טורקמניסטאן

מדריכים - מדריך למרכז אסיה ומערב סין

טורקמניסטאן
זוג טורקמנים בשוק של באירם עלי - מרב הקדומה

טורקמנבאשי
מה שהיה עד לראשית שנות התשעים של המאה ה-20 קרסנובוצק, הפך לטורקמנבאשי – אבי הטורקים- כשמו של נשיא הרפובליקה שהפכה מ'דיקטטורה קומוניסטית לדיקטטורה פטרנסליסטית מליאה בכסף מנפט וגז.
טורקמנבאשי היא הנמל שמול באקו מצידו המזרחי של הים הכספי, בנקודה בה הים הוא הצר ביותר – 300 קמ' מזרח מערב.
עיירה קטנה באמצע הישימון על שפת מפרץ קטן ומעליה מדבר צהוב ומצוקים חומים בהירים. סוף העולם רחוק ותלוש.
היא משמשת בתור נמל המעבורות שחוצות אותה מספר פעמים ביום ומחברות אותה עם אזרבייג'אן ובאקו.

המדבר הטוראני (קראקום – המדבר השחור)
מטורקמנבאשי הכביש מטפס מהים לתוך הרמה שמעליו- מדבר נורא ושומם. צהוב חום. הים נעלם מעבר לגבעות שממערב ומשני הצדדים משתרעים מישורי מלחה לבנים לבנים שסופם רכסי הרים צהובים.
הכביש נמשך דרומה. גיר. ערבה טורנית עם צמחים קוצניים.
בדרך יש כמה תחנות של בתי קפה – בדרך כלל מבנה באמצע הישימון מוקף בעצי פלפלון, אשלים וערבות מחודדות שבינהן מתרוצצים עפרונים.
במקומות האלו ניתן למצוא את האוכל האופייני למרכז אסיה : קבאב, לחם ישן וצ'איניק עם תה.

הכביש לאשחבאד נוסע לאורך הגבול האיראני שאותו הרי בלוצ'יסטאן ואם מביטים דרומה, אפשר לראות את מבצרי בטון מסמנים את הגבול בין טורקמניסטאן לאיראן.
לאורך הכביש המאובק והסרגלי שמתמשך בתוך המדבר שלרגלי ההרים. יש עצי ערבה וכתמי ירק וכפרים של בתי חומר . הסעיף הזה של דרך המשי נקרא דרך הערבות, חוצה דרך נאות המדבר ולמרגלות ההרים, נמנע מכל מכשול הררי בדרכו ממרכז אסיה, לאחר שחצה את הפמיר בדרכו לחופי הים התיכון.
טורקמניסטאן
המדבר הטוראני

אשחבאד
בירת טורקמניסטאן שעברה בום כלכי ענק עם כסף הגז והפכה לאחת מהערים היקרות במרכז אסיה עם מלונות נוצצים ומקומות בילוי וכבישים חדשים.
במרכז העיר אין שום דבר עתיק. במרכז העיר יש מסגד חדש ומלונות.
אין עיר עתיקה.
האוניברסיטה או המכון למדעים
הערבה הנמשכת לכל מרחב העין, ההרים הרחוקים

קאאצ'ה
למרגלות ההרים, במקום בו נסע הכביש כמעט דרומה, שומר רק על נטיה קטנה מזרחה
זו עיר חומר נטושה בתוך המדבר משתרעת קילומטר דרומה מהכביש ומעבר לה עומד קבר שייך עם סהר בראשו. אחת מהערים הטורקמניות של מרקו. של קאלווינו.
Click to enlarge
קאצ'ה

