חשיבותה של אומנות הטיפול בדלועים/ג'לאל א-דין רומי

שישי עם חברים - רומי

ג'לאל א דין רומי

האשה, מטורפת מדאגה, מגיעה לדלת
וטורפת אותה פתוחה-
השיפחה, בגדיה פרועים, מבולבלת, סמוקה
לא מסוגלת להוציא מילה
הבעל כורע על ארבעותיו לתפילה
חשיבותה של אומנות הטיפול בדלועים

היתה שיפחה
שאימנה חמור
לעשות עבודה של גבר

מדלעת
היא גילפה
לזין של חמור
מתקן שיימנע ממנו עמוק מידי לחדור

היא התאימה בדייקנות (מומחית) לנקודה
של אושר.
מתענגת על ההתקן הראוי.
כל רגע פנוי.
רגע ועוד רגע. עוד ועוד.

היא פרחה,
והחמור,
ניראה סחוט.

גבירתה שמה לב.
היא החליטה לחקור.
יום אחד
הציצה דרך סדק וחור
וראתה דרך דלת
איבר חמורי 
ונערה מאושרת
מתחת, קרועה לרווחה,
קול  חמור, יללות נערה

היא שתקה ובלעה את רוקה.
וקצת אחר כך על הדלת דפקה
קוראת לשיפחה להתייצב למשימה,
ארוכה, פתלתלה, מסובכת.
לא אכביר בפרטים.

המשרתת ידעה בדיוק מה יקרה
"אה " חשבה לעצמה, "גבירתי -
לא כדאי לך לשלח מפה ת'מומחית.

כשתתחילי לעבוד בלי לדעת בדיוק מה את עושה,
את מסתכנת.
את מתביישת
לשאול אותי על הדלעת,
אבל את חייבת דלעת
כדי לקבל זין של חמור.
תחבולה קטנה,
אבל חשובה
ואת לא יודעת!"

אלא שהגברת היתה מוקסמת מהרעיון
חושקת מכדי לחשוב, מסונוורת מלהתחשב ולהיזהר מסכנה.
מובילה חמור
וסוגרת דלת,
חושבת, כשאין אף אחד (ולקיר אין אוזניים)
אוכל לצרוח תענוגות עד השמים –
ראשה סחרחר בציפיה,
חריצה בוער ומזמר.

היא סידרה כיסא מתחת לחמור,
כמו שראתה אצל הנערה.
היא הרימה את רגליה
ומשכה אותו
(חריצה בוער ומזמר)
אשה מתלקחת עוד יותר,
והחמור בנימוס,
דחף את עצמו פנימה כפי שהתחננו ידיה,
עלה אגנה,
דוחף את איברו הכביר וקורע את דרכו לתוך קיבתה.

היא מתה בלי מילה.

הכיסא התמוטט לצד אחד
היא נפלה לשני.

החדר התכסה בדם.

קורא!
האם ראית פעם מישהו שקידש את נפשו
על מזבח של חמור?
זכור מה אומר הקוראן
על יסורי זה שמחלל את עצמו.

אל תקריב את החיים לנשמת החיה!

אם אתה מת ממה שתשוקותך מוליכות אותך אליו
אתה בדיוק כמו האישה על הריצפה.
סמל לחוסר השליטה.

זכור אותה,
ושמור על מידה.

השיפחה חזרה ואמרה:
כן, ראית
את תענוגותי, אבל לא ראית את הדלעת
את הסייג רגע לפני שאין ממנו חזרה
פתחת את חנותיך לפני שהמורה
לימדה אותך את אומנות גילוף הדלעת."








שתי דרכים לרוץ


לאיש אחד היתה אישה קנאית
ושיפחה מאוד, מאוד, מאוד שווה.

האשה נזהרה לא להשאיר אותם לבד
אף פעם. שש שנים היא לא הסירה מבטה
לא השאירה אותם לבדם באותו חדר.
אבל יום אחד
בבית המרחץ, נזכרה האשה
ששכחה את כיור הכסף שלה.

"לכי הביאי בבקשה את הכיור" היא אמרה לשיפחה.

הנערה זינקה למשימתה,
מפני שידעה
שסוף סוף תהיה
עם האדון. לבד.
היא רצה בשימחה
היא ריחפה
והתשוקה טרפה אותם במהירות כל כך גדולה
ששכחו לנעול ת'דלת.

הם התאחדו כרוח סערה
גופות נבלעים והופכים ערבוביה.
בהיזדווגות
הנפשות מתערבבות.

בינתיים, האישה בבית המרחץ
תוך שהיא חופפת שערה
צעקה :"מה עשיתי!
הצתתי את הכותנה!
סגרתי את האיל עם הכיבשה!

היא שטפה את סבון החימר משערה -
מכסה את עצמה ברעלה תוך כדי ריצה

השיפחה רצה מאהבה. האישה
מפחד
וקינאה.
הבדל גדול.

המיסטיקן עף מרגע לרגע
הסגפן ירא השמים נגרר מחודש לחודש.

אבל היום לאוהב
יימשך 50,000 שנים!

עזוב את הראש, אי אפשר להבין -
קרע את עצמיך לרווחה!

פחד הוא כלום לאוהב, פיסת חוט עלוב.
האהבה היא אלוהית. פחד הוא המצאה
של הקדושים שחושבים שהם משרתי האלוהים, אבל בעצם
עסוקים כל היום בזיונים. בחריצים.

קראת את המילים בחלק שבו אהבתם אותו
הופכות לאחד עם אהבתו אותם
אהבות מאוחדות אלו
הן האלוהיות.
לא הפחד.

איזה תכונות משותפות יש לאלוהים ואדם?
מה הקשר
בין מה שחי בזמן ומה שחי לנצח?

אם אמשיך לדבר על אהבה
מאות צירופים חדשים יצטרפו
ועדיין לא אדבר על מיסתורין

הסגפן ירא השמים רץ ברגל על פני האדמה
אוהבים מרחפים, ברק ורוח.
אין תחרות.
חכמי הדת ממלמלים, מקשקשים, מבלבלים,
הכרח ורצון חופשי,
כשאוהב ואהוב
מושכים את עצמם
אחד לתוך השני.
אה- אחד לתוך השני-

האשה, מטורפת מדאגה, מגיעה לדלת
וטורפת אותה פתוחה-
השיפחה, בגדיה פרועים, מבולבלת, סמוקה
לא מסוגלת להוציא מילה
הבעל כורע על ארבעותיו לתפילה
(הגיע זמנה של אחת מחמש תפילות החובה)

האישה נכנסת. התמונה מתוחה עד קריעה.
הבעל, כמו בודק בגדים
מנסה למשוך קצוות ומטפחות.

הביצים והזין ספוגים רטובים, זרע
מבעבע מהראש העיוור, עדין זקוף, נוזל על פני נוזלי ערווה , מיצי הכוס
גולשים על ירכי הנערה
האשה סוטרת לו בחמתה
"ככה מתפלל גבר, עם הביצים?
הזין שלך רוצה להתאחד עם אלוהים?
ולכן רגליה מלולכות בזרע שלך?"

שאלות טובות.
היא שואלת את בעלה "הסגפן"!

כל אלו, הפרושים החדשים מתשוקות
הופכים בבת אחת
לצבועים.

הוספת תגובה


Security code
רענן