עכבר סיני

מדריכים - סיני ומצרים


דולפינה - הדולפינה גרה בים שמול נואייבה מזיינה. נוסעים לכיוון הנמל של נואייבה ממנו מפליגה המעבורת לעקבה ופונים דרומה, ימינה בצומת ליד המכולת והבתים הבדואיים. נוסעים עד שנגמר הכביש ופונים כמה עשרות מטרים אל הים. כל ילד (בדואי) יודע.


[א]
אווירה - מדרום לאילת נמצאת סיני. חצי אי שרק אמירת השם אומרת הכל. ים כחול מאוד, הרים אדומים, חושות של בדואים ומצרים שיש להם מושג איך מארחים אנשים שנטשו את כל מה שלחוץ ושמטו במעבר הגבול את הדוחק הנפשי הישראלי. אוויר יבש, חום מתון ממוזג בים, הרים עם הגמלים, הרגשה של ארץ אחרת. סיני. מקום שגם עם בגדים, החופש הוא מוחשי. אחד המקומות הבודדים בעולם בו יש שילוב מבורך בין הרים גבוהים, רמות רומנטיות של אבן חול וים צלול ומהפנט.

א-טור- בירת סיני שנמצאת על חוף מפרץ סואץ, בצד המערבי של סיני. מה שהיה עיירת דייגים רדומה בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים, הפכה לאחר העברתה למצרים ב- 1979, לבירת דרום סיני. היום א- טור היא עיר שווה שיש בה עגלות עם חמורים, שוק דייגים, מסעדות עם פול ומציאות לא יקרות. לא מקום תיירותי, אלא עיר מעורבת של בדואים ומצרים שהגיעו אליה עם הפיתוח המואץ של חצי האי. זהו גם קיסמה של העיר - מדברית אמיתית.

אי האלמוגים (ג'זירת פרעון, אי סלאח א-דין) - 5 קילומטרים דרומה לטאבה, נמצא אי שאינו יושב על שונית אלמוגים ועל גבעותיו שיחזרו המצרים טירה מוסלמית היושבת על יסודות ישראלים וצלבנים. מול האי נמצא מלון סלאח א-דין (***טל.530342 פקס. 530343). אל האי אפשר להגיע בסירה או בשחייה. מהכביש, מגבעה מצפון לאי, יש תצפית נאה אל האי היחיד במפרץ עד למצרי טירן. שמו המצרי החדש של האי (אי סלאח א-דין) הוא רמז הנסמך על סיפור ישן בן כ- 800 שנים שאז הפליג הצלבן רינו משטיון עם 5 ספינות, כבש את האי וכמעט כבש את מכה. במשך תקופה גבו הצלבנים מס גולגולת מעליב מעולי החאג' למכה עד שכבש סלאח א-דין את האי וכמה שנים מאוחר יותר הביס את ממלכת הצלבנים הראשונה.

אלמוגים- הם אומנם ניראים כמו פרחים טרופיים אקזוטיים אבל האמת היא שהם בעלי חיים. נושמים, אוכלים מחרבנים ומתרבים. בצורה קצת שונה. חלקם עוד יותר יפה בלילה כשזרועות הציד שלהם פשוטות מסביב לפה והם מנסים לצוד בעלי חיים זעירים הצפים סביבם. בביולוגית הם מוגדרים כחיות פרימטיביות דו שכבתיות בעלות שלד פנימי, המשקיעות בעזרת אצות שיתופיות (זואקסנטלות) פחמן על מנת לבנות את השלד הגירני, שאחרי מותן בונה את השונית. הם נוהגים להקים מושבות המתפקדות כיחידה אחת ומתרבים אם ברבייה מינית (בבת אחת, בלילה אחד בשנה מציפים את הים בצאצאים) או על ידי הנצה- מה שמכונה רבייה וגטטיבית. חלק מיופיו של הים הזה שחוגר את סיני הוא האלמוגים והשוניות שהם בונים.

אל עריש- ישראלים כמעט ולא מגיעים לאל עריש ('הסוכה'). לא בצדק. המצרים בנו על החולות הלבנים של צפון סיני עשרות מלונות ברמות שונות. הדגים ואוכל הים נפלא והשקט אינסופי. נכון, זו לא דרום סיני והים הוא תיכון אבל הדקלים הם כמו בהיאחזות הנחל בסיני וחוף הים הוא אותו חוף ים של הסהרה. לפחות ההתחלה שלו. ומאל עריש אפשר לנסוע למשל לקדש ברנע. או לג'בל הילאל ולרמת התי ולימת ברדוויל (עם אישור מתאים). ולכל מיני מקומות שנזנחו ב- 16   השנים שמאז העברת סיני למצרים.
נכון למאי 2016 אל עריש מחוץ לתחום כבר חמש שנים. ובזמנים אלו נערך במרחב שבין אל עריש לרפיח ושייח זוויד מאבק שליטה בין הצבא המצרי לשלוחת דאעש המזוהה עם המדינה האיסלמית. לא מקום טוב להיסתובב.

ארכיטקטורה - זה לא כל כך ידוע, אבל ההתחלה של הארכיטקטורה בסיני היא דווקא בפאריז. מה שניקרא בערבית באריס. מקום הנמצא במדבר המערבי, כ- 100 קילומטרים מערבה ללוקסור. שם, ב- 1966 תכנן האדריכל המצרי הגדול חסאן פתחי כפרים לטובת גולי הנילוס, אנשים שכפריהם הוצפו על ידי סכר אסואן ואגם נאצר. שם הוא תכנן את הקשתות הרכות, הכיפות התמימות ומרחבים מוצלים ונמוכים שאינם עולים על שתי קומות. הקמתה של פאריז/באריס נעצרה ב- 5.6.67. הפלאחים העדיפו חושות כמו שנולדו לתוכן. רק ב- 1982, עם ההעברה הסופית של סיני למצרים, ניסגר המעגל במה שאפשר לכנות סוג של צדק. הרעיונות של פתחי עליו השלום, יושמו בכל המלונות הנחמדים שרואים בסיני. בחוף המזרחי, המערבי והצפוני. מה שאולי נותן תיקווה לאוטופיה.

[ב]
בדואים- 13 שבטים בדרום סיני. עוד 13 בצפון חצי האי. הידועים, המוכרים והקרובים לישראלי הם הטרבין היושבים מאל עריש דרך צפון מזרח סיני, עד אילת ונואייבה, המזיינה יושבים מנואייבה עד שארם ועד ההר הגבוה וא-טור והג'בליה יושבים מסביב להר הגבוה של סנטה קתרינה. כמה שהם כולם ניראים בדואים - ככה הם שונים. המזיינה, אנשי החוף, הדייגים, הם העליזים והמשחקיים מכולם. הטרבינים דומים להם אבל שונים והג'בליה - אנשי הרים שהחיוך אצלם שקול בכמות הכסף שהם מקבלים. ויש עוד, כמו הגררשה והעליגת של אזור הסרבל ונאת פיראן והאוואלאד סעיד של אזור האום -שומר.

אלא ששמות והבדלים בין שבטים אינו העיקר. העיקר הוא החום, הפשטות והנימוס הבדואים, הקבוצה היחידה במרחב שמבינה משהו באיך עובד ראש של תייר ומטייל ישראלי ולכן, לאורך למעלה מ- 30 שנים של היכרות ישראלית-בדואית בסיני, אפשר לומר בזהירות שנוח ונעים בחברת הבדואים.

בגדים- בין מאי לאוקטובר, בכל חלקי סיני, אין טעם להיסחב עם כמות גדולה של בגדים. אלא אם כן עולים מעל לגובה של 1000 מ' לרמות החול או להרים לטיולי שטח. אז, גם בתקופה הזאת, כדאי לקחת זוג בגדים ארוכים ומעילון. בסתיו ובחורף, כדאי לצרף לתיק גם בגדים ארוכים וחמים גם למי שיושב בחוף. לים, במיוחד באזורי שוניות, כדאי להיכנס עם סנדלים, נעלי התעמלות או גרבי צלילה. חוץ מאשר בחופים מבודדים או בגבי מים הררים, העירום לא ממש מקובל יותר בסיני. אבל בכל זאת, כדאי לבוא איתו, לפחות בתור רעיון.

ביזבוזים- מיצי מנגו וגויאבה, גבינות לה ואש קירי, שטיחי שיער גמל, מזכרות מצריות הכוללות פפירוסים, אבני אלבסטאר, תכשיטי נוודים, חולצות ומכנסיים באיכות ירודה שיש בהם טעם בעיקר בסיני. סיני היתה פעם מקום זול אלא שעד מהרה הפכה להיות מקום בו המחירים יקרים במאות אחוזים משאר חלקי מצרים. הישראלים, עם הנטיה הבזבזנית הטבעית, כאזרחי אחת מהמדינות העשירות בעולם, יכולים להתברך בהשפעה הישראלית הברורה. כל מה שנאמר פעם על התייר האמריקאי, יכול להיאמר בקלות על הישראלי. לא זול בסיני אלא שבחו'ל כמו בחו'ל והמחירים בסיני לעיתים גבוהים מאשר בארץ. בלי שום הצדקה.

בירה- כדאי להביא מהארץ. בסיני אפשר לקבל בירה במלונות - את הסטלה ליצוא. הבירה המצרית כמוה כדלק המצרי - זה מה שיש. זה זול אבל לא נקי מבעיות.

ביר זע'יר- נאת מדבר של המזיינה הנמצאת במזרח סיני בחצי הדרך בין נואייבה לד'הב. ההגעה אליה היא בדרך עפר טובה ועבירה לכל רכב המתפצלת דרומה מהכביש נואייבה -ד'הב, 30 קילומטר דרומה מתחנת הדלק של נואייבה. 6 קילומטרים עד הנאה שתושביה נחשבים לנודניקים של סיני, לילדים בנאה יש שם של בעלי הידיים הארוכות והדביקות בכל המדבר. יש בנאה מקור מים ויופיה האמיתי נמצא מעט מדרום לה, בבקעה אליה צנחו סלעי גיר וחול מכל כיוון אפשרי. מהנאה ממשיכה הדרך דרומה ומטפסת לשיפולי ג'בל סוחון וממשיכה דרך ואדי רססה לראס אבו גלום (ע'ע).

ביר סוויר- נאת מדבר קטנה על החוף, 300 מ' מהכביש, 34 קמ' מדרום לטאבה. במקום, הניכר משום דקלי הדום שגזעו מפוצל מהבסיס, נמצא מלון סאלי לנד (**) טל. 530380, פקס  530381

ביר סוויר  הוא היום חוף של חושות ולאורכו לפחות חמישה חניונים שונים די דומים, מוצלחים יותר ופחות. 40 לי"מ לחושה ללילה ואוכל במסעדה המקומית. שירותים ומקלחות משותפות. השונית היא שונית חוגרת - זאת אומרת לא על החוף אלא במרחק של 100 מ' חוליים ממנו מכיוון שואדי אבו קצייב מזרים את הסחף שלו אל הנאה ומשקיע חולות שהם אלו שמאפשרים את המים המתוקים של הדקלים.
חופים: אנטיקה, פופלארי על המצרים ועל ישראלים. לא הטוב שבהם. אסלה, הצפוני מבין החופים. דיל של 80 לי"מ ללילה ואחרוחת בוקר, טרנקילה, קווין סוויר, פרדייז (גם הוא אהוב על הישראלים), מיאמי.
מדרום נמצא מלון אקווה סאן שבו אפשר לשכור חדר ממוזג ב-200 ש"ח לזוג כולל ארוחת בוקר.

ביר עוגדה - נאת מדבר אבודה הנמצאת בתוך ואדי רססה שבמזרח סיני, במרחק של יום הליכה מראס אבו גלום (ע'ע). אל הנאה אפשר להגיע רק ברגל או עם גמלים. בקרבתה בריכת מים גדולה מתחת למפל בפתח ואדי קתתיר. את ביר עוגדה המציא שייח המזיינה לפני 35 שנים, כשחלם שבמקום יש מים ואכן נחפרו במקום 13 בארות. החלום היה פרקטי במידה גדולה מכיוון שהנאה שימשה במשך כמה עשרות שנים כבסיס להברחת חשיש פנימה והחוצה. הנאה היתה אחת הסיבות לכך שהישראלים ואחריהם המצרים, מיקמו תחנת תצפית והתראה בראש ג'בל סוחון הנמצא בקרבת מקום.

בלו הול - אתר צלילה 10 קילומטרים צפונית לד'הב בדיוק לפני נקב שהין (ע'ע). אל המקום אפשר להגיע במונית או ג'יפ מד'הב או בהליכה צפונה לאורך החוף, לשכור מסיכה ושנורקל במקום או להשתזף לשחות ולאכול בסוכות הבדואיות המקומיות.

