הקשת המזרחית


אריתראה היא אחת המדינות האיומות בעולם, נתמכת ומסובסדת על ידי ישראל וסעודיה, כחלק מהקשת המזרחית, אותו מעגל חיצוני שאמור למנוע מאירן, לחדור לתוך הים האדום ולהגיע לתומכיה בים התיכון – החיזבאללה והחמאס.

על פי פרסומים זרים ישראל מחזיקה בסיס ימי באיי דחלק שמול מסאווה, עיר הנמל של אריתריאה. הבסיס משמש את חיל הים הישראלי וכוחות מיוחדים כדי לחסום את נתיבי ההברחה האירנים דרך סודן לרצועת עזה וביום פקודה, לחסום את ים-סוף לתנועה ימית אירנית.

 

בראשית ינואר 2011 התקיים בדרום סודן משאל עם בו הצביעו תושבי הדרום הנוצרי, האנימסיטי השחור, על פרידה מהצפון הערבי, המוסלמי והלבן (יחסית). כשהגעתי לג'ובה, בירת הדרום, היו כולם עסוקים בחגיגות ההתנתקות מצפון סודן ובהולדת המדינה החדשה בקיץ שיבוא. זו היתה אחת הערים היקרות ביותר בעולם לזרים מכיוון שהכל נמדד בדולרים אותם סיפקו ארגוני הסיוע בשפע. כסף, מסתבר, לא פותר בעיות אלא מייצר אותן, בעיקר כשהוא מגיע למספר פוליטיקאים שמתעשרים ממנו ומחזיקים כך צבאות אותם הם מממנים מכסף לא להם. גם כאן שם המשחק היה שליטה על מקורות האנרגיה, אם כי מימונה ואירגונה של המדינה הדרום סודנית, ראשיתו במחשבה ובביצוע ישראלים.

 

שנתיים וחצי אחרי משאל העם הפכה דרום סודן לגל הריסות בשל מלחמת אזרחים שפרצה בין סגן הנשיא לנשיא שנלחמו על משאביה של הארץ: נפט, כוח פוליטי וכסף שהגיע מבחוץ. לאו דווקא כסף ישראלי אלא של האו"ם ושל אירגוני הסיוע, שהשקיעו הרבה  בבניית המדינה החדשה ובאמונה שהיא תהיה דמוקרטיה אפריקנית לתפארת. הם לא יכלו לעזוב את דרום  סודן למרות הכישלון המוחלט. אם יעזבו, יפקירו את האזרחים שאין להם דבר למעט סיוע ומעט הגנה שהאירגונים הללו מעניקים להם.

דרום סודן היתה עוד קורבן של התערבות בינלאומית דורשת טוב ולא מוצלחת.

דרום סודן היתה ארץ באופוריה. הצעירים האמינו שיהיה טוב. גם אני האמנתי שיהיה טוב. האדם הוא חיה אופטימית מטבעה ואין לי מושג מדוע חשבתי שיהיה טוב אחרי שהייתי באריתריאה ב-2000 וראיתי כיצד תיקווה והבטחה הופכים לביצה דיקטטורית שאונסת את הגברים, נשים ונוער לטובת שחיתות ושגעון שלטוני. אי אפשר לומר שהכל אינטרסים, אם כי הרוב הוא כאלה.

מנהיגים שיכורי כוח (וכאלו יש לא מעט במסתבר), מסוגלים לגרום לנזק שכסף או טוב לב לא ירפאו. גם לעובדה שבאריתריאה שולט מי ששולט, יש סיבה גיאו-פוליטית, שמושפעת ממיקומה הגאוגרפי של אריתריאה על חוף הים האדום – הנתיב שמוליך מהמפרץ הפרסי אל הים התיכון.

