כל נדרי

עיתונות - טורים אישיים

אני, כהרבה יהודים אחרים, אוהב את כל נדרי. מכיוון שזו תפילה עתיקה שמקורותיה בבליים ומטרתה לשחרר את האדם מכבלים. להוציא לחופשי. ומכיוון שכך, היא העלתה את חמתם של השמרנים כבר בתקופת הגאונים (לפני 1500 שנים).

השמרנות היא אחותם הבכירה של האטימות הפחד והשקר שמסתתרים מאחורי גבה. אם יש מקום של אפילה, שם נמצאת השמרנות. השמרנות היא הרעלה השחורה, הפיאה הנוכרית לנשים, הצ'אדור הפרסי, סיבוב הגב לשירת נשים, ההערות על תלבושת שלדעת השמרנות היא  מישהי לא צנועה מספיק.

השמרנות הפכה לבון טון של השלטון הישראלי, וכדרכם של דברים טובים, הם דולפים ממסדרונות השלטון, ואם לא אוטמים מיד ומזמינים שרברב רב תועלת לסגור את הדליפה, זה נוזל לרחובות וממלא את הארץ.

איגוד הערים של טבריה הודיע שהוא סוגר את חופי הכינרת מפאת קדושת יום כיפור. קודם זה היה יום הזיכרון לחללי צה"ל, עכשיו הצטרפו יום כיפור והשואה. אל תאכל, אל תשתה, אל תשמח ובטח אל תתרחץ באגם הדמעות הלאומי.

זה מזכיר לי את צורי שחי חלק מהשנה בגואה עם המסעדה שלו ולפעמים בא לארץ. ובשדה תפס אותו פעם אחד המוכסים ואמר לו מה אתה מחייך? תפסיק לחייך!

וצורי אמר לו, תגיד, התחרפנת? אסור לחייך כאן?

מה שהיה קוריוז לפני עשרים שנה, הפך לדת מדינה. לסגור, להציק, לתקוע את האף לתוך מה שאינו עניינו של אף אחד. במעברי הגבול ובחופים, במשרדי הממשלה ובמועצות המקומיות. פתאום יש המון שחושב שהוא יודע מה טוב ומה צריך ואיך לשמור. זה לא בהכרח קשור לדת, זה הרבה יותר אופייני למדינות טוטליטריות שבהם שכן מלשין על שכן ושלרוב אסור אלא אם כן מותר. הפוך ממקום דמוקרטי וחופשי שבו מותר הכול, אלא אם כן מצוין בפירוש שאסור.

לא ינום ולא יישן.

המשמעות האמתית של חופש וחברה פתוחה היא שזה לא ענייך מה השני עושה כל עוד הוא לא פוגע בך. ואם מישהו רוצה לאכול או ללכת לים ביום כיפור – זה ממש לא עניינך וזה לא פוגע בך. ואם זה פוגע בך – הבעיה היא שלך. תתעסק בשלך ואל תציק לאחרים. צדיק באמונתו.

רוצה לנסוע לסיני ביום כיפור? סע. רוצה להישטף מחטאיך בכינרת ביום כיפור? יבושם לך. יהדות היא מילה רחבה להרבה אמונות דומות מאוד ושונות לגמרי. אין יהדות אחת, אפילו אם בנט וסמוטריץ' חושבים שהם המציאו את דת האמת. הם הדוגמא לשמרנות מתחסדת.

יום הכיפורים הוא גם שלי ואני מאוד מרוצה שכבר לפני הרבה שנים החליטו היהודים לעצור את הזמן ולהתחיל מחדש עם דף נקי.  יום של אופניים (לא חשמליים) וסקטים במרכזי רחובות הערים.

כל אחד ויום כיפור שלו. יש מי שלובש לבן וחולץ את נעליו  ויושב בבית הכנסת מכל נדרי ועד נעילה, ויש מי שיום כיפור בשבילו הוא חג של חופש מפלאי הטכנולוגיה. כי הרי בימים כאלו, אתה לא באמת יכול לאסור על אנשים לקרוא ספרים, לראות סרטים, לשוטט ברחבי האינטרנט (טפו!) או לעשות מה שהם רוצים.

או שמא?

סגירת חופי הכינרת ביום כיפור הם סימן שישראל הולכת ונאטמת מבפנים. בורים שמרנים מחליטים בשביל אזרחי ישראל מה מותר ומה אסור, סוגרים עוד ועוד חלקים מהמרחב הציבורי.

על המרחב הציבורי יש להגן כי אחרת הוא נעלם. הדרך הטובה היא פשוט להתעלם מהשטויות של הפקידים.

אני בעד הישראלים ונגד כל אלו שמנסים להגביל את חופש הביטוי התנועה והעיסוק. אני אכן חושב שמנדלבליט הוא טייח ומשרת של אדונו, אבל הליכתי לפתח תיקווה או לכיכר הבימה, לכיכר רבין ולרוטשילד ולכל מקום, היא בראש וראשונה על מנת להזכיר כי הרחוב, הכיכר, הים, גדת הנחל והאגם הקדוש, שייכים לי כמו שהם שייכים לכולם. ולא אתן לשום ראש מועצה, פוליטיקאי, שוטר או פקיד כזה ואחר, לשלול ממני את הזכות הבסיסית הזאת.

וכשאלך לאן שאלך, אחשוב על ניצחון החוכמה והשפיות היהודית העתיקה שאימצה את כל נדרי.

בתפילה הזו, אחת התפילות היפות שיש, שמקדימה את תפילת ערבית ופותחת שערי שמים בערב יום כיפור, נפטר אדם מכל נדריו והבטחותיו, מתנקה ונעשה קל יותר. יוצא לדרך חדשה משוחרר מעין הרע ומלשון מדברת מרמה.

זו כמובן לא תפילה לשמרנים, לשקרנים ופחדנים, כי איש הגון יודע שאכן המקום משחרר אותו, אבל המצפון, מורה הדרך הגדול, מורה לאדם מה טוב ומה רע.

שמרנים אטומים וצבועים צריכים איסורים, קללות, איומים וחרמות ולהגיד לאנשים אחרים מה מותר ומה אסור, מי יהודי אמתי ומי לא, מי בן אדם ומי לא, מי ציוני ומי לא, מי ישראלי או ישראלי סוג ב'. בעולם של חרמות אולי צריך שכל נדרי יהיה ההמנון של אלו שאינם פוחדים מחרמות ונדרים וחוקים שחוקקו אווילים. וגם מכיוון שכל נדרי היא תפילה שחוברה על מנת לגרש שדים.

והכי אני אוהב להבריח שדים שמתייראים ממה שמשמח אנשים.

 

הוספת תגובה


Security code
רענן