18. סוף הדרך. פרק לפני אחרון


זהו? האם הגענו לסוף הדרך? האם ככה ניראה סופה של מדינה?
אין לי מושג. אני לא נביא. מה שאומר שיש על מה להילחם. שיהיה תענוג.


18.
סוף הדרך

אחר צהריים אחד אמר לי השחקן שלמה ניצן, שהוא שמח שחי כבר את חייו שכן העולם הבא, זאת אומרת העולם שבו נחיה בו עוד כמה שנים, לא ממש מוצא חן בעיניו.
הוא לא מוצא חן גם בעיני למרות שתל אביב ביום בו ישבנו בפינה של כיכר מלכי ישראל הדהויה והנחמדה, ניראתה די דומה לעצמה. כמו במקרים אחרים, אנחנו מסרבים להכיר בשינוי גם כשהוא קורה מול עינינו, אנחנו לא מאמינים כשהוא כבר קרה. הוא קרה. זו המדינה. ככה אנחנו ניראים. אלו הדברים שעשינו, שאנחנו עושים.
אני בעד המדינה הדמוקרטית. אין שום דבר בין דמוקרטיה לקפיטאליזם. זו תעמולה. ערוץ 10, יוסי מימן, שעשק מאות יוצרים ובית המשפט נחלץ להגנתו, שומר עליו ועל כספו על חשבון אלו שעבדו למענו, מוגן על ידי תחנת טלוויזיה וקריינים סימפטיים, הם מדינת ישראל 10 החדשה. הקפיטאליזם מאכל ומעכל את הנוף האנושי והפיזי למען עצמו. משאיר מאחוריו תילי חורבות.
בבוקר יום שישי אחד צעקה אחת מאימהות בית הספר הפתוח ביפו שגנבו לנו את המדינה ולכן יש להגן על בית ספר ששם לפחות נוכל ליצור את העולם שבו אנחנו רוצים.
לא גנבו לנו כלום. לקחו. לאור היום, מול עינינו. ברשות מלאה. מה הטעם להגן על הילדים כשאנחנו מפקירים את עתידם יום יום בידיהם של כמה משפחות עשירות, פוליטיקאים ציניים, מתכננים דפוקים, פקידים פחדנים ואנשי צבא ברוטאליים.
האם זהו סופה של מדינה? של המדינה?
האם יש פה מדינה? יש. עדיין. מדינה לא בפוקוס. היא לא היתה בפוקוס גם כשרצתה להיות מדינה והבעיה היא שעכשיו, כשמתברר כמה במנותק מהארץ ותושביה היא נוהלה על ידי אידיאולוגיות העבר, היא עוברת לחברות ניהול פרטיות שלהן אין אפילו אחריות ציבורית והרשות הציבורית המוכה, שנשלטת על ידי פוליטיקאים חסרי עכבות, תומכת בהן.
זו לא המדינה שהבטיחו לנו. זו לא המדינה שאנחנו מבטיחים לילדינו. זו לא מדינה שמישהו יכול להבטיח למישהו. אבל יכול להיות שאנחנו לא שונים משום מקום אחר בעולם. שזו המאה שבה מתפרקות המדינות. זאת אומרת הן נישארות מדינות למראית עין, אבל מי שמנהל אותן הן חברות בינלאומיות. כמה משפחות עשירות. מה שקרה במדינת ישראל עם השבע או שבע עשרה המשפחות העשירות שהפוליטיקאים הפריטו ומפריטים לכיסיהן את הארץ בים המלח,  באילת, בשטחי נדל"ן, בתיקשורת, בנמלים, בחברות חשמל, בבריכות המלח של עתלית, במפעלים, בתחנות החשמל המיותרות, במגרשי חניה, מרוקנים את המדינה מנכסיה והופכים את רוב האזרחים לעבדים חסרי זכויות, מנהלים מערכת פרסום מגובה ביחצ"נים.
זו השיטה האמריקנית שבה המדינה היא כינוי-על לקפיטאליזם. באמריקה יש שלושים מיליון חסרי בית ומסכנים. יותר מאשר בכל אירופה.  אמריקה היא החלום הישראלי של ביבי נתניהו. הוא די קרוב. האוליגרכים הרוסיים הם הרעיון של שרון ואולמרט על איך צריך לחלק את נכסי המדינה. ההפרטה במקרה שלהם היא לא אידיאולוגית, היא קריעת נתחים מגוף המדינה בעודה בחיים. שילוב הכוחות בין אידיאולוגיה, גיזענות, פחד, הפחדה, חוסר יכולת תיכנון, התעלמות מהסביבה ושחיתות הוא רב עוצמה. הוא מוביל לדוגמאות מוכרות של מדינות מפלצת.
