4. חוף דור-הבונים

מדריכים - ספר ים

זהו קטע החוף היחיד לאורך החוף הישראלי שהוא סלעי ממש. דרומה ממנו מכסים החולות של הנילוס ברצועה מתרחבת את החופים ואת מצוקי הכורכר. יש פה מפרצים רבים. לרובם קשה להיכנס על-מנת לעגון, הפתח צר והסלעים לא נראים היטב לעין. בלגונה שמול דור אפשר לעגון. ארבעת האיים ששמותיהם מדרום לצפון הם: שחפית, דור, טפת (על שם בתו של שלמה) וחופמי, מגינים על המעגן.

שמורת הבונים- דור


4. חוף דור-הבונים
דור - כתובת יוונית

מהים

כשמתקרבים מהים לכיוון החוף, אפשר לראות שורה של איים מסודרים מדרום לצפון, בתים של קיבוץ עם דשאים, תל שמגיע אל שפת המים ושרידים של מזחים מכוסים באצות ים שקועים מתחת למדרון הדרומי שלו. מעבר לכל זה, במרחק כמה קילומטרים מכוסים במטעים ושדות, נמתח רכס רחוק שהצבעים שלו הם בין חום בהיר לאפור. המצוקים של הגיר האפור והקשה של הכרמל מכוסים בצמחייה של אלונים ואלות. ביניהם צומחות גם קידות שעירות וסירה קוצנית. באביב פורח בין המצוקים השושן הצחור. צמחייה ים-תיכונית. על החוף, קרוב מאוד לחול שמקיף את המפרץ שמול האיים, בתוך האקליפטוסים, אפשר לראות בינין בן שתי הקומות שגג הרעפים שלו חסר.

המזגגה והתותחים
זה היה מפעל הבקבוקים, המזגגה, שבנה הברון רוטשילד לפני יותר ממאה שנה ליד הכפר הערבי טנטורה כדי שימלאו בהם את היין שנסחט מהענבים שגודלו בכרמים שעל הרכס שממול, בזכרון יעקב, בבנימינה ובגבעת עדה. הוא מינה את דיזנגוף, מי שעתיד להיות ראש עיריית תל-אביב, כמהנדס האחראי על הייצור. אבל, החול המקומי לא התאים כמו שקיוו, וצווארי הבקבוקים נהגו להינתק מהגוף. משום מכסים גבוהים, לא השתלם לייבא חול מתאים מחוץ לארץ, והמפעל ננטש. עכשיו יש בקומה התחתונה מוזיאון ימי שאוסף לתוכו את כל העתיקות שהארכיאולוגים הימיים והיבשתיים מגלים בתוך המפרצים שמול המוזיאון וקיבוץ נחשולים. מוצגים בו שני תותחי ים ענקיים שלכדו הצרפתים מידי התורכים. בזמן הנסיגה, לאחר כישלון המצור על עכו, חנו הצרפתים בטנטורה. משום שלא יכלו לסגת עם התותחים, שרובם היו תותחים תורכיים שנלקחו שלל בעת כיבוש יפו והופנו נגד התורכים בעכו, נקברו בחולות שני תותחי ברונזה בקוטר אדיר של 600 מ"מ. שאר התותחים הוטבעו ותחמושתם נשרפה. רובי מוסקאט, שני תותחים וכדורי תותח נמצאו לפני כמה שנים במעמקי הים והם מונחים עכשיו בתוך המוזיאון. המפרצים מלאים סודות וסיפורים. החול שבא עם הנילוס מלב אפריקה, מכסה את ספינות העץ שנשברו על הסלעים ואת כדי הזהב והתכשיטים והתותחים שהוטבעו ואת החרסים שיובאו בספינות מפרש ומשוט שהפליגו עם רוחות הקיץ הצפון-מערביות מאיי יוון, מאנטוליה ומקפריסין, ושייטו בחזרה אל ערי המדינה שבאיי הים האגאי ובחופים המפורצים, עם הזרם החופי שעולה מדרום לצפון, מסתייעות במשטר הרוחות היומיות - רוחות הבריזה* שנושבות ביום מן הים אל היבשה, ובלילה, כשהים עדיין שומר את החום, והאוויר מתחמם מעליו מהר יותר, זורם האוויר מהיבשה הקרה אל הרווח שהאוויר החם של הים השאיר בדרכו למעלה, אל השכבות הגבוהות יותר של האטמוספירה.
זהו קטע החוף היחיד לאורך החוף הישראלי שהוא סלעי ממש. דרומה ממנו מכסים החולות של הנילוס ברצועה מתרחבת את החופים ואת מצוקי הכורכר. יש פה מפרצים רבים. לרובם קשה להיכנס על-מנת לעגון, הפתח צר והסלעים לא נראים היטב לעין. בלגונה שמול דור אפשר לעגון. ארבעת האיים ששמותיהם מדרום לצפון הם: שחפית, דור, טפת (על שם בתו של שלמה) וחופמי, מגינים על המעגן. אפשר להיכנס בפירצה שבין אי טפת לחופמי. אין זה מעגן משובח מאוד, אבל גם הספינה של הברון נהגה לעגון שם, מול בית-החרושת לזכוכית. בתקופות קדומות יותר היתה הלגונה עמוקה יותר. האיים, שהם חלק מרכס כורכר קדמון ששקע מול החוף, ושרידים ממנו הם גם האיים שמול אכזיב ומעגן מיכאל, מגינים מפני הגלים שנערמים עם הרוחות הדרום- מערביות, גלי הסערות. קטע החוף הזה מזכיר במבנהו חופים צפוניים יותר בים התיכון, של לבנון וסוריה ותורכיה ויוון.

