טיולי מערות

מדריכים - ישראל


למערות בחודשי הקיץ החמים יש יתרונות  גדולים: אפלולית שמרגיעה את העין מהבוהק המסנוור של האור המלובן,
קרירות מבורכת שהצל יוצר מפני מה שהאור מבעיר. ויש להן כמובן יתרון גדול נוסף – אי אפשר לראות מה קורה בתוכן מבחוץ ויש בהן נהייה לתוך בטן האדמה – מסתורין לא מפוענח, הרפתקנות שמגרה את החושים. כל אלו הופכים את הכניסה, הזחילה והטיפוס לתוכן לאחת מהצורות היותר נעימות להעביר את הקיץ בסוג של תנועה קריפטית ונסתרת מפני החמה.


סלעי הגיר המכסים את רוב שטחה של מדינת ישראל הם יוצרי מערות טבעיים. מי הגשמים, הסופחים מהאוויר את הפחמן יוצרים במגעם עם הגיר חומצה פחמתית חלשה שממיסה את הסלע לאורך הסדקים. יוצרת  חללים ומערות, ובהם נטיפים וזקיפים. סוג כזה של מערות נקרא מערות קארסטיות על שמם של ההרים הקרסטים.  זוהי הדרך המקובלת. הטבע, כמו במקרים אחרים, עובד כדי לשעשע אותנו. ואז, במקרה של רעידת אדמה, מחציבה או סתם תנועה לא זהירה, נחשפות מערות משובחות המזמינות את כל מי שהשמש מעבירה אותו על דעתו לצלול לתוך חלל המזימה.

הגליל:

ראש הנקרה
(הקצה הצפוני של קו החוף הישראלי – הצד הנכון של הגבול עם לבנון)
הנקרות בראש הנקרה הם אחד המקומות השווים שיש. יתרונו הגדול שהם מקום מסודר מאוד שרכבל מוריד ומעלה את המבקר לתוכן ושבתוך הנקרות ההליכה פשוטה. רעש הגלים הנשברים פנימה, הצבע הטורקיזי של המים, ההד המלוח שחוזר מהקירות ומנהרת הרכבת שחיברה פעם את חיפה וביירות שווים את הביקור.
הרכבל אינו הדרך היחידה לחדור אל הנקרות. בימים שקטים אפשר להגיע לחוף שמדרום לנקרות ולשחות פנימה. כיף גדול מאוד – מאוד. מי שאוהב לצלול יכול מאותה נקודה לטלף עם חגורת ציפה מנופחת ולצלול לעומק של כמה מטרים. הסלעים מלאים בדגים והמים צלולים.
שיטה מקובלת ולא פחות טיפשית היא לגלוש עם חבל מגובה מצוק הקרטון הלבן מאוד לתוך המים ולשחות לתוך הנקרות.

מערת קשת
(על הכביש המחבר את כביש הצפון עם מושב אדמית וערב אל ערמשה. מסומן בסימון שבילים)
זאת אומנם לא מערה שנכנסים פנימה ומה ששרד ממנה הוא בדיוק מה שנותן לה את שמה – קשת סלע ענקית המחברת שיני סלע מעל תהום, במקום בו היה גג המערה לפני שקרס. אבל שווה לראות את תמונת הנוף הנפתחת מהמקום בו היה גג המערה, לדבר עם שפני הסלע או לגלוש בעזרת חבלים (סנפלינג) לתוך תהום התלויה.

מערת שרך
(בתוך נחל שרך, אפשר להגיע אליה מנחל בצת ליד בית המשאבות של קבוץ אילון, או מחניון שרך הנמצא על כביש הצפון כמה קילומטרים מזרחה מהכניסה לקיבוץ אילון. המסלול מסומן עד לפתח המערה.)
מערה מדליקה ולא מסובכת. המערה נמצאת באפיק הנחל, על הצלע המזרחית של האפיק ומסומנת בשלט. נרות, פנסים וזהירות הם המצרכים היחידים שצריך באמת. ילדים יהנו. נכנסים בפתח התחתון, מטפסים קיר של קצת יותר מ – 2 מטרים ופונים ימינה (בזהירות) לאורך מדף וזוחלים עד שרואים אור מימין או מלפנים – שני פתחים שונים דרכם אפשר לצאת. כחצי שעה של זחילה.
במערה אפשר לבקר כחלק מטיול בנחלים שרך ובצת.

מערת פער (שיח ווהיב)
(לא רחוק מקיבוץ סאסא, בתוך המטעים. יש שילוט המוביל למקום ומגרש חניה )
פתח המערה  הוא בולען – בור קארסטי  או ליתר דיוק מערה שתקרתה קרסה והותירה מעין בור שהמים הזורמים אליו בחורף נבלעים באדמה ואינם מצטברים משום הסידוק. הבולען הוא ניקוז תת קרקעי של כל עמק המטעים של סאסא (דולינה). בתחתית הבולען מחילה המוליכה לבטן האדמה. פנס, עצה ממישהו שמכיר ורצון לזחול יועילו במקום אם כי רק הטיול אל הבולען שווה בכל עונה של השנה. בעיקר כשיש תפוחים על העצים.

