לידתה של מרכז אסיה

מדריכים - מדריך למרכז אסיה ומערב סין


סמוך היא ציפור הנמצאת מעל פתחה של מדרסת קוקלדש, ומתחת לה ולפרצוף דם דמוי שמש עודמים שני חמורים. את המדרשה האיסלאמית בנו האוזבקים- שבטים טורקיים שירדו מצפון והשתלטו על מרכז אסיה במאה ה- 16. הסמוך היא הפניקס. עוף חול שהוא טוב ורע, בעל תכונות מופלאות, כרוך עם איסלאם סוני נינוח שלא כמו מקומות אחרים - אין לו דבר נגד פסל ומסיכה המצויירים במג'וליקות - חרסינות מזוגגות שהביאו הסמנידים, ואולי המונגולים או טימור לנג באחד ממסעות המלחמה שלהם מאיזניק ואוונוס - ערים של האימפריה הביזנטית עליה השלום. טורקיה של היום. האם מרכז אסיה היא טורקיה של העתיד? נתיבי תעופה טורקיים טסים לכל הבירות החדשות של מרכז אסיה. באוזבקיסטאן מחליפים את הכתב הקירילי בן שבעים השנים בכתב לטיני על פי משנתו של אתא טורק. לו היה אתא טורק נולד היום, היתה לו הרבה פחות דת להאבק בה במרכז אסיה. האיסלאם הוא רק הצעה פה. סוג תמים וזהיר שעדיין אוסף כוח אחרי דריסה של רוב המאה העשרים. ב- 1920, הגיע למרכז אסיה אנוואר פשה, הוא היה מנהיגם של הטורקים הצעירים באמפריה העות'מנית, אחד האשמים העיקריים בתבוסתה ואובדנה במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה נמלט למוסקבה והבטיח ללנין ליצור מהפיכה איסלאמית בבטנה של הודו - אז חלק מהאימפריה הבריטית, במקום זה, הגיע למרכז אסיה ואירגן את התושבים המקומיים, קורא להם לדגל האיסלאם והפאן טורקיות. כמעט שלוש שנים לקח לקומוניסטים בפיקודו של פרונזה להביס את הבסמצ'י - הצבאות הלא סדירים של אנוואר פשה , הורגים את האיש בקרב פרשים בקרבת דושנבה. הכסף הוא העתיד של מרכז אסיה. בעיני תושביו. מעגליה של ההיסטוריה. לא רק בטורקיה ניצח אתא טורק, שיטותיו מתפשטות למרכז אסיה. לא משום אידיאולוגיה - פרקטיקה. יש מנצח אחד ברור מהמאבק בין מזרח ומערב. השחיתות הקפיטאליסטית על צדדיה הנעימים והפחות נעימים.
בתור לביקורת הדרכונים בנמל התעופה בן גוריון הגיחו מהצד חבורה של עובדי חברת התעופה האוזבקית. הם התעלמו מהתור וחתכו אל הדוכן. כשהערתי להם על סופו של התור והשוטרת עמדה לצידי, הבטיחו לנקום בי בטאשקנט - כשאנחת בשדה שלהם. ברפובליקה בה הכוח חשוף ללא נימוס. שדה התעופה הבינלאומי של טאשקנט הוא בטון אפלולי ונורות צהובות באמצע הלילה. השדה, שהיה ההומה במרכז אסיה, הפך לשדה מנומנם. בצמוד לו, מעט מזרחה, נמצא כבר העולם החדש. טרמינאל חדש לגמרי של טיסות הפנים עם מסעדה ובית קפה ושירותים מבריקים. מסוג הבניינים שאין כמוהם במרכז אסיה. או לפחות לא היו. ובצמוד לו נבנה מבנה חדש לבית נתיבות בינלאומי. במתח בין עבר סובייטי לעתיד קפיטאליסטי תלוייה אוזבקיסטאן. ואוזבקיסטאן היא המקום אותו ניתן לכנות יותר מכל מקום אחר מרכז אסיה. המקום ששמות כמו טאשקנט, בוכרה, סמרקאנד, חיווה ובקעת פרגנה תלויים כמו חרוזים. נאסר א-דין, אבן סינא, טימורלנג, אולג בג ודרך המשי החוצה היום על גשרי בטון ואספאלט את האמו והסיר דריה בדרכה, מתחדשת תחת צמיגי מכוניות התיירים.