גויי הים
המים צלולים מכיוון שלגלים אין חול לערבל אלא סלעים. אולי משום כך נחתו עליהם הת'כרים (או הסכלים), שבט מגויי הים, לפני יותר משלושת-אלפים שנה. גויי הים באו מחופי הים האגאי ומחופי אנטוליה (דרום-מערב תורכיה) ונעו לאורך חופי מזרח הים התיכון בנדידה גדולה. זיכרונות השתמרו מהם בציור קיר אותו חרט לזיכרון רעמסס השלישי ב-1175 לפנה"ס על קירות מיקדש מדינת האבו ליד ברך הנילוס, ממערב לו, מול לוקסור שבמצריים. מהו הדבר שגרם לאותם אנשי איים וחופי ים אנטוליים לרדת דרומה, אל החופים שעליהם שוקע הנילוס? הם מגיעים עד מצרים, וציור הקיר של רעמסס השלישי מתאר קרב יבשתי וקרב ימי עם גויי הים שהגיעו בנדידת עמים גדולה. יש התולים את הדבר בחורבנו של אי יווני בשם טרה-סנטוריני, אי שהתפרץ כהר געש, הרים ענן אבק וולקני, גרם לרעידות אדמה, זעזועים בים ולגל צונמי - גל ענק שהציף את החופים וגרם להרס תרבויות, רעב ומגפות, והניע את השבטים הפגועים לחפש להם חופים חדשים.