מערת עלמה

(מכביש עכו צפת פונים בצומת עין זיתים צפונה לכיוון מושב עלמה. המערה נמצאת 3.5 קמ' דרום מזרחה למושב, מצפון לנחל חצור. יש שילוט.)
זוהי מערת קומתיים. קומה עליונה יבשה וקומה תחתונה שבה מים. כדאי להסתובב במקום עם מישהו שמכיר. הכניסה היא דרך פיר (מנהרה אנכית) שממנה מסתעפות מחילות  רבות. זאת אחת מהמערות הגדולות והמפוארות של הגליל ויש בה נטיפים וזקיפים.

ההוטה הגדולה במירון (קמין רום)
(כקמ' מערבה מחניון הפסגה של הר מירון, ליד חרבת רום. חבלים, ציוד גלישה וידע)
הוטה בערבית הוא ליוויתן והשם העברי שניתן לבור הפעור בקרקע ומזכיר לערבים לוע לוויתן הוא בולען.  ההוטה הגדולה נמצאת ליד חרבת ג'רמק (חרבת רום) שברכס פקיעין. המירון מלא בורות ותהומות קארסטים מסוג זה שאפשר לגלוש לעומק של עשרות מטרים לתוכם. בהוטה עצמה אולם עליון גבוה ובו נטיפים וזקיפים ולאחר מכן בור עמוק היורד לעומק של למעלה מ – 30 מטרים.
שווה.

הרי ירושלים:

מערת הנטיפים
מערה מסודרת למשפחות בכל גיל עם סיורים מודרכים וכרטיסים בכניסה. המערה נמצאת על הכביש העולה מבית שמש לכיוון ירושלים. המערה שהתגלתה באקראי היא מערת נטיפים וזקיפים גדולה ומשומרת. אם כי ההרגשה, כמו בכל מקום שמנוהל על ידי רשויות חינוכיות – סינטטית.

מערת התאומים
(נמצאת בנחל המערה. בצומת, במקום לפנות שמאלה צפונה לכיוון מערת הנטיפים, יש לפנות ימינה דרומה לכיוון מושב זנוח. דרך משולטת מובילה למגרש חניה לא סלול שביל של פחות מ – 2 קמ' מוליך דרך סבך ים תיכוני אל המערה הנמצאת בגדה הצפונית של אפיק הנחל)
המערה גדולה ונאה. טיפוס קצר לתוך החלל הענק ואז פגישה עם מאות עטלפים שגם להם יש דיעה טובה על המקום. בקצה הרחוק של המערה נביעה קטנה. מקום טוב לספר אגדות מפחידות ולנוח מאימי חום הצהרים.

מעיינות נקרה –הסטאף (עינות ביכורה), עין חנדק
מסביב ובקרבת ירושלים יש שילוב מצוין של מים הנובעים מתוך האדמה ואפשר להיכנס לתוכם.
הסטאף – עינות ביכורה שאליהם ניתן להגיע מכיוון הקסטל, מושב צובא או מכיוון הדסה עין כרם הם שמורה מתוקה של חקלאות הררית ובתוכה שני מעיינות נקרה שתחילתם בריכה שאפשר לטבול בה ואז להיכנס למחילה לא ארוכה ולעלות לתוך אולם פנימי חצוב ומטפטף ולספר אגדות על שדים, בנות כפר יפות, צעירים אמיצים עם חרבות שלופות.
עין חנדק נמצא בסביב הכביש  מתחת למושב אבן ספיר. בוסתן נחמד, בריכת קרירה בצל תאנה ונקבה המוליכה לבטן האדמה הם מזור לאימי הקיץ.

שפלת יהודה

חרבת מדרס
כל מה שדרומה מבית שמש הוא ארץ של מערות החצובות בידי אדם. הקרטון הפריך, סוג של גיר רך שאינו נותן למים לחלחל לתוכו הוא אבן מצוינת לחציבה ולמעלה מ – 2000 שנה חוצבים בו מערות ומחילות.
מערכת מחילות המסתור של חרבת מדרס (מערבה מושב צפרירים, קרוב מאד לצומת שריגים – ליאון, על צלע ההר ממזרח לכביש) הן דוגמא נאה לארגון המלחמה של בר כוכבא לפני 1850 שנים. מערכות כאלו פזורות למאותיהן מהגליל התחתון ועד שפלת יהודה והכיף בחרבת מדרס שהיא קרובה, פשוטה יחסית וכפית למי שאינו סובל במנהרות צרות שיש לזחול באבק הלבן שלהן וריח נרות , פני ראש וישבנו של הזוחל לפניו אינם מטרידים אותו.
שווה גם כי בצמוד יש מערת קבורה יפה והכל בחינם.