האם הישראלים יצליחו לעצור את התהליכים ולהפוך אותם? האם יש ערך למדינה או שמא מותה של מדינה, כל מדינה, הוא התהליך שקורה בין כה וכה?
אולי בגלל הרעיונות הגדולים של צדק, שיוויון וחופש דיבור של המאה ה-19, שחצי הצליחו במאה ה-20, קשה לנו לקבל שהכוחות המסורתיים של כסף, פוליטיקה, צבא ודת חוזרים ומשתלטים על הכל. חלק מהתשובה (או רובה) תלוי במה נעשה. המדינה תהיה. כמו הארץ. היא לא תהיה דומה למה שאנחנו מכירים. יכול להיות, שכמו שזה ניראה עכשיו, היא תראה עוד הרבה פחות טוב. יש סיכוי שאולי היא תראה יותר טוב. אם נתעשת. אם נחליט שאנחנו רוצים מדינה דמוקרטית שבה לאנשים שחיים את חייהם יש כוח לנהל אותם. לשמור עליה. זו דרישה לא קלה. היא אומרת שצריך לעשות. לשנות מהיסוד את הרגלי החשיבה ולא לפחד מביצוע וממהפך אמיתי. להרוס חלק מהדברים ולבנות אחרים במקומם. או לא לבנות. לא ליזום. לפתוח. לרווח. לנהל בחוכמה את המשאבים.
ובכל מיקרה, המדינה של מחר  תהיה שונה. כי יש דברים שנעשו ואין להשיב. היא תלך ותעשה הרבה יותר צפופה, יותר בנויה, יהיו בה יותר כלי רכב מכל מיני סוגים ויותר אנשים ייתחרו על פחות ופחות משאבים. לפי איך שדברים ניראים עכשיו, המסגרות ימשיכו להתפרק. המדינה תמשיך להפריט את עצמה, להעביר את הכוח למעטים וחזקים, להזניח את הרוב, לרושש את מי שהיו פעם אנשים יצרניים שחיו בכבוד מסוים. מדינת הרווחה כבר מאחורינו. גם השטחים הפתוחים. עכשיו יש עוד רווח בין האחוזות, בין הכבישים, בין החופים הפרטיים, המפעלים הריווחיים, הקניונים שמכניסים את האנשים למלכודות עכברים של כסף. הגדר והחומה עוד לא סיימו לכלוא אותנו ואת הפלשתינאים בכלובים היחסיים. הפרסומת האגרסיבית תהיה עוד יותר תוקפנית. בעלי הכסף ימשיכו לדחוף את עצמם כעיתון של המדינה, כהבית של כולנו, כמפלגת השילטון והכל יהיה בשבילנו רק שאנחנו בסוף נרגיש צפופים וחנוקים מדאגתם הכבירה של כל אלי ההון דחקו אותנו לאותו אולם וירטואלי או אמיתי כדי שיהיה נוח לשלוט בנו ולסחוט אותנו.
בעוד פחות מעשרים שנים זה יהיה כניראה הרבה יותר גרוע. מי שיוכל יברח, כמו שהמליץ לו שר התיירות החכם גדעון פת ב-1982 כשאמר שחופי הכינרת יחליפו את חופי סיני. כמו שאמר שר הפנים הגאון פורז שאמר שמי שרוצה שטחים פתוחים וטבע ייסע לחו"ל.
באילת יקים רן פקר במימון אנשי עסקים וכסף שהעמידו לו פוליטיקאים בשמנו עיר שעשועים שתקח את חצי מהשטח הפתוח שנותר לאילת ותהרוס את מטעי התמרים התמימים שהם משענת הפרנסה והכבוד העצמי של קיבוץ אילות. בצמוד לעיר השעשועים, על בריכות המלח, תקים משפחת דנקנר עיר חדשה של גורדי שחקים. זה יהיה חרא אבל הפרסומות בטלוויזיה ימשיכו להזרים את האנשים ורק מגרשי הגולף המדבריים אליהם יטוסו שועי עולם, חברים של מועדון העשירים המקומי שלנו, של עשר המשפחות, יהיו אי נחמד של כלום שעליו ישחקו בחורף מיליונרים ומפיונרים שעשו אותו דבר במדינות שלהם. שהרי נהיה סוף סוף חלק ממשפחת העמים המתוקנים.