אלא שהשם, כמו דברים אחרים, מכיל בתוכו את רפיונה של מרכז אסיה. סטאן בטורקית הוא ארץ. ארץ האוזבקים. לא כולם אוזבקים באוזבקיסטאן. קרוב יותר למחצית. השאר הם טדז'קים, קירגיזים, רוסים וטורקמנים. המצב אינו שונה בארץ הקירגיזים, בארץ הקזאחים ובארץ הטאדז'יקים. דוגמא לארץ שאינה קיימת למעשה משם התפרקותה לקבוצות אתניות לוחמות היא אפגניסטאן - ארץ האפגאנים שאינה קיימת כישות אמיתית בעשרים השנים האחרונות. האם אפשר ליצור ארץ חדשה ללא אחידות אתנית או רוב אתני ברור?
ההיסטוריון האנגלי טויינבי אמר שמפעם לפעם הפכה מרכז אסיה למקום ממנו יצאו נדידות אדירות ששינו את העולם. מרכז אסיה, מאז המונגולים, הפכה למקום של איום, מאז ימי מרקו פולו למקום של פלאות, מאז ימי משחקהצייד הגדול בין בריטים לרוסים במאה ה- 19 וראשית המאה העשרים, למקום של אכזריות ופראות בלתי מוסווה מעורבים בשחיתות, עבדות ופאר מזרחי.
סמוך, עוף החול על קירות מדרסת קוקלדש מול פסלו של נאסר א-דין. נאסר א-דין, שפיסלו המגחך הושם בחצי הדרך שבין פתח המדרסה שעל חזיתה ציפור הסמוך והלבה האוז - מאגר המים של בוכרה בתקופה הקומוניסטית. נאסר א-דין היה נציגם של ההמונים מול עריצות וטיפשות החאנים. פילוסוף ומתמטיקאי שלשונו החדה ופיתרונותיו הלא שגרתיים הפכו אותו לגיבור העולם הטורקי מארץ האויגורים שבמזרח סין ועד בולגריה.
האם מרכז אסיה היא טורקית? לא במובן שיש לה התייחסות לשושלת מייסדת אחת או כמה שושלות גדולות ורציפות כמו שיש לטורקיה המודרנית עם עות'מנים וסלג'וקים.
אוזבקיסטאן. לא היה מקום כזה עד 1922. ב- 1922 הכריז לנין על הקמתה של אוזבקיסטאן בכיכר הרגיסטאן שבסמארקאנד מבימה הנמצאת בין מדרסת שר דור, זו של אולג בג והמדרסה של בהרדור האוזבקי. לנין וסטאלין, לאחר השיעור שלימד אותם אנוואר פשה הטורקי , שניסה בעזרת מהילה של פנטיות אסלאמית ופאן טורקיות ליצור אמפריה טורקית במרכז אסיה בימי מלחמת האזרחים, לא היו מוכנים מנהיגי ברית המועצות החדשה להשאיר את מרכז אסיה כיחידה אחת. חאנת בוכרה בותרה לאוזבקיסטאן, טורקמניסטאן, וטדז'יקיסטאן. גבולות נקבעים עם קזחסטאן וקירגיזיה. הגבולות המרכז אסיאנים של היום אינם פחות קולוניאליים מאלו של המזרח התיכון.
אלא שהלב נשאר באוזבקיסטאן. ב- 1991 חגגו בטאשקנט חמש מאות שנים לאלישאר נבואי, משורר. ב- 1996 חגגו 600 שנים לטימורלנג בסמרקנד. ב- 1997 חוגגים 2500 שנים לבוכרה. מאז השתחררה מרכז אסיה מעולה של ברית המועצות, שוקדים מנהיגיה על הקמתה של המדינה. מדינה העשויה מכסף והיסטוריה. להבדיל מגרוזיה, ארמניה או אזיירבייג'אן, אוזבקיסטאן, כמו טורקמניסטאן או קירגיזיה, היא פיקציה. מדינה שהומצאה, גבולותיה נחתכים על מפות לא לפי תוואי קרקע מוגדרים, אוזבקים, טורקמנים, טז'יקים ורוסים יושבים בהם במעורב. והיושבים המחזיקים בשילטון מבינים רק דבר אחד, שעם מותו של האתוס הסוציאליסטי, צריכים אנשים להאחז במשהו. בהיסטוריה. וההיסטוריה למזלו של הנשיא היחיד והניצחי של אוזבקיסטאן איסלאם קרימוב, מונחת בכל עריה העתיקות של אוזבקיסטאן. סמרקאנד היא בירת הטימורידים, משפחה שירשה את מרכז אסיה מהמונגולים ויצרה אימפריה קצרת ימים מסין במזרח ועד לטורקיה במערב בסוף המאה ה- 14 ובמאה ה - 15, טימור עצמו יוצא לפשיטה על הודו כדי להביא משם אומנים ואוצרות לבנות מסגד ומדרסה לאשתו הסינית האהובה ביבי חנום. סמרקאנד, השומרת על קצב ונשימה עתיקה ומלאת חום, משובצת במבנים עתיקים.