החור הכחול עצמו הוא זר אלמוגים שהיקפו כ- 50 מ' וחלקו המזרחי טבול מתחת לשלושה מטרים של ים. החור עצמו יורד לכמה עשרות מטרים מתחת לפני הים, עמוק יותר ממה שחוק הצלילה הספורטיבית מרשה (30 מ') ומעבר לתחום שבו מתחילה השפעתו של שיכרון המעמקים. מה שיותר עמוק יותר כחול. השפעתו הנרקוטית של שיכרון המעמקים - הרעלת חנקן כפי שהוא נקרא ביובש, גורמת לצולל להמשיך ולרדת מכיוון שחול הקרקעית ניראה לו לבן בצורה מפליאה, הדגים קוסמים לו יותר מתענוגות חושניים ופשוטים שיש על החוף והמצולה הכחולה הופכת לבלתי מושג הנמצא עוד כמה מטרים יותר עמוק. המקום המסוים הזה גבה כנראה יותר קורבנות אדם מכל אתר צלילה אחר בים האדום ומשום כך הפך לאתר הפולחני החשוב ביותר לצוללים בסיני. לא ממש בצדק.

בקעת הירח- ממערב לאילת, על רמה בגובה של כ- 1000 מטרים נמצאת בקעת הירח, מוקפת בהרים מחודדים בעלי נוף שהזכיר לנוסעים את נופו החשוף של הירח. אל הבקעה מוליך מעבר נטפים - מעבר גבול לא פעיל הנמצא בהמשך הדרך העולה מבית החולים יוספטל אל הר יואש והכביש הצפוני מערבי של אילת. באופן טיפשי מאוד, ביקור בבקעה מצריך ויזה ואפשר להגיע אליה רק בכביש הנוסע לכיוון קהיר. בבקעת הירח נמצאים כמה מהקניונים הנפלאים ביותר בסביבה המיידית של אילת שבתקופה הישראלית (עד 1982) היו מטוילים באופן ער. מאז ננטש המקום נפשית ופיזית. בקעת הירח הייתה גם מקומו של שדה התעופה עציון.

[ג]
גבול - יש שני מעברי גבול בסיני. הצפוני ברפיח, פתוח בכל יום מ- 0800 עד 1700 ויש אוטובוס של אגד שמוביל מהתחנה המרכזית בתל אביב ומגיע ב- 0900 בבוקר. במעבר זה חייבים בויזה למצרים ומס המעבר גבוה יותר מאשר בטאבה. וכך גם בצד המצרי. מהצד המצרי יש מוניות המובילות את העוברים אל אל עריש, התעלה וקהיר.

הגבול נמשך מרפיח בצפון ועד טאבה (ע'ע) בדרום ומסומן ברובו על ידי גדר ותו לו. שלושה צבאות יושבים לאורך הגבול. מצרים ממערב, כוח רב לאומי (אמריקאי) באמצע וישראלים במזרח. היחסים טובים והמבריחים עוברים את כולם על דרכי הסחר, מעבירים סמים (ע'ע) בין מצרים, ירדן, ישראל ולבנון.

ג'בל אום שומר- הר אלת הרעמים. ההר השני בגובהו בחצי האי (2574 מ') והתצפית היפה בסיני. אל ההר אפשר להגיע עם ג'יפ מאזור סנטה קתרינה וללכת עוד כשעתיים לבסיסו למקום שבו מנזר קטן בשם דיר רומחן, באר, שדות פרגים ומקום לינה נעים. למחרת אפשר לטפס 1000 מ' , לצפות ולרדת בחזרה. ואז להחליט, אפשר בקלות ללכת עוד יומיים שלושה לואדיות, נביעות, בריכות מים ושדות פרגים וקנביס בסביבה או סתם לרבוץ ולחשוב על הרים ליד מדורה.

*ג'בל באב - רכס מהיפים של ההר הגבוה שאפשר לטפס אליו מנקב אום סייחה היוצא מעץ התות במקום בו פונה ואדי זוויתין בזווית חדה צפון מערבה. אפשר לטפס אל ההר גם מפארש רומנה דרך נקב בחרייה. הבאב הוא ממלכה של פסגות אדומות עם מעיין מתוק (עין נגילה) ותצפית יפה לכיוון שאר העולם (באב אל דוניה - בשביל העולה תוך 40 דקות מעין נגילה).

ירידה מפוארת מההר לתוך ואדי טלעה הגדול והמפל הנסתר (ע'ע ואדי טלעה) היא דרך נקיק הפטל וואדי זעייתר (ע'ע מפה).

*ג'בל ברקה המרכזי והצפוני- הברקות הם הרים בולטים מעל סביבתם במרכז סיני. הצפוני נמצא בקרבת קניון הצבעים (ע'ע) וביר בירייה ואפשר לעלות אליו במסלול יום המטפס מצידו הצפוני לתצפית נאה על מזרח סיני.

לברקה המרכזי (הנמצא 25 קילומטרים דרום מערבה מהצפוני) אפשר להגיע מכיוון עין חודרה או קרוב יותר, בשביל העולה דרך ואדי המכונה 'סנטה הקטנה' ןאתר הנואמיס (ע'ע) של עין אום אחמאד (ע'ע). גם לפה מוביל רק שביל אחד דרך אבן החול הלבנה ועד למצוק הגיר והדולומיט וחבל בטחון העוזר להתגבר על מצוק של 10 מטרים ולעלות לפסגה שגובהה למעלה מ- 1200 מטרים וממנה, אחרי שנפטרים מהמאובנים שנתקעים בנעליים (היה שם ים לפני 80 מליון שנה), אפשר לצפות לכל עבר ולהתחרדן בשמש סתווית, חורפית או אביבית. בהחלט לא מסלול לקיץ - אין שום מים בסביבה וחייבים מסלול הליכה של כמה ימים או ג'יפ מקפיץ כדי להגיע למרגלות ההר.

ג'בל קתרינה - הפסגה הגבוהה בחצי האי סיני. 2654 מ' מעל הים. שם, לפי האמונה הנוצרית הקופטית, זהרו לילה אחד באור ירוק עצמותיה של הקדושה קתרינה שמסרה את חייה על קידוש השם במאה השנייה לספירה בעיר אלכסנדריה, וגופתה הובלה באופן פלאי אל פסגת ההר. על הפסגה יש קפלה לבנה שאפשר לראות מרוב פסגות סיני. התצפית מהפסגה - מאכזבת. תמיד תישאר פתוחה השאלה איך קרה שקתרינה קיבלה את הפיסגה הגבוהה בסיני ואלוהים ומשה שהוא קרוב לודאי אחד האנשים הקרובים אליו ביותר (אולי בגלל הגימגום) קיבלו רק את ההר החמישי בגובהו. האם יכול להיות שאלוהים הגיע לסיני רק אחרי קתרינה הקדושה? כנראה.

גולת אל אזראק - בריכת מים כחולה ומדהימה (הבריכה הכחולה) הנמצאת בואדי טלעה הגדול (ע'ע) שבגוש ההר הגבוה. אפשר להגיע אליה מפארש רומנה הנמצא מתחת לג'בל באב או מואדי אבו טוויטה ופארש אום סילה. עץ ערבה עתיק יורד עד למים הצלולים אליהם אפשר לקפוץ מסלע ענק ולצלול לעומק של כמה מטרים.

ג'יפים- היורש הרומנטי של הגמל. בהסכם השלום סירבה ישראל לכניסת רכבי 4X4 לשטחה. ההדדיות אוסרת על רכבי שטח ישראלים לעבור לשטח המצרי. אפשר לשכור ג'יפ בטאבה במלון הילטון, אפשר להזמין ג'יפ (בדרך כלל טויוטה) עם נהג ומדריך מאחת החברות המצריות הפועלות בסיני בנואייבה, בד'הב ובשארם. ואפשר לשכור לטיול יום יומיים או יותר ג'יפ בדואי ברמת תחזוקה מדברית בנואייבה, בד'הב, בשארם, בא-טור, בסנטה קתרינה או בנאת הפיראן.

טיולי ג'יפים הם דבר נפלא. במיוחד אם זוכרים שהג'יפ מטרתו לצלוח שטחים קשים כדי להגיע למקומות נפלאים ואינו המטרה עצמה.

נפלא למשל לשכור ג'יפ לטיול יום לקניון הצבעים (ע'ע) או לקניוני ואדי חליל אל ווער וביר בירייה, להגיע לעין אום אחמאד, עין חודרה או עיד כיד ולהגיע למשל למסלולי ההליכה המטפסים אל ג'בל אום שומר או מסיירים לכיוון סרביט אל חאדם שבמערב סיני.

מחירו של ג'יפ מכל סוג ובכל הרכב (עם נהג ובלי, מחברה, נהוג לבד או מבדואי) נע בין 100 ל- 150 דולר ליום ויכול להכיל עד 10 נוסעים על ציודם (הטויוטה לנד קרוזר) בנוחות סבירה. הג'יפים אמינים. והכי כייף, שכמו גמל, אפשר לעצור באמצע המדבר, להוריד את מיכל המים, להבעיר מדורה קטנה ולהרתיח כוס תה. להקשיב למדבר.

טיול ג'יפים  בסיני

יום 1. מפגש עם הג'יפים ונסיעה דרך ואדי ואתיר ועין פורטאגה לקניון הצבעים. המשך נסיעה מתחת לראס אל גאלב לעין אום אחמאד. לינה בעין אום אחמאד.

יום 2. נסיעה לעין מלייחס וטיול לנאה, נסיעה לגבי ואדי ג'יבי ומשם לאתר הנואמיס - הקברים הבנויים העתיקים בעולם, ירידה דרך נקב שי לעין חודרה, מפגש עם הג'יפים ולינה בנאה.

יום 3. נסיעה לסנטה, עליה לג'בל מוסא, טיול בעמקי ג'בל צפצפה ולינה באחד מבוסתני ואדי נצב.

יום 4. נסיעה בואדי נצב, ירידה דרך ואדי כיד לנחלת אל תל שמצפון לנבק, שנירקול באחד מאתרי השנירקול היפים בעולם וסיור במקום.

יום 5. נסיעה לד'הב עד לבלו הול, הליכה על נקב שהין (שביל בז הציידים) העובר על השוניות המאובנות על שפת הים עד לראס אבו גלום, ונסיעה על החוף עד לנואייבה מזיינה. חזרה למסוף טבה סביב 17:00.

גמלים- עד לפני 15 שנה היה הגמל כלי התעבורה העיקרי בסיני. היום הוא בעיקר משמש כבשר מאכל (הגמלים הסודנים הלבנים והכבדים שאפשר לראות למשל במעגנה שמצפון לנואייבה) או כנושאי ציוד מטיילים בחלקים של סיני. בתפקידם הקלאסי כמוליכי מטען וכבהמת הנדידות העיקרית הם משמשים בעיקר ברמת התי במרכז סיני ובדרום דרום סיני, במקום שבו הם משמשים עדיין כבהמת המטען העיקרית המוליכה את שרף הפרגים מההרים אל הים שם ייקחו אותו הסירות והמכוניות למזקקות בקהיר.

[ד]
דגים- אפשר לאכול דגים בסיני. לרוב לא כדאי לאכול אותם במסעדות הזולות המניחות את הדגים לתצוגה, מכיוון שדגים אלו עמדו זמן רב מידי בחוץ וטריותם מוטלת בספק. עדיף לזהות חושות של דייגים (צייד סמך) לאורך החוף, לבצע קנייה במקום, לעיתים אפשר להזמין ארוחה אצל הדייגים היוצאים מייד לדוג עם חכות, מבשלים חלק מהדגים למרק צלול ולאחר מכן מאדים את הדגים עם האורז לארוחה שעם לימטות ויין או אלכוהול סביר אחר שמביאים מהבית - הופכים ארוחה שנאכלת בידיים על החוף לדבר ניפלא - וזול לעין ערוך מכל מסעדה.

ד'הב- ד'הב היא ערבית לזהב. כשישראלי אומר ד'הב הוא בעצם מתכוון לכל המרחב בין המפרץ הדרומי שלחופו היה פעם מושב די-זהב והיום יושב בו מלון פולמן ד'הב ('הולידי וילאג' הוטל'****) טלפקס 640301-3 ועד הקצה של המלונות הזולים מעבר למגדלור. ד'הב ההיסטורית היא בעסלה - הכפר הבדואי של שבט המזיינה שהיה מאז ומעולם נאת המדבר הגדולה של מזרח סיני ומרכז ההברחות הפעיל. הכביש של מזרח סיני נסלל על ידי ישראל ב- 1972 ומאז מחוברת ד'הב לשאר העולם לא רק דרך הים.

ד'הב היא היום המרכז העיקרי לתיירות הצעירה, גואה במושגי הים האדום. אלא שבשנים האחרונות, לאחר שהניחו לד'הב להפוך למעוז פריקי, החלו המצרים לפתח את המלונות היקרים יותר.

מד'הב אפשר לנסוע דרומה לכיוון הגני אל ריאן לטיול ג'יפ וברגל לנאות מים ונאות מדבר וצפונה לאתר הצלילה של הקניון. לבלו הול (ע'ע) ולנקב שהין.