ב-1996, בזמן מלחמת האזרחים בין הממשלה בח'ארטום למורדים בדרום סודן, הגעתי לדרום בפעם הראשונה. אז שלטו המורדים בבוש והממשלה בערים. זו היתה התקופה של מלחמת האזרחים השנייה בדרום סודן אותה ניהל ה – SPLA , צבא השיחרור העממי של סודן. ישראל הגיע לדרום סודן אחרי מלחמת ששת הימים, בסוף שנות השישים של המאה העשרים ובראשית שנות השבעים .

באותה תקופה התנהלה מלחמת האזרחים הראשונה שנמשכה בדרום סודן מ-1955 עד 1972. למחתרת באותה תקופה קראו האניאניה (Anyanya ) קבוצות קטנות של סוכני מוסד – בדרך כלל קציני צנחנים במילואים ברמות סמג"ד ומג"ד שגוייסו לארגון, נשלחו לדרום סודן להקים רשתות תקשורת, לקלוט את הנשק שהגיע מישראל (שלל ממלחמת ששת ימים) ולאמן את המורדים. הם הצליחו במשימה הישראלית – להוציא את הכוחות הלוחמים הסודנים מהחזית בה סייעו למצרים בתעלת סואץ על מנת שיחזרו לח'ארטום ויישלחו דרומה לסייע במלחמה במורדים.

ישראל שמרה על קשרים עם דרום סודן גם כשהתחדשה מלחמת האזרחים ב-1980, שסופה בהולדת דרום סודן ב-2011 – מהלך שמבחינת ישראל היה יצירת יישות אוהדת באחד מהחלקים הרגישים של אפריקה כעיבוי למעטפת של מדינות חיצוניות תומכות שישראל שואפת שיפרידו בינה לבין איומים ערביים או פרסיים.

כשחזרתי בינואר 2014 כדי להכין כתבה למבט שני של הערוץ הראשון, כבר היה נתיבה של דרום סודן סלול. בדצמבר 2013 פרצה מלחמת אזרחים בין הנשיא, סאלווה קיר משבט הדינקה, לסגנו, ריק מצ'אר משבט הנוֶאר. זה לא התחיל כמלחמה בין שבטית. שני הפוליטיקאים התהדרו במאבק על דמוקרטיה. אבל התדרדר במהירות למלחמה מדממת ואכזרית בין הדינקה והנואר על נפט ועל כסף. ישראל המשיכה למכור נשק לנשיא הנבחר.

המטרה האסטרטגית הישראלית היא יצירת מה שמכונה: 'הקשת המזרחית', אותו מעגל אינטרסים שישראל מנסה לייצר במשך השנים על מנת להחליש את אויביה בחזיתות השונות.

מאז עליית הרפובליקה האיסלמית האירנית שהחליפה את שלטון השאח' באיראן, איתו שיתפה מדינת ישראל פעולה, התהפכו היוצרות וישראל כרתה ברית עם מדינות ערב. בעיקר לאחר הסכם השלום עם מצרים, כנגד ההשפעה והחדירה האירנית למרחב. בעלות-הברית הקרובות של ישראל הן סעודיה, מדינות המפרץ ותימן (לפני ההפיכה הח'ותית ). בצד השני (המערבי) של הים האדום בעלות הברית הן אריתראה, אתיופיה ודרום סודן. היתה ציפיה שעיראק הדמוקרטית תכנס גם היא לקשת המזרחית, לאותו מעגל רחוק של מניעת עימות. אבל הכישלון האמריקני הגדול והופעת המדינה האיסלמית טרפו את הקלפים. עיראק, למרות הסיוע האמריקני – שייכת לבעלות הברית של איראן.

במהלך שנות השישים של המאה העשרים, עוד לפני ההתערבות בסודן, סיפקה ישראל נשק למורדים האנטי- רפובליקנים בתימן כדי להחליש את הצבא המצרי. הדבר נעשה בשיתוף פעולה בריטי, אמריקני וסעודי. המהלך אכן החליש את מצרים והביא אותה מותשת ובכושר נמוך למלחמה נגד ישראל ב-1967.

