אשת הטייס שנעלם



הקולות הלכו והתקרבו. הצטנפתי, אבל אחד מהם ראה אותי וזינק אלי. הוא התנפל עלי, נחת על הרגל השבורה והכאב שיתק אותי והצמיד אותי לקרקע, לא יכולתי לזוז. ואז הם עמדו מעלי, כל השלושה, וירו צרורות ארוכים של שמחה באוויר. ואני חשבתי שככה ייראה מותי, אבל הכאבים היו כל כך חזקים שלא יכולתי לחשוב על שום דבר, רק על הרגל. אחר כך הם סימנו לי לקום ומשכו אותי ואני נפלתי, והם הבינו שאני פצוע.

בקול כפול ומהדהד מסופר סיפורם של הטייס ואשת הטייס שנעלם. האם הוא חי? האם הוא מת? האם תמצא אשת הטייס תשובה? ומי השבוי ואיך משתחררים במזרח התיכון בו אדם יכול לגלות כמה עשרות קילומטרים מהעמק בו נולד?

אבל מאותו רגע שהודיעו לי, כשהופיעו שתי הציפורים בדלת, האמנתי בהם ובטחתי בהם וידעתי שאין שום בעיה, ושחיל האוויר הטוב בעולם של הצבא הטוב בעולם יעשה הכל כדי להחזיר את אסף. והם יביאו אותו אלי. ואם צריך ישלחו את סיירת מטכ"ל ויפשטו על לבנון, וכולם מרוכזים בזה, הספינות של חיל הים בים ומטוסי הסיוע באוויר והיסעור כבר מרחף מעל ההרים הקרחים ואנשי המוסד פרושים בכל מקום כדי לכוון. באמת האמנתי בכל הדברים האלה שילדות שנולדו וגדלו בראשון לציון והגיעו לצבא ופגשו טייס מושבניק והתאהבו בפעם ראשונה ושכבו בפעם הראשונה והתחתנו בפעם הראשונה והרו בפעם הראשונה מאמינות.

פסק זמן - טייםאאוט תל אביב

ביקורות:

עמיחי שלו מוסף הספרים של "הארץ":

"בכל אופן, יש משהו בתיאורי הנוף ובשליטה הפנומנאלית של שיזף בגיאוגרפיה ובבוטניקה של האזור שמשמש קרקע נפלאה, קסומה אפילו, לסיפור מאז'ורי מבחינה מדינית-פוליטית-צבאית. על הקרקע הזאת שיזף יוצר סיפור מותח עצבים. זה לא סיפור מתח קלאסי, המלא במניפולציות טובות יותר או פחות שנעשות על גב הקוראים (חובבי הז'אנר מודעים להן ומקבלים אותן) - המתח נובע בעיקר מחוסר הוודאות. לרגע אין שמץ של מושג מה התחנה הבאה בסיפור הזה, יש תחושה שכל דבר כמעט יכול לקרות בפרק הבא. שיזף מנווט את העלילה ביד אמן מרשימה, ולוקח אותה למקום עם פוטנציאל מלודרמטי, אך לא נותן לתבשיל המלודרמטי לגלוש מהסיר. תמונת הסיום היא סצנה ספרותית מרשימה של איפוק ודיוק. "

אורית הראל "מוטקה"

ביקורת של הדר צפרי ריגר - "סלונה"