בד'הב עשרות חניוני מלונות/ חושות לאורך המפרץ ואף צפונה ודרומה ממנו. עשרות מסעדות הפעילות לאורך שעות היממה ועד לשעות הלילה המאוחרות. שוק מזכרות, בגדים שטיחים קרמיקה ומוצרי סדקית.

המרכז התיירותי של השוק והמלונות הזולים יושב בעסלה (עסל-דבש) - הכפר הבדואי שקיבל את שמו משום המים המתוקים שפרנסו את בארותיו במשך השנים. אלא שהמים בד'הב, מזה כמה שנים, אינם ראויים לשתייה ומכילים מחלות לא מעטות. בד'הב רצוי מאוד לשתות רק מים מבוקבקים או משקאות.

דולפינה - הדולפינה גרה בים שמול נואייבה מזיינה. נוסעים לכיוון הנמל של נואייבה ממנו מפליגה המעבורת לעקבה ופונים דרומה, ימינה בצומת ליד המכולת והבתים הבדואיים. נוסעים עד שנגמר הכביש ופונים כמה עשרות מטרים אל הים. כל ילד (בדואי) יודע. בית קפה בדואי משכיר חושות למי שרוצה להתרחץ עם הדולפינה שלפי האגדה המקומית התאהבה בשני אחים בדואים חרשים אילמים משבט המזיינה. הדולפינים, כמו שאומר הסופר הבריטי דוגלאס אדאמס (מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, שלום ותודה על הדגים) הם חיות הרבה יותר אינטלגנטיות מבני האדם ומבלות רוב הזמן בשחיה, יריקת מים מחור הנשימה שבעורפם, במשחק ובביקור אצל יונקים יבשתיים נחותים מהם המפגינים התלהבות בלתי נשלטת כשבעל חיים אינטלגנטי מהם מגלה סובלנות. כייף אמיתי לשחות עם הדולפינה המתקרבת למרחק של כמה עשרות מטרים מהחוף.

דיונות- הדיונה האבודה בראס בורקה (משמאל לכביש, כ- 40 קילומטרים מדרום לטבה) היא אולי הנפלאה מכולן, אלא שבקיץ 1985 נרצחו שם מטיילים ישראלים ומאז שורה סוג של קללה ועצבות על הדיונה. אבל יש דיונות לא רעות בכלל בדרך זיווה (ראה ערך) כ- 10 קילומטרים מערבה מצומת הדרך עם כביש נואייבה-ד'הב, במקום בו הכביש חוצה את בקעת הצבאים (ואדי ע'זלה - ראה ערך), כמה קילומטרים לפני הדבאת חג'אג' (ראה ערך). דיונה אחרת נמצאת ממש בצומת ד'הב. אפשר להתחכם ולפנות לתוך מערבה ההר כ- 300 מ' מצפון לצומת ד'הב, לטפס אל קו הרכס ולגלוש בדיונה הגדולה והטובה, או להקיף את צומת ד'הב לכיוון דרום ולטפס בדיונה עצמה ואז לרוץ למטה תוך כדי התרסקויות.

דיונה אדומה יורדת מול המעגנה הדרומית (ע'ע) 5 קילומטרים צפונה לנואייבה, חוצים את הכביש מערבה מהחניון הבדואי, מטפסים מהצד וגולשים באמצע.

'הדיונה' הוא שמה של הדיונה הנמצאת בקצה הדרומי של נואייבה טרבין - החלק הצפוני של נואייבה, מדרום למבצר שבנה מוחמאד עלי המצרי באמצע המאה ה- 19 והיא מעוזם של משתזפים ערומים, זוגות מתעלסים בלילות ירח ומעשני צמחי התענוגות מול הים והכוכבים.

*דרך זיווה - זהו שמו של הכביש המתפצל 20 קילומטרים דרומה מנואייבה מזיינה ופונה לכיוון סנטה קתרינה, בזמנו, באמצע שנות השבעים, גרם הכביש (אז דרך עפר) לויכוחים מרים בין שומרי הסביבה, אנשי סיני הישראלים, לבין תאווי הפיתוח של הממשל הישראלי. תאבי הפיתוח ניצחו ויום לאחר העברת השטח למצרים נסלל התוואי על ידי המצרים והפך לכביש המחבר את טאבה עם סנטה (כ- 3 שעות נסיעה). שמה הישראלי של הדרך ניתן על שם אחת מפקידות הממשל שהיתה חביבה על אחד מבכירי המבצעים. אם כי מומלץ לנסוע קטע דרך זה ולקרוא מתוך מטזיוויקה של אהרון שבתאי.

[ה]
הדבאת חג'אג' (בקעת החוגגים) - ההדבות הן הבקעות החוליות ברמות אבן החול המוגבהות הנמצאות בין חוף הים וההר הגבוה. אם ההר הגבוה הוא גרניט אדום מפוסל ודרמטי, הרי שרמות אבן החול, אליהן ניתן להגיע בנוחות בנסיעה על דרך זיווה, הן המחוז הרומנטי. אלפי חורים (טפוני) בצלעותיהן, מחילות, קניונים רבים וקשים, ביצי קוורץ בתוך החול וזוהרות לאור השמש, דיונות לבנות בוהקות גולשות במקום בו נפרם הסלע.

הדבת חג'אג' נמצאת 2 קילומטרים דרומה לעין חודרה (ע'ע) ושמה נגזר משיירות עולי הרגל הנוצרים והמוסלמים שעלו אל מנזר סנטה קתרינה ואל הר משה, משאירים את כתובותיהם על סלע הכתובות הנמצא במרכז הבקעה. אפשר להגיע עם כל רכב עד למפרץ החנייה וחושת הקפה הבדואי הנמצאים כ- 15 קילומטרים מערבה מצומת הכניסה לדרך זיווה מכביש נואייבה אילת, וללכת צפונה כקילומטר עד לסלע. אפשר להסתייע בשירותי ההובלה של הגמלים הרובצים במקום ואורבים לתיירים. כקילומטר צפונה לסלע נמצא נקב שי - השביל היורד לנאת עין חודרה.

*ההר הגבוה- זהו שמו של אזור מרומי סיני - המקום בו נמצאות הפסגות הגבוהות של סיני (ג'בל קתרינה, ג'בל מוסא, ג'בל עבאס בשא, ג'בל אחמאר, ג'בל באב ועוד פסגות שממלאות מפות שלימות). מרכזו של האזור הוא באל מילגה -סנטה (ע'ע) ואפשר להגיע אליו באוטובוס, מונית ורכב פרטי ולצאת לטיולים ברגל בליווי גמלים לכל עבר. מחוז חלום למי שאוהב סוג כזה של פעילות. במרכז האזור נמצא מנזר סנטה קתרינה (ע'ע) וגבולו המערבי הוא הגוש הנפרד של הסרבל ונאת פיראן (ע'ע).

הרים- הר משה הוא ג'בל מוסא. לא ההר הגבוה בסיני, בעצם החמישי בגובהו, אבל שם לפי המסורת הנוצרית והמוסלמית, קיבל משה את התורה בזמן שלמטה עסקו בזהב ובבשר. ההר, המתנשא לגובה של כאלפיים ומאתיים מטרים, נמצא בגוש ההר הגבוה (ע'ע), מעל למנזר סנטה קתרינה (ע'ע) ועל פסגתו כנסיה ומסגד. אפשר לעלות אל ההר בשלושה שבילים משני כיוונים עקריים. שני שבילים מתחילים מהמנזר. הראשון, המתחיל מיד דרומה מפינתו הדרום מזרחית של המנזר הוא שביל המדרגות העולה 2200 מדרגות עד לעמק הברוש (פארש צנובר) ששם יושב בדואי בשם מורדי ומוכר תה וממתקים לעולי הרגל. מתחת לברוש באר עם מים כל השנה ואפשר לישון במקום. נעים אפילו , אם כי לא בשיא החורף. מהעמק עולות עוד 800 מדרגות לפסגה עצמה. אפשר לישון על הפסגה בכוכים, בבתי הקפה ומחסות שבנו הבדואים של הג'בליה באישור המנזר שההר שייך לו. חוויה נפלא. כל בוקר מטפסים עשרות עד מאות צליינים לראות זריחה מפסגת ההר ומקבלים את השמש בתפילות, שירה, נגינה ופולחני שמש דתיים וחמים. שווה מאוד.

אל ג'בל מוסא צמוד ג'בל צפצפה שגם הוא מלא עמקים פנימיים המחוברים על ידי שבילים שנסללו בהוראת המנזר, קפלות קטנות ובורות מים בכל עמק (עמק החמורים, עמק השקד, פארש צפצפה). טיול יום נפלא.

אפשר להיעזר בשרותיהם של הגמלים היושבים בפינת המנזר ואלו ירכיבו עולה רגל עייף או עצל את רוב הדרך בשביל ארוך יותר המטפס דרך ג'בל מוניג'ה (הר השיחה, משם שוחח מוסא עם אלוהים) עד למקום ממנו מטפסות 800 המדרגות העליונות אל הפסגה.

הגעה- מטוס, מכונית או אוטובוס לאילת. כדאי תמיד לעקוב אחרי המבצעים והתחרויות בין ישראייר לארקיע. במיוחד באמצע השבוע. לארקיע טיסות מוזלות עם בואינג מבן- גוריון. לישראייר הנחות אחרות. תמיד עדיף להיות סטודנט או צעיר. אוטובוסים נוסעים כל היום ובחצות הלילה מתל אביב, חיפה וירושלים לאילת. אוטובוסי הלילה הם שיעור חובה לכל מי שרוצה להבין את פירוש פסיקת בית המשפט העליון שמותר לטלטל.

יש גם טיסות ישירות מבן גוריון לנמל התעופה של שארם א-שייך. בדרך כלל בימי חמישי וביום שני.

למסוף טאבה עצמו יש אוטובוס מקומי (קו 16) תמורת סכום לא גדול או, מונית.

מהצד המצרי המונית הבדואית (שאינה זולה כלל וכלל) היא המוביל העיקרי לכל חלקי סיני. יש גם אוטובוסים, זולים בהרבה ולרוב יותר נוחים ובטוחים אם כי קשה לברר מתי הם יוצאים בדיוק (טל. 600600). ואפשר כמובן לחצות ברכב פרטי שפרטי רשיונו תורגמו - דבר שאפשר לעשות במסוף הגבול במשרדי ממס'י במקום תמורת כסף.

[ו]
ואדי אבו חשייב - ואדי היורד מג'בל אבו חשייב הנמצא כ- 20 קילומטרים דרומית מערבית לד'הב. אהרון פרימרמן, קרדיולוג, ניתח את הואדי וקבע כי זהו ואדי שאינו מתחנף. זהו אולי מסלול האתגר המדהים ביותר בסיני - טיול של 4-5 ימים בהם ג'יפ מכניס את המטיילים לצידו הדרומי מערבי של ההר וממנו מטפסים יום וחצי אל הפארש (העמק ההררי הגבוה) שממנו גולשים (סנפלינג) יומיים וחצי דרך עשרות מפלים. כל יום נפלא מזה שעבר והיום האחרון, מפל החלון ומפל הבולדר - עולים על מה שאפשר לחשוב. שווה באמת, או כמו שאמר עליו דנדן בולוטין שהלך שם יותר מכל אדם אחר - ואדי שבנוי בצורה אופטימלית - מתחיל קשה, ממשיך נורא הופך ניפלא ונגמר בצורה שאי אפשר לתאר. סאדו-מזו שאי אפשר למצוא בתל אביב בשום מחיר.

*ואדי חרזה - שני ואדיות, במרחק של 6 קילומטרים אחד מהשני, נושאים את השם חרזה (חרוז בערבית בדואית, מעיד על בריכת מים) החרזה הדרומי נמצא כ- 17 קילומטרים מצפון לצומת ד'הב מהצד המערבי של הכביש, ויש בו נביעה ומפלים. על המפה (ע'ע) אפשר לראות מעין מזלג נחלים. המזלג השמאלי (דרומי מערבי) עולה לתוך ואדי חרזה אל ע'ורבי דרך כמה מפלים נאים, המזלג הצפוני מערבי (ימני) מוביל לשלושה מפלים אדירים שאפשר לעקוף במאמץ וליד הראשון שבהם מעיין שנובע בדרך כלל חוץ מאשר בשנים שחונות במיוחד.

הפנינה האמיתית לאוהבי ההתפלשות במים הוא החרזה הצפוני, ואדי הנמצא 6 קילומטרים צפונה לדרומי (23 קילומטרים צפונה לצומת ד'הב) מצידו המזרחי של הכביש. יש גשר מעביר מים, עצי שיטה ורוג'ום סימון. הכניסה נמשכת כקילומטר ואז פונה הואדי בחדות צפונה (שמאלה) ואחרי מאתיים מטרים מגיע לגב ענק הנמצא מתחת למפל. בשנים גשומות מתמלא הגב למלוא עומקו (4 מטרים) ויוצר בריכה שאפשר לשחות בה בימות החמה. כמו שאומר השם הבדואי חרוז. פנינה.