אחרי המלחמה החליטה ישראל לגרום להוצאתם של החטיבות הסודניות מקו תעלת סואץ, שם התנהלה מלחמת התשה אכזרית בה ספג הצבא הישראלי מכות כואבות מאותן חטיבות סודניות. שליחי מוסד נשלחו לדרום סודן כדי לארגן ולחמש את המורדים.

באותה תקופה שלחה ישראל, בשיתוף פעולה עם האירנים, סוכני מוסד, אנשי רפואה וקציני צבא, כדי לארגן ולחמש את מליציית הפש-מרגה של מולה מוסטפא ברזאני בצפון עיראק. כל הקשרים שנקשרו במהלך שנות השישים והשבעים של המאה העשרים החזיקו מעמד ואליהם צורפו הקשרים עם אתיופיה ועם אריתריאה.

בחמישה ביוני 2015 פורסם בעיתונות העולמית כי המדינה האיסלמית בלוב חטפה 86 פליטים אריתראים ליד טריפולי . הפליטים הגיעו מעיר בשם אדי-קיי באריתריאה, הידועה בהתנגדותה לשילטון באריתראה. הם היו בדרכם אל הים כדי לעלות על ספינה שתחצה אותו לכיוון מלטה באירופה. הנוצרים הופרדו מהמוסלמים.

אריתראה היא אחת המדינות האיומות בעולם, נתמכת ומסובסדת על ידי ישראל וסעודיה, כחלק מהקשת המזרחית, אותו מעגל חיצוני שאמור למנוע מאירן, לחדור לתוך הים האדום ולהגיע לתומכיה בים התיכון – החיזבאללה והחמאס.

על פי פרסומים זרים ישראל מחזיקה בסיס ימי באיי דחלק שמול מסאווה, עיר הנמל של אריתריאה. הבסיס משמש את חיל הים הישראלי וכוחות מיוחדים כדי לחסום את נתיבי ההברחה האירנים דרך סודן לרצועת עזה וביום פקודה, לחסום את ים-סוף לתנועה ימית אירנית.

ישראל הקימה גדר-מחסום כנגד הפליטים האריתראים בגבול סיני בעלות של מיליארדי שקלים וממררת את חייהם של הפליטים הנמצאים בה כדי לסלק אותם בחזרה לאריתראה- למקום בו הם מוצאים להורג, מעונים ונאנסים. אין הוכחות לכך שישראל פועלת על פי הסכם כתוב עם אריתראה, בו מותנים בסיסים צבאיים ושיתוף פעולה תמורת חסימת גבולותיה לפליטים מתנגדי המשטר – אבל זו התוצאה.

זרם הפליטים נטש כמעט לחלוטין את סיני והמסחר הריווחי בפליטים עבר עכשיו למצרים וללובים ששולחים אותם בסירות רעועות לעבר אירופה, לאחר שהם סוחטים, אונסים, מענים ומוציאים להורג את מי שמגיע אליהם. באופן עקיף, המאבק בהגמוניה ובשאיפות ההתפשטות האיראניים, גורם לכך שיחידים וארגונים מסודן דרך מצרים ולוב, בעידוד סניפי המדינה האיסלמית, יוצרים לעצמם תשתית כלכלית שנסמכת על מסע הפליטים וסחיטתם. המלחמה באירן מוציאה את המזרח התיכון משיווי משקל.

מפת האינטרסים הצינית האזורית, פוגעת במי שרוצה במשטרים הגונים יותר. משטרים אפלים קמים במודע כדי לחסום תנועות גיאו-אסטרטגיות של הכוחות במסופוטמיה שבין איראן ללוב.

