הרקדנית

לפני 30 שנה עזרתי לשוובל לתלות לשתות ולפרק תערוכה שקראו לה תל אביב! תל אביב! בסוף, אחרי שגמרנו להעמיס הוא חתם על שתי רפרודוקציות שתלויות אצלי גם היום. אני אוהב שוובל. את הצבע, התנועה, קריאת התגר. באחת מהן השתמשתי לעטיפה של רומן ששוובל היה שם דמות אם כי לא בשם. שוובל נמצא מת אתמול לצד שביל בעין כרם שם חי.

 ציור איוון שוובל


צור ידידי,

יש פעמים בחיים שדברים שאתה אומר נוגעים במיתר עדין ונקי. כך הצטלבנו עם ידידים, עם רעיונות, עם טעמים.

הפעם ממש כתבת כאילו לי, אישי מאוד.

איבן שוובל הגיע אלי דרך רופא שעזב את ירושלים, ו"הוריש" לי אותו כחולה בשנת 1971. שוובל ישב בחדר הרופאים ב"הדסה", עם אדרת כבשים על הכתף ורגליים יחפות על הכסא מולו. אני אהיה חולה שלך, אבל אין לי לשלם, אני אשלם בעבודות. כול זה עם חיוך דק מתחת לשפם דק עוד יותר. אני אטפל בך, אין בעייה, גם עם התשלום אין בעייה, אבל אני לא קונה חתול בשק. מה אם לא אוהב את העבודות שלך? החיוך התחלף בצחוק רועם, בוא אלינו לעין כרם ונדבר.

אביבה הכינה סלט יווני, עם בקבוק יין מהכרם של איבן, וישבנו על המרפסת הגדולה, מול הנוף הרחב של עין כרם. אהבתי את העבודות שלו, את התחושה של ראשוניות, כאילו הצבע עוד טרי על הבד. באותה עת הוא צייר רק את הנוף של עין כרם, את אביבה ואת עצמו. התמונה הראשונה שהוא נתן לי צויירה על גבי צילום רנטגן, "רופא" בן דמותו של איבן, ו"אחות" חשופת ירך, בדמותה של אביבה (בכריכת הספר שלך מככבות אותן דמויות).

בשנים הבאות הנושא העיקרי לא היה הבריאות של איבן או של אביבה, אלא הכמיהה לילד, שהביאה לכך שבמשפחה היו שלושה ילדים. איבן בנה מסלול בטון לאופניים שלושה גלגלים סביב לכרם שלו, עולים ויורדים בטראסות של עין כרם, וכול ילדי השכונה באו להתחרות עם השוובלים הצעירים.

כשפרצה מלחמת יום כיפור חששתי מאוד שאיבן יגוייס ויסבול, כפציפיסט מנוראות המלחמה. לא ידעתי היכן הוא, ולא ממש ידעתי היכן אני במערבולת האיומה ההיא. כשחזרנו הביתה היה כבר אביב, וכשבאתי לעין כרם מצאתי את איבן מאושר, אחרי תערוכה ענקית של היצירות שלו מהמלחמה. הוא הוצב באילת, ביחידת נ"מ שהשתעממה בהרים. הוא שכנע את המג"ד לתת לו לצייר. הוא הביא את אביבה ואת הילד האחד שהיה אז לבקתה על החוף, וצייר את המלחמה. הציור שנמצא אצלי נקרא "פריש", בדו משמעות משולשת, שני חיילים משחקים פוקר מתחת לרשת הסוואה בהרי אילת.

אביבה נפטרה מסרטן, איבן עבר לצייר בתל אביב, הנציח מחדש את סיפורי דויד המלך בבוגרשוב פינת אלנבי, עולם אחר. גם אני עזבתי את ירושלים, ועד היום אני מתגעגע לעיר שאיננה עוד. רק הנוף של ההרים מול עין כרם נשאר כשהיה, עגול, נשי. מושלם.

מיק

פרופ' מיק אלקן, רופא, נוסע, חבר.
14.7.2011