*ואדי טלעה- שני ואדיות בהר הגבוה, בקרבת המרכז של סנטה (אל מילגה ע'ע) נושאים את השם טלעה. טלעה הקטן הוא מסלול יום חביב אליו אפשר להגיע דרך נקב אבו ג'יפה (ע'ע) המטפס לואדי טובוק. ואדי טובוק הופך בירידתו לאפיק קניוני עם סלעי ענק (בולדרים) שמתחת לאחד מהם עוברת 'חורמה' - נקיק משחקי. מסלול מומלץ לילדים ולהורים צעירים.

ואדי טלעה הגדול הוא בטח היפה בואדיות ההר הגבוה. בתוכו נמצאת גולת אל אזראק (ע'ע) ובדרכו מפארש רומנה אל מקום חיבורו עם ואדי טלאח הוא עובר על פני נקיק הפטל עם המפל הנסתר ועל פני שפע בריכות אליהן ניתן לרדת ולעלות עם בגדים ובלי. ממלכה הררית שכדאי ללכת בנחת ובהרכבים כאלו ואחרים.

*ואדי כיד- אחד הגדולים שבואדיות סיני והוא מנקז את רוב דרום-דרום סיני אל מפרץ אילת ונשפך בחופי המנגרובים (ע'ע ). בואדי כיד עוברת גם דרך הג'יפים המובילה מערבה מכביש ד'הב- שארם לעין אום סעידה - אחת הנקודות בהן מתחיל מסלול ההליכה לג'בל אום שומר (ע'ע). במקום בו חוצה ואדי כיד את כביש ד'הב - שארם אפשר לרדת איתו מזרחה לכיוון נבק, נסיעה המקצרת את ההגעה לחופי המנגרובים למי שמגיע מצפון.

*ואדי ע'אזלה - שמו העברי של הואדי הוא בקעת הצבאים - תרגום לשם הבדואי. זהו ואדי גדול המחבר את אזור עין פורטגה עם אזור עין חודרה ועובר ממזרח לעין חודרה, חוצה את דרך זיווה(ע'ע) כ- 8 קילומטרים ממקום מוצאה המזרחי על כביש נואייבה - ד'הב. הבקעה חולית וקשה למעבר ובצידה הדרומי, מתחת לסלע אבן חול לבן וענק התמקמו בדואים של המזיינה המציעים טיולי גמלים לעין מלייחס, עין חודרה, ג'בל ברקה, ואדי ג'יבי (גבי מים) ולכל מקום שיכול אדם לרצות.

על הסלע שמתחתיו רבוצים הבדואים, נמצאת שלדתה ההפוכה של משאית עליה מצוייר סמיילי. המשאית היא פגר ששקע בחולות הבקעה בזמן מבצע סיני ב- 1956 כשחטיבה 9 נאבקה בחולות בדרכה לשארם. שלד הרכב הועלה על הסלע לפני פינוי סיני ונשאר במקום כאנדרטה.

על גדתו המזרחית של ואדי ע'זלה, בנקודת תצפית מרשימה על בקעות והרי החול הלבנים, במקום בו יורד הכביש אל הבקעה, מיקמו הבדואים דוכני מזכרות המוכרים בגדים, כאפיות, תכשיטים, ביצי קוורץ ומאובנים שאספו בהרים.

[ז]
זיארה- היא מושג בדואי שפירושה עלייה לרגל. הבדואים מבצעים זיארות לקברי שייחים חשובים כמו שייח עוואד ונבי סלאח ליד סנטה קתרינה, לדייקות, שהם מחדרים וולקנים בסלעים, לעצים עתיקים ולפסגות בולטות. הזיארות יכולות לשמש כבקשה לרפואה, לפרי בטן או כעת התכנסות של שבט או קבוצת שבטים. נבי סלאח, בצומת שבה מתחברת דרך זיווה עם הכביש הנוסע מסנטה לנאת הפיראן, הוא אתר עלייה לרגל שבו אפשר לראות מקעד - מסגד וקברים. מקום בו נפגשים מתים וחיים, אוכלים שותים, מחייכים וקובעים פגישות, אירוסין, חתונות ועסקים.

[ח]
*חופי המנגרובים - אלו הם החופים המתחילים מנבק הנמצאת כ - 30 קילומטרים צפונה ממפרץ נעמה, 20 קילומטרים צפונה ממצרי טיראן ונמשכים לאורך כ- 20 קילומטרים. מאוד יפה. לא מתוייר. אחד החופים האחרונים שעוד לא נחנקו תחת שפע בתי המלון. לאחר הנוקטה (נקודת המשמר) המצרית של חיל הים בדקליה של נבק (ע'ע), מתגלים על חוף הים עצים הצומחים בתוך הטין. אלו הם המנגרובים - עצים החיים במים מלוחים ושורשי האוויר שלהם, הבולטים בזמן השפל כאצבעות של טבוע, נושמים אוויר מעל פני המים. זהו המקום הצפוני ביותר בעולם בו צומחים עצי מנגרוב. על המנגרובים מקננים שלכים (עיטי דגים) ואנפות נוהגות לנקר סרטנים בשפל. המנגרובים צומחים בתוך הסחף שהביא ןאדי כיד מההרים. אותו סחף גם חנק את האלמוגים (חול מפריע לאלמוגים (ע'ע), לנשום).

שורת (שורה הוא המילה הבדואית לחורשה) אל ע'רקנה היא המפרץ הלגונרי (מלשון לגונה) הראשון לבאים מדרום ולידו כפר בדואי. כיף לבוסס במים הרדודים בחול הלגונה בשפל, ולעלות ממנה לטיול על השונית, לראות את חיות הים (סרטנים, נחשונים מסועפים, קיפודי ים, קברנונים, קיפודגים/אבו נפחא) שמוצאים מקלט בבריכות שהים הנסוג משאיר.

מצפון לשורת אל ע'רקנה נמצא ים הדקלים של נחלת אל תל (ע'ע) וכעשרה קילומטרים צפונה על החוף, נמצא חורש מנגרובים שני הנקרא שורת אל מנקטע. בדרך אליו אפשר לראות על השונית את נפץ האוניה מריה שריידר שעלתה על השונית בליל סערה בו החליטו בעליה כי הביטוח שווה יותר מהספינה. אפשר להגיע לספינה, הנפוצה, אבל לא קל וצריך להיזהר מהפלדה החלודה.

חושה- תמצית החלום הישראלי. סוכות לא חגיגיות המשמשות כמלון זול ללילה שאפשר להשאיר בו את הדברים במשך היום או להחבא בצילו כשהשמש קופחת והגוף רוצה לנמנם. החושות כמעט אף פעם לא מופיעות לבד והופעתה של חושה אחת על חוף שומם מבשרת את צמיחתן של הבאות העשויות עץ, רפיה, כפות דקלים במקרה הפשוט והנעים, בלוקים, רצפת בטון ותריסי עץ כשקבוצת החושות מקבלת הגדרה של מלון. כל כמה חושות מפתחות שירותים משותפים שרמת ניקיונן תלוי בבעלי החניון ומקלחת או מקלחות מזרזפות שחלקן מגיר מי ים מלוחים. מה שהיה פעם מילת גנאי בעברית - 'זה ניראה כמו חושה' הפך לקריאת רווחה או סוג של חלום ואנחה 'חושה…'
חושו אחים .

חכם, תם, רשע וזה שאינו יודע - אלו הם שמות שהודבקו לקניוני אבן החול של ואדי מעטרשי על ידי המטיילים הישראלים לפני כ- 20 שנה. ארבעה קניוני אבן חול לבנים וצבעוניים, בפינה לא מטויילת שאפשר להגיע אליהם בטיול גמלים מואדי מלחה אל ראין (ע'ע) או מכיוון עין קצייב, מעיין קטן הנמצא לא הרחק מביר סוויר (ע'ע), כ- 32 קילומטרים דרומה מטאבה ואליו יכולים להגיע במאמץ קל גם אנשים מהיישוב.

חירום- יש בסיני רופאים ובתי חולים אם כי ההמלצה היא לנסות להגיע לבית החולים יוספטל באילת. במקרים בהם נחוץ פינוי אווירי, כדאי להגיע אל מחנות הכוח הרב לאומי הנמצאים בין נעמה לשארם, בשדה התעופה מרומי סיני שבקרבת סנטה, במחסומי הכביש של דרך זיווה בין הדבת חג'אג' לבקעת הצבאים (הדבת ע'זאלה) בקרבת נואייבה ובד'הב. בעת חרום, יזניק הכוח מסוק שיפנה נפגעים לאילת.

מי שנפגע באזור שארם א-שייח מצבו טוב יותר, מבחינת שירות וטיפול רפואי, שכן שם (במלון נובוטל למשל, טל. 600182, 600178) יושבים כמה מהרופאים היותר טובים בסיני ולרשותם ציוד ומרפאות העוסקות במיגוון גדול של דברים החל מרפואת צלילה וכלה ברפואת שיניים.

מרפאה עם תא לחץ על מנת לטפל בבעיות דה-קומפרסיה נמצאת במפרץ נעמה במועדון הרד סי. את המרפאה (0800-2000) מנהל ד'ר וואל חביב. טל. 600343 או 600178.

רופא נוסף המתמחה בשתי בעיות דחופות - רפואת שיניים ורפואת צלילה הוא ד'ר וואליד אל אסאר העובד בכל יום חוץ מיום שיש מ - 1800 עד 2100 טל. 600425

ד'ר עדאל טאהר, ד'ר וואל חביב, ד'ר מגדי זכריה טל. 601011, 600922

במפרץ נעמה ובשארם א-שיח יש בתי מרקחת.

*חמאם מוסא- מקום של נביעות חמות. כ- 10 קילומטרים צפונה מא-טר שבחוף המערבי של סיני, על גדת מפרץ סואץ. חלק מהנביעות נובעות בבריכה פתוחה וחלקן במבנים סגורים מקום מתאים למי שהאבק כיסה אותו בג'יפ, הזיע ברגל, מתחת לגמל או סתם בא לו להתרחץ.

חתונה- גם בדואים מתחתנים ומידי פעם שורה המזל על הנוסע והוא נקלע לחתונה כזאת הנמשכת מספר ימים (תלוי בחשבות משפחות החתנכלה). מרוצי גמלים, מאות מבקרים, כרות אוכל בלילות, שחיטות המוניות של כבשים הפושטות את צוארן בהשלמה ויללות שימחה של נשים. סיכויים להזמנה יהיו בעיקר במקומות כמו נאת פיראן ולעיתים בסנטה.

[ט]
טאבה, מסוף - אולי המסוף הנחמד והפשוט בעולם. מה שמוכיח שאם ממקמים מסוף על שפת הים בין אילת להילטון טאבה יש סיכוי לשלום אמיתי. בצד הישראלי משלמים מס של 16 דולרים בשקלים לפי השער הגבוה ובצד המצרי עוד 17 לירות מצריות או 6 דולר. צריך דרכון בתוקף ל- 6 חודשים לפחות ולא צריך ויזה למי שמתכוון לבלות רק במזרח סיני (כולל אזור סנטה קתרינה) עד שבועיים ימים. אפשר להכין ויזה בשגרירות המצרית בתל אביב (4 תמונות, 20 דולר, שבוע) ואז לשהות חודש בכל מרחבי סיני או להמשיך לקהיר (5 שעות מטבה דרך הכביש החדש הנוסע על דארב אל חאג' אל מנהרת אחמאד חמדי שמתחת לתעלה ומגיע לקהיר). בצד הישראלי חנות ספרים ומזנון ושירות יעיל ואדיב בדרך כלל. אפשר לחצות עם מכונית דרך המסוף ואם לא, אפשר להשאיר רכב במגרשי חניה במרחק של כ- 100 מטרים צפונה לכיוון מלון הנסיכה. או במגרש החניה של מפלצת מלון הנסיכה.

בצד המצרי יש טרמינל חדש  שיעילותו תלויה בלחץ המופעל עליו. בתקופת החגים הוא יכול להיות איטי ולא ידידותי לזרמי הישראלים. כ- 50 מ' מדרום לטרמינל נקודת ביקורת ולאחריה תחנת מוניות הגובות סכום מופרז (כ- 5 לירות מצריות לאדם) כדי להקפיץ את מרחק הקילומטר עד למתחם המוניות הנוסעות לנואייבה, ד'הב, שארם סנטה ולשאר היעדים. אפשר ללכת ברגל.

[י]
*ילדים- סיני הוא מקום מצוין לילדים. גמלים, ג'יפים, ים, דולפינה, דיונות, בוסתנים, בריכות מים, מלונות הקרובים מספיק לים נוח מאוד עם בריכות ומים רדודים. יותר ויותר הורים בגילאים שונים מעמיסים את המשפחה ונוסעים למצוא שקט נפשי לאורך החוף או בתוך ההרים. למרות שזה נשמע לא חינוכי - אין בסיני טלוויזיה, משחקי מחשב, מקדונאלד, דר לק ואינטרנט. עדיין לא ברור אם הורים וילדים יכולים לשרוד בסביבה אנטי אורבנית כסיני - אבל ההתנסות מעניינת.