בחלק הדרומי של נמל יפו יהיה מלון בוטיק שיהפוך למלון דירות שימכרו לעשירים ברגע שהוועדה המקומית עם מהנדס העיר יעבירו את השינוי שיכניס את הכסף האמיתי ליזם וההאנגרים יהפכו למרכזי "פאן" כמו שאמר הפקיד המדושן והטיפש שהיה מנכ"ל המשלמה ליפו תחת רון חולדאי ביום בו הוחלטו ההחלטות.
במדרון יפו תקים העירייה מרינה חדשה כדי שתוכל לשחזר את מה שעשה אלי לנדאו במרינה בהרצליה- זכויות בנייה עתירות מיליונים לחברים של הפוליטיקאים כדי שאלו ירפדו את עתידם במדינה המופרטת.
פחות אנשים יוכלו לנסוע לחו"ל ויהיה להם פחות כסף. פחדיו של אהרוני יתגשמו - אי הסדר ושחיתותה של המדינה המפורקת יגיעו לכל מקום. הגניבות והפשע ישתרעו מלבנון ועד נהר מצרים. הגיזענות ושינאת הערבים תחריף. הם ישיבו במטבע שאנחנו מכירים - באלימות ובתיסכול, זה יגרור אלימות מצד היהודים והמדינה תמשיך להיות משועבדת להתיישבות ולביטחון ולדיכוי הערבים. והכל יהיה באשמת הערבים ולחיי הביטחון. אנחנו נגיב בחיזוק הנגב והגליל. ירושלים תתחבר לבית שמש כדי לשמור על רוב יהודי יחסי וכל העמקים שבדרך יתכסו בשיכונים ועיירות "בנה ביתך" שהמדינה תחלק כדי למלא אותן. המים לא יחלחלו למאגרי התהום של אקוויפר ההר והחוף, יתנקזו ויזרמו בכל הכוח, מציפים. שטחים ירוקים יהיו בעיקר של טחב. יהיו פחות מים והם יעלו הרבה יותר. ויהיו כמובן יותר מתקני התפלה יקרים ומזהמים. משק המים ימשיך להתנהל בצורה שערורייתית. האוויר יהיה מזוהם כי חברת החשמל שלא תצליח לישמור על מונופול תמשיך להקים תחנות כוח לצד התחנות הפרטיות שיצוצו כמו פטריות כדי שהעשירים לא יצטרכו לקנות חשמל מחברת החשמל שתעלה את מחיריה לאלו שיהיה להם פחות ולא יהיו ממשפחת חברת החשמל,  ומצד שני תמשיך המדינה לעודד הקמת עוד ועוד תחנות פרטיות מיותרות כדי לשבור את הוועד של חברת החשמל ולהעשיר את המקורבים לשרים. לפטם אותנו בחשמל זול ולהשחית כל דבר. הצבא ימשיך למשוך תקציבים כתוצאה מהחייאת מלחמות בגבולות. מלחמות העתיד יהיו דומות למלחמות ההווה. הפלשתינאים שאיתם נמשיך לריב כשתתברר הטיפשות  קיצרת הרואי שבמעשה ההתנתקות או ההתכנסות שאין מאחוריו ולפניו שום תוכנית ושום רעיון של לשתף את כל תושבי הארץ בעתידה. לבנון וסוריה יגררו לסיכסוך כי נצטרך להפנות אצבע מאשימה למישהו כי כל מה שאנחנו מרגישים באצבע זה רעידה קטנה בכנף. אולי נצליח בעזרת השם להחיות את החזית המצרית והירדנית. אולי החזית המזרחית המפוארת תתעורר בעזרת אירן.
כן, אנחנו פלא, אנשים שיש להם כאלו כמויות של אנרגיה לביזבוז והתרגלו להילחם כאילו אין להם שום דבר יותר טוב לעשות, אנחנו מעריצים את המלחמה, מאליהים אותה. ההיסטוריה, כמו שמלמדים עד שייסגרו את אחרון החוגים באוניברסיטאות החבוטות והמוזנחות שלנו - היא סיכום וחזרה על טעויות ידועות.
