דרך קירגיזיה:

מבישקק דרך מעבר טורגארט
זה המעבר האזרחי מקירגיזיה למערב סין והוא פתוח לתנועה אזרחית מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20. אפשר להגיע אליו עם תחבורה מקומית וכן עם מונית – מיניבוס מבישקק. אפשר בנסיעה ישירה להגיע למעבר ב-8 שעות נסיעה. אפשר גם לןלון בדרך בעמק הנארין במחנה יורטות. צריך להגיע למעבר עם ויזה סינית ועקרונית הסינים היו רוצים שיחכה נציג סיני בצד הסיני של הגבול.
בין שני מעברי הגבול – הקירגיזי והסיני, יש שטח מפורז של אף אחד שנמשך על פני 20 קילומטרים. עקרונית אין תנועה באזור – אבל הרוסים (שמפעילים את מעבר הגבול בתור הצבא שמנהל את חבר העמים של מה שהיה ברית המועצות), מוציא משאית שמעבירה את הנוסעים לצד שני.
כדאי שיחכה רכב סיני בצד השני למרות שאפשר למצוא מקום על משאיות סיניות שמחכות בגבול.
מעבר הגבול הרישמי נמצא כ-3 שעות במורד הכביש שלאורכו אפשר לראות נוודים קירגיזים וגמלים דו דבשתיים.

עמק הנארין
לאורכו עולה הכביש מבישקק לטורגארט. חלקו נאה מאוד ויש בו כפרים קירגיזים כשהדבר המרשים בהם הוא שדות הקבורה – שניראים כמו מחנות אוהלים או כפרי מתים בין הכפרים של החיים.

מאוש לאירקישטאם

אוש
אוש היתה העיר הראשונה אליה הגיעו השיירות מקשגר בדרכן אל עמק פרגנה ואל קוקאנד, טשקנט, סמרקאנד ובוכרה. שבועים או שלושה שבועות לחצות את הפמיר. בתים נמוכים מצידי הכביש, נהר החוצה בין שתי צלעות הגבעות עליהן בנויים הבתים. הר המתנשא במרכז העיר ועליו צומח יער ירוק. ובמרחק, מעבר לאד העננים, ההרים המתגבהים של הפמיר. גג העולם. מפרידים בין ברית המועצות, אפגניסטאן וסין

אתרים:
הר סולימאן
הר סולימאן הוא גבעה שמתרוממת מעל אוש. אפשר להגיע במכונית עד לשני השערים התחתונים משני ידי ההר. שני הצדדים טובים לעליה ולירידה באותה מידה. בצד הצפוני יש שער מוסלמי בתחתיתו של שביל בטון שמפס אל ההר. מתחת, בתוך סבך המבנים אפשר לאות מסגד חומר.
הטיפוס להר לא נמשך יותר מ-20 דקות בקצב סביר ועל ההר יש קבר לבנים קטן. שהוא: מואזולאון חדרתי א-שוב אבן בלקיאח סולימן.
נשים וגברים באים לפה להתרפא.
המאוזלאון נמצא המזרחי של ההר, מביט אל ההרים הרחוקים. לכיוון סין קשגר שמעבר להם. עץ צומח כניסה. לפי האגדה סולימן הערבי הגיע לפה רכוב על שטיח מעופף, הוא עצר על ההר וראה שהכל ישימון. אבל מכאן, מההר, הוא ראה שבפמיר יש מים ואז הוא התפלל והמים הגיעו לכאן. מאז נקרא ההר הר סולימן. לאחר מכן הוא חזר על שטיחו המעופף ונקבר באחד ההרים, אף אחד לא יודע היכן. לפני כמה שנים באו ארכיאולוגים האתאיסטים לחפור כאן. הם חפרו והוציאו את העצמות, וכל לילה, העצמות חוזרות למקומן. איש קדוש.
ומאז אנשים באים להתרפא באבן סולימן, אללה נותן לעקרות פרי בטן. שיכורים באים הנה אחרי שתיה רבה, אם הם מניחים את הראש על הסלע-השיכרות נפוגה .
מתחת למוזולאום יש מקום מיוחד בסלעים ליד, לברך, לרגל ולכאבי גב. אם שוכבים במגלשה מסויימת על הסלעים החלקים, איפה שסולימן שכב והסלע קיבל את צורת הגב שלו - הכאבים עוברים

האגדה הקדומה של הר סולימאן:
שואן דזנג, נסיך עולי הרגל, הבודהיסט הסיני שנסע דרך מרכז אסיה למרכזי הלמידה של המאהיאנה, המרכבה הגדולה, במאה ה-7, חזר דרך אוש. מלווה במשמר הכבוד של שני מלכים, הרשה ההודי וקומרה מלך אסאם, כשעל גבות הפילים צלמי בודהא וכתבים. כשהגיעו לממלכת אוש, על פסגה קרחת ובודדה לא הרחק מהבירה, הם מצאו סטופה בודהיסטית. לפי האגדה המקומית, כמה מאות שנים לפני כן, הרעידה סופה אדירה את ההר וגילתה מסתגף ענק מימדים ששערו הארוך כיסה את פניו וכתפיו והוא יושב על ההר, עיניו עצומות שנים לאין מספר. החדשות התפשטו במהירות ואנשים החלו להביא מתנות מכל רחבי הארץ. במהרה נערם תל גדול והמלך נועץ באחד הנזירים לדעת מיהו המסתגף. הוא קדוש שהגיע למצב של מעבר לחידלון ולכן גדל שערו לאורך כזה. אמר הנזיר. האם יש דרך להוציא אותו מהטראנס? שאל המלך. צריך לרסס את עורו בחלב, מכיוון שאם מעירים אדם הנמצא בטראנס בבת אחת, נשמתו החיה על בשמי השמים ממריאה וגופו מתפורר באחת. צריך חלב שיחלחל לתאים היבשים להחיות את הגוף. שפכו חלב אמר המלך והשמיעו את הגונג. הסגפן בן האלף פקח את עיניו. איזה מין אנשים אתם לובשים את בגדי הקודש? נזירים. ואיפה אדוני ומורי בודהא קסיפה? נכנס בשערי הנירוונה לפני זמן רב, ענו הנזירים ברוך. האם השיג בודהא סקיאמוני את האיזון המוחלט של ההארה המושלמת? כן. גם הוא הגיע לפני זמן רב למנוחה שבאין. כששמע הקדוש את המילים האלו, הוא עצם את עיניו, הרים את ידו לשיער, הסיט אותו מפניו, ועלה ישר לשמים, גופו מעוכל בלהבות שמימיות. האפר שנשר מעצמותיו נאסף על ידי המלך ונתיניו, נקבר באותו המקום שעליו נבנתה הסטופה גדולה.

שביל יורד מההר לדרום מזרחה.

שוק
השוק נמצא על גדת הנהר, במקום הנמוך של העיר. אנשים משחקים שאח בצ'איחנה ועשן עולה מדוכני הקבאב. קירגיזים לוגמים מרק עם נקנקיות בשר סוסים. לחם טורקמני עגול וחם, מנוקב חום בהיר נערם על עגלות ליד הפירות והירקות הבהירים. מעבר להם נערמו אבטיחים ומלונים. קירגיזים חבושים בכובעים קירגיזים-טירולים מעשנים סיגריות בקריסת רגלים. שוק נחמד.

מלונות
מלון אוש אינטוריסט –זהו אחד המלונות הגרועים בעולם שאירח בין כתליו את סיר אדמונד הילארי כובש האוורסט ואותי במסעי ב-1991 על דרך המשי. מוטב להימנע.
מים חמים במלון אינטוריסט באוש הם מצרך חצי נדיר אבל לעומת זאת יש בירות סיניות. הגבול כאן פתוח ומשאיות עוברות ומביאות סחורה במלון יש מסעדה ותזמורת שמנגנת מוסיקה לריקודים.
יש בעיר עוד מלונות שחלקם משפחתיים ומחיריהם עומדים על 20-40$ לחדר.

סארי טאש

אחד הכפרים השווים ביותר שיש. הדרך אליו מאוש נמשכת 7-8 שעות בכביש יפה להלל עם תצפיות נאות.
המראה מסארי טאש אל כל הפמיר וההרים השמימיים הוא אחד המראות הנפלאים שיש של רכס הימלאי באזשהו מקום. שווה עד מאד.
אפשר ללון במקום ביורטות (אוהלי לבד) או בבתי אנשים. שווה לצאת לטיולים מהמקום, להשתמש בו כבסיס יציאה להרים ולערבה הסמוכה אליו. אחד המקומות הטובים שיש במרכז אסיה למי שרוצה נוודות, הרים גדולים ומקום רחוק באמת.

אירקיש טאם

לעומת סארי טאש, אירקיש טאם הוא מקום שיש בו את כל החסרונות של עיירת גבול. דרך לא סלולה וקשה בת כ-8 שעות מובילה לאירקיש טאם מסארי טאש. הדרך יפה ושווה. המעבר עצמו יש בו המולה של מעבר מסחרי, מבריחי, גנבי בין קירגיזיה לסין.
בין הגבול הקירגיזי למעבר הגבול הסיני יש כקילומטר (עליה) . אין אפשרות (לפחות לא היתה ב-2004) לחצות את המעבר מבלי שיחכה סוכן מהצד הסיני של הגבול, אם כי אפשר לנסות.
השוטרים במעבר הסיני קשוחים מאוד ואם המעבר סגור – יהיה הנוסע תקוע בשטח ההפקר שבין הישות המרכז אסיאנית לסין.
אחד המעברים היפים באסיה.