4. חוף דור-הבונים
גויי הים



ון אמון
כמאה שנים מאוחר יותר, קיבל כוהן מצרי בשם ון אמון פקודה מחריחור, כוהן גדול לאמון שהמליך את עצמו להיות פרעה, להגיע לצוען, תניס שבדלתה, על-מנת להביא עצים מחופי לבנון כדי לבנות סירה לאל אמון, האל העיקרי במצרים. במצרים אין עצים. ון אמון התיצב אצל סמנדס בתניס ושם חיכה שבועיים עד שנמצאה ספינה עם צוות אסיאני. המצרים היו אנשי נהר, לא אנשי ים, למרות שייתכן שספינות הים התפתחו מן הספינות השטוחות של הנהרות הגדולים - הנילוס, הפרת והחידקל. הפיניקים וגויי הים היוונים-אנטולים הם אלו ששלטו בים. הספינה יצאה מזרוע הנילוס ועלתה עם הזרם החופי ורוחות הבריזה לכיוון צפון, אל חופי ארץ ישראל ולבנון. בספינה היו כסף וזהב כתמורה לארזים, ופסל אמון בדרכים שאמור היה להקנות ביטחון למסע. המסע נערך לאורך החוף, ובלילות עגנו בנמלים שלאורכו. לאחר כמה ימי מסע, הגיע ון אמון לדור. הספינה נכנסה בין האיים אל מעגן העיר שבו עגנו ספינות רבות בדרכן מחופי כנען לקפריסין, אנטוליה, יוון או מצרים. ון אמון ירד אל החוף ושם נגנבו ממנו אוצרות הכסף והזהב על-ידי אחד מאנשי צוותו. הוא פנה אל נסיך הת'כרים, בדר, ודרש את הכסף וסיוע בתפיסת הגנב. בהסתמכו על החוק (חוק שקיים גם היום והיה קיים כבר לפני אלף שנה בשומר),שאם אדם נגזל בתחומי אחריות מלך, על המלך לשלם את הגניבה. נסיך דור לא התרצה, וזאת משום שהגנב היה מצרי ומאנשי צוות הספינה ולפיכך אין האחריות לביטחונם חלה על המלך. מאה שנה לפני כן, בהיות מצרים מעצמה עולמית שצבאותיה הגיעו עד סוריה, לא היה מלך של עיר ימית קטנה מעז לבזות שליח, אפילו אם החוק הימי לצידו. אבל עכשיו-
ון אמון פשט בלילה עם צוותו על הספינות העוגנות בנמל, ועוד באותו לילה, חמק מהמעגן עם שלל הזהב הגנוב, שהושט על-ידי הצוות האסיאני שלו, שאפשר שהיו כנענים או פיניקים בני הארץ, או אולי שרדנים- שבט אחר מגויי הים שנלחם בצבאות רעמסס. הוא הפליג לכיוון גבל, עיר נמל על החוף הלבנוני. אחת-עשרה ספינות ת'כריות יצאו לרדוף אחריו, אך הוא הצליח להקדימן ומצא מחסה בתוך הנמל של גבל. הספינות הת'כריות עגנו בים הפתוח וחיכו, דבר המעיד על ביטחון בים מצד אחד ומלמד על היחסים המעורערים בין גבל הפיניקית לדור הת'כרית, מן הצד השני. ון אמון ירד אל החול הלבנוני וטמן בתוכו את פסל אמון. אנשי גבל סירבו לסייע לו והוא השתהה בנמל, מחפש דרך לצאת. למלך גבל נודע על השליח המצרי והוא שלח לקרוא לו, מכיוון שנער התנבא לפני המלך על שליח מצרי העומד להגיע. ון אמון ביקש עצים והמלך ביקש את מכתביו ומתנותיו של השליח. ון אמון הסביר למלך כי הכול שייך לאמון, אבל משום שמעמדה של מצרים שוב לא היה כבעבר, דחה אותו המלך תוך שהוא מזכיר לו כי גבל נמצאת ב"ח'בר", ברית ימית, עם אשדוד ואשקלון. בכך הבהיר לו כי האימפריה היא של ערי המדינה הימיות ולהן העוצמה ולכן לא יקבל דבר עד שיגיעו המתנות, כנהוג בעסקים דומים. נראה שהמתנות הגיעו, ואולי היה זה שוב ון אמון, אשף המזימות, שהצליח לתחבל דרך לליבו של המלך. הוא קיבל את העצים ויצא מן הנמל. נראה שלא לחינם נבחר ון אמון על-ידי חריחור. הוא חיכה לשעת כושר, וזו באה ביום בו נושבת הרוח המזרחית העזה - "השרקייה". הת'כלים, קירבו את ספינותיהם אל החוף וייתכן שאף החיפו אותן משום הרוח שיוצרת סערות מזרחיות. ון אמון, שוודאי חיכה לרוח כזו זמן רב, הרים מפרשים, ניצל את שעת הכושר, ונועז להפליג, נדחף עם רוח גבית עזה, דהר - נמלט לקפריסין. הוא הצליח להגיע בשלום לקפריסין, שם ביקש מחסה ועזרה מהמלכה המקומית. אין לדעת מה קרה לאחר מכן, האם הצליח להגיע למצרים בחסות הצי הקפריסאי או שמא הוסגר לת'כרים הרודפים. אין סוף לסיפור, מכיוון שהפפירוס הנמצא בלנינגרד, נקטע בנקודה זו. אבל, למרות הסוף העלום, נרקמת מן הסיפור תמונה המתארת את שליטתם המוחלטת של גויי הים של פלשת ושל הפיניקים על החוף הלבנוני והארץ-ישראלי בנתיבי הים של מזרח הים התיכון ואת נתיבי המסחר בין מצרים, ערי פלשת, ערי סוריה-לבנון וקפריסין, הנמלים החשובים והיחסים ביניהם.
4. חוף דור-הבונים
גויי הים

