מידתה הנאצלת של האיוולת  

כי ככה זה אצלינו בלונה פארק של גן השבילים המתפצלים. כולם עיוורים, המתמתיקאי, מתכנן התנועה, הספרן, ראש העיר וכולנו אווילים שממשיכים להתנהג כמו אבק אדם שמחפש פיתרונות בסדקי המדרכת.

יש ביפו שני צירים גדולים צפון דרום – שדרות ירושלים (צינור מיותר, רכבת כבדה שתהרוס אותו, עומס תנועה בכל שעות היום, חרבון מושלם) ורחוב יפת. אלא שאי אפשר לנסוע ברחוב יפת מדרום לצפון, מיפו לתל אביב. כי מול רחוב לואי פסטר הוא הופך חד סתרי. לא ברכב פרטי ולא בציבורי. נניח לרגע לפרטי, נדבר על הציבורי. לקו 10 שיוצא מליד גן תמר (קפה פול) לוקח 25 דקות להגיע משם ליציאה מיפו בדרך פתלתלה. ברגל, אדם הולך לאיטו את אותו מרחק 15 דקות. למה? כי אין שום אפשרות לנסוע ביפו מדרום לצפון בדרך הגיונית. אפשר כמו המים למצוא סדק ולהתפתל דרכו. אפשר כמו האבק, להצטבר על כל מרזב וכרכוב ישן. אפשר כמו האור, לחמוק דרך החווקים. אפשר אפילו ללכת בקו ישר בין קפה פול לכיכר השעון, אבל אין שום אפשרות אנושית להניע מכונית ולנסוע ישר , כמו שממליצים היוונים הקדמונים (שהלכו והותירו אותנו עם האיוולת והאווילים) לתל אביב.

למה? אולי כי יש את המאפייה של אבולעפיה שנמצאת בקרבת השעון, ומכיוון שאבולעפיה הוא אחד מתורמיו של ראש העיר, צריך לדאוג שמכוניות יוכלו לחנות לידה ולחסום את הכביש. זה מה שהעירייה עשתה בחודש האחרון במסווה של שיפוץ כיכר השעון.

כי בעצם ולצורך האמת הפשוטה, אין, ולא היתה מעולם, שום סיבה למנוע את רחוב יפת מלהיות דו-סיטרי לכל אורכו מבת ים ועד השעון ואחר כך. חוץ מהסיבה הפשוטה שזה ימנע מאנשים לחנות רגע ולחנוק את התנועה ליד אבולעפיה.

שלא תחשבו שלא שאלתי ולא שלחתי מכתבים לעירייה. ענה לי אחד, אנג'ניר שלמה פלדמן, מנהל אגף התנועה בעיריית תל אביב. הוא כתב לי שרחוב יפת צר מידי מכדי לאפשר תנועה דו סטרית של תחבורה ובכללה אוטובוסים. אחר כך הוא המציא כל מיני תירוצים מוזרים של רמזורים, פריקה וטעינה וחניה לרחובות. באמת חבל להטריח באוסף המוזרויות שהוא המציא.

אוי פלדמן. שמע (ושמע גם חולדאי - אחראי ישיר ורב מענים), אני עשיתי את מה שאתה אף פעם לא עשית – ללכת המון ביפו לתל אביב ובחזרה, לנסוע ברכב פרטי ובאוטובוס. אני , כמו 50,000 אחרים, גר פה. ורוצה גם לחיות וליהנות. לא לסבול בכל יציאה מהבית. נימאס. נימאסתם עם התירוצים הטפשיים שלכם..

שמע. הלכתי ומדדתי בשבילך: רוחבו של רחוב יפת, בנקודה הצרה ביותר שלו , מול יפת 54, הוא 6 (שישה) מטרים, ושם הרחוב דו סטרי ולפחות שני קווי אוטובוסים עוברים וחולפים אחד על פני השני די הרבה פעמים ביום. ואין שם אפילו מדרכה. החוק ותקנות התעבורה מגדירים רחוב דו סיטרי בין רוחב של 5.60 ל-6.20. הדרישה שברחוב כזה יוכל אוטובוס לעקוף את השני אם הראשון נתקע.

לנו אין את האפשרות המבורכת הזו. אנחנו תקועים פה כל כך הרבה שנים בגלל המתכננים חדלי האישים והאווילים של עיריית תל אביב. אנחנו תקועים. לא בגלל דן. בגללך פלדמן בגללך חולדאי.

ולעומת זאת, במקום בו הופך הכביש לחד סטרי, בפינת רחוב פסטר היורד אל יפו העתיקה, רוחב הכביש במקום הצר ביותר שלו (שהעיריה צימצמה בכוונה כדי להוכיח שהוא צר) הוא 7.60 מ'. לאחר צימצום.

רוחב הכביש (שהעירייה הפכה לחד סטרי) שמצפון ללואי פסטר, צפונה עד אבולעפיה והשעון, הוא 9 מטרים. תשעה. ולכן הוא חד סיטרי. מ.ש.ל.

ולכמה הצרה העירייה את הכביש בפינת השעון כדי לייצר מפרץ חניה ממוסד למאפית אבולעפיה מרוצפת באבן ירושלמית? מדדתי. 6.90 מ'. רוחבו המקורי של הכביש היה עד לפני שבועיים 9.10. כמו כל ההמשך. אפילו יותר רחב. אבל מה העירייה לא תעשה כדי לחרע את חיינו ולהראות לנו מאיזה צד מרוח הבייגלה..

כי ככה זה אצלינו בלונה פארק של גן השבילים המתפצלים. כולם עיוורים, המתמתיקאי, מתכנן התנועה, הספרן, ראש העיר וכולנו אווילים שממשיכים להתנהג כמו אבק אדם שמחפש פיתרונות בסדקי המדרכת.

צריך ראש עיר שגדל בקיבוץ והתחנך אצל כוהני השמאל הישראלי כדי לישם בקלות ומתוך חיבה את מה שנקרא יחסי הון שילטון שתוצאתם היא הקפיטאלזם החזירי – העדפתו של עסק אחד על פני ריווחתם וזכויותיהם האלמנטריות של חמישים אלף אחרים.