ב- 1996 אי אפשר הי ה ללכת ברחובות בחגיגות השיפוץ האדירות שהיו בקברו של טימור - הגורי אמיר בו נקברו גברי המשפחה הטמורידית. פאר הקבר מבחוץ. השוטר השומר, תמורת שלמון מוביל את המבקר אל הקברים התת-קרקעיים. בעולם של זהויות משתנות הכסף הוא היסוד היציב. אמריקאי אם אפשר.
מלון אינטוריסט הישן מול הקבר, מלון סמרקאנד החדש והמפואר מעבר לכביש שמחירו מאה ושבעים דולארים לחדר ללילה, ארוחת צהריים לאדם בדולאר ברחוב על ספות ההסבה הרחבות. הארץ נמתחת במהירות בין דלות העבר לכסף הגדול. האם מילוי החלל בהיסטוריה מקובצת יהיה מספיק להחזיק את הקצוות הרופפים?
בוכרה, ויארה, המוארת. זו היתה בירת חאנת בוכרה עד סוף 1921. מפה נמלט החאן האחרון לקרובי משפחתו באפגניסטאן, מותיר מאחוריו, בארק - במצודה של בוכרה, את 300 פילגשיו. אלו חותנו לאחר הכיבוש עם החיילים הסוציאליסטים שכבשו אותן. פועלים, מאות, משפצים את חומות העיר, משחזרים במדוייק, מרצפים את הרחבה שבה, ביום של יוני 1842 , הוצאו להורג קונלי וסודארט, שני קצינים בריטים ושחקנים משחק הצייד הגדול, ראשם נערף וגופותיהם מתגלגלים לתוך הקברים שנכרו לפני שער המצודה.
בחצר המצודה, לאחר שחזרתי מלהסתכל על קו המתאר של אחת הערים היפות שיש, עצר אותי צוות של הטלווזיה האוזבקית לבקש שאברך את תושבי בוכרה ואוזבקיסטאן לרגל חגם. 2500 שנים של היסטוריה בוכרית. היסטוריה בוכרית חשבתי כשאירגנתי את המילים - היסטוריה פרסית? טדז'יקית? אוזבקית? מונגולית? רוסית? הכל כניראה.
לאוזבקים, כמו למדינות החדשות האחרות במרכז אסיה נוצר חלל בזמן. נתק מהעבר המפואר, חלון מסנוור של הקומוניזם, צל ענק שתחתיו קפאו הדברים למשך שבעים שנים. בשש השנים שעברו מחפשת מרכז אסיה את שורשיה בכוח, יונקת מכל נים ובינין עתיק או חדש הנמצא על פני הקרקע.
