![]() | |||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||
|
|
המקום, שמורכב מכפר קטן לבן ונקי כשלידו קבוצת המקדשים המזרחית – (שאינה כרוכה בתשלום) ובאזור המקדשים שהפך לאתר מורשת עולם בצד המערבי ולידו התפתחה מעין עיירה תיירותית בת שניים וחצי רחובות, שאינה מיוחדת במאום, אבל מה ששומר עליה הוא זה שהיא לא גדולה מאוד ונמצאת בתוך השטח הכפרי הפתוח של רמת הדקאן. יש במקום די הרבה מלונות ברמת מחירים סבירה (150-400 רופי ללילה לחדר) וכמה מהם נעימים למדי. יש לא מעט מסעדות שרובן בינוניות ופחות ומתייחסות להעדפות החיך המערבי. המוצלחות יותר הן כמובן אלו דוכני הרחוב . בלילה יש מעין שוק לילה של אוכל הודי ברחבה שליד המרכז המסחרי, קרוב לצומת המוביל למתחם המקדשים המערבי. הגעה: הדרך הפשוטה ביותר להגיע לקהג'וראו היא לטוס. יש טיסות מדלהי ומאגרה על קו הטיסות החם הזה ולא מעט תיירים מגיעים לטיול יום או ישנים לילה במקום וממשיכים בטיסה. זה לא רעיון רע – הוא רק לא זול. האופציות הקרקעיות (רכבת+אוטובוס) הן לא מסובכות אבל איטיות וארוכות. זה כמעט יום נסיעה להגיע לקהג'וראו מכל מקום מכיוון שהמקום נמצא במרחוק שווה בין שני קווי רכבת ראשיים צפון-דרום, שאינם מחוברים ביניהם (בשלב זה) בקו רוחבי (מזרח מערב). עד שתיסלל מסילת הרכבת למקום (וההודים נמצאים בשלבים מתקדמים של תיכנון) ההגעה למי שאיננו טס אינה פשוטה. היא מצריכה רכבת ואוטובוס. רכבת עד לתחנה בג'הנסי (במערב למי שבא מדלהי, אגרה, גווילאור בוהפל או ג'אלגאון או לסטנה (לטובת מי שמגיע מכיוון ג'בלפור או וראנסי). ובכל מקרה משם נסיעה באוטובוס מקומי של כ-4 שעות עד לתחנה המרכזית בקג'וראו. תחנה נוספת נמצאת במהובה (2-3 שעות באוטובוס מקומי) אבל זו התחנה הקטנה והכפרית מהשלוש והרכבות שעוצרות בה (בדרכן לוראנסי או אלהאבד) איטיות ומאחרות. התחנה המרכזית היא קטנה ונעימה ובמרחק הליכה (פחות מקילומטר דרך הכביש או פחות בחיתוך דרך שדה בור) אל רחוב המלונות. יש בה חוץ מאוטובוסים לסאטנה וג'הנסי (מספר פעמים ביום בין 6 ל-11 בבוקר) גם משרד ממוחשב של חברת הרבות ההודית שבו אפשר להזמין ולקנות כרטיסים לכל רכבת הודית. יום או יומיים בהחלט מספיקים לקהג'וראו יום לאלו שרוצים לראות רק את המקדשים המערביים ועוד יום לאלו שרוצים לראות כפר הודי לבן ונקי ואת קבוצת המקדשים הג'אינים שממזרח. אפשר לטייל עם אופניים וברגל. נעים למדי.
