מזבח הכסף  

מלחמה היא עסק רווחי לפוליטיקאים, לעומת שלום שהוא רווחי לבני אדם אבל רע מאוד לפוליטיקאים

השבוע סיפר לי מכר מהשכונה שנסע לטול כרם, שהפת"ח מגיע לבתי הילדים ומשלם
להורים 150 שקלים עבור יום עבודה של ילד. עבודה פטריוטיות – לזרוק אבנים על
חיילים. גם פטריוטי, גם רווחי, גם מצטלם טוב. אין לי סיבה לפקפק בסיפור הזה,
אולי משום שאני גר ביפו והמכר לא נמנה עם כוחות הביטחון של אחד הצדדים. מצד
שני, שמעתי לפני כמה שנים שישראל מעבירה כספים לחשבון סודי של ערפאת.
הוא לא היחיד. זו הנורמה. ברצועה אומרים שסעיב עריקאת (אחד הדוברים המחוננים
של הפלסטינים בעימות האחרון) בנה את ביתו (מיליון וחצי דולר בלי מס על שלוש
קומות וחצר גדולה) שבעזה בכספים שהעבירה ישראל. הזיכרון קצר, אבל שירותי
הביטחון של ישראל הם שהקימו את החמאס כמשקל נגד לפת"ח ברצועה. הצלחה ענקית.
ובכל מיקרה, הרי לפי ההסכמים ישראל ממשיכה להעביר כספים לרשות, ואני מבטיח
לכם שזה לא הפסיק לרגע. יכול אדם לשאול מה קורה כאן לעזאזל? אפשר לענות רק על
העזאזל. משם כנראה מביאים את הכסף ולכן ערפאת שלח לשם את ברק. אז מה באמת
קורה?
אה, יש לזה כמה הסברים. ההסבר הפשוט הוא שהכוח המניע בעולם הוא דם, ושבלי דם
השמש לא תזרח. זה רעיון ישן. הוא מופיע במיתוסים הקדומים של מרכז אמריקה, אצל
הטולטקים, המאיה והאצטקים. השמש במסעה הלילי עוברת דרך העולם התחתון וכדי
להיוולד כל שחר מחדש היא מאבדת דם – הצבע האדום של הזריחה. כדי לספק לשמש את
היכולת לזרוח כל בוקר מחדש, מקריבים הכוהנים את שבויי המלחמה - עוקרים את
ליבם ושופכים את דמם על מזבח שבראש הפירמידה. ככה זה עבד במרכז אמריקה 2,500
שנים. ככה זה עובד אצלנו. הדבר הנחמד הוא שהאצטקים האמינו שמחזור שמש נמשך 52
שנים ועל מנת למנוע את קריסת העולם יש למזוג עליו דם. זה מקרי אבל מתאים משום
מה גם ללוחות הזמנים שלנו. אז מה הקשר?
סטטיסטיקה וטרגדיה
מניפולציה. על מנת לאחד קבוצה ולהפוך אותה לאגרוף של ברזל צריך להפחיד אותה
בטקסים קמאיים ולשפוך דם. עדיף על מקום קדוש. מי התחיל זה בכלל לא חשוב.
ערפאת וברק מתייחסים אל אנשיהם כאל ז'יטונים לבזבוז, כמו בקזינו ביריחו. לא
סתם ערפאת מחייך. גם משלמים לו, גם יש לו המון דם לבזבז.
אחרי כל יום כזה זורחת שמש אדומה ונהדרת בשבילו ובשביל ברק, שחשב שאפשר להתל
בציניות בכל שותף או יריב פוליטי. ברק מגלה שמולו עומד ציניקן שלמד מזמן
שמלחמה היא עסק רווחי לפוליטיקאים ועסק מפסיד לבני אדם פשוטים, לעומת שלום
שהוא רווחי לבני אדם אבל רע מאוד לפוליטיקאים. זה כמעט הדבר היחיד שהם
מסכימים עליו. זו הסיבה שהם מדברים בטלפון. לתאם עמדות ופקודות תשלום. אחרת,
במקום לפוצץ לבניינים ולילדים את הצורה, היו מפסיקים לשלם לערפאת ולרשות. היו
סוגרים את שדה התעופה בדהניה, מפסיקים את עצימת העין במעבר הסחורות, ומחרבים
את הקזינו ביריחו (המטרה השווה היחידה בשטחי הרשות).
האם המצב באמת רע? תלוי איפה אתה יושב. אם אתה פוליטיקאי, בעל בית חרושת
לכדורים, בונה מצבות, כהן דת או עיתונאי שמתפרנס מקרבות – המצב דווקא השתפר.
אם יש לך ילדים בגיל הלא בטוח, אין לך מטוס פרטי והרבה כסף לצאת מפה בזמנים
לא נוחים, וכל מה שאתה רוצה זה לחיות בשקט ושלא ישפכו את דמך על מזבח הפחדים
– אז מצבך קצת פחות טוב.
האם זה מסוכן באמת? לא באמת. הכל משחק. תוך כמה שבועות עד חודשים יהיו מאות
או אלפי קורבנות משני הצדדים. אבל תחלקו את זה על תשעה מיליון ישראלים
ופלסטינים ותראו שזה לא כל כך הרבה.
או כמו שאמר סטלין (אחד מהכהנים הגדולים של פולחן הדם): 20 מיליון מתים זו
סטטיסטיקה, מוות (מתוקשר) של ילד אחד – זו טרגדיה איומה.