יש לחצות גאיונים קטנים ותלוליות אדמה חומה ופריכה. על האדמה מפוזרים שברי חרס אדומים ושחורים. הסתכלתי בכלים האילמים. עיר חומר. צמחי מלחית אשלגנית צומחים קוצים בגאיונים ולידם צלפים הפסגות הגבוהות מדרום התנשאו לגובה של 3000 מטרים מעבר לעמק.. מעבר להם חבויה משהאד. עוד אחת מערי דרך המשי. השיירות חצו את ההרים ובאו לכאן, ממשיכות מפה לאשחאבאד ולים הכספי, חוצות אותו צפונה לרוסיה ומערבה לכיוון ג'ורג'יה והים השחור. או אולי היו אלו השיירות הבאות מבוכרה וסמרקאנד חוצות פה את רכס הקופט דאג, יורדות למשהאד ומשם לטהראן ולבגדד ולחופי הים התיכון, לעכו הצלבנית. עיר החומר הנטושה שהשתרעה על שטח נרחב מוקפת בחומה היתה צריכה להיות עיר אסלאמית מתקופת האמפריה הערבית, ואולי מימי הביניים של המונגולים והשושלת הטימורידית. מדרום וממזרח לישוב עמד קבר שייח. הוא התנשא שלם ובנוי חומר. חלקו המערבי הואר בזהב השמש היורדת אל ההרים. סהר ברזל על ראשו ובדים לבנים. מישהו דאג לשמור על הקבר הבודד באמצע הישימון. קברים מסביב. ב-1989, היה הגבול בין אזרבייג'אן לאיראן פתוח ואנשים עברו ממקום למקום. בימים האלו שולחים קושרים איראנים קשרים חדשים. אזורי הגבול בין הגושים הגדולים, איראן מדרום והכוחות הנוצרים מצפון. יש פה שני תילים. תל אחד מדרום לכביש ואחד מצפון לו. תילים הם סימן לערים שגילן עולה על 2300 שנים, לפני התקופה ההלניסטית שהורידה את הערים למישור ובנתה אותן לפי שיטה. צומת הדרכים בין מרכז אסיה, הים הכספי ופרס סומנה. הערים הסמויות מהעין. האם היתה זו זרוע של הדרך המלכותית-אימפריאלית של מלכי פרס? האם עלה מפה אלכסנדר הגדול לאחר שכבש את סוזא, בדרכו ליסד את אלכסנדריה היא מרב היא מרגינה, ומשם לסמרקאנד?
Click to enlarge
קאצ'ה

מרב
הרוסים כבשו את מרב ב-1884.
בעיר המודרנית אין עניין - היא עיר פרושה נטועה בעצים. מה שיעניין תייר ישראלי הוא אולי קברים יהודים מהמאה השמינית שיש כאן בסביבהבדרך לגבול האפגאני.
ונסיעה לבבאיירם עלי- מרב העתיקה שנמצאת 26 קמ' ממרכז העיר מרב.

באיראם עלי
באיראם עלי היא בתי חומר ודלתות עץ. חומת חומר ענקית משקיפה על שוק יום ראשון אמיתי.
טורקמניסטאן
באירם עלי - מרב הקדומה

המלבן הענק מכיל בתוכו את העיר המוסלמית חאן קלה. מרב הקדומה. אלכסנדרופוליס. מתחת, מתרחש בכל יום ראשון שוק.
טורקמניסטאן
באירם עלי

סלים, אופנועים ירוקים עם סירות ועגלות שנמשכות על ידי חמורים מעלי תמרות אבק. גזרים צהובים, אבטיחים, מילונים, עגבניות, קבאבים מעלי עשן, גלידה בעטיפת נייר. דוכנים עם כיפות טורקמניות רקומות, ארגזים מרוקעי נחושת מוזהבת בשלל פרחים ועיטורים, משי ושטיחים עם דגמים גאומטרים. הנשים מביטות בחצי חיוך. זקנים טורקמנים שלראשם מגבעות צמר כבשים שחורות וכבדות ועל גופם חלוקים כחולים כמו שיש ללאדו בדושטי, קשורים בחגורה שבה סכין ממורט ולרגליהם מגפי עור, בהו אחד בשני, עיניהם הצרות, עצמות לחייהם המונגוליות והשיער הקלוש שמשתלשל זקן מסנטרם מותח קו בין אורגה, בירתו המונגולית של ג'ינגס חאן ומרב.
טורקמניסטאן
באירם עלי - מרב הקדומה