זהו אולי המקום בו קיבלה התפיסה הטאנטרית את הביטוי הרחב ביותר מבחינה אדריכלית. רוב המקדשים נבנו בתקופת שושלת צ'אנדלה –שושלת רג'פוטית ששלטה בחלק הזה של הדקאן בין המאות ה-10 ל-12. התפיסות הטאננטריות שמשלבות גוף ונפש (הרבה גוף לטובת נפש) התפתחו בין המאות ה-4 ל-9 גם בבודהיזם וגם בהינדואזים כשהמאמינים עובדים את השאקטי - האנרגיה הנשית שהיא מטיבעה הכוח שמניע גברים. המאמינים ביטלו קאסטות, חוקי טהרה והרבו במין משחרר. מבין שני הזרמים העיקריים – הטאנטרה של צד שמאל היתה פעילה יותר ובה נפוץ מין קבוצתי על סוגיו השונים שחלק מביטוייו נמצא על הקירות החיצוניים של המקדשים. האתר עצמו כוסה בג'ונגלים לאחר שקיעת השושלת ונמצא רק בשלהי המאה ה-19 על ידי מודד אנגלי בשם פרנקלין, אבל רק בחלק השני של המאה ה-20 הם הפכו להיות אתר חשוב אם כי רק משהוכרזו כאתר מורשת עולם, בשלהי המאה ה-20, הפכו לאתר שיש אליו תנועה רבה. ועדיין, מכיוון שקשה להגיע אליו בתחבורה ציבורית יבשתית ומכיוון שהאתר לא נמצא על שום קו טיול הגיוני – יש בו יחסית מעט תיירים לעומת השפע האירוטי האדריכלי והפיסולי שהוא מציע. המקדשים: רוב המקדשים שייכים לדגם השיקהארה – מקדשים בעלי כיפות מחודדות שעולים ומצטופפים בהדרגה, מדמים את פסגות רכס ההימלאיה ואת הר מרו שהוא מקום מושבם של האלים ההינדואים. בכל מיקרה ובנוסף לכל מה שניכתב לפני, קהג'ורהאו היא מקום שווה. לחובבי אירוטיקה, ארכיטקטורה ולסתם בני תמותה שאוהבים יופי. המקדשים נמצאים בתוך גן מטופח ונעים מאוד. בכניסה מצד שמאל יש מקדש קטן (מאה 9) שמוקדש לאוואטר (מופע) השלישי של וישנו החזיר – ורהא. הוא נקודת החיבור בין המים (תנינים) היבשה (בני האדם) והשמים (האלים)מאפו יוצאת אלת האומנויות והחוכמה סארסוואטי ובין רגליו נח שאשא – הנחש שעליו הוא נח בדרך כלל. על ליסתותיו נמצאים תשעת כוכבי הלכת. בלב המקדש נמצא שיווא עם שלושה ראשים של אדם אריה וחזיר בר ולו 4 ידיים. קירות המקדש מוקפות בשורות שורות של גילופי אבן מצויינים של אלים, בני אדם, חיות, פרחים קישוטים גיאומטריים בסדר עולה – באפריז התחתון גיאומטריה ובוטניקה מעליה מפלצות מעמקים, פילים, בני אדם ואלים. בחזית הדרומית יש זוג מתעלס, נשים רוחצות ומתקשטות. מתחת להן, משמאל ולמטה יש הנחש בעל חמשת הראשים סמל השאקטי – הכוח הניקבי. בפינה הצפון מערבית אפסרה מתנגבת לאחר הרחצה כשהסארי דבוק לגופה הרטוב לידה זוג אוהבים וקוף המחשבות שמפריע להם מתוך ההנחה שבמעשה ההתעלסות המושלם אין מקום למחשבה. בפינה הצפון מזרחית למטה נשים כותבות, מציירות, ומנגנות בחליל. מסביב לבסיס יש תמונות של אנשי המעש – חיילים באורגיה, גורו ותלמידים סוס ורוכבו. מקדש קמדריה מאהאדווה (1030) הגדול במקדשים והנאה בהם נמצא ממערב למקדש לאקשמנה ומוקף בבמה. המקדש מוקדש לשיוא. בחיזית הדרומית תמונת משגל שבה הגבר עומד על הראש. מקדש ג'אגאגאמבי נמצא מצפון לו. מקדש וישוואנאת- (1002) נמצא מצפון למקדש לאקשמנה. מולו נמצא מקדש שחל הפר נאנדי – ריכבו של שיווא. הקבוצה המזרחית- נמצאת ליד הכפר (ממזרח לקבוצה המרכזית) ומכילה מקדשים ג'אינים שיש עליהם שמירה אבל הכניסה אליהם חופשית. הם פחות מעניינים מכיוון שהג'אינים הסגפינים לא התעסקו באירוטיקה (וחבל). כאן מופיע רעיון הפרקטל – חזרה סידרתית על פרטי המקדש – הרעיון ההודי שבו המקדש מייצג מיקרוקוסמוס.