טורקיסטאן הסינית, אוייגוריססטאן שינקיאנג (המחוזות החדשים - סין)

החלק המערבי של סין הוא רכש חדש יחסית. אפשר להחיל את הסיניות של המקום מאמצע המאה ה-18

הכיבוש הסיני:
שיאן, צ'אנג אן של מרקו פולו, היתה בירת ההאנים שיצרו את האמפריה הסינית, אחד מעידני הזהב הסינים בין המאה השלישית לפני והמאה השנייה אחרי הספירה, משם שלח הקיסר וו די את ז'נג צ'יין לחצות את ההרים השמימיים כדי להגיע למקורות סוסי המלחמה של פרגנה ב-138 לפנה"ס.
וו די, בנו של מייסד השושלת ההאנית, שלט שנים ארוכות, מ-145 ועד 87 לפנה"ס, ימי ראשית שלטונו, היו גם ימי התהיות הגדולות. הוא לא הצליח להבין מדוע הקיסר השמימי שעלה במרכבתו לשמים קבור בקבר שניתן לגעת בו ביד. גם תשובתם המתחמקת של יועציו, שהקבר מכיל את הכובע והגלימה, לא ספקה אותו. הוא רצה לדעת לאן הולכים ומהו אלמוות, מתאכזב מהקוסמים שהבטיחו להפוך ציניבר לזהב. הוא חיפש את התשובות ברחבי ממלכתו, בין 60 מליון נתיניו. תשובות לא היו. מעבר לחומה הגדולה פלשו מזמן לזמן ההונים הלבנים. השיונג נו (HSIUNG-NU). הצבא ההאני לא הצליח למנוע את חדירתם מכיוון שההונים, שכמה מאות שנים לאחר מכן יחצו את גבולות הדנובה ויחריבו את רומא, היו מהשבטים הנודדים שנעו במרחב הערבות העצום שבין גבולות סין להונגריה ורכבו על הסוסים המרכז אסיאנים, מזרם הסוסים קרי הדם. סוסים נמוכים ומוצקים, בעלי עמידות גבוהה וכוח רב שצוארם משתפל קדימה ושערותיהם ארוכות. ז'נג צ'יין ניסה לחצות את ההרים על מנת לעורר את היואה-צ'י, שבט נודד אינדו אירופי בעלי שיער אדום ועיניים כחולות, שהובס על ידי ההונים שנים לפני כן וראשו של מלכם הפך לפי המסורת המקומית לגביע שתייה בידי מנהיג ההונים. היואה-צ'י חצו למרכז אסיה והתיישבו בסמרקאנד. הקיסר וו-די רצה לאיים על ההונים ממערב, להטריד. אלא שז'נג צ'יין נלכד על ידי ההונים, ורק לאחר 10 שנים הצליח להמלט. נאמן למשימתו, המשיך מזרחה, במהלך מסעותיו הגיע ז'נג צ'יין, לבקטריה שבירתה בבאלח. הוא סובב ברחובות החומר ובין הבוסתנים והגינות, עובר בשווקים, משתומם ליכולת המסחר ומזלזל ביכולתם כלוחמים. לא היה מלך בארץ והשלטון היה על ידי שליטים מקומיים. ז'נג צ'יין הופתע למצוא בשווקים קני במבוק סינים ובדי משי שהגיעו מסצ'ואן. כששאל את הסוחרים, ספרו לו כי הבדים והבמבוק הגיעו מהודו. ז'נג צ'יין הניח כי יש דרך יבשתית מסצ'ואן לבורמה ולסיקים ומשם להודו ובדרכי היבשה. כשהגיע לפרגנה- טה יואן, סרבו היואה צ'י להלחם בהונים הנוראים.
ז'נג צ'יין חזר לצ'אנג אן עם בשורה. בשורת חלום לאוזניו של וו די. בטה יואן, בעמק פרגנה, יש סוסים שאין כמוהם בעולם. סוסים גבוהים וזקופים שמרוצתם מעוף, הם מזיעים דם, רועים בשדות אלפא אלפא והם באים מזרע הסוסים השמימיים אותם מחפש הקיסר. המסורת בעמק פרגנה היתה כי אלו הם הסוסים שהובאו על ידי היוונים. מזרעו של בוצפלוס, סוסו של אלכסנדר הגדול. במסעותיהם כבשו היוונים את עזה - נמל המוצא של הסחר הנבטי. הנבטים הם אבות פיתוחו של הסוס הערבי, הגזע בעל הדם החם. הסוס האציל שמזגו סוער, ראשו גבוה ומהירותו עולה על כל סוס אחר. הסוסים נמכרו על ידי הנבטים גם לצבא המקדוני שנשא אותם למרכז אסיה. מלך פרגנה החזיק באורוותו כמה עשרות סוסים כאלו שאיתם שיבח את סוסיו. סוסים היכולים לזנק אל השמש ולגמוע 1000 לי (500 קילומטרים) ליום. וו די שלח מייד בקשה למלך פרגנה לשלוח לו סוסים כאלו. המלך שלח לו סוסים מגזע נחות יותר. וו-די, האיש שהרעים על שטפונות הנהרות לעצור כשגלשו מעל הסכרים (ונכשל), ציווה על מסע מלחמה שיכבוש את טה-יואה ויביא משם את הסוסים הראוים. ב-104 יצא הצבא לפרגנה, למעלה מ-3000 קילומטרים משיאן. לאחר כמה חודשים חזר הצבא מוכה ושורותיו מדולדלות מאוד. לי קואנג לי, הגנראל המובס, הניח את ראשו בפני תליין שעצר רק בהוראות קיסר השמיים כדי שיארגן מסע נוסף, גדול אף מהראשון. הפעם יצאו עם המסע מהנדסי מים, מאלפי סוסים, כלכלים ואנשי אספקה. המצור הונח וכשהיה ניראה שהעיר הגיע לרגעיה האחרונים, רצחו אנשי פרגנה את המלך הזקן באישון ליל והבטיחו ללי קונג לי כי יספקו לו את הסוסים המלכותיים שזנבותיהם מברישים את האדמה, רעמותיהם מלטפות את הרגלים ולאורך שדרת גבם שתי קבוצות שרירים כמו בגב הנמר. הצבא הסיני חזר לצ'אנג אן עם 30 סוסים מלכותיים ו-3000 מזן פחות משובח. ביחד אתם נשאו הצבאות גם ענבים מכל זן ומין: "ענבי הגביש הלבן", "ירקות פנינת הדרקון", "פטמות הסוסה" וזרעי אלפא אלפא.

סינית מדוברת
האגם השמימי, ההרים השמימיים. הקיסר היה בן השמים. פעם בשנה, היה יוצא מהעיר האסורה וחוצה דרך החלונות המוגפים של בייג'ינג אל מקדש השמים. שמות ההרים והאגם הרחוקים כל כך מבייג'ינג לא היו מקריים. שכן אם ההרים והאגם שמימיים, הם רכושו של הקיסר, בן השמים. כמו המסגדים שבהם מתפללים למוחמאד. כמו הכנסיות בהם פונה האפסיס מזרחה. רכוש השמים הוא השליטה הדתית-פוליטית על מחוז רחוק מהעין. הסינים, מודעים לכוחו של השם הם אומני המילה. ההרים הבוערים. המדבר שאין ממנו יציאה. העיר האסורה. המילים יוצרות דמויים היוצרים איסורים שהם חזקים כמעט מכל פעולה.

ההרים השמימיים.

ההרים השמימיים מפרידים בין קירגיזיה וקזחסטאן לשינקיאנג. שינקיאנג היא הפרובינציה הסינית המערבית והגדולה בין הפרובינציות של סין. צבאות סיניים חצו את ההרים כבר במאה ה-2 לפנה"ס בדרכם למצוא את הסוסים השמימיים במרכז אסיה. והם מצאו והביאו לסין.
צבאות המוסלמים חצו את ההרים בדרכם לקשגר והצבאות הסינים בדרכם לתבוסה בטאלאס ב-751. הצד המזרחי של ההרים נקי בדרך כלל מעננים שכן הוא מדבר בצל גשם - הטקלאמקאן - המדבר שאיש לא יוצא ממנו.

הירידה מטורגארט לכיוון קשגר.
בחלק הזה של ההרים השמימיים, במעבר ההרים של טורגארט, הטיאן שאן הם שממה מוחלטת בגובה של כמעט ארבעה קילומטרים. גדר מערכת שתוחמת את האצבע הסינית ובאה למנוע מקירגיזים סינים להיכנס לקירגיזיה ומקירגיזים קירגיזים ליצור קשר עם הנוודים בצד הסיני. הצבא הסיני שומר על הגבול. שטח מפורז של 22 קילומטרים מפריד בין גבולות עויינים. 100 קילומטרים של ירידה מדהימה לאורך נהר שהוא יובל של נהר קשגר, בדרך עפר העוברת על פני תהומות, יאקים, אכרים הדשים את תבואת הסתיו וכפרי חומר עם רועים קירגיזים המלווים כל רועה בשני כלבים עד לבניין החדש שבנו השלטונות הסינים בקצה המערבי של הממלכה. הגבול נמצא בגבול בין המחוז הקירגיזי האוטונומי למחוז שהסינים קוראים לו המחוז האוטונומי של שינצ'אנג - המחוזות החדשים, ותושבי המקום קוראים לו אוייגוריסטאן – ארץ האוייגורים. הסינים הם מממציאי המושג אוטונומיה. האוטונומיה להמשיך ולחיות. 7% מיעוטים יש בסין המורכבים מעשרות קבוצות. הטיבטים הם מיעוט אוטונומי. האוייגורים הם המיעוט האוטונמי הגדול מכולם. כ-13 מליון מוסלמים ממוצא טורקי החיים על פני המחוז הסיני הנרחב בשטחו.

