מפעלי ים המלח שואבים כל שנה שלוש מאות וחמישים מיליון מטרים מעוקבים של מים מהאגן הצפוני, יותר מחצי מכמות המים שמורידה את המפלס במאה ועשרים סנטימטרים כל שנה. אבל בפועל הם תורמים לירידה שנתית של 23 סנטימטרים מכיוון שהם מחזירים מאתיים וחמישים מיליון קוב אחרי השימוש. אבל מי אומר שזה הנתון הסופי של השאיבה? אולי, אם ירידת המפלס והתרכזות המים הם יירצו יותר? מי מפקח עליהם?
"חוק הזיכיון מאפשר להם לעשות מה שהם רוצים"
אז מה הסיפור פה? סיפור קטן. הדנקרים רצו לקנות לעצמם
שליטה בבנק הפועלים שהמדינה מכרה. כדי שיהיה להם כסף הם מישכנו את
בריכות המלח שהן עוד לא שלהם אבל שעליהם חתמו הסכם עם המדינה
כשמדינה טוענת שהבריכות שוות עשרים ושלושה מיליון דולר.
הדנקרים משכנו את הבריכות (של המדינה) במאה מיליון דולר בבנק דיסקונט כדי שיהיה להם כסף לרכוש את גרעין השליטה בבנק הפועלים.
עיסקה סיבובית קוראים לזה. הם מישכנו בריכות לא שלהם בבנק שלהם על מנת לרכוש עוד בנק מהמדינה.
מה לא מובן בזה? צריך להיות יועץ משפטי כדי להבין?
