שירת המהפכה

עיתונות - כתבות מהעולם

האביב הערבי, זה שהתחיל בטוניס בינואר 2011, הרעיד את מצרים שבועיים לאחר מכן , שלח גלים לקטאר הפך את לוב בראשית מרץ של אותה שנה ומרסק את סוריה, הוא ללא ספק האירוע הספרותי הגדול של ראשית האלף השלישי.

מילים עומדות בבסיסן של מהפיכות. מילים שמבטאות חופש ומרד, לא להסכים עם השלטון, עם העריצות, עם מי שמשרת את העריצות. דומה שבמהלך ההיסטוריה האנושית מנסים שליטים לכלוא את המילים ואת אלו שיוצרים אותם. אבל למילים יש כוח משלהן, הן מבעבעות החוצה, מולחנות, גורמות לאותו דבר מסתורי שזוקף את ראשם של החלשים, מאחד אותם ומוציא אותם ללא פחד ובידיעה ברורה שיהפכו לאפר, והופך אותם לקולקטיב שמעיף את מי שרמס אותו במשך השנים.

 

 

ויש מקום בו המילים הן המזוקקות והחותכות שיש, מניעות את הכל, כמו שכותב מי שאפשר לראות אותו כרוחה של המהפכה המצרית  -  המשורר החד והצולפני  אחמד פואד נאגם בן ה-83 ששמונה עשרה שנים מחייו היה כלוא במצודה של קהיר. הוא ובן זוגו לשירה המשורר העיוור שיח אימאם – שכופר באיסור להלחין את פסוקי האסלאם – הם רוחה החופשית של מצרים, אבות המהפכה.

"המרים בדיבורים חדים כחרבות

חותכים היכן שעוברים

ודיבורים נוחים

נוחים וקלים

מרמים אך מטעים

 

ואם מחפשים את שורשיה של המפכה ואיך עמדו אלפי אנשים על הגשרים ב-25 לינואר 2011 ושברו את משטרת ההפגנות, צריך להקשיב ל אני לא מפחד / אחמד פואד נאגם

 

את האמת לה אני מחויב

אני לא מפחד ואמשיך להגיד

הראיס איש טוב, בעמו מתעסק תמיד

הוא עסוק באיסוף כספים בשבילנו

חוסך אותם אי שם בשווייץ עבורנו

 

שומר אותם לנו בחשבונות סוד

רוצה מאוד להבטיח לנו עתיד ורוד

תראו איך לבו רחום וחנון

איש מאמין וישר עם מצפון

 

מרעיב אתכם בשביל הדיאטה, הרזייה

אוי אתם עם שזקוק לסקילה

מתוך בּורות אתם אומרים - אבטלה

העניינים לא עובדים, איזו מן מחשבה

האיש בסך הכל רוצה לתת לכם מנוחה

האם זו כזאת עוולה?

 

וישנו הסיפור של "אזורי הנופש"

למה אתם קוראים לזה מעצר ואיבוד חופש?

באמת, למה החשדות והכוונות הרעות

הוא בסך הכל מוציא אתכם לחופשות

ולגבי הכיסא וכל מה שנאמר על המשרה

אין כאן בכלל שאלה

זאת הטעות שלנו חברים

כי לא עשינו כיסאות טפלון חלקלקים

 

בחיי, אתם גורמים לו עוולה

הוא בזבז את חייו על עם לא-ברמה

אפילו את המזון הוא אוכל במקומך

גורע ובּולס כמו מגרסה

אז למה אחרי כל זה תאמר שהראיס רע???

 

נוסח עברי: אסמא אגבארייה-זחאלקה ויהושע סימון

שירי ההתנגדות של נאגם הם שירים של קשי עורף. שווה לראות את סדרת המשוררים המורדים שצילמה אל ג'אזירה, כי הצעיר המורד בן ה-83 הוא רוחה הלא נשברת של מצרים וניצחונה של המהפכה. נצחונה הקודם – נצחונה העתידי. מה שנהוג לקרוא רוח האדם:

 

 

אחמד פואד נג'ם / ארצי-אהובתי

הלילה מלאכי – לקחו אותי

שתי חבטות וחצי תריסר פרים

חלמתי את אהובתי

חלמתי עליך

כשיריותיהם לתוך האוויר

צליל של הפתעה

צליל שגורם לדם לקפוא

אחמד תתעורר!

אחמד תתעורר!

תם החלום הפשוט

והתחילו הצרות הגדולות

איפה אימאם?

מי אתה?