בתשלום, אפשר לקפוץ למערת חזן הנמצאת ליד מושב אמציה (קרוב יותר למושב לכיש) – מערה חקלאית מסודרת, מוארת שאפשר בקלות יחסית לעבור בין קומותיה.

מערות לוזית

(המערות נמצאות מול הברך החדה שבה פונה הכביש מול מושב לוזית -דרומה מבית שמש ומערבה מצומת שריגים ליאון לכיון עגור ולוזית).
המערות נוקו ומשמשות היום לארח קונצרטים ופעילויות שונות. אלו הן מערות פעמון – מערות שנחצבו כפעמון ענק שנפחו אלפי מטרים מעוקבים. קוראים להם גם מערות קולומבריום – מערות יונים, משום שורות של ריבועים קטנים מסביב לקירות שלדעת חלק ממי שמנסה להבין מערות שימשו כתאים ליונים (ביוונית קולומבה=יונה)



מערות בית גוברין (תל מרשה)

מערות בית גוברין הפכו לגן לאומי שהכניסה אליו עולה כסף. מבוית ומתורבת לכל גיל עם שילוב של צל, קריפטיות ותרבות. כתובות, ציורים, מערות קבורה , תבליטים.  מהרב בחינות מערות בית גוברין הן איסוף וסיכום כל טיפוסי המערות שנחצבו על ידי אדם באותה תקופה בארץ ישראל. אנציקלופדיה לחפירות. למי שחייב לחפש תרבות מתחת לאדמה.

מדבר יהודה

מדבר יהודה מלא מערות. הנגישות והחביבות מכולן הן דווקא אלו הנמצאות בחלקו הדרומי, בהר סדום או במישור הנמצא בין הר סדום למצוק ההעתקים. הנחמדה מכולן היא:

מערת הקמח
המערה נמצאת באפיק נחל פרצים ואפשר להיכנס אליה מעט אחרי מפעלי ים המלח (למי שבא מדרום) ולפנות מערבה בדרך עפר טובה מאוד (חוץ מאשר כשיורד גשם ואז זו חלקלקה בצורה משעשעת למי שמשתעשע מהחלקות)
רצוי לא להגיע לנחל פרצים בליל ירח מלא שאז יש שם שיירות ג'יפים שרוצים לנסוע דרך המרחבים הלבנים של חואר הלשון.
למי שהולך, יורדים מהשלט לאפיק ופוסעים תוך כדי התגלגלויות באבק הרך  פחות מחצי קילומטר עד הכניסה למערה – מנהרה שהיא חשוכה ולאורך סדק. אפשר ללכת בלי שום בעיה ללא תאורה כשיד מונחת על הקיר. חוץ גבעונת קטנה בקצה המרוחק של המערה, הרצפה ישרה. שווה להדליק פנס לפחות פעם אחת אל תקרת המערה הגבוהה ולראות את הסדק שלאורכו חתרו אותה המים.

מערת סדום

הר סדום בנוי מגבס בשכבות העליונות ומלח בתחתונות. כשהמים מפסלסים את דרכם בגבס הם ממיסים את המלח במנסרות בוהקות. הר סדום סדוק ומלא מערות. מערת סדום (נמצאת ממערב לכביש ים המלח, ליד צריף מחנה סדום הישן, מעליה זקיף סלע בודד – "אשת לוט")
שלט מזהיר את הנכנסים שיש פה סכנת התמוטטות ומפולות. והסכנה ברורה ומוחשית ומי שנכנס למערה (הנחמדה מאוד, שאפשר לזחול בה זחילה משעשעת עד לארובה של עשרות מטרים היורדת מפסגת הר סדום) עושה את זה על אחריותו ובניגוד להמלצת השלט שהוצב על ידי הרשויות.
מצד שני מי שהימר על חייו לנסוע בכבישי מדינת ישראל נטולי הרכבת יכול לקרוא את השלט בצורה נטולת פניות.

מערת ארובותיים
מעט צפונה ממערת סדום, ליד ביתן שאיבה קטן נמצאת הכניסה (צריך לטפס על גבעונת חול קטנה) למערת ארובותיים. פה אין שום סיבוכים, הליכה די ברורה של כמה עשרות מטרים בחלל לא אפל מידי מובילות את המטייל לשתי הארובות המחוברות של המערה. אפשר ללקק את הקירות ולרות שזה ארמון מלח.

יתרונן הגדול של מערות שאפשר להיכנס אליהן בבוקר או בלילה, בשחר המוקדם או באמצע הצהרים. הן תמיד יהיו שם, תמיד אפלוליות, מזמינות ולא מגלות שומדבר אל אף אחד. שם התחלנו כקבוצה, אולי בגלל זה אפשר להרגיש שם מוגנים.


הוספת תגובה


Security code
רענן