עמק הנרמדה: ג'בלפור והסלעים הלבנים של הנרמדה- נאדיג'בלפור היא עיר נעימה שנמצאת על קו הרכבת מוראנסי לבומבי שאחת מתחנותיו היא סאטנה שממנה ניתן להגיע לקהג'וראו. העיר עצמה גדולה למדי (למעלה ממליון תושבים) אבל נעימה. יש לה שוק נחמד ותחנת הרכבת שלה בליעה. מול תחנת הרכבת וברחובות שמעבר לה נמצאים כמה בתי מלון סבירים ונעימים מאוד. זו לא עיר תיירותית ואין מה לראות בה במיוחד – אבל היא טובה כעצירת לילה בדרך לסלעי השיש או בדרך לשני הפארקים הלאומיים שנמצאים מדרום לה (קאנהא 160 קמ' ובנדהאבגאר – 197 קמ'). מתחנת הרכבת אפשר בקלות לתפוס ריקשה או טמפו לכיוון מרבל רוקס. סלעי השיש (Marble rocks )22 קמ' דרומה מג'בלפור מעל הקניון של הנרמדה, נמצא הכפר הקטן והנעים. ייתרונו הגדול שיש בו מלון חביב עד מאוד של החברה הממשלתית של מדיה פרדש – כמה חדרים נעימים מול הנוף הגדול ואפשרויות טיול מעל ולתוך הקניון שחרוץ בתוך סלעי השיש שהנהר הכביר זורם ביניהם. הטבע הנוף והמלון הבודד הם סיבות מספיק טובות ולזה נוספת גם סיבת טיול הבוקר (או רח הצהריים) אל אפקיה הנהר שנמצא מעל לקניון. כביש מוליך לאורך 2 קילומטרים אל המקום בו זורם הנהר על הסלעים הקשים לפני שהוא נופל במפל גדול לתוך הקניון. במקום יש מקדשים פתוחים עם באבות (כוהנים הינדואים) שיווא לינגמים בתוך יוני והרגשה של קרנבל מקומי ושל אנשים שטובלים בבריכות הרדודות שהמים הלבנים יוצרים. מחוץ לאתר הטבילה הצבעוני יש מסעדה קטנה ושוק של מוכרי תשמישיקדושה ובהם פסלונים קטנים ונחמדים של האלים ההינדואים השונים. שווה עד מאוד.