אויגוריסטאן

נאות המדבר שלמרגלות ההרים השמימיים הפמיר והקון לון (הרמה הטיבטית) הן מקום מושבם של האוייגורים - שבט טורקי שנדד לפני למעלה מאלף שנים מהערבות המונגוליות והתיישב בנאות המדבר שסביב לטאקלמקאן - המדבר שאיש לא יוצא ממנו חי - השלוחה המערבית של הגובי התחומה בין ההרים השמימיים, הקאראקוראם והקון-לון - הרמה הטיבטית. המים זורמים מההרים הגבוהים בעולם ונעלמים במדבר.
האוייגורים למדו לאסוף את המים, לנטוע צפצפות, לגדל ענבים, מלונים, אבטיחים, בקר וסוסים ולאסוף לתוכם את המלאכות: טוויית השטיחים, צביעת האריגים, מסחר ושוד על דרכי המשי עליהן התיישבו כדי להצמד לכל מה שזהב, כסף, סם, בושם, איחד או משי.

קשגר

קשגר היא העיר המערבית בסין. פסל מאו, גדול אפור וחמור עומד על כן ענק, מתנשא מעל הכביש התוחם את העיר העתיקה מדרום. על הדרך המובילה מכיכר ארבעת הבניינים. הכיכר נקראה כך משום ארבעת הבניינים הניאו-קלאסיים שנבנו בתקופה הרוסית. הסינים הורסים את הבניינים ומחליפים אותם במה שניראה להם סיני-מודרני מה שאומר קרמיקת משתנות מבהיקה וחלונות ענקיים ושחורים. הי-טק סיני.
קשגר עברה בין 1997 ל-2004 בנייה מחדש מסיבית תוך השמדת עברה בנוי החומר של העיר והיא ניראית סינית קרה וטכנוקרטית ושונה מאוד מהעיר שהיתה עד כמעט סוף המאה ה-20.
לאורך ההיסטוריה היתה קשגר המקום בו התחברו הציר הדרומי והצפוני של דרכי המשי.
מכאן יצאו הדרכים דרומה אל מעבר הקאראקוראם החוצה במעבר חנג'ורב אל הודו של ימים עברו, אל פקיסטאן של היום, לאירקישטאם הנמצאת מעל אוש ומשם המשיכה דרך הערבות לבקעת פרגנה, טשקנט וסמרקאנד והלאה להראט, באלח ואיראן, אל בגדד, דמשק, קיסריה ואלכסנדריה. דרך אחרת עלתה דרך טורגארט לקירגיזיה ומשם לקזחסטאן ולרוסיה ואל הדרך המובילה לים הכספי ואירופה.
בחלק העתיק של העיר שלא נהרס, ונמצא ממזרח למסגד עיד קא בין מרכז העיר לאזור השוק, משמשות עדין עגלות עץ שסוסים קטנים ומוצקים מושכים אותן כאוטובוס מקומי, שטיחים אויגורים צבעוניים שבסיסם אדום וחי מונחים כדי לרפד את טלטלות הדרכים.
הפיתוח הסיני-האני הגיע לכאן והתגבר מאוד מאז נחנך לפה קו הרכבת ב-2000. לא לחינם קוראים הסינים לחלק המערב של סין: "המחוזות החדשים". הסינים מעולם לא שלטו כאן גם כששלטו במקום. במשך רוב המאה ה-19 וחלק מהמאה העשרים שלטו במקום שליטים מקומיים כדוגמאת יעקוב בג - רקדן, לוליין, לוחם ואיש חסר רחמים שחצה את ההרים השמימיים מטשקנט והשתלט על אוגוריסטאן עד שהצליחו הסינים להביס אותו בקרב בסוף המאה ה-19. הבריטים השתעשעו במחשבה להשתלט על חלק זה של העולם במסגרת "המשחק הגדול", שולחים לפה את קולונל יאנגהזבנד - האיש שכבש עבורם את טיבט. אחר כך פלשו לכאן הרוסים הלבנים ורק סביב שנות השלושים של המאה ה-20 חזרה השליטה במקום לסינים.
ועדיין לכל מקום במחוז האוייגורי שני שמות - שם סיני ושם אוייגורי. קשגר היא קאשי אצל הסינים. יאנגיסר היא שופו. חוטאן היא חו-טיאן ירקאנד היא יאצ'י. ירושלים היא אל קודס.
עד למאה ה-10 היתה הדת השלטת באזרים אלו הבודהיזם והערים בודהיסטיות קבורות מתחת מתחת לחולות המדבר ונחפרות מפעם לפעם.
בלמעלה מאלף השנים האחרונות, יושבי המקום הם השבטים הטורקו-מונגולים שמראם שונה במובהק מהסינים ההאנים - פנים עגולים עם שפמים וזקנים, ועיניים עגולות וגדולות.
מאפיין תרבותי שונה נוסף הוא האוכל - הלחם. אין לחם בסין. הלחם הטורקי - העגול והשטוח העגול והדחוס-מוצק, שיפודי הכבשים על האש הפתוחה, קציצות הקבאב, השיפודים המוכנסים לתנור.
בעיר עצמה נותרו מעט שרידים של חומות החומר של העיר הימי-ביניימית שכן הסינים הרסדו את הרוב.

היסטוריה
בקשגר שלטו האויגורים, ממלכות קרחניות וקרקיטאיות במאות ה-11 וה-12. ב-1219 נפלה קשגריה לפני צבאותיו של ג'ינגס חאן. פחות ממאתיים שנים לאחר מכן חצו ממערב גייסותיו הבוזזים של טימורלנג. עד 1700 נשלטה קשגריה על ידי צאצאי המונגולים. רק ב-1755 נכבשה קשגריה על ידי הקיסרים המנצ'ורים. המנצ'ו ב-1759 מרדה שיאנג פאי (XIANG FAI) בקיסר צ'יאן. הנסיכה הובאה לארמון הקיסרי בבייג'ניג, והפכה לפלגש האהובה והסרבנית של הקיסר. יום אחד, כשיצא הקיסר למסע מהעיר האסורה, הציעה דואגר, אימו של של צ'יאן, את סכין ההתאבדות לפלגש הגאה. מאה שנים לאחר מותה פלש לקשגר יעקוב בג, קצין טורקמני מטשקנט והכריז על קשגריה כמדינה עצמאית.