תל דור (אל בורג') היסטוריה קצרה
ההתיישבות בתל דור החלה יחד עם יישובי נמל רבים לאורך החוף הישראלי בתקופת הברונזה המאוחרת (1500 לפנה"ס). ארבע-מאות שנה מאוחר יותר עובר בה ון אמון. בתקופתו מיושבת העיר ת'כרים, עם מגויי הים. התקופה מקבילה להתנחלות שבטי ישראל שאינם כובשים את המקום. נראה שהעיר סופחה או הוכפפה לממלכה הישראלית רק בימי שלמה (סביב 950 לפנה"ס) אם כי יש להניח שהיתה בהשפעה צידונית.
עם כיבוש האזור על-ידי אשור בימי סרגון השני (732 לפנה"ס) הפכה דור לחלק מהאימפריה האשורית, ולאחר מכן, עם הכיבוש הבבלי, לפחווה בבלית.
בזמן הכיבוש הפרסי שיגשגה דור, משום היותה עיר פיניקית. הפיניקים היו יורדי הים של האימפריה הפרסית. במשך התקופה שבין אשור לפרס שימשה דור כבירת פחווה שהשתרעה מדור ועד יפו והיתה אחת מערי הנמל החשובות לאורך החוף.
בתקופה ההלניסטית שמרה דור על אופיה הפיניקי. מהתקופה ההלניסטית נמצאו בריכות חצובות בכורכר ששימשו כנראה להשריית העצים טרם כיפופם לצורך בניית ספינות. בחלק הצפוני של התל נבנה מתחם מקודש אליו הובילו שני שערים והוא פונה אל הים. לדעת חוקרים היה המיקדש מיועד לפוסידון, אל הים, והוא כנראה המיקדש ההלניסטי הגדול שנמצא בארץ. בתקופה זו היתה העיר מבוצרת היטב בחומה עבה ומיגדלים ריבועיים. העיר ההלניסטית נבנתה על-פי תוכנית מדויקת לפי דגם של היפודאמוס איש מילטוס, אדריכל בן המאה החמישית לפנה"ס. בחפירות בתל נתגלו מתקופה זו כלי חרס רבים הכוללים נרות מפוארים, קנקני יין מרודוס ומקנידוס, ראשים מזוקנים של סטירים, כופחי חרס (תנורי חימום עתיקים), פסלים, מטבעות, משקולות עופרת, קערות אבן ובית מלאכה לכתישת וייצור הארגמן מחלזונות הארגמן, כלי איפור מעצם, תכשיטי כסף וזהב, נטיפות וטבעות וכמה כתובות חרוטות בשיש.
נראה שאלכסנדר ינאי (76-103 לפנה"ס) היה המלך היהודי הראשון שכבש את דור. העיר ךלא החזיקה ביהדותה זמן רב ופרק זה הסתיים כשהגיע פומפיוס הרומאי 40 שנה אחרי ינאי והפך את העיר ליישוב עצמאי ולא אוהב יהודים במיוחד, למרות שלפי יוספוס פלאביוס היה בעיר בית כנסת והעיר נחשבה בתחומי הארץ המקודשת וחוייבה במיסים ומעשרות. מהתקופה הרומאית, המאות השנייה והשלישית לפני הספירה, נמצא תיאטרון רומאי.
במשך התקופה הביזאנטית היתה דור עדיין עיר. מתקופה זו נמצאה כנסייה מצפון לתל. הצלבנים חידשו את היישוב במקום ובנו כאן מעגן ומבצר קטן שנקרא מרל. ממשפחת מרל עבר המקום לידי המסדר הטמפלארי וב-1291 כבש בייבארס הממלוכי את המקום.
4. חוף דור-הבונים
גויי הים