*ים- ואיזה ים. אין תירוצים של עיריית תל אביב שהביוב גלש לים או שהם תכף מסדרים את זה ואין מצילים שמציקים ואף אחד לא מרצף גרנוליט והים כחול בבוקר ואדום בערב כשההרים משתקפים ושקט בצורה שמוציאה מהדעת וגורמת להדליק מדורה ולצלות דג, או לרדת לשנירקול בלילה בליל ירח כדי לראות את הפלנקטון זוהר בירוק מסביב לגוף. ים.

[כ]
כוכבים - מקום טוב מאוד לראות כוכבים. קבועים ולכת ונופלים ולבקש משאלות. בסיני, משום היובש וצלילות האוויר, הראות נפלאה, המשאלות פשוטות וסיכויי ההגשמה גדולים. עדיף לבקש בזוג, בקול רם ולהגשים מייד.

כסף- לירות מצריות, שקלים ודולרים הם כולם הילך חוקי למעשה בסיני. אפשר להמיר שקלים ללירות בצד הישראלי ובצד המצרי. עדיף בצד המצרי מכיוון שהמצרים לא גובים עמלה. בצד המצרי, בבניין ביקורת הדרכונים יש בנק ולידו מכשיר כספומט בו ניתן למשוך עד 2000 לירות מצריות. בבנקים המצריים במסוף עצמו ולא הרחק מהמקום בו משלמים את מס המעבר (ראה טאבה, מסוף), יש עוד שני סניפי בנק בהם ניתן להמיר כסף.

[ל]
*לינה ומלונות- בהתחלה חילקו המצרים את סיני לרצועות. בחלק שבין טאבה ונואייבה הם מקמו את המלונות המשפחתיים הזולים. את ד'הב השאירו לתיירות הצעירה ומנעמה עשו מרכז מלונאי עשיר ומפוצץ עם רעיון להניח גשר מעל מיצרי טיראן כדי שעשירי המפרץ יוכלו לבוא בסופי השבוע לקזינו ולזנות להנאתם.

אלא שהלהט הישראלי והצרות בתוך עמק הנילוס עם האחים המוסלמים ופגעי הטרור כיוונו את הכסף המצרי והבינלאומי לחופי סיני ועשרות מלונות נבנים בכל מקום - דוחקים את התיירות הפשוטה והזולה.

בשארם ובנעמה יש כ- 200 (!) מלונות ברמות שונות.

בד'הב עשרות מלונות ברמה טובה ואינספור חניונים זולים. מלון נעים חוץ מהאחד שהוזכר בערך ד'הב הוא לגונה וילאג', הנמצא ממש בראשיתו של שירטון החול הגדול הסוגר את מפרץ דהב מצפון, שירטון שכיף לטייל בו בשעת בוקר או ערב. טל. 640352 פקס 640351

בנואייבה ןצפון לה עשרות מלונות. הילטון נואייבה, בקרבת הנמל, נחשב למפנק שביניהם טל. 520320-6 פקס. 520327.

החניונים שבנואייבה טרבין, מהדיונה (ע'ע) בדרום ועד קשת המפרץ בצפון מזרח נחמדים ופשוטים מאוד ברובם. אין הבדל גדול ביניהם ועדיף לבלות את היום על הים, בערב במסעדה ורק במקרי לחץ גדול או פרטיות מתבקשת בחושות (ע'ע).

ובין נואייבה לטאבה עוד 6 מלונות. לכל המלונות טלפונים ופקסים וישמחו לארח מי שבא ולהגיש לו ארוחות ממוצאות ולא זולות.

הפופולארי עם הפוליטקלי קורקט הישראלים הוא בסטה - מתחם של חושות מתיימרות מדרום ובצמוד לראס בורקה (ע'ע) המופעל על ידי מצרי התומך בשימור הסביבה ועושה עיניין מכל גחמה בעזרת צוות נודנידים. ועם זאת - ולו רק מתוך הערכה לנודניק מוסרני, יש להזמין את החושות זמן רב מראש. טלפקס. 500481.
הילטון טבה גם הוא אפשרות למי שרוצה לראות את המולדת דרך החלון ולקבל שרות נעים יותר ואדיב מזה שבאילת עם אפשרות לברוח לקהיר (עכבר עולם בפני עצמו) טל. 530300 530140-7 פקס 530301. הילטון טבה מקושר לרשת הטלפונים הישראלית ואפשר לברר את המספר הישראלי שלו ב- 144.
בסנטה וסביבתה 4 מלונות וחניונים מאורגנים ורשימה זו אינה כוללת את מלונות א-טור וצפונה ממנה לכיוון אבו רודיס על החוף המערבי של סיני, ואת עשרות המלונות שנבנו בין אל עריש לימת ברדוויל בצפון סיני.
לא פלא שעם שפע כזה המצרים מתפלאים שיש אנשים שמעונינים דווקא לישון מתחת לשמים (ע'ע כוכבים)

[מ]
מרוצי גמלים- פעם בשנה, סביב חודש ינואר, אם אין שיטפון והכל בסדר, יש מרוץ גמלים גדול בואדי זלקה הנמשך לאורך מספר קילומטרים. לגמלים של סיני יש שם טוב בסעודיה, שם המחליף את גמלי הבר של אוסטרליה. לפני המרוץ הגדול יש מרוצים קטנים יותר בא-טור, בשארם ובסנטה. גמל מנצח יימכר בעשרות אלפי דולרים לשייחים הסעודים, מה שמסביר את התכונה, העניין והיוקרה. המרוץ אינו דבר של מה בכך והאירוע נמשך כ- 3 ימים של הכנות, חימומים ותחרות חורצת גורל.

מעגנה- המעגנה הדרומית, 5 קילומטרים דרומה לראס א-שיטאן (ע'ע) ו- 5 קילומטרים צפונה לתחנת הדלק של נואייבה, היא מפרץ מתוק המסתתר בצילו של גוש גיר מקומט מאוד שנפל ונמעך על הים כשהרימו לרגע את הלוח של סיני לפני כמה שנים. (הסיפור הרגיל על שברים וטקטוניקה של לוחות). מהצד המערבי של הכביש יש דיונה אדומה (ע'ע) שאפשר להגיע אליה גם במסלול הליכה היוצא מואדי תמילה שהכניסה אליו 300 מ' צפונה, בפיתול הכביש שמצפון למעגנה.
במקום חושות, ים ומסעדה לא רעה. מוניות ורכב פרטי הם כלי התעבורה למקום.

מיצרי טיראן (ראס נצרני) - המצרים נמצאים כ- 15 קילומטרים צפונה לשארם א- שייך. שם חסם נאצר פעמיים (1956 ו - 1967) את המעבר לשייט ישראלי. מתחת לבסיסי התותחים יש שוניות מצוינות לצלילה, אם כי יש להיזהר ממוקשים ישנים. המיצרים, בין ראס נצרני לשונית גורדון רוחבם כ- 800 מטרים והם מהווים נתיב שיט בינלאומי, בין שונית ג'ונסון לאי טיראן רוחב המיצר הוא 1300 מטרים אלא שהוא רדוד ומסוכן יותר. על השוניות עצמן כמה וכמה שלדי ספינות שעלו, או הועלו במתכוון, על השוניות.
השוניות עצמן מהוות אתר צלילה מוצלח מאוד וכמה וכמה ספינות צוללים מפליגות אליהן מידי יום ממפרץ נעמה ומהמעגן בשארם.

מסלולי טיול- יש אינסוף. אלו רק דוגמאות.

מזרח סיני מואדי חרזה דרך ביר עוגדה לראס אבו גלום.

יום 1. נסיעה עד לכניסה לואדי חרזה הדרומי (כ- 17 קילומטרים מצפון לצומת ד' הב) עליה בואדי חרזה לג'בל חרזה וירידה דרך ואדי אבו רוויס. לינה על ההר בבקעה. ביום זה כדאי לקחת שקי שינה, מים ואוכל ולטפס איתם אל ההר. לינה על ג'בל חרזה באתר חנייה קדום.

יום 2. חציית הכביש וטיפוס תלול לאוכף ואדי שללה-קתתיר ולינה בביר עוגדה (כ- 12 קילומטרים)

יום 3. צעידה דרך ואדי א-שכוך למפרץ המשקפיים (אל גרדוד) ולינה בראס אבו גלום.

יום 4. שנירקול והליכה רגלית על נקב שהין (שביל בז הציידים) עד לבלו הול, מונית לד'הב והביתה.

מזרח סיני- מעין קצייב דרך קניוני אבן החול (חכם תם רשע וזה שאינו יודע ) של המעטרשי לקניון הצבאים וקניוני ואדי חליל אל וער

יום 1. נסיעה עד לכניסה לואדי קצייב (כ- 32 קילומטרים מדרום לטאבה) עליה בואדי קצייב עד לעין קצייב דרך קניון אבן החול והמשך הליכה ללינה בעין א-שפלה.

יום 2. יום של הליכה דרך קניוני המעטרשי - חכם תם רשע וזה שאינו יודע, והליכה על שביל דק עד למוית מלחה. לינה במוית מלחה.

יום 3. עליה לתוך קניון הצבעים וירידה לכיוון ביר בירייה.

יום 4. הליכה לקניון הסתום ולקניון הקשת דרך שיני החול המדהימות של ואדי חליל אל ווער ויציאה אל הכביש. נסיעה לראס בורקה לשנירקול, ונסיעה למעבר הגבול בטאבה.

מסע במזרח סיני - מסע רגלי במזרח סיני מבקעת הצבאים היא ואדי ע'אזלה לעין חודרה, פסגת המאובנים הגירנית של ג'בל ברקה המרכזי, נאת עין אום אחמאד ומבני הנואמיס החידתיים, לקניוני אבן החול הסתום וזה של הקשת, קניון הצבעים וסיום בואדי מלחה. שישה ימים של הליכה בחולות, מעיינות, נאות המדבר וקניוני החול של מזרח סיני בהם הציוד נישא על ידי גמלים, והלינה בשקי שינה.

יום 1. נסיעה לבקעת הצבאים (הדבת ע'זלה) ירידה לעין חודרה והליכה משם צפונה ללינה באחד הואדיות הנשפכים לעין חודרה.

יום 2. עליה בואדי חלאל וירידה לואדי אל ביידה, טיפוס לפסגת ג'בל ברקה המרכזי, טיפס דרך החולות אל פסגת מאובני הגיר של ההר שממנה תצפית מרשימה למרחבי מזרח ומרכז סיני. לינה מתחית להר.

יום 3. הליכה לואדי אל עין ולנאת עין אום - אחמאד, ביקור באתר הנואמיס. לינה בעין אום אחמאד.

יום 4. עליה מתחת לראס אל גלב והליכה בבקעת החול הגדולות וירידה לנאת המדבר של ואדי אל עפולחה. לינה בנאה.

יום 5. הליכה בואדי אל עפולחה, חציית ואדי וותיר ועליה בקניוני החול של ואדי חליל אל ווער ולינה בביר ביריה.

יום 6. עליה לכיוון ואדי אל אבראק וקניון הצבעים, חצייית ואדי אל מעטרשי וירידהדרש נקב כוחלה לפארש פריעה. לינה ליד עין מלחה בקניון מלחה.

יום 7. יציאה דרך ואדי מלחה אל הכביש ונסיעה למסוף הגבול בטבה.

מסע סביב ההר הגבוה - טיול בהר הגבוה של סיני שעיקרו טיול רגלי של שבו הציוד נישא על ידי גמלים, הלינה בשטח בשקי שינה, הליכה של כמה קילומטרים כל יום. תצפיות מפסגות הרים, עמקים נסתרים, גבי מים, נזירות מדבר ביזנטית ובדואים של הג'בליה.
מחיר גמל נכון לפברואר 2012 הוא 120 לירות ליום. מדריך אותו דבר. 3 מטיילים לגמל. מונית הלוך חזור מהגבול לסנטה - 800 לי"מ
בסנטה אפשר ללון בחניון שועל המדבר Desert fox Camp של פרדג' - אחיו למחצה של השייח, גם הוא מדריך וותיק ומצוין.
אין טעם לנסות להתקשר או להשאיר הודעות באינטרנט - טלפון לשייח אחמד יעיל ואמין בהרבה
כדאי להתקשר לתאם עם השייח של הג'בליה  שהיה אחד מטובי המדריכים ומארגני הטיולים של ההר הגבוה - איש נעים ואמין שמדבר ערבית אנגלית ועברית - שייח אחמד ג'יבלי 20-123758299

יום א'. נסיעה לכפר אל מילגה שבמרכז אזור ההר הגבוה. התארגנות עם הגמלים ועליה לג'בל מוסא לשקיעה. לינה בפארש צנובר או בפארש חמר שבג'בל צפצפה.

יום ב'. ירידה לואדי אל ארבעין ולדיר אל ארבעין וטיפוס בשאג מוסא לפסגת הקתרינה.