אוייגורים

האויגורים הם הטורקים הקואקים, הכחולים, שגרו בצפון סין ומדרום לאגם בייקאל שבקזחסטאן ונאלצו להגר משום הלחץ הקירגיזי לסינקיאנג, שם התערבו בסק ממוצא הודו אירופי.
פירוש השם אוייגורים הוא תשעת השבטים. בני הזאב. שכן אבי האוייגורים נמצא על ידי זאבה שאימצה
אותו. כשגדל הזדווג עם אחת מגורות הזאב ואחד מצאצאיו התחתן עם בת אנוש. מצאצאיהם נולדו האוייגורים.
ב-1991 סערה קשגר והיו מהומות. שום דבר לא דווח בעיתונות. הגבול ניסגר.
ב-1997 רצחו אנשים מקשגר את מפקד המשטרה במקום. התסיסה האוייגורית נגד הכיבוש הסיני. ב-1994 שנים מצאו הסינים את הילד שהם טוענים כי הוא הפנצ'ן למה - השני בהיררכיה הטיבטית. הדלאי למה לא מקבל את המציאה. הסינים חכמים מכולם, עם מסורת אדירה של ארבעת אלפי שנות מלחמה נגד נוודים ועמים מסביב, מציפים את הנוודים בסינים האנים, קושרים קשרי חיתון, מבוללים, אוספים אליהם את העוצמה והקשרים.
"ב-1755 כבשו המנצ'ורים, שושלת צ'ינג את קשגריה." אמר עבדול, "וב-1759 הוכרחה איפרחאן, נכדתו של אבאח חוג'א לצאת למסע אל החצר הקיסרית בעיר האסורה ולהפוך לפילגש לקיסר. היא סירבה לקיסר. אלא שזה היה מאוהב בה מכיוון שגופה הדיף ריח בושם דק של פרחים. היא סירבה לשכב עם הקיסר במשך 25 השנים שגרה בעיר האסורה משום געגועיה למדבר. יום אחד, כשיצא הקיסר לצוד, הגישה אם הקיסר את הפגיון לאיפראחן, מורה לה להתאבד. שלוש שנים הובלה הגופה בחזרה אל הקבר והיום היא קבורה כאן, בפינה ליד אבאח חוג'ה."
"היא קבורה בקברי קיסרי הצ'ינג ליד בייג'ינג." אמר לי.
"יש כאלו שאומרים כך." חייך עבדול, "אלא שאנשי המערב אוהבים את הסיפור הזה."
"ואתה?"
"אני רק מספר את הסיפור. אני מקשגר." עבדול שמר את איפרחאן לעצמו, כמו שהסינים הפכו את איפרחאן לבת ערובה שגלותה נמשכת במותה בקברי קיברי הצ'ינג המנצ'ורים באחוזות הקבר הקרובות לבייג'ינג. הסינים הקימו מואזילואום לג'ינגס חאן במקום הנקרא דונג-שנג במונגוליה הפנימית - ג'ינגגס הוא שלהם, מקווים שהמונגולים במונגוליה החיצונית, העצמאית, ימשכו למרכז עליו החליטו. מסורת סינית.
"הסינים קוראים לחלק הזה של סין שינצ'יאנג, יש הרבה תיירים שקוראים למקום אוייגוריסטאן." מילים. ארץ האוייגורים. העיר העתיקה של קשגר ניראית כמו שהייתה, בתי חומר צפופים אחד אל השני, מרפסות, עצי קרגש תומכים, מסגדים, אנשים בכיפות מרכז אסיאניות שותים צ'אי בהסבה על שטיחים צבעוניים. סוס - פוני לכוד במתקן עץ, מונף מעל הקרקע באלימות כדי שיהיה אפשר לפרזל פרסות, קרפיף עצים ענק על הדרך היוצאת מקשגר, עצי צפצפה לכל מלוא העין, עשן הקבאב ושעונים שספרותיהם ערביות.
הדרך הצפונית, זו המחברת בין אורומצ'י וקשגר נכבשה על ידי הסינים בחמש השנים האחרונות. אלף וחמש מאוד קילומטרים של זפת. מקשגר מתחיל המעקף האיסטרטגי הסיני. דרך הקארקוראם החוצה את אחד הרכסים הגבוהים בעולם, מחברת את קשגר עם איסלאמבאד בירת פקיסטאן דרך העמקים העליונים של האינדוס. הציר הסינו-פקיסטאני שבא נגד הציר ההודי-רוסי. הסינים הניחו על גבולותיהם את המיעוטים - מונגוליה הפנימית בצפון, אוייגורים במערב וטיבטים בדרום. יד ברזל ומעט אוויר למיעוטים ועם זאת, אולי בגלל שאין לסינים מסורת דתית כמו שיש לעמים אחרים, הם מאפשרים את הפולחן למיעוטים, ילדים כמה שירצו. הם לא פוחדים מרביית המיעוטים. כרגיל, לאור נסיון של אלפי שניים הם יודעים שתמיד יוכלו להציף כל שטח באנשים. מליון מול מליון, עשרה מול חמישה. מוזיקת מארשים צבאיים בבוקר. הציר הצפוני, דרך קוצ'ה ואקסו וקורלה הפך להיות מחרוזת ערים סיניות הצומחות במהריות מדהימה מתוך המדבר, מאבדות את הייחוד האוייגורי. אלא שבדרום, בדרך המשי המסורתית, המקיפה את המדבר מצידו הדרומי, מתקיימות עדיין הערים האוייגוריות. ילדים ואנשים אינם מדברים את הסינים. הטורקית האוייגורית היא השפה. תיירים לא מגיעים ונוכחות הסינים מצטמצמת לבעלי מקצוע, אנשי צבא ומנהיגי קדרים.
הזרוע הדרומית, היא ארץ האוייגורים האמיתית. הזמן העומד. תעלות מים בין הצפצפות, בתים מוקפים בגדרות חומר. גם זה יעלם תוך חמש שנים אם יחליטו הסינים ההאנים מעמק הנהר הצהוב להציף גם פה. אלא שבינתיים ממשיכים האוייגורים בחייהם, שמורות טבע של אנשים המרחיבים את נאות המדבר בעזרת תעלות מים של עשרות קילומטרים הזורמות מההמורדות ברוכי המים של הרמה הטיבטית אל המרחבים הגבוהים והמשתפלים של המדבר. יארקאנד וחוטאן הן עדין ערי חומר עם מסגדים. סוסים ועגלות ברחובות. הסממנים הנוודים מצטמצמים לסוסים קטנים וקשוחים רתומים לעגלות. והבזאר המזרחי. השוק של חוטאן הוא הנפלא בעולם. יש מי שאומר ששוק יום ראשון בקשגר הוא הנפלא מכולם. ויש, המהדרין, האומרים שכדי לראות שוק כמו ששוק היה על דרך המשי, יש להרחיק את מרחק יום הנסיעה מקשגר לחוטאן, המוסיקה הטורקית המנוגנת בתוך ובכלי מיתר וחליל ממרפסות העץ המצויירות.
הסינים משפצים את שדה התעופה הצבאי בחוטאן, מרחיבים אותו לטיסות קו. מה שלא הצליחו בכיבוש של למעלה ממאה ועשרים שנים בכוח הולך להגיע עם התיירים והדרכים הנפתחות. צבעו של הגזר צהוב בחלקים האלו של אסיה. הפסיחה על שני הסעיפים - פתיחת האזור לתיירים קושרת את המיעוט עם העולם, מיעוטים שדוכאו זמן רב כשהלאומיות השונה בתוכם יוצאים לאוויר העולם. הכסף הזורם, השפע הטוב ביחד עם העוצמה המזרימה את ים האדם ההאני אל נאות המדבר. גם בחוטאן יש עיר ישנה ועיר חדשה. העיר הישנה היא האוייגורית עם כל מה שנעים בעולם שכל כך מעט נשאר ממנו - סימטאות חומר צרות, דמומות ואיטיות, בוסתנים, תעלות מים, אנשים קורסים בשולי מחראות פתוחות ולעומתו החלק הסיני החדש- בנייני המידות, השדרות הרחבות. הבנקים וסניפי הדואר המאויישים בסינים. הקידמה. ועדיין ממלאות העגלות והשוק האינסופי את הקדמה ומעדנות אותה. בחוטאן חמש מאות אלף אוייגורים ומעט מאוד סינים. הסיניות פה היא המלצה. הילדים לא מדברים סינית בנאות המדבר. גם לא שפות אחרות.
הסינים הם העם שידע לטפל טוב מכולם במיעוטים בהם שלט: שוחד, נישואין, יישוב מסות סיניות האניות, טרור, כיבוש צבאי, השלטת התרבות הסינית על המיעוט. ועם זאת מניחים להם בדרך פטרנאלית לשמור על דתם. אלוהים לא היה אף פעם דבר חשוב בסין. הסינים תמיד האמינו בתרבות. ותרבות היא ביורוקרטיה ונאמנות לשטון המרכזי ובטן מליאה ואוכל נפלא. ומה נשאר למדוכאים? חוש הומור.
"הזמינו אותי מאוניברסיטאת ברקלי ללמד על מרכז אסיה ומערב סין." אמר עבדול. "אבל מסיבות שונות לא יכולתי לנסוע."
"אסרו עליך?"
עבדול חייך. "לא אסרו, אבל גם לא החזירו את הדרכון."

הגעה ועזיבה

אפשר לטוס לקשגר מאורומצ'י (או להפך) שעה וחצי כ-100$ יש 3 טיסות ביום.
מאז 2000 יש רכבת שמחברת את בייג'ינג עם קשגר. כ-36 שעות לאורומצ'י ועד שלושה וחצי מים לבייג'ינג. הרכבת נוסעת דרך המסלול הצפוני – קורלה וקוצ'ה.
הרכבת לאורומצ'י יוצאת ב-1106 לפי שעון בייג'ינג והיא נקייה נעימה ומצויינת. היא מגיעה לקוצ'ה בתוך 8 שעות ולקורלה ב- 13 שווה מאוד .
יש אוטובוסי שינה – גם במסלול הצפוני וגם בדרומי (דרך יארקנד, חוטאן, מי פנג וחוצה המדבר – 36 שעות)
יש גם אוטובוסים רגילים שעוצרים כל לילה במלון בדרך – 3 ימים מאורומצ'י או טורפן לקשגר.
מקשגר לאגם קראקולי לטשקורגאן למעבר חנג'וראב ולגבול הפקיסטאני יש אוטובוס כל בוקר.
למעברי הגבול של קירגיזיה בטורגארט ובאירקישטאם אין תחבורה מסודרת – יש לארגן מראש.[
בתוך העיר מוניות, ריקשות ואופניים. אפשר גם לנסות ברגל.

מלונות
מלון סימן נימצא עשר דקות נסיעה מהמרכז או כחצי שעה הליכה, 5 יואן במונית.
זו היתה הקונסוליה הרוסית. המרכז המתחרה לבריטים שישבו בצ'יניבה הקרובה יותר למרכז. ב-1882 החליטו הרוסים שהם צריכים לנוע לעבר גבולות האמפריה הבריטית ויסדו את הקונסוליה שלהם בקשגר.
חצר גדולה ורחבה. עצי צפצפה, מסעדה (קפה ג'ונסון) משמאל לשער מכוסה בגפן מטפסת עם כיסאות קש.
מעבר לרחוב, בצל הצפצפות הגבוהות יש מסעדות. חצר גדולה.
המלון היותר נעים בקשגר.

מלון צ'ינבאג
המלון עצמו נמצא 10 דקות ממרכז העיר. החלק הקדמי הוא מלון סיני אופייני מכוסה בקרמיקת משתנות, מאחוריו, ויש גישה לשם דרך מגרש החניה, נמצאת הקונסוליה הבריטית הישנה.
מבנה נמוך בן קומה אחת שעולים אליו במדרגות מהחצר. המבנה משמש היום כמסעדה המקומית של המלון שלפניו ועדין נחמד לשבת בחדרים עם התקרות הגבוהות ועם מדפי הגבס המעוטרים בדרך המרכז אסיאנית ולאכול.
מפעם לפעם עורכות קבוצות תיירים ארוחות בחצר שבין המבנה הסיני החדש למבנה הבריטי ובזמן הזה (בעיקר בעונת התיירות של התסליו, במוצאי ימי ראשון של השוק הגדול, ) יש הופעות של להקות מקומיות בחצר. שווה לבדוק.
ליד המדרגות יש שלט באנגלית שמספר בקיצור את תולדות הקונסוליה ומשחק הציד הגדול בין אנגלים לרוסים בסוף המאה ה-19 ועד למחצית המאה ה-20 באוייגוריסטאן.
אחד מהנוסעים המפורסמים שעברו במקום היה פיטר פלמינג, אחיו של איאן פלמינג, מחבר ספרי ג'ימס בונד, שחצה את סין בדרך היבשה להודו. הוא הגיע לקשגר והתארח בקונסוליה הבריטית שנוסדה ב-1890 עם אילה מילארט, קיני השוויצרית שהיתה נוסעת גדולה בזכות עצמה. שניהם כתבו ספרים על המסע שנמשך שמונה חודשים. הם הגיעו לכאן ברגע השפל הגדול למשיכת החוטים של האינטלג'נס הבריטי. הרוסים הצליחו בעזרת גנראל טונגאני בשם מה להשתלט על סינקיאנג ועל המעברים לכיוון הקרקוראם והעמקים הגבוהים שמעבר לרכס מהם יורד האינדוס.

מלון וונז'ו ( WENZHOU HOTEL ) *** כוכבים. המלון המפואר של קשגר, נמצא במרכז, 10 דקות הליכה מהמסגד, משוק הלילה ומול סימטת הטלפונים הסלולאריים וחנויות התיירים.

