עיתונות - טורים של אחרים

ב- אוקטובר 2008 הודיעה נציבות המים על עלייה של 90% במחיר המים  להשקיה.

·  ב – 1 בנובמבר 2008 הוחל  חוק איסור השקית גינות כללי  עד אפריל 2009. ועכשיו מאיימים שבכלל ייבשו את הכל  ומקצצים את הקצאת המים לחקלאות.

·    שר התשתיות ונציבות המים  הודיעו בימים אלה כי אם תהיה שנה שחונה תוטלנה גזירות נוספות בכל הנוגע להשקיה.
השירות המטאורולוגי שחרר תחזית שנתי הקובעת כי צפוי חורף עם משקעים נמוכים מן  הממוצע.
איני אוהב להלך אימים ולראות שחורות, אך אני רואה בעיני רוחי כיצד הגינה הירוקה הופכת לשק החבטות של

הממסד אשר לא ראה את בעיית משק המים בזמן.

המאמר הבא עוסק בשימוש במים אפורים. נושא אשר קנה לו אחיזה משמעותית ברוב מדינות המערב ובוודאי באלה הסובלים ממחסור במים.

כוונת המאמר אינה למכור מתקנים אלה להסביר את הנחיצות בהבנת הנושא מחד.

ומאידך לשכנע בונים/משפצים/מתכננים ועוד. להכין בעת הבניה הפרדת מערכות צנרת של מים אפורים (דלוחין) ממים שחורים (קולחין) ובכך לשמור לבית החדש/ מחודש את האופציה להשתמש במים אפורים בכל נקודת זמן ולו גם בעוד חמש שנים.

שמונה שנים אני עוסק ביצור מערכות להשבת מים אפורים.  ורק לאחרונה מתעורר סוף סוף הנושא גם בארץ. בתחילת דרכי בנושא, עסקתי רבות בניסיון להסביר את הנושא, עד שעייפתי, לאחרונה שבתי לפרסם מאמרים בנושא  

נושא המים האפורים סובל בעיקר מחוסר יחסי ציבור, אך בעוד ישראל נשארת מאחור, בעולם המערבי הנושא מתקדם בקצב רצחני. בכל שנה נכתבות כ-100 עבודות רציניות בנושא והון רב מושקע במחקרים הנעשים בנושא.

חקיקה תומכת בעולם

בשנת 2002 חוקק במדינת אריזונה שבארה"ב חוק המעודד שימוש במים אפורים. החוק ליברלי במהותו וקובע מספר כללי מותר ואסור בתחום. החוק קובע למשל כי השימוש במים אפורים ללא טיפול מסיבי מותר לבית הפרטי בלבד, לעסקים ומוסדות נקבע סטנדרט מערכות אחר לחלוטין.

הגדרת הבית הפרטי בחוק האמריקני היא: מבנה המייצר עד 400 גלון מים אפורים ביום (כ-1.6 מ"ק). המבנה יהיה לא רק זה שמייצר את המים האפורים, אלא גם המשתמש בהם מבלי להעבירם לאחר. בנוסף חלות בחוק האמריקאי מגבלות אחדות  בהן איסור השקיה בממטרות, איסור השקיית צמחי תבלין וירקות, הגבלת גודל מיכל האחסון למקסימום של 55 גלון (כ-200 ליטר), חובת ריקון המערכת בכל 24 שעות (לאחר זמן זה יחשבו המים כמים שחורים), מיכל סגור ומאובטח נגד ילדים.

מאז, אומץ החוק ע"י 12 מדינות בארה"ב ועוד מספר דומה של מדינות דנות בו בימים אלה. בנוסף אומץ החוק בשינויים קלים ע"י אוסטרליה, יפן, גרמניה, אנגליה, ואף ירדן וקפריסין. קפריסין וחלקים שונים באוסטרליה אף הנהיגו מערכת סבסוד עבור התקנת מערכת להשבת מים אפורים. בישראל, באיחור רב, מתבצעת פעילות מקבילה אך נפרדת של מספר חברי כנסת להעביר חקיקה בנושא, בצמידות לחוק הליברלי האמריקאי.