בוא בשקט

ולא תסבול

אתם רימת  העולם

אתם טפילים מבהילים

אתם גרגיר חול בעיני האמיר

אתם מגלב האסון וחוסר הצדק

אתם מחלה בגופה של ארצי

אתם גופה

אתם חנקתם את אהבתי

וקשרתי אותי לאהובתי

העמידו אותי

הושיבו אותי

וחיפשו בכל אחת משערותי

בריון אחד הביט לתוך עיני

ואת יודעת שעיני צלולות וטובות

כמו עיניהם

של כל בני ארצי

אהובתי

שני חלונות אל הלב

הוא ניסה למצוא איזה

איוושה של פחד

ומאיפה יבוא הפחד

טיפש שכמוך?

מי מאתנו הפחדן או

ומי מאתנו הבוגד?

הוא התכופף, הוא התקרב, הוא אמר

שני משפטים שאין בהם כלום:

מכיוון שהוא ראה את שתי תמונות היפות

בעיני הטובות :

מצרים בעיני השמאלית

ואת בעיני הימנית.

 

המפורסם מבין הצעירי המהפכה המצרית הוא ראמי עסאם­

ששירו "טאטי ראסך טאטי טאטי" (תוריד את הראש) הפך ללהיט:

עאסם נעצר על ידי הצבא, עונה והוכה. המילים ניצחו:

 

, תוריד את הראש תוריד

אתה חי במשטר דמוקרטי

לכן כשתנהג בכנות פוליטית תיהפך ללא רלוונטי

תוריד את הראש, המשטר דמוקרטי

ואם הבערות מומלכת,

וחבורת זבל מובילה אותך לאבדון,

עדיף שתשתה את הרעל הסוקרטי.

 

אבל האביב הערבי, הוא לא רק מצרים שעם כל גודלה והאלימות הבין עדתית וההרגשה שהמהפכה נחטפה, עדין יש בה משהו ששומר על גבולות בסוריה עונה ונרצח איברהים קשוש, זמר ומשורר עממי, שהיה אחד ממובילי המחאה הזאת כששר את השיר הפשוט- לפעמים מילים נקיות וישרות הן שיר המעשה:

אירחאל יא בשאר

קדימה, הסתלק, יא בשאר! קח איתך את אחיך מאהר והסתלק מאתנו

 

תמונות גופתו משוספת הגרון הופצו כדי לאיים בעונש הצפוי לזמרי מחאה. המחאות הליליות לא פסקו מספר האמנים המתנגדים לשלטון רק גדל

 

אבל בגלל הסכנה עזבו את מולדתם ויצאו לגלות. לשמר את הרוח.

האלה מוחמאד , משוררת סורית, גולה בפריז

- מחכה לאביב

אתה צריך לראות שבירות

אני רואה את תפקיד האנשים

הוא לראות את זה

לא לראות רק את החזק

אני לא חושבת שיש משוהו יותר חזק

מחיוך

או רב עוצמה יותר מפרפר

 

ביום שברחו הסורים הראשונים לטורקיה, כתבה האלה מוחמאד את השיר הראשון שלה על מפגש בין פרפר לנערה סורית ליד אוהל הפליטות:

 

אמר הפרפר:

אמר הפרפר: "מי את?"

ענתה הפליטה: "אני אני"

 

ספרות גדולה ושונה לא צמחה אחרי המהפכות. עדין לא. חלק מהסופרים שותקים, חלק גולים מארצותיהם ואלו שכותבים, רובם צעירים, מפחדים להופיע בשמם.

השירה מדברת. עונה ומגיבה מיידית., כי שירה היא חדשות הספרות, עוקבת ואומרת מה שעיתונות לא מצליחה להגיד

 

יללת העורב ונעירת החמור פואד נגם

אל האומה הערבית!

לאחר הלא כלום שבו את שרויה, אינך ראויה לברכה.

מהן חדשות פלסטין? עם ללא מולדת. ומולדת ללא זהות.

מהן חדשות לבנון? מועדון לילה...כיסאותיו מעץ ושולחנו עדתיות.

מהן חדשות סוריה? נעוצים בה סכיני הברברים.

מהן חדשות עיראק? מולדת המוות המענג.

מהן חדשות מרוקו? מצטרפת למועצת מדינות המפרץ בשם המלוכה.

מהן חדשות סומליה? רק אלוהים יודע מה קורה שם.

מהן חדשות סודן? הפכה לשתי מדינות בשם החירות.

מהן חדשות תימן? נשיאה נטש...ועַמה – בעיה שנשכחה.

מהן חדשות קטר? מנהיגת המהפכות...פגיון נגד הבוגדנות ומטבח האנטי-אימפריאליזם.

ומהן חדשות לוב? מדינה שהפכה למחנות נשק ואידיאולוגיה שבטית.

ומהן חדשות מצרים? "האחים המוסלמים" שוכבים עם כלת המהפכה.

הוי האומה הערבית!

לאחר הלא כלום שבו את שרויה, אינך ראויה לברכה.

את ראויה להיות שטיח שעליו דורכים הזרים

אינך ראויה לסיסמאות המהפכה, כשאביבך הפך ללעג.

את ראויה ליללת העורב ונעירת החמור.