אום -קארשווארלאום-קארשוואר אפשר להגיע מאינדור (אוטובוס עד לצומת ומשם מיניבוס או טמפו פנימה) או מכיוון קנדווה שנמצאת על קו הרכבת המגיע מג'בלפור (במזרח) או ג'אלגאון (דרום מערב). אום-קארשוואר נמצאת במקום בו עושה נהר הנרמדה פיתול גדול שמזכיר להודים את צורת המילה אום ומכאן שמה. שקדושתה נובעת מהשילוב נהר וצורתו וזוהו אחד המקומות שההודים אוהבים לעלות אליו לרגל. אם כי ההודים מאמינים גדולים בנהרות, והרים. בעיירה עצמה שוק ולא מעט אשראמים ומקדשים ויש המכנים אותה וראנסי של האזור אם כי ההשוואה מופרזת בהחלט. אחד מחסרונותיה הגדולים של אום-קארשוואר הוא אפשרויות הלינה המצומצמות, שכן יש בה כמה מלונות מחורבנים להלל והיותר מוצלחים לא נמצאים ממש בה וגם הם לא ממש מוצלחים. המסעדות צמחוניות ומועטות ויש שירותי אינטרנט לאורך הרחוב המוביל אל הגשר ואל הגהטות. החלק היפה באום-קארשוואר נמצא בצידו השני של הנהר, מעבר לגשר (אפשר גם לחצות בסירה או להפליג בה לכיוון הסכר והסלעים) שם מתנשא אי גבעי שעל צלעו בנוי כפר כמה אשראמים, ארמון ומקדש. הטיול אל הכפר על האי נעים למדי והתצפית מהמקדש הישן שבראש הגבעה עם היהלי (המפלצות הדרקוניות שמפוסלות להגן עליו) נאה למדי אם כי מעט מדכאת שכן ממנה נישקף הסכר החדש שנבנה על מנת לספק חשמל להטות מים ולעשות רע לארץ וליושביה לטובת אלו שיש להם והם יושבים חצי מהזמן במקומות אחרים. בצד העיירה, ממזרח לה, נמצאים מקדשים נוספים שליד אחד מהם יש כמה פסלי הנומן (האל הקוף רעו של רמה) מחוברים ביניהם וצבועים באדום זוהר. המקדש משמש גם כשאשראם לפרחי כהונה הינדואים.. סאנצ'יסאנצ'י נחשבת כאחד מהאתרים הנחשבים ביותר במדיה פרדש ולמי שמתעניין בבודהיזם, באומנות בודהיסטית ובהיסטוריה שלה – היא ודאי כזו. זו הסטופה השמורה והמעוטרת בבהודו והיא נמצאת על קו הרכבת הראשי שמחבר את דלהי לבוהפל (ומשם דרומה) ולפיכך נוחה להגעה. אומנם התחנה בסאנצ'י לא משרתת את רכבות הקו הטובות (אלו יעצרו בהתראה מקודמת ליושבי המחלקות המעולות) אלא רק מאספות איטיות, אבל אפשר לרדת בתחנה של וידישה ומשם לקחת אוטובוס מקומי (יש כל כמה דקות - 10 קמ') או לחכות לרכבת איטית ולרדת בתחנה. סאנצ'י עצמה היא כפרון של רחוב וחצי שיש בה כמה בתי מלון – אחד יותר מוצלח, ואחד, בקרבת תחנת הרכבת הבודהיסט גסט האוז, שהוא אכסניה של אגודת המהא-יוגי היפנית. נחמד ומשעשע כשיש קבוצות של יפנים וקוריאנים שבאים לבדוק את השורשים הבודהים שלהם. אפשר מהצומת להגיע לוידישה ומשם לקחת אוטובוס או רכבת דרומה לבוהפל (70 קמ') או צפונה לג'הנסי (אורצ'ה וקהגו'ראו). מהצומת עלולה דרך קצרה לכיוון הסטופה (כניסה בתשלום). הסטופה, שהיא המקום שבו נמצאים או לא נמצאים שכרדיו החומריים של הבודהא, עומדת בראש גבעה ומשקיפה על הטבע הירוק שסביבה. המבנה האטום מוקף בארבעה