הכור הגרעיני יידלוף ויקרין. אבל זה בסדר כי וועדת הכנסת אישרה ב-2005 שהכל בסדר. וזה יהיה כדי לשמר את מאזן האימה של מדינת ישראל נגד פקיסטאן או צפון קוריאה אחרי שארצות הברית תתקוף ותשמיד את הכורים האיראנים. הפיקוח עליו יתרופף. עובדיו ימשיכו למות מסרטן. וכך גם תושבי דימונה. ותושבי עמק זבולון שהמפעלים הפטרו כימיים מרעילים. רמת חובב תחנוק, תסרטן ותעוור את הבדואים ביישובי הפזורה הלא מוכרים ואלו יתמרדו מרד אלים ויגורשו מעבר לגבול בהסכמה שבשתיקה מצרית.  ים המלח ימשיך להתייבש והתעלה שמחברת צפון ודרום תמשיך להוריד את מפלס החלק הצפוני שלו לטובת המפעלים שזול להם לייבש את הים ולמוטט את כל מה שסביבו בחסות המדינה ואוזלת ידה.
הכל יהיה חוקי, מגובה בעורכי דין ובהחלטות הוועדה המקומית, המחוזית והארצית. ובאישור בג"ץ. סדר צריך להיות. הים יהיה בלתי ניסבל ומזג האוויר, תופעה עולמית שאין לנו עליה שליטה, כי הכל ייצא משליטה, ישתנה. יהיה פה גשם שיטפוני והרסני לתקופות קצרות. החורפים יהיו הרבה יותר גשומים וזועפים, הקייצים ארוכים וקשים. מחיר הדלק יעלה ומעל לכל, לא תהיה פה תיקווה. אבל גם לא יהיה לאן ללכת. אף אחד לא ירצה לראות מהגר עם דרכון ישראלי כי הטובים יברחו ואלו שיבואו אחריהם יבואו ממערכת חינוך מהגרועות בעולם. תוך עשר עד עשרים שנה רומניה תהיה במצב הרבה יותר טוב מישראל. לא בגלל שרומניה תתקדם, אלא בגלל שרומניה תתייצב ושום דבר עקרוני לא ישתנה בה. כאן התהליכים מהירים יותר, סוחפים, לא נשלטים.
הלוואי שאני טועה. ולו רק בגלל שרוב האנשים שחיים פה מצויינים וטובים ומסוגלים. אבל זו גם הארץ עם כמות הצייתנים הכי גדולה בעולם. פחדנים שמשועבדים לשתי הרגליים הענקיות שקוראים להן התיישבות וביטחון, שתי הרגלים שמכסות את כל שטח הארץ שהגוף מעליהן כמעט ולא קיים וגבוה בשמים נמצא ראש זערורי שבו שולטות כמה משפחות עשירות שממשיכות להתעשר ולנפח את הרגלים באלפנטזיס.   
האם זה חייב לקרות?
אולי לא. אם נפנים ונעמוד מאחורי ההבנה שהשטחים הפתוחים חייבים להישאר פתוחים ושפיתוח בר קיימא הוא בלתי אפשרי. יש פיתוח ויש שטח שאנחנו לא נוגעים בו. אין קשר ביניהם. יש קיר. חומה. כי הכל יעלם אם לא נישמור עליו. ולא רק השמירה האגרסיבית על השטח הפתוח אלא גם שמירה מפני העוצמות האדירות של המקום הזה.  שתישמור על כל מי שגר פה. על כו-ל-ם.
יש לישראלים הרבה דברים שהם יותר מידי - יותר מידי יכולות בנייה, יותר מידי יכולות הפקת אנרגיה, יותר מידי צבא עם יכולות הרס אינסופיות, פחדים, יותר מדי אנשים אנרגטיים וחסרי סבלנות, כסף, תוכניות ויזמות למעט מידי שטח.
ברגע שנבין את גבולות הכוח ומה הוא עושה ויעשה לנו - נוכל לעצור. לפעול במידה. להקטין, לדאוג שהמהרסים והמחריבים לא יצאו מאיתנו. מי אמר שאנחנו צריכים לדאוג לאינטרסים של הקבלנים והיזמים כל הזמן? אולי לא צריך כל כך הרבה? צריך לעומת זאת לנהל את המקום הזה כמו שאף פעם לא נוהל – בחוכמה, מתוך ביטחון בעתיד ולא מתוך פחדים שאנחנו משמרים מהעבר.
זהו? האם הגענו לסוף הדרך? האם ככה ניראה סופה של מדינה? אין לי מושג. אני לא נביא. מה שאומר שיש על מה להילחם. שיהיה תענוג.

הוספת תגובה


Security code
רענן