האיש שמצא את גן עדן

עיתונות - כתבות מהעולם



ויש נקודה יהודית קטנה. בחוף קווילון שבה ואסקו דה גמה נווט יהודי. היהודי הכיר את הדרך ויש שאומרים שהיה אחד מהנווטי החופים ההודים המוצלחים שיש. המסורת מספרת שהיה יהודי פולני שהתגלגל לחופי קליקוט ועשה שם חייל, נישבה על ידי הפורטוגלים, התנצר והובל לבית הספר לניווט שפתח אנריקה הנווט.

היער המאובן
מוקדם בבוקר, ביום אחד של סוף המלניום הקודם, התעוררתי מתחת לגל של דיונה לבנה בסהרה. היה לי רעיון (טיפשי אני מודה) לחצות מהפרמידות של קהיר ישר לנאת סיווא שנמצאת בקצה המדבר המערבי, קרוב מאוד לגבול הלובי. כמה מאות קילומטרים מדבריים של חמדות, חולות ומלחה ענקית אחת. לא היה לי מושג מה יש בדרך. היתה לי מפה של אחד למליון וחצי, מצפן שאבא שלי לקח שלל כשהיה חייל באל עלימין במלחמת העולם ושני ג'יפים עם נהגים מצרים שבחיים לא היו שם. אף אחד לא היה שם. זה חלק של מדבר שלא נוסעים בו.


המדבר המערבי

שלום חייט, צייד קרפדות ומפחלץ חמורים ואחד מהאנשים שטבע לא יכול ההסתתר מפניו אפילו מתחת לקרום הזמן, טילטל אותי החוצה משק השינה.
"בוא תיראה מה מצאתי!" הוא אמר בקול נירגש.
לא שטפתי פנים. היה אור צלול של מדבר בחודש דצמבר. האוויר היה נקי ושקוף ושום בעל חיים לא הפריע את הדממה. הלכתי בעיניים שעוד לא נפקחו לגמרי את עשרים המטרים אחרי שלום ואז הן ניפערו כשראיתי את מה שהראה לי. גזעי עצים על החול באמצע הסהרה. מאות קילומטרים מכל מקור מים.
"והינה הפרי." אמר שלום.
הוא החזיק ביד דפוס של פרי מאובן שברזל החליף בו את החומר האורגני. עמדנו בתוך יער מאובן שהקיף אותנו לכל מלוא העין. מצאנו את היער של הסהרה. מצאנו זה יפה, כי לא ידענו שאנחנו אמורים למצוא. נסענו סתם, חצינו חלק מדבר שאין עליו כמעט מידע (חיפשתי מאז כמה פעמים באינטרנט ובספרות) אבל אף אחד לא כותב על יער השרכים המאובן של הסהרה, שריד של אקלים שהיה כאן לפני מליוני שנים.


היער המאובן ליד שקע הקטרה במדבר המערבי של מצרים


לא מזמן התגלה ביער הגשם של פרו, כ-700 קילומטר מלימה, מפל שהוא השלישי בגובהו בעולם (771 מטר), סטפן זימנדורף, החוקר הגרמני שמצא את המפל, אמר שגילה אותו כבר בשנת 2002. גילה במובן המערבי. המקומיים הכירו אותו, אבל זימנדורף דאג שהטלוויזה תבוא ותצלם. עכשיו אפשר לשכוח מהמפל.
אין לי מושג אם מישהו ראה את היער המאובן הזה לפני. אבל התרגשות הגילוי, הידיעה שמה שאתה רואה הוא סוג של פלא, של קסם, של משהו שמשיהו הביט בך מלמעלה ואמר לעצמו, בבקשה. שיתרגשו הבניאדם, הוא מסוג הדברים שגם כשאני כותב עליהם עכשיו, אני נהנה להרגיש מחדש את ההתרגשות שזה עורר בי. בשלום. בכל מי שהסתובב ביער המאובן, שאחר כך נסענו עוד יומיים בתוכו, מפוזר על פני החמדות, מכוסה ומתגלה בתוך ים דיונות החול המאובנות שהובילו אותנו אל שקע הקטרה שמצפון לו מיקם מונטגומרי את קו ההגנה המוצלח של אל עלימין. המצפן הוביל אותי. והמפה המאוד כללית.