חוקים אלה פתחו פתח לשימוש במערכות פשוטות יחסית וזולות, להערכתי יהיה זה המפתח להפיכת הנושא להמוני. בארה"ב מצוידים כבר 7% ממשקי הבית במערכות להשבת מים אפורים (להערכתי מדובר על 5 עד 10 מיליון בתים). במדינת אריזונה מצוידים במערכת כזו 14% ממשקי הבית. הלוואי עלינו.

אבקות הכביסה - אגדה אורבאנית

ביקורת רבה באשר לשימוש במים אפורים מתייחסת לרמת אבקות הכביסה והסבונים במים. באבקות הכביסה 4 מרכיבים עיקריים הסובלים מיחסי ציבור גרועים:

בורטים (בורון) חומר בעייתי אשר באופן כללי גורם לאטימת הקרקע בטווח הארוך. בגלל ריכוז הבורון הגבוה במי הביוב המטוהרים, דבר שגרם נזק רב לחקלאות, ומתוך רצון להגביר את רמת השימוש במים מושבים, קבעה מדינת ישראל עוד בשנת 2004 תקן אמיץ ומפתיע גם בהשוואה לשאר העולם. התקן קבע כי במהלך מספר שנים תרד רמת הבורון באבקות הכביסה מדי שנה עד לרמה של 0.5 גרם לקילו מוצר. שנת 2008 נקבעה כשנת סיום התהליך. בסקר שנערך ע"י המשרד להגנת הסביבה עוד בשנת 2006 נמצא כי החברות עומדות בתקינה ורמת הבורון ירדה לראשונה לרמה סבירה ובלתי מזיקה. אגב, בורון נמצא גם במים רגילים ובכמות לא קטנה גם במים מותפלים.

מלחים: המלח הינו חומר המזיק לקרקע אשר נמצא באבקות הכביסה בכמות גדולה. בסקר הנ"ל שערך המשרד להגנת הסביבה, נסקרו 3 סוגי חומרי כביסה: נוזלי כביסה, אבקות כביסה מסוג קומפקט (השקיות הקטנות) ואבקות כביסה רגילות. הסקר מצא כי בנוזלי הכביסה אין מלחים כלל, וכי באבקות הכביסה מסוג קומפקט קיים מלח ברמה סבירה. לעומת זאת באבקות הכביסה הרגילות (השקים הגדולים) משמש המלח כמלאן (חומר ממלא נפח) ונוכחותו מזיקה ביותר כמובן. במשרד להגנת הסביבה בדקו מצאו (בשיתוף עם מכללת שנקר) כי ניתן להוריד את כמות אבקות הכביסה לחצי מהמלצות היצרן ולקבל אותה תוצאה מבחינת ניקיון הכביסה (מזכיר קצת את תרגיל הגדלת החור במשחות השיניים). למרבה הצער, למרות המסקנות הברורות, כנראה מתוך חשש מכוחם של יצרני אבקות הכביסה, לא יצא המשרד בקמפיין הקורא למעבר לאבקות מסוג קומפקט או לנוזלי כביסה ולהקטנת השימוש בכמויות האבקה בכל כביסה.  

זרחות ואשלגנים (זרחן ואשלגן): חומרים אלה משמשים לניקיון הכביסה אך בהתפרקם הופכים לדשן מצוין לצרכי הגינה. וגם לכך יש מחקר מסודר.

מטרתו של כל הסיפור הארוך היא להסביר כי האגדה האורבאנית בנושא אבקות הכביסה תמה. אפשר לצאת מהמקלט, ולהשתמש במים אלה באופן חופשי - בוודאי כשהם מהולים במי מקלחות ומזגנים.

אין ספק כי השימוש בחומרי כביסה אורגניים/אקולוגיים טוב עשרות מונים מזה של אבקות רגילות, אך לא ניתן לחנך ציבור שלם. אני רואה שימוש במים כאלה במאות מתקנים ברחבי העולם, כבר קרוב לעשור והתוצאה מדהימה.

זהירות חיידקים!

בעניין החיידקים (הפתוגנים)  שמרבים לדבר בהם, חשוב להדגיש שהשקיה במים אפורים היא נושא הדורש אחריות. אין ספק כי למים אלה פוטנציאל בקטריאלי גבוה מזה של מים שפירים. ישנם, כאמור, כללי מותר ואסור, אך אלה קיימים גם בשימוש בחומרי הדברה ביתיים (למשל, לא יעלה על דעת איש לרסס את ילדיו או מזון), וכך גם במוצרים אחרים וחשובים בשימוש ביתי. בבדיקות מים ובמחקר שנערך בארה"ב נבדקו מים ממתקנים רבים בטמפרטורות סביבה שונות ונמצא כי רק לאחר 18 שעות חלה עלייה משמעותית בספירת הפתוגנים.