חוף דור , חתך ביולוגי ובעלי חיים ימיים

החוף הסלעי המשתרע מתל דור צפונה (אם כי איננו מתחיל שם) נוצר מרכסי הכורכר* המגודדים* על-ידי הגלים ומבעלי-חיים ימיים שמתו והתאבנו לסלע. בעלי-חיים אלו היו זקוקים למצע סלע הכורכר הראשוני על- מנת להתיישב עליו. אולם, במשך הזמן נוצר מבנה סלע שהוא ביוגני במוצאו - שכולו עשוי שלדי בעלי-חיים: סרטנים ישיבים, חלזונות, רכיכות, תולעונים ואחרים. רוב הסלע הבונה היום את מפרצי חוף הבונים הוא סלע ממוצא ביוגני. תהליכי הבנייה וההרס בתוך הסלע נעשים על-ידי בעלי-חיים ועל-ידי גלי הים. בסלע החוף אפשר להבחין בכמה רצועות חיגור. מונח זה בא לציין חברות ומינים של בעלי-חיים הנמצאים בקו גובה מסוים. קווי הגובה נבדלים זה מזה לעיתים בעשרות סנטימטרים בלבד, וזאת משום שהתנאים יכולים להשתנות במרחקים קטנים. פני הסלע היבשים אינם דומים בתנאיהם לאלו המקבלים את רסס הגלים, ופני הסלע המרוסס אינם דומים לחלק הסלע המוצף פעמיים ביום על-ידי הגאות. חלק הסלע הטבול כל העת במי הים מאופיין על-ידי בעלי-חיים אחרים וחלק הסלע העמוק יותר (5-2מ') שונה מזה שמעליו. על פני מדף הסלע שרוחבו מגיע לעיתים לכמה עשרות מטרים, אפשר למצוא גם בורות הקשורים עם הים הפתוח ועם זאת לא מושפעים ממפץ הגלים. זהו אזור שונה בתנאיו מהמקומות האחרים. בחלק העליון של החוף יש בריכות שמתמלאות בסערות ולאחר הסערות מתאדות לאיטן והופכות לבריכות מלח. גם הן סביבת חיים לבעלי חיים. מתוך כל האמור מלעיל, אפשר להבין שקטע החוף הסלעי הוא מקום מרתק שבו סמוכים זה לזה מינים רבים של בעלי חיים שכל אחד מוצא לעצמו את המקום, את הגומחא האקולוגית (הנישה) המתאימה לו. רוב בעלי החיים אינם גדולים והיתרון הגדול הוא שרובם קבועים למקומם ולכן גם בפינה מצומצמת יחסית אפשר לראות את מרבית המינים שלכמה מהם התאמות יפות למקום אליו הסתגלו עם הזמן.

תל דור וצפונה ממנו
טיול קטן
יתרונו של תל דור שהוא אחד התילים הארכיאולוגים הנגישים ביותר למטייל וניתן לראות בו שרידי חפירה. אבל , קשה למי שאינו בעל מקצוע, להסיק משהו על העבר על פי ממצא ארכיאולוגי של שרידי קירות או שכבות אילמות. ועם זאת, מתקנים החצובים בכורכר, שרחידי קירות ומזחים עתיקים, ניראים לעין על התל.
תוך כדי טיול לאורך המפרצים, או כטיול בפני עצמו אפשר לעמוד על חתך בעלי החיים הימיים. טיול כזה מצריך בגד-ים, מים מתוקים לשתייה, נעליים להליכה במים, מסכה, שנורקל ועיניים. רוב בעלי החיים הם ישיבים (אינם זזים ממקומם), מה שמקל מאוד על המרדף שיש בו תענוג גדול. החוף חולק לנוחות המתבונן על-ידי מדענים ואפשר להשתמש בחלוקתם כדי לסדר בדרך אנושית ומאורגנת את הרצועות השונות ועל-ידי כך להבין מיספר דברים על מה שמכונה "אקולוגיה של אוכלוסיות". זאת אומרת, מי חי היכן ומדוע. כדאי לערוך את הסיור ביום ים שקט, מכיוון שבימי סערה קשה להבחין בבעלי החיים וכן משום שגלי הסערה יכולים לגרום נזקים בלתי הפיכים לבני אדם.


4. חוף דור-הבונים
כרית - רצועת הגיאות והשפל של החוף הסלעי

קו המים
חלוקת החוף, תופעות (בעלי חיים ותנאים):
האזור היבש Litoral Zone
חופי, הגדרה ביולוגית לאזור המשתרע מקו הגאות ועד למקום בו משתווה יצור החמצן עם צריכתו. דבר התלוי בעומק חדירת האור לתוך הים.

אזור אליו מגיע רסס הגלים ונמצאת בו צמחיית חוף יבשתית העמידה בפני הרסס ומאובקת על ידי רפרפי לילה. רוב צמחי החוף נפתחים בלילה משום שבלילה הבריזה היא יבשתית ופחות רסס מסכן את פנים הצמחים ואת המאבקים (הרפרפים). (ראה צמחי חוף בפרק 6)