משאית של הקורפוס הדרום אפריקני שנפגעה במלחמת העולם ה-2 במדבר המערבי מדרום לקטרה


אני צאצא של כל אלו שהעולם מרגש אותם. שהגילוי בשבילם הוא גן עדן. שיודעים בברור שעדן נמצא במקום שעוד לא הגענו אליו .

מוצא המינים
"זה המקום הקרוב ביותר לגן-עדן שניתן למצוא בעולמנו", אמר ברוס בילר, ראש משלחת של 11 חוקרים שהצליחו לנחות באירנג'יה, ברכס הררי שנקרא הפוג'ה, לבלות שם שבועיים ולחזור עם תיעוד של כמה עשרות מינים חדשים למדע. אחד מהם היה ציפור גן עדן. אחר היה סוג של אוכל נמלים נמנמן.
הם הצליחו להגיע לשם כי באי שבו יש לרוב מתח של מלחמת אזרחים בין הממשלה המרכזית לתושבי האי, מסך עננים נמוך, רכס הרים לא עביר וצמחיה טרופית עבותה, הרשתה פתאום הממשלה להגיע, השמים נפתחו לכמה דקות והמטוס הצליח לנחות. שילוב של מזל ותנאים פוליטיים.
רוב התגליות הגדולות, גני העדן והמקומות שאין לנו ידיעה עליהם, נחשפים בגלל תערובת של סקרנות, אומץ, תמיכה של מדינה או רצון צבאי ופוליטי ) מה שניקרא פעם אימפריאליזם) מזינים ומממנים אותם. ומזל. מזלם של המגלים – חוסר מזלם של המתגלים והנחשפים.
בילר הוא לא הראשון שמוצא את גן עדן. הוא לא האחרון (למרבה המזל והצער) שיגרום להרס של עוד פינה שהסתדרה לגמרי לא רע בלי המין שמנסה בכל כוחו להפוך למין היחיד שנמצא על פני הכדור.
יאמר לזכות המין אנושי, שהוא ירוויח את בדידותו ביושר ואחת התכונות החזקות, הסקרנות והחקר, שלו היא התכונה שתגרום לו לאבד את המיגוון האדיר שיש. שהיה פה.
צ'ארלס דרווין (1809-1882), היה חוקר צעיר שהשפעתו עלינו עד היום, על התועלת הנזק וההתנהגות שלנו, היא תוצר ישיר ממסע גילוי מקיף עולם אליו הצטרף כאיש צעיר. הוא הצטרף למסעה של הביגל (1831-1836) כזואולוג המשלחת (למד רפואה ותיאולוגיה אבל הזואולוגיה משכה אותו יותר) פיצרוי, רב החובל של ה"ביגל" לקח אותו בהמלצתו של לייל - גדול הגיאולוגים האנגליים באותה תקופה. ה"ביגל" יצאה לדרך מטעם ממשלת בריטניה שהיתה קרוב לשיא האימפראילי שלה, מחפשת עוד מקומות ואוצרות כדי לשים עליהם את היד. אי המטמון נכתב באותה תקופה. רובינזון קרוזו. דרווין הגיע לקבוצת איי הגלאפגוס ב-1835 כשהוא בן 26.


אלבטרוסים בגלאפגוס


חשיבותם הביולוגית-מחשבתית של האיים חורגת מהיותם סוג של גן עדן פתוח של שלום בין אדם לחיה האיים הם נקודת המוצא החשובה בהיסטוריה של האבולוציה בגלל התיאוריה האבולוציונית של מוצא המינים של צארלס דרווין. הסליל הכפול שעליו המידע הגנטי בתגלה באמצע שנות החמישים של המאה ה-20. לא רק מחוץ לנו נמצא עולם שיש לגלות, גם על עצמינו (גוף ונפש) אנחנו לא יודעים באמת הרבה. תגלית של 13 מיני פרושי דרווין מערבלת מוחות ורגשות עד היום. היא לא מונעת מאיתנו להשמיד אותם ולהמשיך לחפש את המקום הבא אותו נוכל להרוס בשם המדע והקידמה האנושית.
מה מניע את הקידמה, את הרצון לגלות את גן העדן האבוד בו עוד לא היינו?
סקרנות. יצר הרפתקנות, פירסום, כבוד, במה שתורת האבולוציה מגדירה בתור הדחף להיות הזכר הבולט בקבוצה על מנת למשוך את תשומת הלב של השאר. רבייה.
ב-1 באפריל 2006, לפני כמה ימים, הודיעה קבוצת חוקרים קטנה (שני אנגלים וניו-זילנדי) שגילו את מקורות הנילוס. הם מצאו ביער גשם ברואנדה את המקור הכי עליון שלו, מאריכים את הנילוס ב-107 קילומטרים, שמים סוף (מבחינתם) לויכוח שהתחיל עם ספיק ((Speke ב-1850 וכמעט נפתר עם העיתונאי האמריקני סטנלי (שיצא למצוא את ליוונגסטון – ד"ר לינגסטון אני מניח?) שחקר את ימות ויקטוריה וטנגניקה בין 1864 ל-1871.

