מדריך הודו
קרנטקה  

דרום הודו
החלק הדרומי של הודו, זה המשתרע מבומבי דרומה, הוא החלק של הודו האחרת, זו שאינה דומה לעמק הגאנגס הצפוף שהיא הודו של החלומות או הסיוטים.
המרכז – רמת הדקאן של מהרשטרה וקרנטקה, והדרום של קרלה וטמיל נאדו הן ארצות ירוקות, עם לגונות ודרכי מים פנימיות, חופי ים טרופיים, מקדשים נפלאים השונים באופן מוחלט מהצפון ורכס הרים – הגהטים המערביים או המדרגות המערביות שעל הרכסים של הם מגודלים התבלינים של הודו – שיחי פלפל והל, עצי אגוזי מוסקאט ותפוחי וורד, קפה, תה וכל טוב שרק אפשר למצוא.
דרום הודו שונה מאוד מהצפון הדחוס – התרבות היא אחרת, עדיין מאוד הודית, עם ריקודי קטאקאלי, מקדשים דרווידים וקפה במקום תה שנמזג מכוס לכוס בקשת ענקית.


עונה: בין נובמבר למרץ. הכי מצוין – דצמבר ינואר.

מפת קרנטקה

האמפי

הגעה:

להאמפי אפשר להגיע עם רכבת הלילה מבאנגלור- ההאמפי אקספרס. זו עדין מסילה צרה של מטר. לרכבות המסילות הצרות יש נדנוד שקשה לישון איתו. הן קופצות ומנתרות, הקרונות נתקלים אחד בשני, הן נחבטות בפסים וקורעות את החלומות, הופכות את הנסיעה ללילה ארוך של יקיצות ונסיון לישוןהרכבת מגיעה לתחנה הקטנה של הוספט, עיירה הודית מבורדקת, שממנה שוכרים אוטוריקשות להאמפי.

פעמיים בשבוע יש רכבת מגואה להוספט – מסע לילי של 12 שעות. רוב המטיילים הצעירים שמגיעים מגואה מגיעים באוטובוס לילה ישר לרחבת החניה.

אפשר ויפה לצאת מהאמפי צפונה לבדאמי וביג'פור בכביש יפה להלל דרך משטחי גרניט אדומים, שדות אורז
ירוקים מאוד.

ילדה בשדות האורז של האמפי

האמפי היא אמצע הודו. לא צפון, לא דרום, לא ליד החופים ולא בהרים. הבטן. יש משהו בנוף ההודי שמקבל אותך פנימה ברכות למרות הקשיות של השיחים הקוצניים, של הסלעים האפורים והאדומים. הגודל אולי. כביש קטן מתפצל מהכביש הראשי ונסע בין מטעי בננות ירוקים מאוד, מתחת לשער בנוי ומפואר, מטפס על שלוחה מוארכת שמשני צדדיה מבנים עתיקים וגולש למטה, אל המחסום שאחרי מגרש החניה של האוטובוסים שמעבר לו יש עיירה של רחוב ראשי אחד עם כמה מסעדות ודוכני אינטרנט, שוק קטן וסניף דואר שנמצא מתחת לכניסה למקדש גדול ופעיל. בין הרחוב ובין הנהר מצטופפים בתים, חנויות, מלונות ומסעדות. לא צפוף מידי, לא מלוכלך. נעים, שקט, מרוצף.


ליד בריכה גדולה מול מקדש וירופאקש הגדול והפעיל, יש צ'אי-וואלה שמגיש צ'אי של בוקר.

צ'אי וואלה

האמפי היא מקום שבו יש זריחה, בוקר, צהריים, אחר צהריים, שקיעה ולילה. השעון שייך ללוחות הזמנים של הרכבת. למטה, בתחתית המדרגות שמוליכות על הנהר שמפריד בין הדרום אליו מגיע הכביש והצפון שהוא השטחים החדשים של האמפי המסטולית, עומדי כמה פביליונים. לידם צפות במים סלסלות קש שחלקן החיצוני מצופה בעור מגופר.

קסיסונית בהאמפי

הישראלים קוראים לסלסלת הקש "קססנית", על שם קערת אגוז הקוקוס המוחלקת המשמשת לעירבוב הטבק בצ'אראס לפני העישון, תערובת המכונה קססה. הקססנית היא המעבורת של האמפי.

הצד השני של הנהר הוא הודו ישראלית מאוד, נינוחה. הישראלים הם קולוניאליסטים גדולים. יש שם לפחות עשרה מלונות קטנים, בקתות עם ערסלים ומיטות מחופות בכילות, שירותים משותפים. ומסעדה בחצר. מסביב יש שדות אורז ודקלי קוקוס והכל היה ירוק מאוד על רקע סלעי גרניט אדומים ענקיים שהיו מוטלים על מדרונות הגבעות הגליות. האמפי בצד אליו מגיעים כלי הרכב היא מקום שווה. הצד השני היה מקום אחר לגמרי. מסוג המקומות שיש להם עוצמה אחרת. כבר ברגע ההגעה, שהוא תמיד מזיע, עייף, לא ברור ולא ידידותי במיוחד, אפשר היה להרגיש בעוצמה של האמפי.

בקצה המזרחי של האמפי נמצא המלון המקובל על המטיילים הישראלים ה"גואן קורנר" של שארמילה מגואה שעלתה אחרי הישראלים. מקום נחמד בהחלט.

אחרי הצהריים אפשר לטייל לאגם שנוצר על ידי סכר על יובל של נהר הקרישנה.