אזור העל כרית
גבולו העליון של אזור זה הוא שלושה מטרים מעל פני הים. תחום זה נשטף אקראית על ידי גלי סערות, מוכה ברסס הגלים ומאופיין בהבדלים קיצוניים בתנאים (טמפרטורות – בתוך הים נשמרת טמפרטורה יציבה יחסית. על החוף יכולה הטמפרטורה לייצר קצוות רחוקים מאוד של יובש ומליחות). את הצבע הכהה של הסלע יוצרות אצות אנדוליטיות* (כחוליות, ירוקיות) באזורי סדקים ובחלק הנמוך (הלח) יותר נמצאת חופית החיוורת והחופית המנוקדת. שני חלזונות קדם זימיים המסוגלים לאטום את חלל הגלימה על מנת לשמור את לחותם ולהתקיים בתנאי יובש קיצוניים. הם ניזונים מגרוד ואכילת אצות אנדוליטיות ודטריטוס*. החלזונות מטילים בחודשים מאי - ספטמבר. הם נודדים לאזורים שקועים במים שם הם מטילים קופסאות ביצים. מהביצים בוקעות פגיות השוחות בעזרת ריסים. בתום הגלגול, חוזרים החלזונות הצעירים ומתיישבים על הסלע.
החלק התחתון של רצועה זו נתון לחיגור של בלוטון שטוח- סרטן ישיב ששריונו בנוי ממספר לוחות וצמוד בבסיסו למצע הסלעי. הסרטן צמוד בחוזקה אל הסלע, יוצר אטימה מושלמת, והדבק המחבר אותו אל המצע מוגדר כדבק הביולוגי החזק ביותר. הדבקה מעולה זו מקנה לו יכולת אטימה מושלמת ועמידות באזור שמעל ההצפה הקבועה של הגאות (אזור העל כרית). באזורי הסדקים נמצאת טחבית הים - סרטן שווה רגלים.

3. אזור הכרית * (Midlittoral)
אזור זה הוא התחום בין שיא הגאות ועד השפל הנמוך. משום כך יושפעו בעלי החיים שבו ישירות מהצפת והתייבשות המים היומית. יש המחלקים רצועה זו לשלוש רצועות משנה. אזור זה נתון לסחיפה מתמדת של תנועת הגלים, שוני בטמפרטורה בין יום ולילה ובין כסוי המים בזמן הגאות והעלמותם זמן השפל, אולם ההבדלים באזור זה קטנים מאשר באזור העל כרית. בעלי החים המאפיינים אזור זה הם: אצות כחוליות וירוקיות. בלוטון ים כוכבני צלחית מכחילה, חלזון קדם זימי הנצמד אל הסלע בעזרת ריק שהוא יוצר על-ידי סוליה שרירית. חדשן משובץ, בוצית קטנה צדפה קטנה ושחורה הנמצאת בכמויות גדולות נקשרת אל מצע הסלע על-ידי "חוטי ביסוס" שהם חוטים חלבוניים. נפתחת בגאות על מנת להיזון מחומרים אורגניים מרחפים במיים ונאטמת בשפל.
בחלק נמוך יותר, על פני טבלת הגידוד עצמה, יש חיגור של חלזונות היוצרים לעצמם שלד דמוי צינור. משפחה זו הנקראת Vermitidea היא מבונות סלע החוף החשובות. ניתן להבחין בהם על-ידי שבירת הסלע, או קצה שלו הפונה אל המים. שני המינים הם: שלשולן משולש הנמצא בעיקר על הטבלה עצמה, והצינורן הבונה שחי בעיקר באזור שולי הסלע הפונה אל מפץ הגלים. חלזונות אלו מפרישים חוטי ריר מפיהם בעזרתם הם לוכדים את המזון. המחילות המסתעפות לתוך הסלע משמשות להם כמסתור בפני התייבשות בזמן שפל ולפי אורכן אפשר לקבוע את משך חייהם. במחילות הנטושות מתישבים בעלי-חיים אחרים, והם בעצמם בונים את הסלע על-ידי השקעת סידן.