מסגד עיד-קא
המסגד נבנה ב-1442. בחצר צומחות צפצפות. שני מנברים, במות דרשן במרכז. המסגד עצמו הוא מסגד עץ פתוח. ב-1989 היו מהומות בקשגר. גל עונתי. מה שדחף את הסינים להשקיע הרבה בשינקיאנג ובעיקר בקשגר. הרובע העתיק שסביב המסגד נהרס לחלוטין ושומרו ממנו רק שני רחובות לזיכרון. כיכר גדולה ומופלצת נוצרה מסביב למסגד שהפך ממרכז חברתי דתי לסוג של מוזיאון.
ההיסטוריה של קשגר – קשגריה או טורקיסטאן הסינית כוללת את יעקוב בג מטשקנט, גנרל מה הטונגאני, אנוואר פשה הטורקי. ולכן יש פטרולים ערניים לאורך הגבולות למנוע מעבר קירגיזים וקזאחים מפה לשם. ההרים שייכים יותר לעצמם מאשר לשלטון המרכזי ארבעת אלפים קילומטרים למזרח. עמודי העץ של המסגד, שמנמנים מעל רגל הבסיס, עולים אל הגג ונפתחים כפרחי כוסות זכוכית הצ'אי התורקיות. דרך אחד מהשערים אפשר לראות כתב ערבי וסיני אחד מעל השני. שום נתון רשמי לא נמסר על דיכוי המהומות. בזמנו היו 90 מסגדי חומר בנויים בקשגר.
.
שוק הבהמות
השוק שהיה צמוד בעבר לשוק יום ראשון הועבר על ידי הסינים 8 קילומטרים דרומה מהעיר והוא מתקיים בכל יום ראשון מהבוקר המקודם ועד אחרי הצהריים. זהו השוק המעניין של קשגר שסביבו ובתוכו מסעדות מקומיות, דוכנים לממכר אוכפים, ריתמות, פעמונים ומחוץ לו שוק ירקות פירות ומוצרי סידקית.
בתוך השוק יש לא מעט מסעדות שמוכרות מרק כבש, קבאבים, מיני סמבוסה ממולאים בבשר כבש ותה.

שוק יום ראשון
למרבה הצער, מה שהיה סיבת הסיבות לבוא לקשגר הוא לא מה שהיה עד 2000 שאז החריבו הסינים את השוק המבורדק הישן והנאה, הפרידו ממנו את שוק בעלי החיים והפכו אותו לשוק מקורה – מקפיאים אותו ומוסיפים לו כמות נכבדה של סוחרים סינים – האנים.
עדיין יש בשוק מציאות - כמו הסכינים הממורטים שמיוצרים ביאנגהיסר ולהם להבי פלדה ארוכים ועליהם סהר וכוכבים. סכינים דומים יש בצד המערבי של ההרים השמימיים בצ'רסו וטאשקנט. בדי משי. פאשמינה קשמירי, פרוות בלי חיים : שועלים, תנים, זאבים, צבאים, יעלים, חתולי מדבר. כובעים כבדים מפרוות חיות. חלוקים מרכז אסיאנים. כובעים וכיפות קירגיזיות ואויגוריות. כובעי קסקאט אויגוריים רכים מבד. שוק בגדים רגיל לגמרי ומוצרי בית.
אבל אוויררת השוק נחנקה והקטעים המעניינים שלו נמצאים בשולים בשורות-שורות של עגלות דו אופניות שמצטופפות אחת אל השנייה כמו עגלות קניות בסופרמרקט בחלק המערבי של השוק ומחוצה לו לכיוון הנהר ובחלק המזרחי שבו יש כמה רחובות של מסחר אנושי דוחוס חם ומעניין שבו כולם - אויגוריות וקזאחיות מההרים - פורשים את מרכולתם, חריצי גבינה קשים ומלוחים וצלחות לבן חמוץ. וכמה מסעדות נחמדות. השאר מלא שווה את המאמץ.
השווקים הטובים באמת נמצאים בחוטאן ובירקאנד.

מואזולאום אפאק חוג'ה
יוסוף חוג'ה היה מסיונר אסלאמי שיצא להביא איסלם טהור ממכה ונקבר פה ב-1640. לפני המבנה יש גינה רחבה נטועה ושתולה בתוך החומה. בתוך האולם המרכזי יש עשרות קברים לבנים ושחורים.
אבא חוג'ה, בנו של יוסוף, היה מושל ירקאנד ומת ב-1693. שמו של המתחם שונה לשמו של הבן. אבאח חוג'ה.
המבנה מכסה שטח גדול וצמודים אליו שדות קבורה של קברי חומר פשוטים ללא שם ועיטור ובהם פתח קטן כדי לאפשר לנשמה לצאת אל השמים. במואזילואום השפעות פרסיות ומרכז אסיאניות. מסגדים קטורים צמודים אליו ממערב, עמודי עץ הקראגאש - העץ השחור והקשה, תומכים בתיקרות מעוטרות. תיירים סינים-האנים מציפים את המקום. לפני חמש שנים אפשר היה לפגוש במקום לא יותר מקומץ.

הנסיכה איפרחאן – שיאנג פיי (הפילגש הבשומה)
בתוך האולם, חבוי מאחורי שורות של קברים לבנים במואזילאון ששימש לחמישה מדורות המשפחה, קבורה איפרחאן.
הנסיכה איפרחאן, מזרע חוג'ה נשלחה לחצרו של צ'יאנלונג הקיסר משושלת צ'ינג המנצ'ורית. בחצר הקיסר קראו לה שיאנג פי (XIANGFEI), משום בושם הפרחים הענוג שהדיף גופה. לאחר מותה, הובאה אל קבר המשפחה, אם כי הרשומות הקיסריות של משפחת מנצ'ו קוברות אותה במחוז הביי, בקברי שושלת צ'ינגממזרח למבנה הקבר המשמש גם כמסגד. משתרע בית קברות עצום של קברי חומר חומים-צהובים, מקיף את המבנה. כיפות כיפות ומבנים רבועים. בתים בתים. אומנות חומר של נתינים מתים המתקבצים סביב קדוש ומושל. בית הקברות היה שקט. חומת חומר צהובה הקיפה אותו וצפצפות צמחו מעבר לה.
מאגר מים עם מדרגות לתוכו עמד לפני חומה ושער. דומה ללבה האוז הבוכרי.

אגם קרקולי והדרך המערבית לטיבט

האגם נמצא במרחק של 4-5 שעות נסיעה דרומה מקשגר על הדרך לטאשקורגן ולגבול הפקינסטאני. אפשר להגיע לאגם באוטובוס היומי הנוסע לגבול ולרדת בדרך.
ליד האגם בי תהארחה ומסעדה ואשפר ללון באוהלי הקירגיזים שגרים ליד האגם.
גבוה. כמעט 4 קילומטר גובה. צריך להתחשב בגובה, בקור ובקררינה. מי שרוצה לישון באוהלים – כדאי שיביא שק שינה, נעליים, ציוד חם כובע וקרם הגנה נגד קרינה – חשובים.
אפשר להמשיך בטרמפים עם משאיות לכיוון קשגר או טאשקורגן או לנסות להגיע בדרך ההרפתקנית לטיבט. אפשרי אבל לא קל וצריך לזכור את סכנות מחלת הגבהים והתכון בהתאם עם לבוש חם, אוכל עטיר קלוריות, כדורי ברזל, אספירין וציוד עשרה ראשונה מורחב. אי אפשר לסמוך על הדרך הקשה והארכה שתהיה מסבירת פנים.

טאשקורגן

נמצאת על הגבול הסיני בדגובה של כ-4 קילומטרים. הטמפרטורות בלילות מתחת לאפס. צפצפות גבוהות טג'יקים, אויגורים וקזאחים. גמלים כפולי דבשת. הואי לי, סופר החצר של שושלת טאנג, מספר על שואן דזנג, נסיך עולי הרגל שיצא להביא את כתבי הקודש הבודהיסטים של המהאינה, כי לולא מורה דרך רכוב על גמל הררי, לא היו חוצים את מעברי ההרים של הפמיר, סובלים ממחלות גבהים. שואן דזנג, שמסעו נמשך 13 שנה ועבר 16,000 קילומטרים, פנה דרך מעבר נמוך יותר מעמק ההונזה לאוש ומאוש חצה שוב את ההרים לקשגר. סוין הדין ואורל שטיין עברו דרך החנג'וראב בדרכם לקשגר. פון לה קוק הגרמני בדרך ללה.
זוהי תחנת הלילה של האוטובוסים שמגיעים למעבר הגבול בין סין לפקיסטאן בחנג'וראב. אין מלונות גדולים, אבל עיירת הגבול שנישלטת בדרך סינית קומניסטית קשוחה, מעניינת.

מעבר חנג'וראב

5600 מ' מעל פני הים. אחד המעברים הגבוהים בעולם (הכי גבוה אם תשאלו את הפקיסטאנים והסינים פחות אם תישאלו את ההודים).
כמו בכל המעברים – יש מעבר סיני ואחריו כלום במשך כ-15 קילומטרים ורק אז מגיעים לסוסט – למעבר הפקיסטאני.
הסינים לא בודקים ויזות פאקיסטניות. בסוסט ניתן לקבל אשרת נחיתה ל-3 ימים ולהגיע לאיסלאמאבאד ולהאריך.
עמק ההונזה שדרכו עוברת הדרך (אלטיט בלטיט, גילגיט) הוא אחד העמקים היפים של ההימלאיה ושווה מאוד. הרבה יותר יפה מחלק הדרך המטפס מקשגר ועד טאשקורגאן.