בוכרה מליאה בעתיקות. זו היתה בירתם של הסמנידים - השושולת המוסלמית הראשונה של מרכז אסיה במאה ה- 10. בוכרה לא מחכה לאף אחד. הטדז'יקים, קבוצה ממוצא פרסית המהווה רוב באוכלוסיית העיר, מניעה את העיר במהירות קדימה. העיר היא שוק תיירים ומציאות גדול. עסקים מבשילים במהירות. תוך שנה הפכה העיר לחגיגת שטיחים טורקמנים, אפגנים וקווקזים. מספרי ברזל דמויות ציפור, כובעים. הסום הוא המטבע האוזבקי, אלא שהדולאר הוא מטבע אוזבקי ממנו. חלפנים מעניקים לבעל המאה שער כפול מהרישמי דבר ההופך את החיים לפשוטים מאוד. מקומות מושחתים כמו בוכרה הם מקום נעים לנוסע. אין דבר שאינו נפתר בעזרת כסף. בכיכר שמתחת למינראט קלאון מהמאה ה - 11, בין מדרסת מירי עראב הפעילה כמדרשה איסלאמית ומדרסת קלאון, התאמנו נערות העיר לקראת ביקורו של איסלאם קרימוב, נשיא הרפובליקה שיבוא להכריז על חגיגות 2500 שנים לבוכרה. למה 2500? מכיוון שכל התאריכים בשש השנים האחרונות באוזבקיסטאן הם תאריכים עגולים. בוכרה היתה כאן לפני יותר מ - 2500 שנים אלא שההיסטוריונים של מרכז אסיה, הכותבים את ההיסטוריה מחדש, החליטו לכייל את ההיסטוריה בצורה מדוייקת וחסרת פניות. ספקות והערכות אינן ממרכיבי יצירת הזהות המרכז אסיאנית החדשה. נערות ממוצא רוסי, אוזבקי וטדז'קי בשורות. אין שמץ של דתיות. טקס סוציאליסטי לפי המסורת בת 70 השנים. התפאורה של מדרסות איסלאמיות משמשת כאבני בניין לזהות, לא לאלוהים. לפחות לא כרגע כשאין מעמד בינוני נמוך מאורגן מספיק - אותו מעמד שהביא להפיכה באיראן ויוצר את חוסר השקט הטורקי או הישראלי. ומעבר לבנות המתאמנות, ריצפו פועלים את רחבת המצודה ובנו את המגדלים באותה טכניקה בה נבנה מינארט קלאון, יוצרים לבני חומר מעורבות בקש, אם כי קשה היה לראות אם עורבו הלבנים בחלב ובחלמוני ביצים כפי שגובנו הלבנים בנות האלף.
אונסק"ו נותנת את הכסף. כסף שאינו נעצר בכיסי הפקידים כמו שנאצר רוב הכסף המגיע. מכיוון שההיסטוריה היא הדבר המאחד את הלבנים מהם נבנית הארץ.
האמו דריה - האוקסוס אותו חצה אלכסנדר מוקדון על רפסודות עשויות מעורות הבהמות הדקות שרוקן מתוכנן וניפח לנאדות, זורם בין המדבר האדום, הקיזיל קום של אוזבקיסטאן למדבר השחור, הקראקום של טורקמניסטאן. האמו דריה, כמו הסיר דריה, זורם אל אסון אקולוגי. ברית המועצות ייבשה מתוך חוסר מחשבה את ימת אראל. אחת הימות הפנימיות הגדולות בעולם הצטמקה לשלוש ימות נפרדות שמדבר המותקף בסופות אבק, ארץ מלוחה וירידה בכמות המשקעים מקיפים אותו. מהאמו דריה הזורם מהפמיר נילקחו לגידול כותנה. נלקחים עדיין. שדות כותנה נמוכים מכסים את הנוף מצפון לבוכרה, מסביב לאורגנג', מדרום לסמרקאנד בדרך לעיר הולדתו של טימור - שחריזעבאס. הטורקים הקימו את סכר אתאטורק על הפרת כדי לגדל כותנה. החידקל הולך וייבש משום הכותנה. הכותנה היא קללת העולם השלישי. אוזבקיסטאן הייתה מאגר הכותנה של ברית המועצות. שליטיה החדשים-ישנים של אוזבקיסטאן לא רוצים ולא יכולים לפגוע בחקלאות הכותנה ההרסנית - הקולחוזים שעדיין מתפקדים מתוקף חוק התמדה בן 70 שנים ממשיכים לעבד את הארץ המומלחת. יצירת המעטפת ההיסטורית תרבותית על מסגדי, מדרסות והמואזוליאומים של מרכז אסיה לא שינו דבר. המניפולציות השילטוניות. דולר נקנה בשער הרישמי ב- 80 סום. בשוקהשחור בכפול. אנשים משתכרים 800 סום בחודש. משכורת טובות מאוד בשוק החופשי עומדות על כפול עד פי שלושה. 30 עד 40 דולאר לחודש. מכוניות מרצדס על הכבישים. דיהו הקוראינית הקימה מפעל מכוניות ומכוניות קוראניות מחליפות את הלאדות על הכבישים. במדבר יש נפט וזהב שהבריטים מפיקים. לתדלק בדרך המדבר פירושו לחפש מיכלית מונחת בצידי הדרך ששם ממלאים מצינור לג'ריקאן ומג'ריקאן למיכל הרכב. מטוסים חדישים מתוצרת מערבית טסים כבר שלוש שנים בשמי הארץ, ומתחת להם, באגמים המדבריים מפליגים דייגים מקומיים ושולים דגי ענק לשווקים, כירכרות הסוסים הישנות, גשרי הרפסודות המחלידים על הנהר הגווע בעייפות בין חולות המדבר.