אצות* שונות (צמחים חסרי פרחים בהגדרתם) חיות על סלע החוף. מהן אפשר לראות כמה מינים על הסלע:
חסת הים/חסנית ת זוהי אצה ירוקית המשתלטת על שטחי חוף גדולים משום עמידותה לתנאים קיצוניים וכן בפני זיהום ים.
אצה אדומית/גנית- אצה גירנית עדינה שענפיה גליליים והיא אוהבת אור רב. היא המקנה את הצבע האדמדם לטבלאות הגידוד. בעונת הסערות, מנתקים הגלים את האצה ומרבידים משטחים שלה על החוף החולי.
פטמנית אשונה - אצה אדמדמה שגווניה בין ירוק כהה לאדמדם. נמצאת בצד מפץ הגלים.
אוזנית מצויה- אצה חומית לא גדולה שקוטרה כחמישה סנטימטרים.
באזור הכרית נוצר אזור לגונות וברכות המוגנות ממפץ הגלים. זהו אזור שקט ויציב יחסית ובתוכו אפשר למצוא מינים המעדיפים את ההגנה שמאפשרות הברכות: ספוגים, אצטלנים, שושנות ים, תולעים זיפניות, חיטחבים מלפופני ים, כיטונים, וסוגים שונים של סרטנים שחיינים כגון שישן דו שן, סרטן חום-ירקרק הנע על הסלע בהמוניו לפנות ערב וניזון מגרוד אצות. במשך היום נמצא בדרך כלל בסדקי סלע. מסוגל להמצא זמן רב מחוץ למים, דבר המכשיר אותו לאזור הכרית. סלען זיפני גדול מהשישן (פי שלושה) ולהבדיל ממנו לא יברח עם האיום, אלא מנסה להתגונן על-ידי המצבטים. טורף רכיכות וחי בכוכים.
לעיתים ניתן למצוא בבריכות הרדודות את תמנון החוף (Octapus vulgaris) מין השייך לראשרגלאים (דיונונאים Cephalopoda) צד דגים סרטנים ומיני רכיכות, בזמן מצוקה משחרר ענן גדול של דיו על¯מנת להסוות את נסיגתו. חיזורו והזדווגותו ססגוניים וההפריה נעשית על-ידי העברת זרוע עליה תאי הזרע לתוך גלימת הנקבה. ניסויים במעבדות מראים כי דיונונים ותמנונים הם בעלי-חיים אינטלגנטיים ובעלי יכולת למידה.
4. אזור תת הכרית Infralittoral zone.
זהו האזור היציב מבין הארבעה והוא מוצף בדרך קבע במים. תנאי הסביבה אינם קצוניים ויש בו יחסית מגוון טיפוסים רב. מאפיינים אותו בעלי-חיים קודחים היוצרים את המפתן הימי, חיים בתוכו, ניזונים ממנו ומוגנים על ידו כמו למשל: תמר הים - צדפה קודחת מחילות בתוך הסלעים על-ידי הפרשה חומצית. תולעים: סיפונית ים תיכונית, ספוגים קודחים, סרטנים: קפצן מצוי, קיפודי ים ודגים: קרנון, טווסון ים תיכוני וקיפון (בורי).