טאזווה

כפר לא גדול כ-20 קילומטרים דרומית מזרחית מקשגר שבו יש שוק נפלא ביום שבת. שווה הרבה יותר מזה של קשגר - אין תיירים והשוק ניראה כמו השוק שהיה בקשגר עד 2000.

ינגהיסאר (שופו בסינית).

הסכינים הטורקיות - מרכז אסיאניות מיוצרות בינגיסאר. בחלק המזרחי, מחוץ לעיר, אחרי החומה שמדרום ולפני מאגר המים הגדול, יש בצד הצפוני של הדרך תחנות קמח מעניינות ושרידי חומה והרבה צפצפות. שווה טיול ועליה לתוך כפר החומר.

ירקאנד

יארקנד עצמה היא לא עיר מעניינת נורא אבל יש בה כמה מקומות שווים. קודם כל מכיוון שהסינים עדין לא הרסו אותה ויש בה חלק עתיק עם סימטאות שנעים להיסתובב בהן, שוק מעניין וביציאה המזרחית ממנה שרידי מבצר עם חומת חומר גדולה מדרום לדרך ומצפון, מתחת לסכר האגם שעליו עובר הכביש הראיש, יש מערכת יובלים שווה שניראית כמו חווארים ובינהם זרימת מים, ותחנות קמח המופעלות בכוח המים.
האוייגורים לא מדברים שום שפה חוץ מהטורקית האוייגורית וניראים כמו שתמיד ניראו.
מכושף.
נסיעה לחוטאן (327 קילומטרים), הזרוע הדרומית של דרך המשי מדרום לטקאלאמקאן (המדבר שאיש לא יוצא ממנו בחיים)

חוטאן (יוטיין)

העיר הגדולה והחשובה של שינקינג. אומנם קשגר קוצ'ה ואורמצ'י גדולות ממנה, אבל פה עומדת התרבות האוייגורית כמעט בלי הפרעה. הסינים אומנם שיחזרו רחוב ראשי ומנסים לדרחוף יארנד (איחד – ג'ייד) כמוטיב תירי אבל החלק החזק של העיר, חוץ מהרובע העתיק הוא השוק – היפה מסוגו בחלק הזה של שינקיאנג אחרי שהסינים החריבו את השווקים של קשגר וקוצ'ה.
שוק ניפלא וגדול ומכיוון שחוטאן (יוטיין) היא מרכז הייצור של השטיחים האוייגורים – זה המקום לבחור ולקנות שטיחי צמר או משי בדוגמאות שונות בואיכות משובחת.
סיבה נוספת להגיע לחוטאן היא הדרך בינה לבין מי-פנג שיש לאורכה כמה וכמה נאות מדבר אוייגוריות מתוקות מאוד ולא נגועות שכמעט תמיד יש באחת מהן לפחות שוק צבעוני ושווה עצירה. הדרך מחוטאן למי פנג היא כיום נסיעה, אבל ייתכן ששווה , אם נוסעים בתחבורה עצמאית, לחשוב על שק שינה ואשפרויות לינה בכפרים בדרך ולעצור בנאות המדבר.
שווה בהרבה ממי-פנג ומהמשך הדרך.
נסיעה מחוטאן למי פנג (320 קילומטרים) דרך זר נאות המדבר של קירה ויוטיאן.

מי פנג

עיר קטנה ודי מכוערת שהתפתחה באזור זה של שינקנג כדי לשמש את תעשיית הנפט הסינית.
חשיבותה לתייר היא במלון (הדי נורא) שיש במקום ובכך שהיא היישוב האמיתי היחיד לפני שהדרך פונה צפונה לחצות את המדבר והדיונות המדהימות על פני 720 קילומטרים עד לקוצ'ה.
אפשרות אחרת (עם רכב עצמאי) חציית הגובי ממיפנג לאזור הדיונות שליד נהר הטארים ולינה במדבר. יכול להיות קר בסתיו וקפוא בחורף.

קוצ'ה

קוצ'ה היא אחת הערים האוייגוריות של הנתיב הצפוני של דרך המשי שעברו את השינוי הגדול ביותר מראשית שנות התשעים של המאה העשרים ולתוך העשור הראשון של האלף השלישי.
עיר החומר הישנה נחרבה כמעט כולה חוץ מאזור השוק ובמקומה הקימו הסינים עיר חדשה לגמרי עשויה מקרמיקת משתנות. גורל דומה לזה של קשגר וטורפן. השוק בקוצ'ה שונה מכל השווקים האחרים באסיה. השווקים באורגוט, סמרקאנד, בוכרה, בייראם עלי וקשגר בימי ראשון. וכאן ביום שישי. אולי משום שקוצ'ה קרובה לגבול ההשפעה המוסלמית. שישי הוא היום הקדוש למוסלמים.
אחד הדברים הנפלאים שאפשר לעשות בקוצ'ה הוא ללכת לחתונה מקומית. אוייגורית. נשות קוצ'ה נחשבות ליפות מבין נשות האוייגורים ובכל חתונה, פרט לאוכל המקומי, יש ריקודים – הריקודים האוייגורים – בהם כולם רוקדים, נשים גברים ילדים ונערות, הוא עדין ויפה באופן יוצא דופן שאין דומה לו.
יש עדיין חלקים, בעיקר ביציאה מהעיר בהם אפשר לראות עגלות דו אופניות רתומות לחמורים, בתי חומר חומים בהירים בצל הצפצפות, גדרות קוצניות סוככות על בוסתני עצי פרי.
אפשר למצוא בקוצ'ה שחקני שח. השח חצה את הפמיר הקוראקוראם וההרים השמימיים ממרכז אסיה. כל הדרך מאיראן. כמו צריחי המינארטים הדומים כל כך לכתרי המלך והמלכה בשולחנות השאח הפרסי. מגרש השאח. המלך והמלכה במרכז, שליטה. הרצים המלכותים מעבר להם, תקשורת. סוסי הפרשים, שליטה צבאית וניידות. טורה, צריחי המבצרים של השלטון. ולפניהם החיילים הרגלים. שאח איננו משחק אזרחי. גם לא של ההמון. משחק מלכותי שבהגירתו מזרחה לאורך דרכי המשי הפך למשחק עממי. מערבה לאורך דרכי המסחר קיבל המלך את הצלב הדתי. המשחק שהיה חסר דת הוסיף את הדת פנימה.

מערות:
מצפון לקוצ'ה יש שלוש קבוצות מערות וערי חומר עתיקות.
ביינבולק - המרוחקת צפונה (כ-3 שעות נסיעה נסיעה צפונית מהעיר.) במתחם למעלה מ – 200 מערות חצובות חלקם שמורות עדיין, מהמאות 3 ועד ה – 10 לספירה, זמן שבו הבודהיזם שלט עד לבואו של האיסלאם למקום נקראת גם היא בזקליק - מערות אלף הבודהא והדרך אליה היא מהיפות המבוקעות והאלימות שיש עם סלעים מוטים ומעווותים. במערות עצמן תמונות מחיי הבודהא, שדים ואפסארות. יש מלון קטן ובסיסי מתחת לאתר למי שלא רוצה לישון בקוצ'ה (אם כי ניראה שעדיף לישון בקוצ'ה שהיא הרבה יותר מעניינת חיה ושפעת מסעדות וחתונות אוייגוריות)
שני האתרים האחרים נמצאים מצפון ומצפון מערב לעיר, אחד הוא אתר מערות עם מגדלים הממוקם סביב עמק נחל יבש ונאה מאוד והשני הוא שרידי מגדלים, מבצרים וסטופות והפחות מעניין מהשלושה אם כי לא רע בפני עצמו.

בודהיזם

לכל אורך הדרך בין קורלה לקוצ'ה ומקוצ'ה לאקסו יש אתרי מערות הבודהיסטיות. מהימים בהם התחזק הבודהיזם, חצה את הפמיר והקורקוראם דרך מעבר חונג'ראב מהודו והתפשט לאורך דרך המסחר הקדומה לתוך סין. ליד קוצ'ה יש שלושה אתרי אתר אלף בודהות. לכל אורך הדרך יש אתרים המכונים בזיקליק בטורקמנית, מערות אלף הבודהות. חציבות לתוך צלעות ההרים ובתוכם פסלי בודהא, נזירים ומשרתים שהחלו להחצב במאה השלישית לספירה. השיא היה בימי שולת טאנג, השושלת הסינית הגדולה ששלטה בין המאה השביעית לעשירית, מתנגשים עם המוסלמים בקרב טאלאס ב-751 ומובסים, יוצרים קשרי מסחר ענפים ומפוארים בין שיאן של שושלת טאנג לבין בגדד אותה הקימו העבאסים. כמעט ארבע מאות שנים עברו בין חדירתו הראשונה של האסלאם ב-711 לקשגר לבין הימים בהם נעזבו ונחלשו מרכזי הפולחן הבודהיסטים, כששליטת הממשלה המרכזית בשיאן הרחוקה מתערערת, והאיסלם, זרוע של שלטון ממערב גוברת במאבק השליטה.

קורלה

קורלה הפכה למרכז תעשיית הנפםט הסינית וככזאת היא מקום שיש בו הרבה כסף, בתי כלבו ענקיים, מלונות ברמות טובות (בעיני הסינים – חרסינךת משתנות, מזרקות בלובי וכל השירותים כולל זונות).
נידמה שאין בה יותר אוייגורים והיא עיר ספר האנית טיפוסית שמונעת על ידי כסף קר.
מרכז העיר, לאורך הנהר, הוא פארק נאה למדי ותחנת הרכבת ושדה התעופה שלה יכולים לשאת אדם לכל רחבי האימפריה הסינית.

אורומצ'י

אורומצ'י היא הבירה והעיר הגדולה (3.5 מליון) של שינקיאנג. יש בה נמל תעופה בינלאומי עם טיסות לקזחסאן, איסלאמאבאד ובישקק. אורומצ'י היא בירת המחוז האוטונומי סינקיאנג, 16 מליון אויגורים, קירגיזים וקזאחים מוסלמים. השדרות הרחבות, הבניינים הגבוהים, גושי הבניינים הסוציאליסטים.
משדה התעופה מובילה דרך מאובקת שעצי צפצפה צמחו משני צדדיה.