המדינה האיסלאמית הוקמה ככלי על ידי הסעודים והקטארים כדי להלחם בהשפעה העולה של אירן. עם חילופי השלטון בריאד נעשתה המלחמה גלויה ואגרסיבית. טורפת את תימן. ישראל עזרה בשנות השישים לאבותיהם של הח'ותים לנהל מלחמה נגד המשטר הרפובליקני בעדן  שנתמך על ידי המצרים. אותה ישראל עברה צד ותומכת בציר הסעודי אותו מוביל שר המלחמה הצעיר, מוחמד בן סלמאן, בנו השישי של המלך הסעודי, שמפקד על המתקפה ללא כל ניסיון או חינוך צבאי.

המתקפה בתימן היא סיפור מביך מבחינת הסעודיםשמסובכים בה ולא הצליחו להכריע את הח'ותים. המקום היחיד בו רשמו הסעודים הצלחה מפוקפקת היא בהשתלטות ארגון אל-קאעידה התימני – החזק מבין סניפיה המתפקדים של אל-קאעידה, על חלקים מדרום תימן. עד לקיץ 2015 גרמה המלחמה להתחזקות הציר נגד סעודיה. תימן גם היא, כמו לוב, עיראק וסוריה, מדינה מוחלשת שחלקה הדרומי – אזור חאדרמות – חצר מוות ו העיר שיבאם, נשלט על ידי שלוחת אל-קאעידה, רוב החלק הצפוני על ידי הח'ותים ושטח לא גדול סביב עדן ותעיז – על ידי הכוחות המגובים בחיל האוויר של סעודיה ומדינות המפרץ הסוניות. החרבתה הנמשכת של המדינה על ידי הסעודים הנלחמים בח'ותים ועל ידי האמריקנים שתוקפים את אל-קאעידה בחצר –מוות..

המדינה האיסלמית היא המרוויחה הגדולה מהקשת המזרחית. היא הילד האלים והמדמם  של הוואהביזם הסעודי שהזין אותה בנשק משאבים ומתנדבים בשלבי חייה הראשונים ופמפם את המרד הסוני נגד בעלי בריתו האמריקנים. מצפון תומכים בה הטורקים, משום שהם רוצים לנהל את הכורדים ולשלוט באנרגיה ובסוריה העתידית. אין להם חיבה מיוחדת לשיעים, אם כי אין להם גם דבר נגדם. בטורקיה עצמה יש אוכלוסיה של כ-12 מיליון שיעים (אאלווים Alevîler וטורקמנים). אחד הקלפים בהם משתמשת טורקיה במלחמה בסוריה הוא הדאגה לטורקמנים בצפון סוריה ובאזור המיעוטים של תל עפר שבמישור נינווה.

סעודיה תומכת במלחמתה של המדינה האיסלמית בעיראק מכיוון שזהו חלק ממלחמה שלה ושל קטאר נגד שיעים ונגד הדומיננטיות האירנית במפרץ הפרסי ובתוך מסופוטמיה. חלקה הדרומי של עיראק אבד לעולם הערבי הסוני. אובדנה של דרום עיראק מציב את השיעים על גבולותיה של סעודיה. הם לא השיעים יחידים שיושבים על הגבול. יש בסעודיה מיעוט שיעי שנע בין עשרה ל- 25% מתושבי הממלכה (שניים עד חמישה מיליון שיעים). זהו מיעוט שחי גם בתימן, תפס בה את השילטון וגרם להתערבות נמהרת של קואליציה סונית בהנהגת שר ההגנה הצעיר וחמום המוח של סעודיה.

סעודיה הצליחה לרסק גם את תימן ולהביא אותה למצב אפגני. במה שהיה המזרח התיכון האנגלי, בין הודו לים התיכון, יש היום שתי מדינות לא מתפקדות – תימן וסוריה. שתיים אחרות עם ממשלה ובירה במצב כאוטי שעתידו לא ברור - עיראק ואפגניסטן. השתיים הללו הן המקור לרוב חיילי הכוחות הלוחמים במסופוטמיה.