האם כל הרעיון של לגלות את העולם, למפות אותו, התשוקה הבלתי נגמרת בנדודים היא משהו שאינו נישלט ולכן אין סיכוי שיישאר פה משהו לא ידוע, האם אנחנו יודעים הכל? האם נדע אי פעם?
הזואולוגים והבוטנאים באירנג'יה מצאו את ציפור גן עדן ויותר מכמה חיות שאף פעם לא תוייגו, נירשמו וקיבלו שם בלתי ניתן לביטוי בלטינית.
הידיעה הכתה בתדהמה. בעיקר את התיקשורת שרובה מורכב מאנשים שחשבו (וחושבים) שהם שמעו הכל, יודעים הכל ולא ניתן להפתיע אותם.
הם כניראה טועים.
יש כמה דוגמאות קטנות שממחישות כמה מעט אנחנו יודעים. כמו למשל כמה מינים חיים על פני כדור הארץ. אומרים שיש בערך 3.6 מליון או 100 מליון מינים שמתוכם (ויכוח קטן) אנחנו מכירים 1.2 או 1.8 מינים. כל שנה מתגלים (לנו, הם רוב הזמן שם) 20,000 מינים חדשים.
זאת אומרת, לא רק שאנחנו מכירים פחות מחצי המינים (לפי ההערכות השמרניות), אין לנו מושג אמיתי כמה מינים חיים על פני כדור הארץ. ב-1982 פירסם מדען בשם טרי ארווין (Terry Erwin) ניסוי שערך. ניסוי מהסוג האנושי. הוא כיסה עץ ביער הגשם של פנמה ביריעות וריסס אותו. אחרי הריסוס אסף 1500 מינים של בעלי חיים (רובם חרקים). כמעט כולם חדשים למדע. כדי להיות בטוח בתוצאות– הוא ריסס עוד עץ ליד וקיבל אותו מספר מינים – רק שאלו היו חיות שונות לגמרי. לכל סביבה יש את המינים המותאמים לה. מתאים לנו, אנחנו בין כה וכה הורסים הכל ללא הבחנה.
אז מה מקיף הידע האנושי? אנחנו מניחים במידה רבה של ודאות (כי שלחנו חללית ועשינו חישובים וככה קולומבוס גילה בטעות את אמריקה) שהעולם הוא עגול. אנחנו יודעים שהמים המציאו אותנו כדי להעביר את עצמם ממקום למקום (דוגלס אדאמס). השמועות המאוד מובססות גילו לנו שהנשים בסמואה ידידותיות מאד (קפטן קוק ), ופול גוגין בהחלט צייר אותן ככאלו. ואולי הן באמת היו כאלו עד שהבאנו לתושבי סמואה את התרבות.
תרבות במקרה האנושי היא זו שיש לה עדיפות על אלו שהם פחות בני תרבות ממנה – שיש להם כלי הרג פחות משוכללים. כי ככה מיתרגמת תרבות. התפתחות, עודפים, השקעה בכלי תחבורה, נשק וידע. והעלמתן של תרבויות בשם ידע וכוח העודף.
אבל אולי הרצון להתבלט חברתית, להצליח ולהיות עשיר לא מספיק בתור תירוץ. כי אולי יש גם יצר הרפתקנות לשמו. רצון בידיעה לשם ידיעה והתשוקה האמיתית לגילוי.