גם חיווה משתפצת. חיווה היא פנינתה של מרכז אסיה. עירו של אלאדין. אין שום דרך אחרת להסתכל על יופיו המושלם של המקום. עיר חומר עטופה בחומה שמגדלי המינארטים שלה, שיני החומר, המדרסות, ההרמון ומבצר העיר מונחים בתואם מושלם. 70 שנים היה אסור להתגורר בתחומי העיר שהפכה למוזיאון. חיווה היתה המקום המושמץ ביתר במרכז אסיה. הרוסים ניסו לכבוש א המקום מספר פעמים במאה ה- 18 וה - 19. לא עוצמתה הצבאית עמדה לחנאת חיווה שהיתה אחת משלוש החאנות של מרכז אסיה מאז שנעלמו הטימורידים בסוף המאה ה- 15, אלא המדבר שהקיף אותם והחורף האימתני שהביס שני צבאות רוסיים שניסו להגיע אל העיר. התירוץ הרוסי לכיבוש היה כי העיר משמשת מרכז לסחר וניצול עבדים: פרסים, טורקמנים, הודים ורוסים. חיווה הפכה למטרה לשתי האימפריות הגדולות - רוסיה ובריטניה בנסיון להשתלט על שטחי חסות במרכז אסיה. שני קצינים בריטים, ג'ימס אבוט וריצ'מונד שייקספיר יצאו לשכנע את החאן לשחרר את העבדים הרוסיים כדי לעקר את התרוץ הרוסי. אבוט סלל את הדרך, שייקספיר, שהגיע בתזמון מושלם בדיוק לאחר שמסע המלחמה הרוסי השני נגמר באסון של אובדן דרך וקפיאה במדבר - הוביל את העבדים הרוסיים אל שיחרורם במבצר הרוסי שעל גדות הים הכספי. אכזריות החאן הייתה לשם דבר. אכזריות משולבת בפאר ובבנייה מושלמת להלל. האם חיווה היא הדוגמא של אסלאם קארימוב? בהתנתקותו מהגוש הרוסי וטיפוח הקפיטאליזם האנטי איסאלמי יגנו עליו בעזרת אמריקה הכל יכולה. לישראל יש חיבה גדולה במסדרונות השילטון האוזבקי. קו סדיר מחבר את תל אביב וטאשקנט. שגריר ברמת גן ושגריר בטאשקנט.
עד לפני מאה ועשרים שנים היו בוכרה, חיווה וסמרקאנד עויינות אחת לשנייה. חיווה חאנה בפני עצמה ובוכרה שולטת בסמרקאנד כחלק מחאנת בוכרה. טאשקנט נכבשה על ידי גנרל קאופמן הרוסי כבר ב- 1860, כשהשתלט על חאנת קוקאנד. ב- 1922 הפכו שלוש החאנות למדינה אחת אוזבקיסטאן. רפובליקת עמלים בה העבר נירמס תחת העתיד הבוטח. החל מ- 1991 התפרק העתיד הרוסי סוציאליסטי לאופרטויוניזם חשוף. הבירה נותרה טאשקנט וחישוקי המדינה הפכו להיות הערים הקדומות - סמרקאנד של טימור ואולג בג, בוכרה של חאנת בוכרה וחיווה של חנאת חיווה.
במוזיאון של טאשנט יש על הקיר ציור ענק של נשיאה של אוזבקיסטאן כשלרגליו, בקטן גיבורי העבר. אולי הציור הכן במרכז אסיה.
פיגומים משפצים את חומת חיווה. טקסי חתונה בחצר המדרסה של מוחמאד רחים חאן. חזרות לחתונה שתצולם על ידי הטלוויזיה האוזבקית. מעל ראש המינרט הקטום של קאלטה מנגנת להקת כלי חג לכבוד החתונה. נערות מתאמנות במחול, מחיות ריקודים טורקו-אוזבקיים. בדומה לאלו שאפשר לראות בהצגות הנערכות לתיירים בחאנים הקדומים של בוכרה עם רדת יום. מרכז אסיה מסתגלת במהירות למכור את חינחוניה לתיירים שאלאדין הוא האיש שלהם וחיווה ובוכרה הן מנורות הקסמים. והג'ין?