איך להגיע ומה לעשות:

4. חוף דור-הבונים
מפת דור הבונים


1. חוף דור-נחשולים (טנטורה) כביש הגישה לחוף דור (למושב דור ולקיבוץ נחשולים) מתפצל מהכביש הישן שבין תל- אביב וחיפה כשני קילומטרים מצפון לכפר פרדיס (צומת ואדי מילק). הכניסה לחוף בתשלום. ליד החוף כפר נופש של קיבוץ נחשולים ודרומה ממנו כפר נופש של מושב דור. אפשר לבקר במוזיאון, בתל דור ובחוף הרחצה המסודר שבו מסעדה ומזנון. לפני הכניסה לחוף יש חנות מכולת קטנה המאפשרת הצטיידות באוכל (גם בשבתות). החוף המוסדר מתאים במיוחד למשפחות עם ילדים קטנים. שורת האיים יוצרת בריכה פנימית רדודה ונעימה. מהחוף אפשר לצאת לטיול קצר ונחמד אל תל דור שנמצא מצפון לחוף ולהביט במשטחי כורכר (ראה טיול חתך בחוף הבונים)או לטייל בין בריכות הדגים שממזרח לתל ולחזור (רגלית) דרך המוזיאון (המזגגה) לחוף. (ראה מסלול על מפה מפורטת). צפונה מתל דור, אפשר לצפות בתופעה המכונה גייזרים: סלע החוף הבנוי מכורכר* ומשלדי בעלי-חיים ימיים שמתו והתאבנו (חלזונות, סרטני ים ישיבים, רכיכות) מגודד* על-ידי הגלים (כוח המים הוא הכוח האטמוספרי החזק ביותר בטבע) ומשום כך נוצרות בו מעין "ארובות" שהמים הנדחסים לתוכן על-ידי תנועת הגל, מותזים החוצה בכוח ופורצים בזרם וברעש מרשים לגובה רב.
סירות שטוחות או עם קיל שעומקו אינו עולה מטר וחצי יכולות לעגון במחסה האיים. הכניסה היא בין שני האיים הדרומיים.
זהו גם מקום טוב ללמוד גלישת מפרש.
2. חוף הבונים - המפרצים - על-מנת להגיע למפרצי חוף הבונים, יש לפנות צפונה לפני קיבוץ נחשולים בדרך כורכר העוברת בשולי בריכות דגים. דרך הכורכר הופכת לדרך חולית. אי אפשר להגיע יותר עם רכב עד לשפת הים רק ליד תל דור, מצפון לו, על דרך כורכר העוברת בין בריכות הדגים, כשהסימון העיקרי אחריו יש לעקוב הוא דקל וושינגטוניה בודד הבולט מעל קו השמים של הבריכות. החופים מלוכלכים בזפת ופסולת רגילה.
רשות שמורות הטבע חסמה את דרכי החול והכורכר שהובילו למפרצים שמול מושב הבונים והיום צריך להחנות את הרכב במגרש החנייה וללכת רגלית כשלוש-מאות מטרים עד לקו המים. בעלי משפחות וציוד רב צריכים לקחת את הדבר בחשבון.
כל קטע החוף שבין חוף דור וחוף נווה ים , אינו מוסדר, הוא מוכרז שמורת טבע ימית ואין בו שירותים או מים זורמים. ניתן לדוג בחכות על הסלעים. אפשר לשנרקל עם מסיכה בימים שקטים מחוץ למפרצים, המים בדרך-כלל צלולים מאוד משום שהחופים סלעיים. עומק המים נע בין 5-2 מ' כשיוצאים לכיוון הים הפתוח, ואפשר למצוא בין הסלעים לוקוסים (דקרים) דגי תוכי ודגים ממשפחת השפתניים. חובבי חי ימי, יכולים ללמוד ולעקוב אחרי מינים של סרטנים ישיבים, חלזונות, ספוגים וצדפות ישיבות על פני סלע החוף המושפע מתנועת הכרית* (ראה ציור מצורף). בימים שקטים, המפרצים הם מקום מצוין ללימוד ותרגול גלשני מפרש. אפשר לנחות ולהפליג מרוב המפרצים בסירות מפרש קלות (גלית, 420, 470, וכד'.)
3. החוף מצפון לרצועה הסלעית של שמורת הטבע של מפרצי חוף הבונים - מצפון לחוף דור הסלעי, מכסים שוב החולות את סלע החוף, והחוף הוא חוף חולי שאפשר להגיע אליו רק עם רכב בעל הנעה קדמית. חי ימי הוא נדיר יותר בחופים חוליים, אם כי ישנם מיני סרטנים, אצות ומדוזות. הצמחייה החופית עשירה מעבר לתחום ההצפה הישירה של הים וכוללת מינים רבים כגון: חבצלת החוף, רבפרק חופי, אהלים, עדעד חופי ועוד (ראה חתך צומח בחוף דור ולוח צומח חוף בפרק 6). לקירבת קטע חוף זה אפשר להגיע ממושב הבונים (כניסה מכביש ת"א חיפה "הישן"), לעבור את המושב (אפשר לבקר במצודה הצלבנית המוזנחת והיפה שבמושב הנראית מכביש החוף), לחצות את מסילת הברזל במקום בו היתה התאונה, ולהגיע אל מגרש החנייה וממנו ברגל (10 דק')אל המפרצים או לפנות צפונה, אל החוף החולי המשתרע עד קיבוץ נווה ים. אל חוף קיבוץ נווה ים. (ראה פרק 3).
4. החופים החוליים מדרום לדור - מדרום לחוף המוסדר של נחשולים ודור משתרעת רצועת חולות של שישה קילומטרים עד לאיים שמול לקיבוץ מעגן מיכאל. זוהי רצועה פתוחה ולא מפותחת שאי אפשר להגיע אליה שלא דרך בריכות הדגים והשדות של מושב דור. חוף הים עצמו אינו עביר אלא לרכב 4 4X והדבר מותיר את קטע החוף הזה שאין בו שירותי חוף, מים או כל סימן אחר של ציוויליזציה שיכולה לחבב אותו על רוב הקהל. חוף מצוין לגלישה ושחייה, לינת לילה ובילוי בודד ללא הפרעות סביבתיות.
4. חוף דור-הבונים
                                     
מפת דור הבונים

הוספת תגובה


Security code
רענן