ארץ גן עדן
קולומבוס רצה להיות עשיר ומפורסם. הוא גילה את סן סלבדור שבאיי הבהמה וקרא לתושביה הודים, מת עני ומושמץ והפך את מלכי ספרד לאנשים העשירים ביותר בעולם. בדרך נעלמה רוב אוכלוסיית מרכז וצפון אמריקה מחיידקי השפעת שבאה עם הכובשים החדשים מהעולם הישן.
ואסקו דה גמה הצליח להקיף את כף התיקווה הטובה של דרום אפריקה ב-1497. הוא עלה לאורך חופי מזרח אפריקה והגיע למלינדי שבקניה של היום. שהיתה אז טריטוריה ערבית בה לא עגנה ספינה אירופאית מעולם. אבן מג'יד, הנווט הערבי ששכר שם, לקח את השייטת עם רוחות המונסון המערבי, שדוחפות את ספינות המפרש מאפריקה להודו בין אוקטובר למאי. רוחות המונסון המזרחיות דוחפות את ציי התבלינים מערבה, בחזרה לאפריקה, בין יוני לספטמבר.
הארץ שלחופיה נחת ואסקו דה גמה ב- 1498, שהערבים הכירו עוד מאות שנים לפניו (וההודים הרבה לפניהם אבל היא גם היום סוג של גן עדן שאפשר לגלות רק באופן פרטי וחד פעמי), היתה קרלה. שלפי הפתגמים התלויים בכל מקום במדינה שיש בה השפעה קומניסטית חזקה, היא מתנת אלוהים. קרלה היא הירוקה, המפונקת והברוכה בין כל המדינות ההודיות. לא מפתיע שדה-גמה הגיע לשם, תבלינים הגיעו מההרים המבורכים של קרלה לפרס, ערב, קדמת הים התיכון ולאירופה היוונית, הפניקית והרומאית כבר לפני כמעט 3000 שנים. היה שם עושר. היה סיכוי להרוויח משהו מלגלות דרך לא ידועה ומסוכנת.


קרלה


מרקו פולו נחת בקווילון 200 שנה לפניו, אלא שאז היה האוקיאנוס טריטוריה ערבית. במאה ה- 13 זו היתה דרך סלולה היטב (על גלים) בין סין להודו. דרכי התבלינים השתרעו לאורך נמלי דרום מזרח סין דרך מצרי מלאקה לקליקלוט, קווילון וקוצ''ין. תבלינים הגיעו לקווילון מההרים הכחולים, הנילגרי, שמגיעים לגובה של למעלה מאלפיים מטרים ומהווים את השדרה המפרידה בין קרלה לטאמיל נדו. הצד של קרלה הוא הצד הטרופי, שמקבל את רוחות הסחר המבורכות ממערב, איכריו החרוצים מגדלים את שיחי הפלפל המתפתלי על עצי הקפה, מגרדים את קליפת הקינמון, אוספים את מסמרי הציפורן, מלקטים פעם בחודש את פרי ההל שצומח בזרים קטנים סביב השיחים שמתרבים בייחורים ירוקים בין שיחי בננה, עצי פירות ג'אט ענקיים, תפוחי ורד חמצמצים, עצי אבוקדו, מאנגו, פאפיה, אגוזי בטל ומוסקאט.
אבל כאן, בתגלית של ואסקו דה גמה, היה שילוב של אומץ לב, מודיעין, מידע הכרחי ומזל.