יריד בואדי אחמאר ללינה ליד בריכות השאג (חראזת שאג). יום ארוך

יום ג'. עליה בואדי זוויתין, חצית האוכף לואדי ג'יבל ועליה דרך נקב אום סיחה לג'בל

באב. ירידה ללינה בפארש רומנה.

יום ד'. ירידה בואדי טלעה הגדול למפל הניסתר ולגולת אל אזראק - היפה בבריכות סיני

והמשך ירידה בואדי טלעה עד מפגשו עם ואדי טלאח ללינה במפגש הואדיות של

הטלעה והטלאח.

יום ה'. ביקור בשייח עוואד - גדול קברי השייח הבדואים בסיני וכניסה לתוך ואדי נוגרה,

עליה עד למפל ולבריכות, מעקף וירידה שוב לאפיק הואדי ועליה עד לבוסתן אל

בירכה. לינה ליד בוסתן אל בירכה.

יום ו'. יציאה דרך נקב אום סילה, מפגש עם הרכב, ביקור במנזר סנטה קתרינה ונסיעה דרך

בקעות החול וביר זע'יר ללינה בראס אבו גלום שמצפון לד'הב.

יום ז'. שנירקול והליכה רגלית על נקב שהין (שביל בז הציידים) עד לבלו הול , שנירקול,

שוק בד'הב ונסיעה למעבר הגבול בטאבה.

מסע לג'בל אום שומר - טיול הליכה אל התצפית היפה בסיני דרך שדות הפרגים של דרום חצי האי סיני. גבי מים, בדואים, אופיום, נזירות ותצפיות .

יום 1. נסיעה עם ג'יפים לסנטה קתרינה ועליה בואדי רחבה עד לנאת הזוויתנה. הליכה

של כשעתיים עד לדיר רומחן. לינה בדיר רומחן.

יום 2 . טיפוס לפיסגת האום שומר- משכנה של אלת הרעמים, ההר השני בגובהו בסיני

(2586 מ') והתצפית היפה בסיני. ירידה ללינה בדיר רומחן.

יום 3. עליה קצרה לאוכף וירידה ארוכה בואדי מוואג'ד . ביקור במנזרי הואדי ורחצה

בבריכות לינה בסיל מווג'ד במפגש עם ואדי איסלה.

יום . עליה בוואדי איסלה. בריכות ואדי אום- ארד, לינה מתךחת לבוסתן הראשון בואדי

רומחן.

יום 5. יציאה צפונה דרך נקב הגמלים לכיוון עין

חזרה למעבר הגבול בטבה.

*מפה- זהו נושא לא קל. יש מפה מצויינות של האטרקציות של סיני (1:250,000) שיצאה בהוצאת צופית ומופצת על ידי סטימצקי. היא מופיעה בעברית, ערבית אנגלית וברוב השפות המתוירות בסיני. על גב המפה שיש רשימת מלונות, חברות תיור, שפע מידע ביחס למדריכים פעילים בשטח וכן מפת תרשים של המסלולים באזור ההר הגבוה (על בסיס נתונים של מפה טופוגרפית 1:50,000). מפה ששווה כל גרוש.
לוותיקי סיני יש עדיין את מפות ה- 1:100,000 שהוציא בזמנו אגף המדידות. מפות אלו אזלו לפני הרבה שנים ומשום מה אינן מודפסות יותר. וחבל. ניתן כמובן להתנחם במפות צבאיות גנובות וכאלו יש גם ברמת פירוט של 1:50,000.
בחנויות המטייילים (טרמינל - חנות החברה להגנת הטבע, למטייל, מסלול, טיפוסים) אפשר להשיג מפות תרשים שאל אזור ההר הגבוה (ע'ע) ושל רכס הסירבל.
מפןות אלו, בצורה מוקטנת, מופיעות גם במדריכי סיני (ע'ע מדריך)

*מדריך- קיימים שני מדריכים לסיני. את האחד, סיני ומצרים/ צור שיזף יצא בהוצאת כתר. השני -נקרא בחזרה לסיני ויצא בעריכת אברהם שקד בהוצאת המגזין מסע אחר. את שני המדריכים ניתן להשיג בחנויות.
קיים ספר ישן אבל נחמד מאוד שכתב זאב משל לפני למעלה מ- 25 שנים ויצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. שווה לברר בהוצאה אם קיימים עוד עותקים.
לסיני יש ספרות נוסעים הכוללת את בר דרומא, ברוקהרדט, ג'ארוויס ואחרים.
שבתאי לוי (שבו) כתב מספר ספרים על סיני וביניהם ספרים המתארים צדדים חבויים בחייהם.
החברה להגנת הטבע, בפרסומים שהוציא לפני ההחזרה בית ספר שדה צוקי דויד הוציא מספר חוברות - ספרים מחקריים.
מדריך ישראל בהוצאת משרד הביטחון וכתר הוציא כרך שנושאו סיני. שווה.
ארץ - משרד הביטחון הוציאו צמד כרכים עם שפע מאמרים על סיני. כרכים אלו אפשר למצוא בפרוטות במקומות שונים.
כרקע וכספרות מדברית אפשר לקרוא את הנובלה סנטה הנמצאת בספר נמר בהרים/ צור שיזף, שיצא בהוצאת הספריה - הקיבוץ המאוחד סימן קריאה.

*מנזר סנטה קתרינה- המקום הדתי החשוב ביותר בסיני. ראשיתו של המנזר במאה ה- 6 שאז, תחת השפעתה של אימו, ביצר אותו הקיסר הביזנטי יוסיטינאנוס, מוריד לסיני 500 חיילים רומנים, אבותיהם של שבט הג'בליה היושב בסביבות המדבר עד היום.
המנזר מרשים מבחוץ, שווה בתצפית ממרומי ג'בל צפצפה ונפלא בביקור בכנסייה שלו (פתוח בימים א-ה 0900-1200) שבה אוסף איקונאות (דיוקנאות קדושים) נוצרי ובו מעבר מהאומנות הביזנטית הקפואה אל התנועה והעומק של הרנסאנס. יש להתלבש בצניעות ואי אפשר לבקר בחלקי המנזר האחרים חוץ מאשר בכנסיה, בחדר הגולגלות בבאר ובשיח הסנה שעדיין לא אוכל והוא, לפי המסורת, הסיבה להקמת הכנסייה דווקא שם.

מעבורת- מעבורות מפליגות בין נמל נואייבה הנמצא בחלק הדרומי של הנואייבות (נואייבה אל מזיינה), לא הרחק מהילטון נואייבה והדולפינה (ע'ע). הנמל הוא בסך הכל מזח בטון על המים והמעבורות מפליגות פעמיים ביום בין נואייבה לעקבה שבירדן. מפעם לפעם יש מעבורת הרפתקנית יותר המפליגה לסואץ. ההפלגה לירדן או ממנה עולה 17 דולר על הסיפון ואת ענייני הדרכונים מבצעים תוך כדי הפלגה. אפשר להעביר מכונית על המעבורת ואוטובוסי הקו המחברים את קהיר עם עמאן, דמשק, ביירות ובגדאד עוברים גם הם על המעבורת - מקום טוב להיפגש עם העולם הערבי.
מהמעגן בשארם א-שייח ולעיתים גם מהמעגן במפרץ נעמה (ע'ע), יוצאות מעבורות קטנות המפליגות לספגה ולהורגדה שבצד המערבי של מפרץ סואץ. הפלגה זו, המתרחשת בזמנים לא קבועים, בעיקר בתקופת הקיץ, נוחה הרבה פחות ומהווה קשר סימביוטי הדוק בין רוב המפליגים לדגים משום תנאי הים הקשים וגודלן של הספינות.

מפרץ אילת- רוב העולם קורא לו מפרץ עקבה. זהו מפרץ ארוך (כ- 200 קילומטרים מצפון לדרום) וצר (כ- 30 קילמטרים בנקודה הרחבה ביותר מול ד'הב). המפרץ הוא זרוע של הים האדום שהוא שלוחה של האוקיאנוס ההודי. זהו ים טרופי חם (ממוצע של 23 מעלות צלזיוס לאורך השנה) עם עולם חי השייך לאוקיאנוס ההודי. צלילותם של המים נובעת מכמה גורמים: 360 ימי שמש בשנה, חוסר מוחלט של נהרות או נחלי איתן מובילי סחף, שיטפונות החורף המעטים המובילים סחף מהיבשה שוקעים במהירות לתוך מעמקי המפרץ שהוא עמוק מאוד גם בקרבה גדולה לחוף וגורם נוסף - המפרץ הוא מדבר אקולוגי פרט לשוניות האלמוגים. אין בו זואו או פיטופלנקטון (פלנקטון מהחי והצומח) כמו שיש באוקיאנוסים צפוניים יותר. הפלנקטון הוא זה הבולע את רוב קרני האור ונותן למים את גונם הירקרק באוקיאנוסים צפוניים יותר. מפרץ אילת הוא בעצם מדבר ששוניות האלמוגים הן נאות המדבר שלו.

מפרץ הכרישים - נמצא כ- 10 קילומטרים צפונה ממפרץ נעמה ומאזור המלונות העשיר של שארם. במפרץ עצמו אין שונית וכרישים הם מראה נדיר. לעומת זאת בנוי במקום כפר הנופש הסימפטי של אומברך (טל. 600941 פקס 600943) ולו מסעדת דגים שווה.

מפרץ המשקפיים (אל גרדוד) - המפרץ, שרובץ כחול, רדוד ודמוי משקפיים לא שלמים, נמצא מול פתחו של ואדי רססה בסופה של דרך הרכב החדשה שפרצו המצרים מנאת ביר זע'יר (ע'ע). המפרץ יותר יפה למראה מנעים לרחצה ועל חופו יש כפר דייגים בדואי - אל גרדוד בו ניתן לרכוש קילו דגים תמורת כ- 10 לירות מצריות לקילו.

[נ]
נבק- סוג של חלום. נבק הוא שמה של נאת מדבר קטנה צפונה למיצרי טיראן והיא מקנה את שמה גם לחופי המנגרובים (ע'ע)

נאות מדבר - רומנטיקה מדברית ובצדק. נואייבה וד'הב הן נאות מדבר. יותר פנימה, אם כי לא קשות להגעה, נמצאות עין חודרה ועין מלייחס. לכיוון ראס אבו גלום נמצאת נאת ביר זע'יר ויותר פנימה נמצאת הנאה של עין אום אחמאד. וכמובן הנאה הגדולה והירוקה מכולן - נאת הפיראן.

נואמיס- אלו הם מבני קבורה עתיקים בני כ- 5000 שנים הנמצאים במקומות שונים בסיני. האתר הפשוט ביותר להגיעה נמצא מעל ואדי אל ג'יבי, כ- 5 קילומטרים דרומית מערבית להדבת חג'אג' (ע'ע). עשרות מבנים עגולים שפתחיהם פונים מערבה אל השמש השוקעת נמצאים מעל מדרגת הנחל בשדה קבורה שמרשים להגיע אליו עם השקיעה. פולחן מתים ואבות קדומים כמו במצרים העתיקה. אתרים דומים נמצאים מערבה לעין אום אחמאד ובקרבת סנטה קתרינה. האתרים נחפרו על ידי אבנר גורן, מי שהיה קמ'ט ארכיאולוגיה בסיני בתקופה הישראלית. רוב ממצאיהם הוחזרו למצרים בעקבות הסכם השלום. המבנים, הנחשבים למבנים העתיקים בעולם שהגג שלהם לא קרס, נשארו במקום.

*נחלת אל תל- היא קבוצת דקלים הרבוצים בין כמה דיונות כ - 2 קילומטרים צפונה ללגונת המנגרובים של שורת אל ע'רקנה שבנבק. הדקלים והדיונות משמשים כנקודת מוצא לאחד מאתרי הצלילה השווים ביותר בסיני. מול הדקלים, במרחק של כ- 500 מ' לתוך הים, בעומק של 3-10 מ', מצויים גושי אלמוגי מוח ושיח שלא מן העולם הזה. לא הרבה דגים, אבל הנוף כל כך פלאי ושווה - שאת הדגים אפשר לקנות אחר כך מהדייגים הבדואים.
בזמן שפל, נשארת שכבת מים של כ- 5 סנטימטרים על החולות הרכים, המים מתחממים והופכים להיות נעימים וכיף לשכב בהם. בלי לזוז.

נעמה - עד 21 באפריל 1982 היה מפרץ נעמה אחד המקומות המתוקים שיש. מאז, בשנים שחלפו, התמלא המפרץ בבתי מלון , יותר מ - 200, ברמות שונות. המפוארים הם המובנפיק טל. 600100-5, פקס 600111 המריוט טל 600190 פקס 600188, סונסטה טל. 600221, פקס 600733 והאינטרקונטיננטאל טל. 601291, פקס 601292. במלונות אלו אין הגבלה של אלכוהול ובתי הקזינו עובדים מסביב לשעון.
חוץ מאלו יש מלונות של שניים, שלושה וארבעה כוכבים. הביוב והאשפה מונחים בצד האחורי ועצי המנגרובים נכרתים על מנת להחם את לילות הקיץ הבודדים של התיירים המובלים בטיסות שכר מסקנדינביה, איטליה וגרמניה לנמל התעופה הבינלאומי של שארם הנמצא בקרבת מיצרי טיראן.