המדינה האיסלמית בגיבוי טורקיה, סעודיה וקטאר שואבת את חייליה מעיראק הסונית. איראן שוכרת לוחמים אפגנים ושולחת אותם לסוריה. בכל אחת מהמדינות המעורבות – אם בגופן ואם על ידי אזרחיהן המשתתפים במלחמה – ניתן לזהות את טביעות האצבע של ערב הסעודית.

טורקיה, קטאר וסעודיה תומכות במדינה האיסלמית, אבל גם בכורדים הסונים של ברזאני. האיראנים תומכים בכורדים של טלאבני ובשיעים של עיראק שחיים בחלק מבגדד ועד בצרה ובתוך הערים הקדושות לשיעים – קופה וכרבלא.

כחלק מהקשת המזרחית מחזיקים הסעודים והטורקים בקלף של אל-קאעידה בתימן וגם ובג'האת אל-נוסרה בקרב נגד האיראנים בזירה הלבנונית ובמערב סוריה

מושג הקשת המזרחית הישראלי מושפע מאינטרסים של מדינות שאין לישראל גבול משותף איתן – איראן, טורקיה וסעודיה. האמריקנים מביטים מלמעלה ותומכים מצד אחד בכורדים נגד המדינה האיסלמית ונגד הסעודים והטורקים כאשר אלו תוקפים את השלטון הח'ותי בתימן. הם משתפים פעולה עם האירנים כשאלו באים לעזרת הצבא העיראקי הכושל במלחמתו נגד דאעש הסוני ומספקים, מצד שני, נשק לישראל, סעודיה, מצרים וטורקיה.

האמריקנים ממשיכים בתקיפות אוויריות של מל"טים נגד אל-קאעידה בתימן, בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן עם הצלחות בפגיעה בראשי הארגון. האפגנים והפקיסטנים הם בעלי ברית של סעודיה. את המקדש הגדול באיסלאמאאד, על צריחיו שניראים כמו טילים בליסטים, תרמו הסעודים. מפות האינטרסים הן מפות מקומיות, ארציות, אזוריות ועולמיות ולא פעם יש סתירה בין הרמות השונות וכל צד, בהתאם למקומו בהיררכיה. מנסה לפגוע באחר בהתאם למטרותיו הוא. המאבק הואגיאו-אסטרטגי, אבל גם אתני ודתי.

מיגורו של אסד הוא אינטרס אמריקני, טורקי, סעודי וישראלי כדי להרחיק את אירן מהזירה ולייצר דומיננטיות סונית. האינטרס הרוסי-איראני-שיעי-לבנוני וסורי-עלאווי, הוא לבצר את שלטונו של אסד וליצור מדינה עם רוב שיעי בין דמשק ללטקיה [U6] ובלבנון. רוסיה תומכת באיראנים ובאסד מכיוון שנמל לטקיה הוא בסיס אסטרטגי של הצי הרוסי שבעזרתו היא יכולה לאיים על טורקיה ועל שדות הגז החדשים של מזרח הים התיכון.

במהלך השנים הזניחה ישראל את הקשת המערבית בגלל בריתה עם טורקיה. רק במהלך חמש השנים שבין אירועי המווי-מרמרה להיום, קושרת ישראל בריתות אסטרטגיות עם יוון, בולגריה, קפריסין ואיטליההמודאגות מהתחזקות והתחמשות הטורקים, ומהתפשטות  המדינה האיסלמית שמשגרת פליטים אפריקנים מלוב לכיוון הבטן הרכה של אירופה. בהיכתב שורות אלו, קיימת אי בהירות מי משגר את הפליטים הסורים דרך יוון ומקדוניה לאירופה. אם כי טורקיה היא המקור העיקרי לפליטים שמיליונים מהם יושבים במחנות לאורך הגבול הטורקי- סורי ובערי טורקיה.