הדרך מקיפה את הצד המערבי של האמפי, עוברת על פני סכר קדום, מתחת לאקוודוקט, על פני עתיקות, מסעדות, גסט-האוזים , פונה שמאלה בכביש וימינה ממנו לדרך עפר צדדית דרך מרכז חנויות הכפר הראשון. אפשר לעשות את הדרך גם עם אופניים.

סיבוב ערבית נחמד יכול להיות גם למקדש הקופים הנמצא במורד הנהר כ-2 קילומטרים בחציה ישירה על רכס הגרניט הנמוך שמעל ה"גואן קורנר". מלמעלה תצפיות יפות קופים ובאבות. אפשר להגיע גם עם אופניים בנסיעה על השביל של האמפי עד לכביש ובכביש ימינה (הפוך מכיוון הסכר והאגם) עד למרגלות מקדש הקופים. מסעדה נחשבת היא ה"מאנגו טרי" שנמצאת בצד הדרומי של האמפי מעט ימינה מהמדרגות העולות מהקססנית. המסעדה בנויה מדרגות מדרגות מול הנוף.

עתיקות:

בקצה המזרחי של רחוב החנויות בצד הדרומי (המסחרי) של הנהר יש פניה שמאלה (צפונה) לדרך עתיקה, בנויה ומרוצפת, רחבה ונאה שההליכה עליה מזכירה דרכים ביזנטיות של ההר הגבוה בסיני. אולי בגלל הבנייה והסלעים האדומים.

הנהר הוא הווראדה, אחד היובלים של הקרישנה הכביר שחוצה את הודו מההרים הנקראים הגהט המערביים עד שהוא נשפך בדלתא אדירה לתוך מפרץ בנגל. הקרישנה הוא נהר גדול, קדוש וחשוב. בדרך יש מדרגות (גהט) שמתחת להן עוגנים סלי הקש המגופרים, צפים על פני המים הכחולים בין הסלעים האדומים ומתחת למקדש קודנאנדרמה ומייד אחריו מקדש פוראנדרה דשארה מנדאפם הפעיל, שעולי רגל וכוהנים מנמנמים בצל הקירות שלו. מעבר לו יש אפשרות לבקר במקדש נטוש ועצום שעומד בתוך עמק בין פסגות גרניט בולטות ושלוחות נמוכות יותר.

מעבר למקדש מטפס שביל אל גבעת מטאנגה, התצפית המרשימה של האמפי בראש גבעה. כדאי לעלות מקודם לפני שחם.

האמפי

היסטוריה
כאן לפי המסורת היתה קישאנדה, עיר מהרמאיאנה שמלכיה היו הקופים וולי וסוגריבה. ראמה ישב וחיכה פה על גבעת מאליאבנטה להאנומן שיבשר לו מה מצא בחיפושיו בשרי-לאנקה אחרי סיטה. הנומאן הוא מלך הקופים, חברם ועוזרם של רמה, סיטה ולאקשמן שנילחמו בראוונה מלך השדים שחטף את סיטה ללאנקה ברמאיאנה. העתיקות של האמפי נפלאות, זהו אחד האתרים החשובים של דרום הודו: מקדשים, מבני ציבור, גשרים, מדרגות נהר. כאן היה מרכזה של ויג'יאנגר, עיר הניצחון שבנתה שושלת בשם זה בדרום הודו בין 1336 ל- 1565. מאתים ושלושים שנים של שילטון של שושלת שהיתה החזקה, העשירה והנפלאה בתקופתה בכל מרכז ודרום הודו. עיר נפלאה נוספת שהותירו נמצאת שעתיים דרומה בצ'יטרדורגה (שווה מאוד ביקור). את השושלת ייסדו שני אחים הינדים בשם האריהרה ובוקה שהתאסלמו כשדלהי נכבשה על ידי המוסלמים. הם נשלחו לכאן כדי לשלוט ולהסדיר את המרדנות. אבל הם עשו יותר מזה. הם ויתרו על האיסלאם, חזרו להינדואיזם (שעדיין ראה בהם טמאים משום התאסלמותם הראשונה) והקימו אימפריה מחוף לחוף, קשרו קשרים עם ציילון וסין וגרשו את המוסלמים מממלכת מדוראי. סופה של הממלכה בא מידי המוסלמים שהצליחו בעזרת בגידת שני מפקדים מוסלמים בצבא ההינדי להכריע את הממלכה ב-1565. שישה חודשים נבזזה העיר. נשאר כפר קטן. ועתיקות גדולות.
השביל חוצה מתחת למאזני המלך שם נשקל הזהב ומגיע למקדש ויתאלה. כאן מגיעה האמנות לשיאה. בפנים עומדת מרכבת האבן. תנועה הקפואה. כמו במרכבת השמש שבקונארק שעל חוף מפרץ בנגל מדרום לכלכתה(עוד אחד מהמקומות השווים מאוד של הודו -אוריסה) . המקדש הוקדש לווישנו שהאגדה מספרת עליו שראה את יופיו של המקום ונשאר בו. אפשר להבין.
המקדש מפורסם בעמודים המוסיקלים שעונים בצלילים שונים לתיפוף. העמודים ראו הרבה ידיים מתופפות במשך מאות השנים מאז שנבנו, מרכזם מידקק מחבטות היד הפתוחות, הצבע הופך עשיר יותר משומן הידיים שדבקו בעמוד.
כפר קטן נשאר מהממלכה הגדולה, אבל השקט הגדול, העין שבמרכז הסערה, משרה את עוצמת הבנייה על הנהר השקט והיפה.