*נקב אבו ג'יפה - נקב הוא מעלה, שביל המתגבר על גובה וחוצה דרך אוכף הררי או צולח נופים לא קלים. נקב אבו ג'יפה הוא השביל המרכזי המטפס מתוך הכפר הבדואי אל מילגה היושב במרכז סנטה (ע'ע) משם מטפסים רוב המטיילים והגמלים לטיולים רגליים, לבריכות, לבוסתנים ולפסגות. ג'יפה היא ג'יפה. בדיוק כמו שזה נשמע משום גללי הגמלים המתאמצים בעלייה. וזה עוד הנקב הקל מכולם.

נקב שהין- שביל בז הציידים. בז הציידים הוא ציפור נדירה ששווייה אצל השייכים במפרץ עולה על 40,000 דולרים. השביל יוצא מהבלו הול (ע'ע) והולך על שפת הים, לעיתים על קצה המצוק מעל השוניות, עד לראס אבו גלום (ע'ע). דקותו ונופיו המרהיבים של השביל הקנו לו את השם. זהו אחד ממסלולי ההליכה הנעימים והיפים שיש ואפשר ללכת אותו או לרכוב עליו עם גמל.

[ס]
סכנות- מי שיצא מתחומי מדינת ישראל בשלום התגבר על רוב הסכנות הקיומיות ובעיקר על סכנת החיים המיידית שבנהיגה בכביש הישראלי. צריך להיזהר משתיית מים מברזים ברוב המקומות - משום מחלות מעיים (כולל טיפוס). כדאי להיות מחוסנים נגד צהבת (נפוץ בסיני, משני הסוגים), המוניות הבדואיות ברמת תחזוקה נמוכה אבל נגד זה אין ממש מה לעשות. לא להתקרב למתקנים צבאיים מצרים - המצרים יכולים להיות לא צפויים בתגובותיהם. להשתדל לא להזדקק לשירותים רפואיים מצרים ובכל מקרה שנוטה להסתבך להתפנות במהירות ל'יוספטל' באילת. התייבשות ומכת חום יכולים להיגרם בקלות יחסית. משחות שיזוף, כיסוי הולם, שתייה וצל יכולים להועיל.
עוקצים ומכישים. קיימים כמו בכל מדבר אם כי יחסית אחוז הפגיעות קטן.

בים - אלמוגי אש הם בעיקר מטרד וכמוהם קיפודי הים שקוציהם מתמוססים בגוף. המסוכנים יותר הם האבנונים למיניהם החיים במים הרדודים (עד 2 מ') ומכוסים באצות. לאבנונים שדירת קוצים על הגב ובלוטת ארס בבסיס הזנב. הם נחשבים לקטלנים אם כי לא נירשם עדיין מקרה פטאלי של עקיצה. הטיפול במקרי עקיצות הוא על ידי טבילת האיבר הפגוע במים חמים - רוב הארסים מבוססים על חלבון וחלבון נקרש בחום (ראה מקרי הביצה הקשה והחביתה).

דגי הים הטורפים, הכרישים והברקודות אינם סכנה אמיתית במפרץ אילת ומקרי התקיפה של הכרישים (4 ב- 50 שנה) הם נדירים מכדי להתייחס אליהם ברצינות חוץ מהפחד הקמאי שיש לאנשים מים וממפלצות החיות במעמקיו. הרבה פחות נדיר הוא המצב ההפוך בו אנשים תוקפים ואוכלים דגים. ההוראה הבסיסית למי שחושש מכרישים וברקודות היא לשחות בקרבת השונית ולהמשיך לנוע בתנועות איטיות עד ליציאה מהים או עד שהדג המשיך בדרכו.

סמים - יש בסיני מכל הסוגים (ע'ע פרגים וקנביס אינדיקה). חשיש ואופיום וכדורים למיניהם. אין בעיה להשיג אבל מומלץ להיזהר מאוד. ידועים לפחות שני מקרים של הפללות תיירים ישראלים על ידי מי שמכר להם סמים בד'הב ובנואייבה. בשני המקרים בילו המופללים שנים ארוכות בכלא מצרי.
ובכל מקרה, ממש לא שווה לנסות ולהעביר חשיש דרך מעברי הגבול.

סנטה - זהו השם העממי של הכפר הבדואי אל-מילגה (המפגש) שבו נמצאות החנויות, שייח מוסא הממשכן את הדרכונים עד שיחזרו הגמלים והמטיילים מההרים וישלמו את חובם, תחנת הדלק, המלונות והחניונים. שם היה בתקופה הישראלית בית ספר שדה 'צוקי דויד' שהיה, נכון לאותה תקופה, אחד מהמקומות המבודדים ביותר שהיו. היום קשור הכפר הבדואי שנכבש על ידי מלונות, חנויות, חניונים, מאפיה, מרכזיית טלפון, מסגדים ושיכוני השילטון המצרים, על ידי כביש אל החוף המזרחי והחוף המערבי (דרך פיראן לא-טור). סנטה היא המרכז לטיולי גמלים בני יום ועד לשבוע ויותר למה שמכונה על ידי הישראלים 'ההר הגבוה' האזור ההררי של פסגות הגרניט שסביב הכפר שבתוכו נאות מדבר, נביעות, בריכות, גבים ונופים שיש כמוהם רק פה.

*סרביט אל חדאם- סרביט הוא המקום המצרי של סיני. מכרות טורקיז קדומים ומקדש הנמצאים בחלק המערבי של דרום סיני פחות או יותר מול החוף של אבו רודיס ואבו זניימה, כ- 30 קילומטרים מזרחה לתוך המדבר. האתר יושב על רמות חול ומשקיף על בקעות חוליות, נוף של צוקים מחוררים כמו כוורות של דבורים (טפוני באיטלקית) ועל מצוק רמת התי - מדבר התועים של בני ישראל. ההגעה למקום, כמו כל המקומות מערבית לסנטה, מצריכה ויזה מצרית. רצוי גם ג'יפ או טנדר בדואי. אפשר ללון בקרבת מקום בשייח אוחבוס - שקי שינה יעזרו. במקום מקדש מצרי, מצבות, ושם נמצא גם הכתב הפרוטו-סינאי - אחד מסוגי הכתב העתיקים שהוא שלב מעבר בין כתב ההירוגליפים המצרי לכתב האקרופוני שבו ראש של דג הופך לאות ד' בית הופך לב' ועין הופכת לאות ע'. באותה נשימה של סרביט, אפשר להמשיך ולבקר במכרות המנגן של אום בוגמה שהמצרים החזירו לפעילות ויש כמובן שפע של אפשרויות של טיולי ג'יפים, רחצה בים (מפרץ סואץ) ובגייזרים חמים.

[ע]
*עין אום אחמאד- נאת מדבר יפה במזרח סיני- 30 קילומטרים מנואייבה. ההגעה אליה קשה יחסית (3 ימים ברגל או כ- 4 שעות ג'יפ מנואייבה), אבל המקום שווה מאוד. דקלים ירוקים, הרי ורמות אבן חול, אתר נואמיס (ע'ע) והחשוב מכל - פלג מים זורם עם בריכות שאפשר לטבול בהן. הנאה מחולקת בין שבטי הטרבין והמזיינה ומעליה מתנשא הר הנקרא ראס אל גאלב - הר דמוי פרמידה שהבדואי קוראים לו גאלב - לב, משום שהוא מזכיר להם לב של עז. מעין אום אחמאד אפשר לצאת לטיול יום לתצפית מראש ג'בל ברקה המרכזי (ע'ע).

*עיד כיד- נאת מדבר מהחלומות. גם לשם צריך ג'יפ או טנדר והנסיעה נמשכת כ- שעה וחצי בואדי רחב מאוד מצומת הואדי עם כביש ד'הב שארם (כ- 40 קילומטרים דרומה מצומת ד'הב). הנאה נמצאת בחלק המערבי של ואדי כיד. ואדי כיד הוא הגדול בואדיות דרום-דרום סיני ומנקז אליו חלקים גדולים מהגוש הדרומי (ת'בת, סבאח ת'ימן). קצה דרך הג'יפים הוא סלעי ענק אדומים ופלג מים הזורם דרך שיחי חבג (נענע קטנת עלים, שיח תה משובח של דרום סיני). משם עולים ברגל לתוך הנאה הנמשכת לאורך כ- 2 קילומטרים. סלעי גרניט ארגמנים, דקלים ירוקים מאוד ושקט אינסופי. מקום טוב להתבודדות זוגית או מעט רחבה יותר. לעיתים יש בנאה משפחה משבט המזיינה.

[פ]
*פרגים- הפרג התרבותי ( (Papvera sominiferum גדל בעיקר באזורים ממוזגים. אפשר להשתמש בזרעי הפרג לאוזני המן בפורים, או לוותר על שלב הזרעים ולחרוץ את הלקטי הפרג - אותם כדורים עגולים המופיעים לאחר הפריחה, כשעלי הכותרת נושרים. אז עוברים הבדואים עם סכיני גילוח וההלקטים מגירים נוזל שנקרש במשך הלילה. הבדואים אוספים את האופיום הגולמי. דונם יכול להניב בין חצי קילו לקילו ששויו בשוק המצרי כ- 5$ לגרם. זהו גידול קצר של 3-4 חודשים שמניב רווחים גבוהים. מהאופיום מזקקים הירואין, אם כי ניתן, כמו במזרח, לעשן את האופיום. בהר הגבוה של סיני מאזור סרביט ונאת פירן ועד לאזור ג'בל אום שומר בדרום יש הרבה מאוד דונמים של פרגים המטופחים על ידי הבדואים המקומיים. הצבא המצרי עורך פשיטות תקופתיות, אבל אלו הן יותר לצורך תצרוכת תקשורתית. מראה השדות הפורחים בחודשים מרץ-אפריל הוא מהמראות משובבי העין שיש אם כי התעשייה תעשייה, והתוצר הסופי הוא הירואין. המכונה בחיבה המוות הלבן.

[צ]
צלילה- אולי המקום המוצלח ביותר בעולם למרות הפגיעה המתמשכת בערכי טבע והדייג המוגבר מאז העברת חצי האי למצרים. עשרות מועדוני צלילה פועלים לאורך החופים מאילת בצפון ועד למלונות שארם בדרום, ואפשר לצאת להפלגות צלילה (ספארי) מאילת אל אתרי סיני או לרדת למפרץ נעמה ומשם לצאת להפלגות יום או יותר אל השוניות במיצרים (ג'קסון וגורדון). כמעט לכל אתר יש ערך מוסף משלו. במיצרים (ע'ע), חוץ מנוף אלמוגים, יש גם כרישים שחורי סנפיר הרובצים בקערות חול בעומקים שמתחת ל- 20 מ'. בנחלת אל תל (ע'ע), מצפון לשורת אל ע'רקנה (ע'ע חופי המנגרובים) יש נוף אלמוגי אבן אדירים שכמוהו יש במעט מקומות מתחת ..לאיזשהו ים. הבלו הול הוא ערך מיסטי בפני עצמו ובראס אום סיד (ע'ע) מגיעים דגים גדולים לברר מי ירד היום לצלילה. אתרי ראס מוחמאד (ע'ע) נחשבים, ובצדק, למקום מוצלח מאוד.
כדאי להקפיד על חוקי הצלילה - אי הקפדה עלולה לעלות בחיים. הציוד בסיני בדרך כלל ברמת אחזקה טובה, המחירים אינם זולים ויש צורך, לרוב להציג תעודת צולל.
מרפאה עם תא לחץ על מנת לטפל בבעיות דה-קומפרסיה נמצאת במפרץ נעמה במועדון הרד סי. את המרפאה (0800-2000)מנהל ד'ר וואל חביב. טל. 600343 או 600178.
רופא נוסף המתמחה בשתי בעיות דחופות - רפואת שיניים ורפואת צלילה הוא ד'ר וואליד אל אסאר העובד בכל יום חוץ מיום שיש מ - 1800 עד 2100 טל. 600425
ד'ר עדאל טאהר, ד'ר וואל חביב, ד'ר מגדי זכריה טל. 601011, 600922

[ק]
*קנביס אינדיקה (חשיש) - שיח הקנביס אינדיקה, כמו הפרג, מוצאו במרודות ההימליה הוהוא אוהב אזורים ממוזגים עם שפע אור ומים. העלים המיובשים הם מה שמכונה במקומותינו גראס (חשיש בערבית פירושו עשב). הפרחים הכבושים, הם החומר הפעיל והיקר יותר. עד לפני כ- 15 שנים רווח גידול הקנביס בסיני אלא שאז החל להידחק מפני גידול פרג האופיום (ע'ע). היום הקנביס מגודל כנילווה בחלקות הפרגים וחלקו הגדול המוצע לתיירים בחופי סיני הוא יבוא.
אין בעייה להשיג, לקבל, לקנות את מוצרי הקנביס בסיני אבל יש בהחלט להיזהר (ע'ע סמים). הקנביס, גם אם הוא מאוד נפוץ וקל להשגה (ובדרך כלל לא ברמה גבוהה במיוחד), אינו חוקי במצרים והעונשים על אחזקתו או עישונו, גם בכמות קטנה, יכולים להיות דרקוניים מאוד.