דווקא מאחר שהשימוש נעשה אצל כל אחד בביתו הפרטי, אפשר לצפות לשימוש נכון במים האפורים, מתוך אחריות. חלק ממרכיבי השימוש הנכון יהיו השקיה תכופות, הימנעות מאגירת מים למשך זמן העולה על 24 שעות והשקיה בטפטוף ישירות לקרקע. שימוש שכזה יבטיח חסכון אדיר הן בכספנו הפרטי, והן למשק המים הלאומי.

להפריד את הצנרת

מאז שנת 2002 אני מנסה ללא הצלחה גדולה, לשכנע את משרדי הממשלה להתקין תקנה המורה על הפרדת צנרת המים האפורים מהמים השחורים, מה שנקרא בעברית דלוחין וקולחין, בבניה חדשה בבתים צמודי קרקע. לו הצלחתי, היו כיום בישראל עוד אלפי (ואולי עשרות אלפי) בתים המחזיקים בפוטנציאל להשתמש במים אפורים. אני קורא לכל מי שבונה בית חדש בימים אלה, או מתכנן לעשות זאת, לבצע הפרדת צנרת. הבניה היא חלון הזדמנויות קצר המאפשר הכנה כזו, ולאחר מכן הסיפור נגמר.

מדי שבוע פונים אלי רבים אשר איני יכול לעזור להם מכיוון שלא ביצעו הפרדת צנרת בעת הבנייה. חלקם הגדול אפילו לא שמע על האפשרות. לא חייבם להתקין מערכת להשבת מים אפורים תוך כדי הבנייה או בצמוד לסיומה - ניתן לעשות זאת גם לאחר עשר שנים, א האופציה נשמרת.

אני יודע שעדיין יקומו כל החכמים היודעים הכול וימצאו סיבות שלא להתחיל להשתמש במערכות להשבת מים אפורים בישראל. אני פשוט מציע להם להגיד מה כן. כי מה לא, אומרים לנו כבר 60 שנה, ולאן הגענו? לא משהו. לא יתכן שמשרד הבריאות האמריקאי, האוסטרלי ואחרים כולם מטומטמים ורק הראש היהודי ממציא לנו פטנטים.

מוטי ניר הוא מנהל תחום המים האפורים בחברת פלסגן, העוסקת בפלסטיק ממוחזר, מתקני הגנה על מערכות מים  ובמערכות מים אפורים. אשמח לענות לכל פונה אלי במייל ואעביר לו את נוסחי החוקים השונים, את הסקרים שהוזכרו במאמר, ולייעץ (חינם) לכל פונה בנושא הפרדת הצנרת ללא כל קשר לרכישת מערכת השבת מים אפורים.

כתובתו: כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת

ומחזיק ומוסיף אביעד שר שלום יועץ סביבתי:

בתקן הישראלי לבניה ירוקה יש חובה להכין הפרדה של מים אפורים. זה די מדהים שתקן של המדינה (מכון התקנים), בעצם מתווכח עם החלטה של מוסד אחר של המדינה (משרד הבריאות). לא מלחמת חזיתית, אבל אמירה די ברורה. אם אתה רוצה מבנה ירוק הוא חייב להיות יכול להפריד מים אפורים כאשר זה יהיה חוקי
הפרדת מים אפורים לשימוש כמי הדחה באסלות איננה נוגדת אף תקן או תקנה ואיננה מסוכנת. בצורת החיים של כולנו, שאין לנו גינות זה האתגר הגדול.
אכן הסבון של מכונת כביסה איננו בעייתי, אבל הסיבים שיורדים מהבגדים בעייתיים מאוד. הם סותמים את המסננים ואת הטפטפות ומקשים על התחזוקה. למי שלא משקה גינה, אלא משתמש להדחת אסלות, אין בדרך כלל צורך במי מכונת הכביסה. צריכת המקלחות גבוהה מצריכת האסלות במשפחה נורמלית.

לבריאות.
אביעד שר שלום, יועץ סביבתי  כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת

ראה גם :  שערוריית המים שאנחנו שופכים לים