יש מלון חדש בחיווה, מלון מטיילים כמו שיש במקומות הנפלאים בעולם. בית חיוואני שבעליו הפכו אותו למלון עם גינה נפלאה ומרפסת שאפשר להרדם עליה מול החומות ולהתעורר בבוקר כשהמינארטים והצריחים בעיניים. אחד מהמקומות הטובים שאפשר לחשוב עליהם. יוזמה מקומית. הכל זול עדיין. מקום שהוא ניפלא מרוב המלונות שיש דווקא בגלל דפיקותו. אלא שמרכז אסיה רובה מדלגת מעל החלק הזה. מעבר מהיר מהמלונות הקפואים והשמרנים של התקופה הסובייטית למלונות פאר של ארבעה וחמישה כוכבים. המלונות הישנים עדיין עובדים, דבר לא השתנה בהם. מרכז אסיה נעה במערכות מקבילות. קפיטאליזם, סוציאליזם, שוק חופשי ושחיתות ממוסדת. מרחקים נפתחים במהירות, תיל מתוח בין מגדלי המינארטים שאוכלוסיה שלימה מהלכת מעל לתהום שהולכת ונפתחת, שברי האדמה בבסיסי המגדלים.
בבוכרה עולים אנשים לרגל למוזיליאום של אסמעיל סמנידי - מייסד השושלת, לקבר החומר הנפלא בן אלף השנים שלו על מנת לבקש ברכה, פרי בטן, להסיר קללה. התהליך פשוט - הקפת הקבר, כניסה פנימה וברכה מפיו של איש קדוש. במתחם השאחי- זינדה (המלך החי) שבסמרקאנד יש מקום הפועל בצורה דומה. קיברו של פחלוואן מחמוד בחיווה הוא בן 600. פחלוואן מחמוד הוא ממייסדי העיר. באר מים נובעת בחצר. כוס מים מהבאר מבטיחה אריכות חיים, בנים זכרים וגאולה מאינספור מחלות. מבנה קיברו של פחלוואן מחמוד שופץ בקפדנות. פאר חיצוני והקפדה על האמונה העממית. מנהיגים הופכים בקלות לקדושים.
הר סולימן שמעל אוש שבקירגיזיה מציע ריפוי לבעיות גב וגוף וקברו של סולימאן שהגיע על שטיח מעופף מחצי האי ערב לפני 1000 שנים, מתיישב על מקומה של סטופה בודהיסטית. עליה לרגל להר מבטיחה לא פחות משאר המקומות. בורנה, 70 קילומטרים דרומית מזרחית לבישקק בירת קירגיזיה הוא מקום של עוצמה ואנרגיה. אזור פתוח מוקף בחומות חומר ארוכות ורבועות שבחלקן הצפוני שורות אבנים מונגוליות מכוונות אל מגדלי מינארטים המכוונים אל ההרים. עולי רגל, בעיקר נשים, המהוות שלושה רבעים מעולי הרגל בכל מקום במרכז אסיה, מובלות על ידי מובילים מקצועיים, גברים (האחראים ברוב המקומות על התקשורת עם אלוהים והחיים שמעבר) אל תל העיר הקדומה שבין המגדלים ומעגלי האנרגיה. האמונה המקומית מעולם לא מתה.
כך גם בקוניה-אורגנג', גורגנג' שבטורקמניסטאן, עולי רגל עוברים ומניחים שטרות כסף בפתחי הקברים בני מאות שנים. מסדרים ערימות קטנות של אבנים כבקשה מהמתים. שהרי על החיים אי אפשר לסמוך. המתים לפחות לא מזיקים. אנשים מרגישים טוב עם עתיקות, פולחן האבות הקדומים. האוזבקים אוספים אבות קדומים, כמה שרק אפשר. אבות קדומים לא מוחים.
הרוסים טיפחו את המדעים והתרבות. מוזיאון איבן סינא, הרופא הבוכרי הגדול שחי בימי הסמנידים,הוקם באפשונה בשנות השמונים של המאה העשרים. פיסלו של נאסר א-דין, המתמטיקאי והפילוסוף שעושר ושררת שילטון היו השקים בהם נהג לחבוט ואותם נהג לנקב, רוכב על אתונו בין מדרסת קוקלדש ומאגר הלבה האוז. נאסר א-דין הוא הפרולטריון. האם היה יכול נאסר א-דין, בנה המפורסם של בוכרה לרכוב על חמורו לתוך ההיסטוריה היולדת את עצמה? הלוואי.


הוספת תגובה


Security code
רענן