הוי האומה הערבית!

אומה שקברה את כבודה

 

מאזן מערוף נולד בביירות כפליט פלשתינאי, חלק מילדותו עברה עליו בשתילה.

מערוף תומך במהפכה הסורית על ידי כתיבה, אבל כתיבה, ובעיקר כתיבת שירים, היא האיום הגדול על שליטים. ועל הסדר הקיים. מערוף  הוא פליט בלבנון, אסור לו לכתוב על דיכוי השלטון שמשתמש בדיכוי הפלשתינאים כדי לשרוד. הכתיבה על שקר והצגתו לאור היום השקר אילצה אותו לעזוב את ביירות הוא חי באיסלנד. בריקיאוויק

ואולי אחד הדברים הניפלאים שאומר מאזן מערוף הוא שהערבית קפאה במאה ה-18 ואנחנו צריכים לפתוח לה מרחבים חדשים. הנה מהם פירות המהפכה. כי האין קפיאתה של השפה היא קפיאתה של תרבות והסתגרות בשמרנות? האין שפה חיה ותוססת באופן אינסופי היא ההישג והחופש שיש לשאוף אליו?

מאזן מערוף, שלושה שירים

חלל

מלא באבנים

כמו הירח

לא  יכול להכיל

את בקשת סוחר ההימורים

או לספוג

מוות של חבר

הוא לא נפתח

לילדים המשחקים בכדורגל

עד סוף היום

אבל נשאר

החלל החיצוני ההוא

הסוחר נאני בפניו

ואנחנו רואים

את בפניו של החבר המת

את החלל החיצוני ההוא

שהופך לסלעו הגדול מכולם

ולכדור שנבעט בחוזקה

על ידי ילדים

בסוף היום

 

יד אימי

 

ידה של אמי קשה יותר

מידית הדלת החשופה

איתה, אני מרים את המתנה הראשונה בה זכיתי בהגרלה

איתה אני קונה מחק להעלים את פניה

את פני אמי – אני מעלים לגמרי

משאיר את הקמטים שיביטו  בי

כמו רשת של עכביש עיוור

 

שיר על הקיר בפריז

יש לי חלום פשוט

לעשות כוכב אחר

שיכול לאכלס את כל אויבי

להגיע לשם לפניהם ו

לגור שם באופן זמני

אנחנו אוכלים את החתיכות הטעימות שלו

כשאנחנו רעבים

הנגיסה האחרונה שלו

ורק הנגיסה האחרונה

ראויה למאבק

 

רבים משירי המהפכה, אלו שהביאו אותה ואלו שנוצרו בתוכה, הולחנו, חלקם הגדול גם עלה ליוטיוב ולרשתות החברתיות והם מה שמניע את המהפכה.

כי המפכות הערביות אינן על אוכל ופרנסה, אלא על חופש על תנועה, קריאת תיגר על הסדר הישן שמשתמש בפלשתינאים כדי לכסות על דיכוי.

 

ואופייני להם הוא שיר שנולד בימים הראשונים של המהפכה המצרית נכתב והולחן על ידי אמיר עיד,  האני עדל

 

יצאתי החוצה ואמרתי שאני לא חוזר

כתבתי בדמי בכל רחוב

גרמנו לכל מי שלא יכול לשמוע

סוף סוף לשמוע

ופרצנו את כל המחסומים

נשקינו הוא חלומותינו

ובוקר המחר  הבהיר מחכה לנו

כל כך הרבה זמן חיכינו

וחיפשנו ולא מצאנו את מקומנו

ובכל מקום בארצי

קול החרות קוראת לי

 

הרמנו את ראשנו לשמים

שוב לא איכפת לנו מהרעב

הדבר החשוב הוא זכותנו

ולכתוב את ההיסטוריה בדמנו

אם היית אחד מאיתנו

עדיף שלא תברבר ותגיד לנו

ללכת הלאה ולוותר על חלומנו

ולהפסיק להגיד את המילה"אני!"

ובכל מקום בארצי

קול החרות קוראת לי

ובכל מקום בארצי

קול החרות קוראת לי

חיי שלי, מצרים האפלה

שוברת את כבליה

כתבי בדמך את חייך

דמי הוא פריחת האביב הערבי

שקד ירוק

ובכל מקום בארצי

קול החרות קוראת לי

 

ומהי שירה? ומה כוחה של ספרות במהפכות ויצירתן , אפשר לצטט את הסופרת העיראקית הגולה מנאלי שייח שעזבה את עירק כי ארצה ההפכה ממקום שבו יש שטן ואויב אחד ידוע – סאדאם, לארץ שבה כולם אויבים של כולם והמוות אורב בכל פינה.

בסיפורה ז'אן דארק היא כותבת:

 

אני הולכת להתאמן בכשפים

ולהנהיג את המהפכה בארצי

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה


Security code
רענן