שערים מקושטים בתגליפי אבן מהיפים שיש ומתארים תמונות מחייו של הבודהא. את הסטופה הראשונה כניראה שבנה במקום אשוקה, המלך המאורי הגדול שהפיץ את הבודהיזם ואיחד את הודו ובורמה לאימפריה בודהיסטית אחת כבר במאה ה-3 לפנה"ס וקבע את עמודיו ומקדשיו והסטופות שלו ברחבי תת היבשת. שרידי הסטופה שלו קבורים בתוך מבנה הסטופה הגדולה. יכול להיות שהסיבה שהקים שם סטופה היא משום שאחת מנשותיו באה מוידישה שהיתה אז עיר גדולה וחשבוה בממלכה של המאוריה. הסטופה הנוכחית (37 מטר קוטר ו-16.5 מ' גובה) נבנתה כ-100 שנים אחריו על ידי מלכי השונגה שמילאו את הווח בין הסטופה שלו לשלהם בלבנים שרופות, הם ציפו את הסטופה במלט – מה שנותן לה את המראה הלבן והבולט למרחוק, הקיפו אותה בגדר ושערי אבן (שנוספו במאה ה-1) שמדמים עץ הוסיפו מטריה בעלת כמה קומות. על השערים תמונות מחייו של בודהא (סיפורי הג'אטקה). הבנייה בסטופה וסביבה נמשכה למעלה מ-1000 שנים עד למאה ה-12 שאזס נדחק ונעלם הבודהיזם בהודו, שורד רק בשוליה בסרי לאנקה, בנפאל ובטיבט. המקום עמד בשיממונו עד שבמאה ה-20 נוקה שופץ והפך לאתר מסודר ונעים אם כי חסר נשמה – קפוא בזמן וחסר את הנשמה והחיוניות של המקדשים ההינדואים החיים שבסביבתו. וידישה ואודייגירי- האתר השווה בקרבת סאנצ'י הוא מערות אודייגירי שליד וידישה. זהו טיול אופניים נעים מאוד (10 קילומטרים לכל כיוון) בוידישה שוק נחמד מסגד שבנה אורנגזב על מקדש הינדואי מהמאה ה-11. במערות אודייגירי יש מערכת של מערות הינדואיות מתקופת גופטה ובהם האווטרים של וישנו ובינהם אחד שווה מאוד של וישנו כוורהא – אוואטר (מופע) החזיר, וישנו ישן על נחש, תבליט יפה גאנש וקיר עם ייצורי ים רבים.
בוהפלהעיר הגדולה של מדהי פרדש ומרכז תחבורתי גדול המשורת על ידי רכבות מצויינות (ביניהן הבוהפל שטאבדי שעושה את הדרך בין דלהי ובוהפל בפחות מ-8 שעות ממושגות ועטירות אוכל וצ'אי.) בוהפל התפרסמה שלא בטובתה כשענן של גז רעיל הרג בה כמה עשרות אלפי ישנים בלילה אחד של שנות ה-80 של המאה ה-20. לא רחוק מדרום (45 קילומטרים דרומה) לה יש אתר של מערות עם ציורים פרהיסטוריים בבימביטיקה. הדרך הפשוטה היא לשכור מונית הלוך וחזור (חישוב לפי 4-5 רופי לקילומטר הלוך חזור). מאנדוהדרך הנוחה להגיע לכפר הארמונות והמקדשים היפה והנעים מאינכמותו של מאנדו, היא עם אוטובוס מאינדור (4 שעות). הכפר הוא שני רחובות שנמצאים בין ובתוך הארמונות שמכסים את הרכס הרמתי שמשקיף מצפון על אפיק הנרמדה והיערות שיורדים אליו ויש בו כמה מלונות פשוטים ונעימים. הכפר משופע בארמונות מלכי מלאווה ההינדואים (שבירתם היתה בדהר הסמוכה). המקום נכבש על ידי סולטני דלהי המוסלמים במאה ה-13. מי שהותיר בה רישומו בצורה הבולטת ביותר הוא בהאדור שאה, הסולטן האחרון של מאלווה, ובנה לאהובתו רומפטי - משוררת ואשת