאיימת.
אפשר (ורצוי שעה אחת קודם) לכתוב על מה שיכול להיות  -
כי סכנת המלחמה עם סוריה (שאנחנו יכולים להחטיף לה – אוהו כמה אנחנו יכולים, גוליית שכמונו) תכסה בטילים את כל מדינת ישראל ולתוספת תטיל עלינו אירן את מה שיש לה  וזה  מה שבאמת יכניס פה את כולם למקלטים ויהפוך אותנו למדינת עולם שלישי כשכל התשתיות שלנו הרוסות, אלפי נפגעים ופליטים-
שאח הוא (כניראה)  המצאה הודית שהגיע למערב דרך פרס. בערך כמו החיזבאללה אלינו. יש האומרים שאומן מנצח כי הוא לא עושה טעויות. רב אומן הוא מי שמסוגל ליצפות שלושה מהלכים קדימה.
בואו ננסה להיות רק אומנים.
אז אנחנו יכולים להרוס לאירן את הכור ולדגדג אותם, אבל אנחנו באמת רוצים? איכפת לנו?  
 יש אצלינו שמייחלים למלחמה עם סוריה. אווילים.
העורף הישראלי חסון, אבל להיסתובב אחרי מלחמה של מי יודע כמה זמן עם סד או להיות משותקים מהצואר ומטה –לא תענוג גדול. וזה בערך מה שיהיה פה. מי שיישאר כמובן.
הקטיושות הן רק מתאבן למה שיכול להיות פה. כל העם חזית. לא שליש. כו-ל-ם.
המלחמה האפוקליפטית, שאמריקה דוחפת בשיגיונה כדי לרפא את טראומת עירק שלהם, הרבה יותר מדאיגה - זה לא האינטרס שלנו. ואנחנו לא מוכנים לה ולא מוגנים. חייבים לסיים במהירות את המילחמה בלבנון ובעזה  בתוך ימים ולמנוע את המלחמה ממי שממש מעוניין בה - האיראנים, וכניראה שגם ארצות הברית שרוצה להישתמש בנו בתור עילה להיכנס בסוריה ובאיראן.  מסיבות הומניטריות. חבל עלינו.
אנחנו לא מעוניינים  ולא צריכים מלחמה. זו, הקטנה,  עלתה לנו עד עכשיו בכמה עשרות הרוגים, במאות פצועים ובנזקים של מליארדים. על לבנון אני לא מדבר. זרקנו שם הרבה כסף. סיבוב עם סוריה בגיבוי איראן יעלה הרבה יותר.
אירן לא מסוכנת לנו. היא שיעית. יש שיעים באירן, בדרום עירק וקצת בלבנון. העלווים הסורים קיבלו הכשר מהאימאמים של החיזבאללה  -זה חלק מהסכם החברות בין אסאד לנסאראללה – הם מיעוט, שכן העאלווים לא ממש נחשבים שיעים – הם הרבה יותר תלויים בחיזבאללה מאשר החיזבאללה בסוריה. החיזבאללה הם שמפעילים את סוריה העלווית. לא להיפך.  התיקווה היא  משום הרוב הסוני בסוריה. יש מקום למחשבה שהסונים יתפסו את השילטון בתוך זמן קצוב. או שאסאד יעשה שלום כדי להתחבר עם האמריקנים. מה שהיה בבסיס הרעיוני של המלחמה ב-1982 ולא עבד כל כך.
זו היתה צריכה להיות המטרה של מדינת ישראל. החלפת השילטון בסוריה היתה מנתקת בין לבנון סוריה ואירן. סוריה היא החוליה החלשה. הזמן יגיד. העתיד הלא צפוי שיש בו מלא הפתעות.
ואירן? אנחנו לא שכנים - האיום יישקע. האירנים עלבו באמריקנים לפני כמעט 30 שנה כשהשפילו אותם עם תפיסת השגרירות האמריקנית בטהרן. בעיה שלהם עם האירנים. תנו לי להטיל ספק, עם כל האיומים האירנים, שהם יעשו לנו משהו אם לא ניתגרה.
צעקות החימה והאיומים שלהם הם צעקות של תיסכול על זה שהוצאנו את האוויר מהחיזבאללה. הם ייתגברו.
 יש רגע (שאנחנו מתקרבים אליו בחוכמתנו הנפיצה) שגם סוני ושיעי ישבו ביחד. אין לנו שום סיבה לגרום לאיחוד כזה. זה לא רע בשבילנו שהם בעצמם מבדילים בין פרסי לערבי, בין שיעי לסוני.
ולכן צריך עכשיו לחשוב. זה לא משחק שאח גאוני ככל שיהיה. אלו החיים שלנו. ושלהם.