המאבק הזה, משחק הציד הגדול החדש של המזרח התיכון נפרס במשך למעלה מעשרים שנה  על כל אגן ים סוף, קרן אפריקה וצפון אפריקה. ישראל, תימן, אריתריאה, אתיופיה   דרום סודן מצרים  וערב הסעודית משתפות פעולה, כדי לחסום את ההתפשטות האירנית.

פעילות הצי האמריקני והרוסי נגד פיראטים בקרן אפריקה היא חלק מאותו פאזל גלובלי של שליטה על נתיבי הים ועל בסיסים עתידיים. סומליה וסומלאלי-לנד ששולטות על קרן אפריקה ועל הכניסה לים סוף, שייכות באופן מסורתי למעגל ההשפעה הסעודי-אמריקני.

ב-2012, אחרי ניצחון האחים המוסלמים בבחירות במצרים, נראה היה לרגע שהחזית נפרצת עם מעבר ספינות המלחמה האירניות בתעלה. אלא שעם החלפת השלטון במצרים (מממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי לנשיא [U7] שעלה בהפיכה צבאית ובבחירות מדומות), הצליחו סעודיה וישראל לעצור את איראן. את המחיר משלמת מצרים בפיגועים בקהיר, בעמק הנילוס ובסיני. לא בגלל האירנים, אלא בגלל הפגיעה והמאבק נגד האחים המוסלמים שמגובים על ידי רשת אנשי ממון וסוחרים שמתחרים עם הצבא המצרי על כלכלת ונכסי מצרים.

א-סיסי, הנשיא המצרי שעלה מתוך ההפיכה הצבאית, הידק את קשריו עם ישראל, יצא למלחמה באנסאר בית א-מקדס בין אל עריש לרפיח, החזיר את השגריר לתל אביב ושם מצור על החמאס, מאותת לטורקיה ולאירן שהוא הכוח האורי הדומיננטי.

מטוסים מצרים הפציצו את בסיסי המדינה האיסלמית בדרנה שבלוב לאחר שנערפו שם פועלים קופטים והצבא המצרי פועל על מנת למנוע מעבר של אנשי המדינה האיסלמית מלוב למצרים. עם זאת, הגבול המדברי הארוך והלא נשלט בין לוב למצרים, כמו גם חופי ים של אלפי קילומטרים, הופכים את המשימה לבלתי-אפשרית. הברית בין ישראל למצרים היא הקצה-הצפוני-מערבי של הברית שמייצרת הקשת המזרחית ומטרתה למנוע חדירה טורקית לעזה או ללוב.

במהלך 2015 העבירה ישראל ציוד צבאי על פי בקשת הירדנים כדי לסייע לה לסגור את הגבול הארוך שלה עם סוריה ועיראק, במטרה לבלום את התקדמות המדינה האיסלמית. הציוד כלל טייסת מסוקי קוברה  שחיל האוויר הישראלי הוציא מהשירות. 16 מסוקים חודשו על חשבון ישראל, הושמשו והוטסו לירדן.  האחרונה, שנשענת על הסיוע ועל כוחה הצבאי של ישראל, היא מטרה פגיעה שיכולה להיטרף בקלות יחסית על ידי המדינה האיסלמית.

זהו הריאל פוליטיק. האמריקנים, למרות שנוח להאשים אותם בצרות העולם, לא הציבו את התפאורה להצגה הנוכחית ב-2001  באפגניסטן וב- 2003 בעיראק. הכל היה שם קודם לכן, פרי של אינטרסים, פחדים ומזימות בנות עשרות שנים. האמריקנים פוררו את המרחב והסירו את החבקים שהחזיקו את השדים בתיבות. ברגע שעזבו – נבט הפרי הרעיל, מלבלב על נפט. על השינאה הדתית העתיקה בין סונים לשיעים ובין תפיסות מערביות-חילוניות לתפיסות דתיות-פונדמנטליסטיות.



הוספת תגובה


Security code
רענן