חצר ארמון יפה נוף בקצה הדרומי של העיר כדי שתוכל לשבת ולהביט בנרמדה. ב-1561 כבש הקיסר המוגהולי אקבאר את העיר ורומפאטי הרעילה את עצמה כדי לא ליפול בידיו. מה שלא הפריע לבהאדור שאה לשרת את אקבאר עוד 10 שנים. אבל כשמת – נקבר עם אהובתו באוג'אין. שווה לקנות את חוברת אתרי מאנדו או לבקש ממדריך מקומי לקחת לסיור. זה לא נחוץ ממש אבל כדי להקדיש למקום יומיים רגועים ויש השוהים בכפר הרבה יותר משום השקט המרחב והעתיקות הגדולות. אורצ'ה
אורצ'ה, כפר קטן עם מבנים גדולים, היא אחת הנקודות הרומנטיות, הנעימות והשוות ארכיטקטונית לביקור. קלות ההגעה למקום, שכן הוא נמצא כ-17 קילומטרים מג'הנסי, אחת מתחנות הרכבת המרכזיות על קו הרכבות העמוס והפורה שבין דלהי לבוהפל ובומבי, הופכת את ההגעה אליו לקלי קלות. רכבת מהירה מדלהי לג'הנסי (למשל הבוהפל שטאבדי אקספרס שיוצאת כל יום ב-0610 מניו דלהי ומגיעה דרך אגרה וגוואליור אחרי 5 שעות מצוינות לג'הנסי). ומגהנסי, מחוץ לתחנה, אפשר לקחת מונית או להידחס בטמפו (הריקשה הממונעת הגדולה שניראית כמו חזרזיר מכוער) ולהגיע תוך חצי שעה לאורצ'ה. אורצ'ה היא כפר קטן בתוך נוף ירוק על גדת נהר הבטווה ( Betwa ). יש בו ארמון מהרג'ה (ארמון ג'הנגיר) אחד שחלקו הפך למלון (השיש
מאהל – ארמון הזכוכית) ויש בו סוויטת מהרג'ה מפנקת מאינכמוה (3000 רופי) ועוד כמה חדרים פחות מפוארים (890 רופי) אבל בהחלט שווים. הארמון מתנשא מעל החלק המזרחי של הכפר ודרך השער שלו מוליכה דרך ישרה אל מקדש ראם רג'ה ארמון שהפך למקדש. המקדש נמצא מעל כיכר שאי אפשר להגדירה כשום דבר אחר חוץ מ"איטלקית" אחת הכיכרות הנעימות שיש בהודו כשמצד שמאל, (דרום) כשעומדים עם הפנים למקדש הארמון הפעיל יש מבנה מקדש – צ'טורבהוג'- בעל ארבע כיפות שיקהרה (הכיפות המאורכות המדמות את רכסי ההימלאיה במקדשים ההינדואים של צפון הודו). אפםשר לעלות לגג המקדש לאחת התצפיות היפות שיש על הסביבה.
אורצ'ה היא המקום בו נפגשת האדריכלות ההינדואית עם האיסלאמית(וניראה שגם אירופאית) מבלי להפוך לדבר אחד. זוהי הדבקה מפוארת. שכן חלקו הפנימי של המקדש ניראה כמסגד שעליו הולבש מקדש הינדואי. וזה לא המקום היחיד, שכן בהמשך לציר המקדש הפעיל (כל יום בשבע בערב פוג'ה ודרשן – חשיפת פסל האל) יש מקדש נוסף – מקדש לקשמינאריאן. הדרך אליו עוברת בכפר לבן עם דלתות כחולות – משהו יווני לגמרי. זהו המקדש המשולש שגם הוא הלבשה של מקדש על מסגד. ייחודו של מקדש זה הוא בציורי הקיר המפארים את קירותיו, ציורים מהרמאינה וכן ציורי קרבות מאוחרים יותר המתארים את המצור על ג'הנסי בזמן המרד נגד הברטים במאה ה-19.
במרכז הכפר כמה מלונות זולים.
טל. 91-7680-252102 פקס 252203 amarmahal@sancharnet.in
|
|||||||||||||||||||||
| הדפסה || המלצה || דף קודם || ראש הדף | |
|||||||||||||||||||||||