*קנדי בשארם- לטבע מסתבר יש מה להגיד על העולם. כנשכנסים לשארם א-שייך מצפון, כחצי קילומטר לפני הכניסה, יש מצד ימין (מערב) של הדרך סלע שניראה כמו הנשיא קנדי עליו השלום מהפרופיל. טבעי לגמרי.

*קניון הצבעים- יתרונו הגדול של הקניון שהוא קל להגעה (שעה בטנדר או ג'יפ מנואייבה דרך ואדי וותיר), נעים להליכה (שעה עד שעתיים, הרוב ירידה) ועובר בנוף של אבן חול צבעונית בקניון צר ונהדר. כל הנתונים האלו, המקבילים באיכותם לקליפ של ה- MTV הופכים את הקניון הנקרא בערבית ואדי אל אברק למקובל מאוד על לפחות עשרות תיירים ביום.

קניוני ואדי חליל אל ווער הקניון הסתום וקניון הקשת דרך שיני החול המדהימות- אל ואדי חליל אל ווער אפשר להגיע בהליכה מביר בירייה או לקחת מונית מנואייבה דרך ואדי וותיר (ע'ע) הכניסה לואדי חליל אל ווער נמצאת מול פתחו של ואדי אל עגולה והכביש החדש הנוסע לכיוון דארב אל חאג' מהנמל של נואייבע עובר במקום. קניון הקשת וקניון הסתום נחמדים, אבל הפנינה הוא שטח רכסי אבן החול המשונן המפריד בין ואדי חליל אל ווער וביר ביריה.

[ר]
ראס א-שיטאן - הוא שמה של בליטת גיר לתוך הים במרחק של 54 קילומטרים דרומית לטבה. במקום החניון הבדואי של עייד, מוסיקאי בדואי שייצר מרכז מוסיקה מקומי ונחמד-סוכות ומסעדה ושונית נחמדה לצוללים. המקום נקרא גם מעגנה צפונית. ראס א-שיטאן (ראש השטן) נמצא במרחק קטן (כקילומטר) מזרחה מפתחו של ואדי מלחה אל עטשאן (ואדי מלחה היבש) שבפתחו סוכה ומקום מפגש לגמלים הנושאים את ציודם של מטיילים לטיולים במזרח סיני (ואדי מלחה אל ריאן, מוית מלחה, קניון הצבעים, ואדי חליל אל ווער, עין אום אחמאד, ג'בל ברקה המרכזי, עין חודרה ובקעת הצבאים). למסלולים אלו עדיף להשתמש בשירותיהם של הבדואים היושבים בבקעת הצבאים (הדבת ע'זלה ע'ע) משבט המזיינה. אלו של ואדי מלחה, מהטרבין, או ליותר דיוק המשפחה המסויימת הזאת אינה ידועה באמינותה או בנעימותה.

*ראס אבו גלום- המפרץ של סיני. מפרץ עגול, עם חול לבן ומים שמתעמקים תוך 5 מ' לעומק של 80 מ'. בצד המזרחי שונית אלמוגים, על החוף בשנים האחרונות חושות בדואיות המאפשרות שינה וארוחות דגים. המקום נמצא כ- 15 קמ' צפונית לד'הב. אפשר להגיע לבלו הול (ע'ע) בטנדר בדואי, לקחת גמל בשביל הצמיוד וללכת את נקב שהין (ע'ע) אעד לראס אבו גלום, או להגיע בדרך רכב עבירה לכל רכב דרך נאת ביר זע'יר (ע'ע) מסיבוב חד 30 קילומטרים דרומה מתחנת הדלק של נואייבה. בקרבה מיידית נמצא מפרץ המשקפיים (ע'ע) וצפונה על החוף אפשר להגיע לראס ממלח (ע'ע)

*ראס בורקה- 40 קילומטרים דרומה ממעבר טאבה נמצא ראס בורקה, מקום שהיה אחת מהאהבות הישראליות הגדולות (ע'ע דיונה) ונורה על ידי חייל מצרי ב- 1985. מדרום לדיונה נמצא החניון של הבסאטה (ע'ע לינה ומלונות) ומתחת לדיונה יש חוף נעים עם שונית אלמוגים חביבה. יכול להיות ש - 13 שנים הן מספיק זמן כדי לסלוח לדיונה.

*ראס אום סיד- 2 קילומטרים מזרחה לעיר אופירה, בקצה השולחן המביט לתוך ים סוף, נמצא אתר הצלילה של ראס אום סיד. שונית חביבה מאוד עם שפע דגים של ים פתוח. אל המקום אפשר להגיע בנסיעה מרגע שעולים לרמה עליה בנויה אופירה. פשוט לנסוע מזרחה עד הקצה. צמוד לאתר יש נוקטה (נקודת משמר) מצרית.

ראס מוחמאד- הקצה הדרומי של סיני. פה , לפי האמונה הבדואית, נגעה פרסתו הפלאית של אל בורק, רכבו של הנביא מוחמאד, בדרכו לפסגת ג'בל מוסא (ע'ע) ולאל אקצה שבהר הבית בדרכו אל השמים. גוש הסלע עטור האלמוגה הבולט למקום בו מתחלק הים האדום למפרץ סואץ ולמפרץ אילת, הוא אחד מהמקומות המוצלחים ביותר בים לצלול. אלמוגים, תעלת מנגרובים, כרישים ודגים עצומים וקיר היורד לעומק של 800 פדום (פדום = כ- 1.8 מ'). ראס מוחמאד הוכרז כשמורת טבע והלינה במקום אסורה. על מנת לצלול במקום צריך להוציא ויזה למצרים מכיוון שראס מוחמאד אינו נחשב בתחום מזרח סיני המוקנה באופן מיידי לשבועיים לכל תייר החוצה בטבה בלי ויזה.

ראס ממלאח- מנואייבה לד'הב אפשר לנסוע על חוף הים. צריך ג'יפ או טנדר, הדרך אינה קלה אם כי יפה מאוד. אמצע הדרך בין נואייבה מזיינה אליה יוצאים מדרום לחוף הדולפינה (ע'ע) , הוא ראס ממלח - בליטת גיר היוצאת לתוך המפרץ, גורמת לזרמים המושכים אליהם דגים גדולים וכרישים. במקום תחנת משמר של חיל הים המצרי ואנטנות מימסר. באופן רישמי צריך אישור מוקדם כדי לעבור במקום, אבל החיילים המצרים נינוחים ובצידה הצפוני של הנוקטה (ערבית לנקודת משמר) יש סוכות דייגים הדגים במקום וזה מקום מוצלח מאוד לקנות מהם דגים טריים שיש להם עדיין מים על השפתיים. הדרך ממשיכה דרומה למפרץ המשקפיים וראס אבו גלום (ע'ע) אבל אי אפשר להגיע עם הרכב ממש לד'הב אלא צריך לצאת דרך ואדי רססה וביר זעי'ר (ע'ע) אם רוצים.

[ש]
שארם א-שייח- זה המקום עליו אמר דיין טוב שארם א-שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח. היום שארם היא עיר מצרית ואופירה, העיר הישראלית שנבנתה זמן קצר לפני הסכמי קמפ דיוויד, עדיין עומדת על המצוק שממזרח לעיר. בצמוד אליה, הקימו המצרים עיר ווילות מסוגננת. בעיר התחתית חנויות, מאפיה, מעגן לסירות דייג, מעבורות וסירות תיירים וכמה מלונות. בעיר עצמה מלונות דירות (הילטון רזידנס ****טל. 600266-9 פקס 600266) והיא חסרה את אווירת הנופש הבינלאומית של מפרץ נעמה הנמצא 10 קילומטרים צפונה לה. אבל עדיין שארם היא שארם, עם שלום ובלי מלחמה ויש בה חן של מקום שחיים בו בני אדם ולא רק תיירים.

*שוניות וקרחונים- השוניות של דרום סיני, יותר נכון השוניות המתות של דרום סיני מראות בהתאבנותן היבשה, שפעם היה מפלס הים גבוה בהרבה. לפחות בכמה עשרות מטרים. העיר אופירה בנויה על משטח מיובש ומאובן של אלמוגים וכך גם המצוק החוגר את מפרץ נעמה (ע'ע). האלמוגים המתים מראים שפעם היה יותר חם, הקרחונים שעל ראשי ההרים ובקטבים נמסו ומפלס הים היה גבוה בכמה עשרות מטרים. לעומת זאת, אם צוללים, אפשר לראות תופעה הפוכה - של שונית שהתייבשה ועכשיו היא חיה מחדש, עדות לתקופה קרה וקרחונית, בה קפאו מימי הים (שמתאדים לגשם) על פסגות ההרים והקטבים ומפלס הים ירד. הראש של קנדי בשארם (ע'ע) הוא למשל חלק מהתופעה. כרגע, לדעת הגיאולוגים, אנחנו בערך באמצע, לא חם מידי ולא קר מידי. אוגוסט בתל אביב?

שיכרון סיני- שיח ממשפחת הסולנים (כמו התפוח אדמה והעגבניה) שעליו מכילים שרף חלבי ורעיל מאוד. מנה קטנה של שרף יכולה לגרום להזיות בעוצמה גדולה. הבדואים משתמשים במינה מדוללת בעשרות ליטרים של מים על מנת לסמם גמלים זכרים לפני סירוסם. ידוע לפחות מקרה אחד בו הורעלו מטיילות ישראליות על ידי תה שבו נחלטו עלי שיכרון סיני. אחות מהמטיילות נפטרה והשנייה בלתה זמן ארוך במוסד שיקומי. מסוכן מאוד. הפרח סגול ונאה מאוד והעלים מחודדים ירוקים מאוד ושיעירם מעט. השיח השרוע נמצא בגבהים של בין 1000 ל - 300 מ' וצומח בקרקע הואדי בשטחים גרניטים.

[ת]
תות - מתות לתות הוא טיול החביב על איתן עלומי מקיבוץ בית העמק. 7 עצי התות העתיקים והמניבים שמיפה בהר הגבוה נסקרים על ידו מידי שנה. סוף יולי וראשית אוגוסט היא התקופה לאכול תותי עץ שחורים, מתוקים ומלכלכים בהר הגבוה, לקנות תפוחים וחבושים בבוסתנים ולהתענג על מקום קריר ויבש כשבתל אביב נאנחים אנשים בשארית כוחותיהם מתחת לעומס החום.

תיקשורת- מותר כבר להכניס פלאפונים לסיני. מהארץ לסיני בדרך הטלפון הקידומת היא 20 למצרים 62 לסיני ואז המספר. יש בסיני טלפונים פקסים ומחשבים במלונות ואפשר להתקשר ממרכזיות טלפונים. שידורי תקשורת ישראלים נקלטים על חוף מפרץ אילת. אבל בשביל מה?

*תעלת סואץ - הקו המפריד בין סיני למדבר המזרחי של מצרים. תעלה באורך של 160 קילומטרים מהעיר סואץ בדרום ועד קנטרה ופורט סעיד בצפון. רעיון צרפתי וביצוע משותף אנגלי צרפתי עם כוח עבודה מצרי ששילם בחייו עד ששלמה מלאכת התעלה ב- 1869. ד'יזרעלי, ראש הממשלה היהודי אנגלי של המלכה ויקטוריה, קנה את רוב המניות וב- 1956 נלחמו צרפת ואנגליה, בסיוע תירוץ ישראלי, על מנת לשמור את זכויות התעלה שהיו אמורות להיות שלהן עד 1967. תעלה מקצרת מרחק ומסיעה אוניות מאוקיאנוס הודי לים תיכון ואוקיאנוס אטלנטי. על כל פינה שעוברת משלמים מאות אלפי דולרים. עסק משתלם תעלה ואחד מענפי ההכנסה הטובים של מצרים. חוץ מהתיירות בסיני והנפט.
בלי שום קשר לכלום, לעמוד במדבר ולראות אוניה ענקית חוצה אותו ניראה כמו חלום. פטה מורגנה.
חומרים נוספים הקשורים בסיני:


סיני-מסלולים: מסלולים במזרח סיני, ואדי אבו חשייב
סיני ומצרים
אופיום
החוף האחרון

לרכישת הספר לך ללמטייל דיבוק וקישורים

ספרים אחרים שיש בהם סיני:
נמר בהרים
אהבה על קו השבר
הדרך לאושר
כשפים בוונקבמבה

טיולים


הוספת תגובה


Security code
רענן