מצפון, מעבר לחומות, מזדקרות כיפות. קברי שייח ומוזלאום. החומות נמצאות מעבר לשדות.
בין השוק לעתיקות מפרידות תעלות מים שעל גדותיהם צומחים קנים, אשלים וינבוטים.
אפשר לראות בשדות דוכיפת, שרקרקים וסלעיות מדבר.
מתחם החומות משתרע על שטח עצום. עיר עצומה על הצומת העולה מהראט שבאפגניסטאן, לזו הבאה ממשהאד מאשחבאד, מבוכרה ומחיווה. כמו בעיר החומר האבודה של קאאצ'ה, גם כאן המישורים מטעים.
מואזוליאון של הסולטאן צנזא מבנה הקבר הענק שנבנה על ידי האדריכל הפרסי עזיז א-פארחס בין 1140 ל-1150. בימי הגדולה הסלג'וקית שמרכזה היה בפרס. ב-1150 העביר הסולטאן סוג'אר את הבירה למרב. מלחמתו של חסאן אבן סבח, האססין, מלך ההר השיעי מאלמות שבצפון מערב פרס היתה בסלג'וקים. אבן סבאח הוא זה שאימן את החששים, האססינים של העולם העתיק שהטרידו את הסולטאנים הסלג'וקים. את האססינים חיסל הולגו, החאן המונגולי.
ממדרגות הקומה השנייה אפשר לראות את מלבן החומות השני - מצודת גאורגלה. במרב היו שלוש מצודות גדולות: גאורגלה, אורקלה וחאן קלה בבאיירם עלי.
מסביב הערבה הפוריה, אשלים וקנים מסמנים מים עליונים קרובים. שדות מעובדים. לא פלא שהדרך בחרה לעבור פה. מצפון
מואזוליאון של מוחמאד אבן זיאד שחי במאה השמינית. למואוזליאון שבנה ב-1112. שתי כיפות. הקבר הנקי מוקף אשלים ולצד צפון, לפני הפתח, יש מחצלת ועליה ג'ראת נחושת מפוייחת ולידה מפית וקומקום עם תה וספלים. ליד מבנה הקבר עומד מבנה נוסף עם כיפה ובתוכו סירים ענקיים. מטבח שמחכה לעולי רגל שיבואו לימי החג. ביניהם יש עץ משאלות. אשל שאל ענפיו נקשרות פיסות בד לבנות, נשים עקרות המבקשות פרי בטן, קנים חולים המבקשים רפואה, אבות לבנות המבקשים בן זכר. מקום של עליה לרגל, מקום של קדושה בצומת דרכים. הדת כנקודת משען ושליטה.

במרב היה מרכז של הנצרות הנסטוריאנית. כתבים מהמרכז הזה נמצאו בבוליאו, לא רחוק מבטורפן שבסין הטורקמנית. נסטוריאנים ומוסלמים במדבר הטורקמני.

טורקמניסטאן
באירם עלי - מרב הקדומה

תעלת לנין
תעלת לנין, על הכביש שמוליך מזרחה ממרב לכיוון האמו דריה והגבול האוזבקי, מובילה מים מהאמו דריה לאשחבאד לאורך מאות קילומטרים. דיונות של חול עם רתמים השתרעו מעבר לה לאורך הכביש.