גן העיר:
הגן נמצא מתחת לשתי הגבעות גרניטיות שמעליהן מזדקרות פגודות. ברווזים מים ופרחים מסודריםו בחן בערוגות. שערים ושבילים מובילים למדרגות שמטפסות במעלה הגבעות. עיר מודרנית שופעת.

המוזיאון
יש בעיר מוזיו לתולדות האוייגורים כשאחד הממצאים החשובים בו הוא המומיות שנמצאו באזור טורפן. האוייגורים (והסינים) גאים במוזיאון אם כי לא בטוח שבצדק מוחלט.

האגם השמימי (טיאן צ'י)

הדרך יוצאת מאורומצ'י, פונה מזרחה וצפונה, עוברת דרך שדרות רחבות, רחובות ארוכים ומפעלים מאובקים. מחוץ לעיר בתי החומר החומים בהירים שצבעם אדמה. סוסים נמוכים, וחמורים. ערמות חציר על הגגות. ההרים השמימיים מזדקרים לבנים וגבוהים, סוגרים את האופק מצפון. האוטובוס עולה דרך גבעות מדבריות. שבהם רועים גמלים בקטראינים כפולי דבשת. מפלבסלעים האפורים. צפצפות ושער כניסה. האוטובוסים עוצרים ברחבת החניה. מעבר לה משתרע האגם השמימי. יש יורטות קזאחיות מסביב ועשן מקופסאות הפחמים עליהם נצרב הבשר.
אפשר ללכת לקצה הגבוה של האגם, ליורטות ולקרחון.
על האגם אפשר להפליג עם סירה לבנה למקדש פגודה בצד שממול לרחבת החניה וליורטות. מהרחבה מטפס שביל למעלה, חוצה דרך כרי דשא ויער ירוק. השמש, השמים הבהירים, הירוק. בקצה האגם יש יורטות שבהן אפשר לאכול ולישון. שטיחי לבד היו קירות מעל מסגרת המתכת הקלה של האוהל הגדול. במרכז יש קאנג בנוי, ארובת פח מוליכה את העשן החוצה.

אקסו- יאקריק
מסגד קטן בצד הדרך, מרחבים של מדבר. בית קברות מוסלמי מעבר לרחוב היחיד על הצומת.

טורפן

טורפן היא הנקודה האחרונה לפני הגובי. הראשונה לחוזרים מהמערב. כשיצא הנוסע הסיני הגדול שואן דזנג היתה טורפן עצמאית. כשחזר לאחר שנים היתה כבר חלק מהאמפריה של שושלת טאנג.
נאת המדבר של טורפן היתה משאת ליבם של החוקרים. פה היו הממצאים הגדולים. טורפן היתה הנאה האחרונה ממנה יצאו פה שיאן ושואן דזנג כדי לחצות את המדבר בדרכם אל מקורות הבודהזים. רק במאה ה-7 השתלטה שושלת טאנג הסינית על הזרוע הצפונית של דרכי המשי. טורפן היתה הצומת. פה נפגשו הדרכים. זו שמדרום למדבר, למרגלות היהמליה- הקון לון, וזו שלמרגלות ההרים השמימיים- הטיאן שן, חוצה דרך קוצ'ה וקורלה. לטורפן הגיעה גם הדרך מצפון, זו הבאה מצפון, מימת איסיקול דרך מעברי ההרים.
הנאה שהיתה אוייגורית נהדרת עד אמצע שנות התשעים של המאה ה-20 נהרסה בשיטיות על ידי הסינים והפכה לעיר סינית קרה ומנוכרת כשרק בשוליה ניתן עדין למצוא את עיר החומר הנהדרת שהיתה. ועם זאת נאת המדבר עדין מרתקת ושווה בהגעה אליה ואל האתרים שסביבה וכן על מנת לראות איך הסינים מסוגלים להשמיד הכל.
עד כמעט סוף המאה ה-20 היתה טורפן עיירה מנומנמת ונעימה מאוד שרחובותיה מוצלים בסוכות הענבים (שהובאו ממרכז אסיה) ושפריים נמכר והופך לצימוקים מפורסמים וטובים.
אלא שהפיתוח הסיני הפך את טרופן לעיר מודרנית מכוערת עם מעט מתפארת העבר שנשיארה רק בשוליים וכשיוצרים מהעיר.

מלונות:
יש בטורפאן כמה וכמה מלונות. חלקם סינים מדורנים, חלקם מהתקופה בה נבנו מלונות פרושים קטנים ונעימים יותר כמו טורפן פנדיאן.
אוכל רחוב אפשר לאכול בכל מקום.

שודדים על דרך המשי

בין 1902 ו-1905 חפר בטורפן אלברט פון לה קוק, בנו של סוחר יינות. טורקמניסטן הסינית משכה אליה סוג מסויים של אנשים. סוין הדין השוודי, אורל שטיין ההונגרי שעוטר בתואר אבירות אנגלי, פליוט הצרפתי, איש הידע העמוק בשפות המקומיות, הרוזן אוטוני היפני, פרז'בלסקי הרוסי, פון לה קוק הגרמני. הרפתקנים שסופות הבוראן, רוח הסערה שקפחה והעלימה שיירות, שזבובי וברחש הקיץ והקור הנורא של החורף, לא הניאו אותם מלאסוף ולשדוד את האוצרות אותם הניחו הבודהיסטים, הנסטוריאנים, המניכאים ואנשי דת זרטוסטרא בנאות של דרך המשי. כולם כתבו ספרים. לה קוק היה גרמני עם חוש הומור, ידע בחיות ובצמחים והבנה בהסטוריה. את תבליטי הקיר, הפסלים והכתבים ששדד, העביר על שיירות גמלים לראש מסילת הברזל באוש, משם חצו האוצרות דרך רוסיה לברלין. חלקם הושמדו בהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. טורפן, הינדוסטן של טורקיסטן משום חום הנאה המצויה בתוך שקע. בטורפאן קוברים את הגפנים בחורף, שלא יצרבו מהקור הנורא.
מחוץ לעיר יש מדבר אלים משני צידי הדרך. ערמות עפר בקוים ישרים. כמו פיות הפוגארות בערבה הישראלית קאראז "
קראז הן המנהרות מושכות המים מההרים השמימיים שבאופק, פסגות השלג צפות באויר הכחול והבהיר. המוסלמים הביאו את הטכניקות מחצי האי הערבי, מתימן, משיבם-שבא הנבטית. קרז הוא פרסית למנהרות מים. טכניקות. המונגולים הביאו את הדפוס לאירופה. ערבית היא ידע פרסית היא סוכר, הינדו היא מלח אבל טורקית היא האומנות. פתגם טורקמני. ולמה תתפרק מרכז אסיה, לאן תפנה? ערבית היא ידע, פרסית היא סוכר, הינדו היא מלח אבל טורקית היא האומנות. שטיחי משי וצמר בשוק המקורה של טורפן. וסכיני פלדה ממורטות. שיפודי קבאב וערמות מלונים ואבטיחים. סירי כיסוני בשר מלאים בירקות מאודים. מקלות משני צידי הכיסון במבואה האפלה, כוסות תה ירוק. המדבר חפור תלוליות כמו מחילות החולדים, פירים אנכיים כל כמה מאות מטרים כדי לנקות את המנהרות מהסחף וההתמוטטויות. מלך המים, המיראב, סו נונג באגי, בראנדאד-נותן המים היה ממונה על חלוקת הקרז. רק האיש הנבון, ההגון והעשיר מכולם, היה נושא בתפקיד. אדאמס, מבעלי התאוריה המרקסיסטית על הווצרות חברת המים העירונית בעמקי הנהרות הגדולים לפני אלפי שנים, היה מוצא תימוכין בפון לה קוק.

קרחוג'ה, חוצ'ו, גאו צ'אנג, אפסוס הטורקית
העיר משתרעת על מרחב ענק. השמים הבהירים, שדות התירס מסביב. עיר חומר מוקפת חומות חומר, בדומה למרב ולבאייראם עלי. חציתי דרך הבקיעים, האויגורים מנסים לשדל לרכוב על עגלות. בפינה הדרום מערבית יש מקדש, בתוכו יש מבנה סטופה בודהיסטי ומדרום מערב לו, מעבר לגרם מדרגות ובמה, יש מבנה מלבני עם חלונות. שרידי בודהא בחלונות המבנה.
פון לה קוק גר בכפר שמחוץ לחומות קרחוג'ה. הוא מצא במקום ציורים מנכאים. ראש הלניסטי של מאני עם כתר סוגדיאני. אירופה, מרכז אסיה ופרס. מעט ממצאים מניכאים נמצאו בכלל. במוצאו את הציורים והכתבים בני המאה ה-8, הפך פון לה קוק לאחד מחשובי המגלים של האוצרות המניכאים.

