רומי

ג'לאל א-דין רומי/ Jalal a din A Rumi

ג'לאל א דין רומי

 


ג'אלל א-דין רומי היה בן למשפחה אפגאנית שהיגרה מבאלח (ולכן הוא ניקרא גם מוחמד באלחי ) לקוניה שבטורקיה. אביו היה חכם והבן גדל בבית של לימוד.
כתב הרבה שירה בוטה, ישירה ושווה מאוד.
הוא נקרא גם סללדין מחמט רומי וידוע גם כמולאנה, מולאבי, מאוולנה - מורנו או רבנו בערבית ופרסית.
ידידו הקרוב היה שאמס אדין אל טבריזי. דרוויש סופי שהפגישה ביניהם הניבה תוצאות מרתקות. הם הפכו לחברים קרובים ויש אומרים לנאהבים דבר שגרם לקינאה גדולה אצל תלמידיו של רומי.
רבים משירי האהבה של רומי הם שירי אהבה חודרי גוף ועצם, מזעזעים במובן המרעיד ויש להניח שלאהבתו ולאיחודו בגוף ונפש עם שאמס א-דין היתה השפעה מפרה על השירה.
רומי נתן לשאמס את בתו לאישה אבל נאלץ לבקש ממנו לעזוב את קוניה בגלל קינאת התלמידים ודיבורי האנשים. סופים.
שאמס חזר אחרי כמה שנים לזמן קצוב של כמה חודשים מאושרים של מיפגש משותף ואז, באחד הלילות, נקש מישהו על דלת הבית, קרא לשאמס החוצה והוא נעלם.
כתיבתו של רומי רוכזה במת'נאווי-יה מנאווי (חרוזים רוחניים), שישה כרכים של שירה כתובים פרסית. המת'נאווי מכונה לעתים "הקוראן הפרסי". חלק אחר של שירתו נקרא הדיוואני שאמסי טאבריזי. הקדשה ישירה לחבר הנעלם שאותו יצא לחפש בדמשק בגעגועיו.
שני השירים (שתורגמו מאנגלית ולא מהמקור הפרסי) הם דוגמא לשירה הגדולה של רומי.
רומי נולד ב- 30 בספטמבר 1207 ומת ב- 17 בדצמבר 1273 בקוניה שם הוא קבור.
מידי שנה בדצמבר, נאספים עשרות אלפי סופים ואוהבי סופיות לסוג של פסטיבל של מסדר המאוולנה שיוסד על ידי רומי וליבו הוא טקס הזיקר- ריקוד מעגלי שחוזר על עצמו עד אובדן.