יהודי מוסלמי ונוצרי בדרך לגן עדן
שכן אבן מג'יד היה הנווט הטוב ביותר באוקיאנוס שהיה עד אז האוקיאנוס הערבי - הוא היה בן ונכד למשפחת נווטים ונקרא ארי הים הקוצף. לא היה נווט טוב ממנו באוקיאנוס ההודי ובים סוף שידוע גם היום בסערות ובמזג המחורבן שלו. דה גמה פגש אותו במלינדי. אבן מג'יד היה זה שחיבר את מילון הנווטות ב-1490 ועוד 30 שירים יצירות פרוזה ושירה. ספנים ערביים היו מצטטים את הפרק הראשון בקוראן לפני שהיו מפליגים אל הים הגדול.
ויש נקודה יהודית קטנה. בחוף קווילון שבה ואסקו דה גמה נווט יהודי. היהודי הכיר את הדרך ויש שאומרים שהיה אחד מהנווטי החופים ההודים המוצלחים שיש. המסורת מספרת שהיה יהודי פולני שהתגלגל לחופי קליקוט ועשה שם חייל, נישבה על ידי הפורטוגלים, התנצר והובל לבית הספר לניווט שפתח אנריקה הנווט. מי שצייר ושירטט את מפות העולם של אז- קידמת הניווט והגילוי, היו היהודים. הוא צורף למסעו של קברל כשזה ניסה לחזור בעיקבות ואסקו דה גמה להודו, אבל הספינות הוטחו עם הרוחות למעמקי האוקיאנוס וגילו בטעות את ברזיל. יערות הגשם. גן עדן עצום ורב שהוסיף לעושרה של פורטוגל.
וברזיל? יש לא מעט חוקרים שמאמינים שאת אמריקה גילו 1500 או 2000 שנה לפני קולומבוס. שהפיניקים הגיעו לברזיל זמן רב לפני גספר דה גמה וקברל. תור היירדאל, איש המסעות הנורבגי, שיחזר בעזרת מסעות רע שלו הפלגה בספינת קנים שחצתה את האוקיאנוס. בהתחלה מפרו לפולינזיה ואחר כך ממרוקו לברבדוס. עוקב איך גילו אנשים את העולם.
ב-1937 הצליח תור היירדאל, ביולוג צעיר, לשכנע את מוריו שישלחו אותו למחקר בפאטו היבה שבפולינזיה הצרפתית. הוא נסע לשם עם ליב, אשתו הראשונה, והיה בטוח שהגיע לגן עדן. אחרי כמה שבועות, כשהסתבר לתושבים שהוא פרוטסטנט ולא קתולי – הפך גן העדן לגיהנום והוא הצטרך לעבור לצד המזרחי של האי, לצד שחשוף לרוחות ובו גר רק אדם אחד שסיפור לו על קון טיקי – הרוח הגדולה שבעזרתה הגיעו האנשים הראשונים לפולינזיה ממזרח, לא ממערב כמו שהניחו החוקרים עד אז. וככה התחיל המחקר הגדול של היירדאל שנמשך עד מותו ב-2002.
הפינקים, כך אומרים, המציאו את המיתולוגיה של סוף העולם, של המיפלצות, כדי להפחיד את מתחריהם היוונים בגילוי העולם שמעבר לשער הרקולס- מיצרי גברלטר. זה לא מנע מהירודוטוס לכתוב בספר שלו על ההיפרבוריאים – האנשים המאושרים שיש להם הכל והם חיים בצפון הרחוק, מהמקום ממנו מגיע הרוח.
הפיניקים קראו לארץ שמצאו מעבר לאוקיאנוס הוי בראזל (Huy Brazl) , -"אבני ברזל", כשחזרו לים התיכון סיפרו אגדות (די דומות כניראה לאלו המגיעות מאירנג'יה) על ארץ הברזל. האגדות התפשטו בארצות הים התיכון שהוא מקלט אגדות ענק.
השם הפיניקי הוי בראזל, הפך לאחד משמותיו המוכרים של גן העדן, צולח דרך אימפריות שהחליפו אחת את השנייה: יוונים, רומאים, ביזנטים, ערבים ופרנקים. בפורטוגל ביטאו את שם גן העדן כ"היי ברזיל". אלפיים שנה מאוחר יותר, נחתו גספר דה גמה, היהודי המאומץ וקברל בחופי דרום אמריקה. כנראה שנקודת הנחיתה הייתה כל כך יפה, שלקברל לא היה ספק שהם הגיעו ל"ברזיל". לגן העדן. האם ברזיל של ימינו היא היא הוי בראזל, הארץ אותה גילו המלחים הפיניקיים לפני 2600 שנה?
למה לא? יש בקרנבל הברזילאי טעם גן עדן.


דייגים בגואה - הודו


המבינים בגני עדן אומרים שאת הבאים שנגלה נגלה רק ב-1.4% מהמקומות בכדור הארץ. כניראה שביערות הגשם המשווניים. במקומות שהם סבוכים קשים להגעה ואי אפשר לראות מלמעלה, שאין דרכים להגיע מלמטה וההגעה לשם כמעט בלתי אפשרית. שם מסתתרים כניראה 60% מהמינים הלא ידועים. צומח וחי. או במעמקי הים. שם נמצאת אטלאנטיס. ללא שום ספק.
צריך להיות אופטימיים. יש גן עדן. צריך רק למצוא ולהשמיד אותו.

הוספת תגובה


Security code
רענן