מנכאים

מנס, מיסד הדת, נולד ב-215 לספירה ליד קטסיפון שבבבל. הוא היה פרסי ממעמד גבוה, אמן, צייר ופילוסוף. ב-24.3.247, הרצה לפני שפור ה-1, בעת הכתרת המלך הססני. לאחר מכן יצא למסע בן 40 שנה לצ'ין-טורקיסטאן, מזרח איראן והודו, וכשחזר הרצה לפני הנסיך פרוז, אחיו של שפור. פרוז התיר לו להרצות את הדת. הזרטוסטרים התנגדו ומנס נלכד בידי בנו של יורש שפור, בהראם בן הורמוז חוסארו. הזרטוסטרים זמנו את מנס לויכוח. הוא הפסיד, נצלב, נחתך לשניים, מולא קש ונתלה על חומות הבירה ג'ונדיפבור ב-273.
ומה הרגיז את מתחריו של מנס, המוסלמים, הנוצרים, בני כת זרטוסטרא? אולי כתבי היד שנעשו בדיו הטובה ביותר על נייר משובח ולא במנייטורות ואולי היות הדת מורכבת מיסודות פרסיים, נוצרים, בודהיסטים, גנוסטים ובבליים קדומים.
המניכאים נרדפו ונמלטו לסמרקאנד ולמרכז אסיה ומשם, כמו הנסטוריאנים שהובסו בויכוח התאולוגי באפסוס וכנסיה שלהם נמצאה גם היא בקרחוג'ה, המשיכו מזרחה, מעבר להרים השמימיים, מוגנים על ידי המדבר, משתכנים בטורפן, נאת המדבר העצמאית, מעבר לגבול האמפריות המרכז אסיאניות, לפני הגבול הסיני. באמצע המאה ה-10 החליט המושל הסמנידי של בוכרה, השושלת המוסלמית הראשונה של מרכז אסיה לרדוף ולאבד את המניכאים. מושל טורקמניסטן, צ'ין, שלח לו מכתב בשם תשעת השבטים האויגורים - אני מאמין כי בממלכתי יותר מוסלמים ממניכאים בממלכתך, ואם תיפול שערה מראשם - יאבדו קהילות שלמות בממלכתי.
זו לא היתה דת של תענוגות. להפך. מלחמת בני אור בבני חושך, סגפנות ושלוש חותמות נגד התמכרות לאוכל, תשוקה ועבודה באש ובמים. דתות. הינדואיזם נצרות ואיסלם. שלוש הדתות הגדולות שבלעו ועיכלו דתות אחרות. זרטוסטרא, מנכאיזם, יהדות ובודהיזם. אולי משום שהיו רחבות יותר, מוכנות לאסוף הכל, מניחות לאנשים טווח גדול יותר של חרות, לא תרי"ג ושס"ה, לא סגפנות חמורה, אלים רבים. פון לה קוק מצא בקרחוג'ה כתבי יד, תמשיחי קיר, בדי משי מאוירים בקליגרפיה משובחת ובהשפעה פרסית.

פון לה קוק שימש כרופא הכפר. יום אחד גילה כי בעל הבית גובה דמי כניסה מהאנשים בהם טיפל. הוא התנפל על בעל הבית האויגורי ואיים עליו כי ימסור אותו למושל של טורפן שילקה אותו במקל הגדול. בערב הצטופפה מעבר לדלת החומר משלחת נשים מקוננות, מציעות את הצעירה ביניהן כפיצוי על העלבון .

לא הרחק מכאן, בדבנצ'ינג (DABANCING ) היה הקרב האחרון של יעקוב בג נגד הסינים. בתו בת ה-15 של בעל הבית של פון לה קוק, לאחר שנפרדה מבעלה, חזרה ללדת את הילד בבית אביה. ליד ערישת התינוק היא שרה את שירו של אחד מלוחמיו של יעקוב בג לאמבאר סינג מדבנצ'ינג, האשה היפה ביותר במזרח. היה זה שיר פרידה לפני הקרב, שיר אהבה של לוחם הדוהר אלי מותו לאשה הנשואה לאיש אותו לא אהבה.

קשה היא האדמה בדבנצ'ינג
אבל מתוקים הם המלונים!
יש לי אהובה בדבנצ'ינג
שמה הוא הנסיכה אמבאר

ארוך הוא שערה של אמבאר חאן
האם הוא נוגע באדמה?
שאלו בזהירות את אמבאר חאן
האם, אני שואל, תקח אותי לאהובה?

פניני הקטנות מפוזרות על הקרקע

האם תאספם ותגיש אותן לי?
לנשקך אני לא גבוהה מספיק
האם תתכופף למעני?

ארצה להדהיר את סוסיך
מעבר למעברי הקרחונים בהרים
וכמו אישה נאמנה
כבולה אני בשלשלאות לאיש רע

ואם אביט, מקרוב אראה
את חומות מבצר דבאנצ'ינג
מוזר ונורא הוא
להפרד ממך, אי- אמבאר חאן!

פון לה קוק, הרופא, הארכיאולוג, השודד, מקשיב לשירי האהבה, לאמהות הצעירות, מביט בירבועים ובחזירי הבר, מלוחך על ידי הבוראן, רוח המדבר שמרימה את ענני האבק של המדבר הטורקמני.
פון לה קוק ניסה לקחת כל מה שראה. לצידו עמד בארטוס, איש ים גרמני אדיר כוח בעל פתרונות טכניים. יחד תפרו את קירות הציורים והפרסקות, מניחים בין ריפודי קש, צוררים את דפי הספרים הבודהיסטים, כתבי היד המנכאים, הזרטוסטרים, הנסטורינים וההינדים בדרכם לאירופה. רק גרינוודל, הפרופסור הממונה עמד בדרכם. כל הדרך מנאות דרכי המשי כדי להשמד בברלין. לא הכל. האם יש לקחת את הדברים? מומיות בתוך הקרקע. גרינוודל התנגד ללקיחת פסלי הבודהות. פון לה קוק היה הרפתקן ואספן, גרינוודל חוקר. אין-סיטו. סוין הדין היה הרפתקן. אורל שטיין ופליוט היו חוקרים. כולם שדדו את המדבר הטורקמני, מרחיקים את האוצרות. קירות החומר האלמים. האם היו שורדים האוצרות גם היום? רחוק ממרכזי התרבות הסינית, משיאן ובייג'ינג? סופה של הקיסרות וראשיתה של הרפובליקה.

מערות אלף הבודהות, בזיקליק, מינג אוי.
הכביש חודר מעבר להרים הבוערים. דיונות חול עצומות גולשות מהפסגות, זוחלות בגרגירים זעירים. שער כניסה וקניון שתוכו עצי צפצפה ובתים. סטופה מעל הקניון, במרחק פסגות לבנות של ההרים השמימיים. מערות אלף הבודהות, בזיקליק, מינג אוי. כמו במקומות אחרים לאורך דרך המשי. קרוב לקרחוג'ה אבל מרוחק מספיק. קניון אבן חול שנהר זורם בתוכו ודיונות רכות וענקיות סוגרות מצפון ומדרום ומעבר לפיתול הנהר מרחפים ההרים השמימיים עם פסגות הקרח. כמו ואדי קלט, ואדי לא רחוק מדרך הסוכר, מקום טוב להתבודד וטוב למרכז פולחני. חיל הספר של בודהא.
המערות ריקות. פון לה קוק עבד ביסודיות. מעט תמשיחי קיר ומעט תבליטים. האם השמידו משמרות המהפיכה של מהפכת התרבות את מה שנותר?

מסגד סוגונגטה
ממערב לנאה עומד מסגד סוגונגטה, פגודת אימין. כמו מסגדי חיווה ואוזבקיסטאן, מינאראט חרוטי מאוייר בחומר, מסגד יפה עטור בחדרי מדרסה. במקורו היה המסגד קטור עם ארובת אור ותקרת עץ נתמכת בעשרות עמודי עץ. כמו בחיווה או קוקאנד. מראש המינרטנשקפת הנאה דרך חלון מלבני. החלון כמסגרת אדריכלית לתמונה. המתחם שופץ בראשת האלף השלישי והפך למעין מוזיאון. עדיין יפה מאוד למרות הנסיון הסיני להפוך הכל למוזיאון

ג'יאוהה
ג'יאוהה היא עיר שתי הנהרות. הנהרות מקיפים את העיר מצפון ודרום. ההאנים הקימו את העיר והמונגולים החריבו אותה. מדרגות חומר מובילות אל המבנה המרכזי. מקדש או מנזר בודהיסטי. העיר משתערעת על שטח נירחוב ויש ממנה תצפיות נאות לכל עבר. אפשר לטייל בסביבה הקרובה

חאמי וג'ינגס חאן

חאמי הייתה בירתו של ג'ינגס חאן לפני שעבר לחאן באליק-בייג'ינג, 12 ימי רכיבה מאומצת מטורפן. 10 שעות באוטובוס. בייג'נג נשמעה מעבר לחומה הגדולה למונגולים. אלא שג'ינגס חאן, טמוצ'ין, כפי שנקרא בנערותו, שנמלט בעודו נער כשסד על צוארו והסתתר בנחל כשרק אפו ועיניו מציצות אל הרודפים, רצה לכבוש את העולם. העולם היה יורואסיה. בייג'ינג היתה בירתם של שושלת צ'ין שדחקה דרומה את שושלת סונג. הפרס הגדול. ראשית המסע המונגולי מהפראות הנוודית למציאת מרכז. בייג'ינג נכבשה ב-1215, 9 שנים לאחר שג'ינגס מתמנה לחאן הגדול. הכנעתה של השושלת הדרומית, הסונג, ימשך עוד 50 שנים כשבמהלכן יפנו המונגולים נגד אירופה, מגיעים לפולניה, גרמניה והונגריה. כובשים ומשעבדים את הנסיכים הרוסיים. ג'ינגס מאחד את אסיה עם אירופה. מקים מערך דואר שבו נמסרות הודעות במהירות מפליאה, סוסים מוחלפים כל כמנה קילומטרים ושליחים דוהרים כל עוד נשמה באפם. סחורות מוסעות מקצה אחד של היבשת לשני, הסוחרים בטוחים בשקט, יודעים כי על כל סחורה שיביאו יקבלו כפליים מהחצר המונגולית. הפרסים בקצוות הדרך, הבטחון. דרכי היבשה מוקמות מוצקות ומפוארות, מחכות לניקולו מפאו ומרקו פולו, לג'וה

מדריך למרכז אסיה מערב סין (שינקיאנג וגנסו)

מדריך למרכז אסיה
מערב סין (שינקיאנג וגנסו)