צ'רדזו
זו העיר האחרונה (המזרחית) לפני שחוצים את האמו דריה לאוזבקיסטאן
מעל מזלג הדרכים שבמרכז העיר מתנשא ציור ענק של לנין, מחייך ומברך במועל יד את המוני העמלים שנסעו במכוניות לאדה וניווה וולגה ישנות לכאן ולשם.
צ'רדז'ו היתה העיר הקדמית של הבולשביקים כשהאנגלים פלשו עם החטיבות ההודיות לבקו בראשית שנות העשרים, לוטשים עיניים לקיסרות מרכז אסיאנית שתגן על היהלום שבכתר, מעבר לפמיר. "המשחק הגדול" בין הסוכנים האנגלים לרוסים התעצם. אלא שהאנגלים נסוגו אחורה. מי יודע מה היתה ההיסטוריה אם האנגלים כן היו נכנסים פנימה. אולי היו עוצמות הרגשות הדתיים גדולים יותר. כמו באיראן. או שהאזור היה שוקע במלחמת אזרחים עקובה מדם בין סוציאליסטים למוג'הדין כמו שקרה באפגניסטאן.
דרך הגישה למעבורת שחוצה את האמו דריה. דרך העפר. אגמי מים משתרעים לצד סוללת הדרך. ברווזים, קנים ואשלים. נהר רחב ומתלקק, זורם באיטיות מדרום לצפון, מביא את סחף הפמיר, מזרים את גג העולם לימת אראל. מהצד השני של הנהר הרפובליקה של אוזבקיסטאן. ליבה האמיתי של אסיה.
טורקמניסטאן
קמטרי עץ טורקמנים

אמו דריה/ אוקסוס
מהנהרות הגדולים של אסיה. אלכסנדר חצה את האמו-דריה בגשר שנבנה מעורות נפוחים של בעלי חיים. חמישה ימים עברו עד שחצה הצבא לתוך סוגדינה. מוטות העץ ויסודות האבן לא החזיקו בתוך קרקע החול ובשטפו המהיר של הנהר. המעבורת נגררת על ידי ספינה קטנה ממנה.
המעבורת מפליגה במורד האמו-דריה, צפונה, לאוזבקיסטאן. קילומטר ואולי שניים יותר מפרידים בין הגדות. שרטונות חול עמדו במקומות שונים.


הצפון:
קוניה אורגנג'

אתר הקדושה והקבורה הגדול נמצא בצד הטורקמני של הגבול ומצריך יום אינטנסיבי של נסיעה עד למעבר הגבול הטורקמני , הוצאת ויזה טורקמנית (50$) ועוד נסיעה עד לעיירה עצמה שהאתר – אחד מאתרי העליה לרגל של הטורקמנים המרכז אסיאנים – נמצא בו. במקום כמה מסגדים נאים עם כיפות כחולות ושדה קבורה גדול שהמאפיין שלו הן אלונקות העץ שנתקעות בראש הקבר וניראות כמו סולם אל השמים.

לעיר היסטוריה ארוכה והיא מקדימה את חיווה שנמצאת 180 קילומטרים דרומה לה כבירת המרחב.

ימת אראל
ימת אראל הולכת ונעלמת, הולכת ומזדהמת, כשהאמו-דריה והסיר-דריה מזרימה אליה את כל שפכי הערים והאנשים לאורך גדותיהם, מהמקום בו הנהר עוזב את המידרונות התלולים של הפמיר וההינדו כוש, עובר כגבול בין אפגניסטאן והרפובליקות של טז'יקיסטאן ואוזבקיסטאן ופונה צפונה על מנת להפריד בין טורקמניסטאן ואוזבקיסטאן עד לימה.
מהצד המזרחי של הנהר נמצאת סוגדיאנה, הארץ שבין האמו לסיר- דריה.
ניתן להגיע עד לאזור חוף הימה בדרך יבשיתית או בטיסות. ניתן גם לטוס מעל הימה המתכווצת.

הדרך לבוכרה ואוזבקיסטאן
הכביש בין טורקמניסטאן לבוכרה – אחרי המעבר אפשר לעצור בצ'אי חנה ולקנות "סוזאן." שפמנונים ענקיים בתוך סלים גדולים.
לאורך הדרך נטועים עצי התות של אלת. "תותה" בשפות המרכז אסיאניות. כמו בעברית. כמו בערבית. כמו בטורקית.



גמלים - מתוך דרך המשי

הוספת תגובה


Security code
רענן