צפון ירדן

מדריכים - ירדן

פרשי זמריס ניקראו כך על שם ראש המשפחה הבבלית שהנהיגה את הפרשים ויושבו במקום על ידי הורדוס המלך במאה הראשונה לפני הספירה כחלק מהמערכה נגד התפשטות הנבטים צפונה לכיוון אגן דמשק. צפון ירדן
האזור מצפון לעמאן הוא האזור המיושב של ירדן. נמצאות בו שלוש מערי הדקאפוליס - ג`רש
(גרסה) טבקת פחל (פלה) ואום קייס (א-גדרא) והמצודה הצלבנית של א-רבד. ממזרח לגבעות הגלעד נמשך החורן לכיוון סוריה ובו נמצאים כפרי הבזלת של אום אל ג'ימאל, אום אל קוטיין וג'אווה ואת הגבול בצפון תוחם הירמוך. הגבול במזרח הוא הירדן.

ג'רש, גרסה- עיר אלף העמודים
אחרי פטרה, ג`רש היא אתר התיירות החשוב בירדן ואחד החשובים במזרח התיכון - העיר ההלנסיטית-רומאית-ביזאנטית השמורה במזרח התיכון. יש לזכור כי ג'רש נמצאה כמו שהיא - עיר שכמעט עומדת על תילה ובחלק גדול מהחפירות אפשר לראות כי החפירה חשפה מבנים עומדים. רק חלק מהעיר נחשף.
היישוב החדש שוכן מול עיר החורבות והכביש בין עמאן לדמשק, העובר בעמק, מפריד בין שני החלקים.
העיר התגלתה מחדש ב-1806 על ידי הנוסע הגרמני ג`ספר זיצן.
Click to enlarge
ג'רש

הגעה ומיקום
ג'רש נמצאת כ-50 קמ' מצפון לעמאן. הכביש הוא דו-מסלולי ומצויין. בדרך, אפשר להבחין ממערב במאגר טאלל - סד טאלל הנמצא באפיקו הסכור של ואדי זרקא. ואדי זרקא (היבוק), הוא הנחל המפריד בין הרי גלעד להרי מואב. הגלעד נמשך מהירמוך ועד היבוק. הרי מואב מהיבוק ועד נחל ארנון (ואדי מוג'יב- עיין מבוא גאוגרפי)
העיירה עצמה היא בת כ-16,000 תושבים ונמצאת ברום של 570 מ' מעל פני הים
והנחל העובר בה, נחל ג'רש (סייל ג'רש, כריסורואס - נהר הזהב) הוא יובל של היבוק.
אוטובוסים נוסעים בין שתי הערים במשך היום. בעמאן הם יוצאים מתחנת עבדלי. כשמגיעים לג`רש, עדיף לרדת מן האוטובוס בשער הדריאנוס (בצד הכביש משמאל-ממערב), לפני התחנה המרכזית, וללכת לאורך ההיפודרום עד לכניסה לשטח החפירות.
יש אוטובוסים הנוסעים בין ג`רש לאירביד, לעג`לון, למפרק וכן למקומות אחרים. מוניות שירות נוסעות גם הן בקווים אלה.
כיוון שג`רש היא מקום קטן (יחסית) וקרוב לעמאן, אין בה מלונות. בסביבת תחנת האוטובוסים יש חנויות ודוכני אוכל. בתי העיירה יושבים בתוך הבתים העתיקים והרחובות שממזרח לאתר המרכזי (המרכז המנהלי של העיר ההלניסטית). רוב המבקרים פוסחים על העיירה.
בכניסה לאזור החפירות יש מסעדה ושירותים ציבוריים. לידה יש מרכז מבקרים ובו מזכרות, חפצי חן, גלויות, ספרי הדרכה לתיירים וחוברות מידע.
הכניסה עולה 8 דינאר (חצי לסטודנטים). כניסה למופע האור-קולי, המתקיים כל יום אחרי שקיעת החמה, עולה דינאר ירדני אחד. בחודש אוגוסט מתקיים פסטיבל ג`רש, הנמשך כמה שבועות. זהו פסטיבל תרבות בין-לאומי הכולל מיגוון מופעים מוסיקליים קלסיים וקלים, תיאטרון ומחול.

היסטוריה
החפירות, שהחלו ב-1920, מעידות שהמקום היה מיושב כבר לפני 8,000 שנים. העיר ההלניסטית העתיקה נוסדה, ככל הנראה, במאה ה-2 לפנה"ס על ידי הסלווקים, והיא כונתה אנטיוכיה שליד נחל הזהב. בעיר היו בכל התקופות מאז יהודים.
במאה ה-1 לפנה"ס הפכה העיר לעיר רומאית בת כ-15,000 תושבים ושמה היה גרסה. היא התפתחה והיתה לעיר מסחר חשובה שהשתייכה לברית עשר הערים, הדקאפוליס.
פריחתה של גרסה, שהחלה עם המסחר הנבטי, כיוונה את עושרם אל שווקי העיר עם השתלטות האימפריה הרומאית עליהם ב-106 לספירה. ב-129 לספירה, בזמן ביקורו הקיסרי של הדריאנוס במזרח התיכון, עברה גרסה שיפוץ מקיף שבמסגרתו הוקם שער חדש שאליו תוכננה העיר להגיע בקצה הדרומי של היישוב. במאה ה-3 הפך המקום לקולוניה עצמאית, אלא שאותה מאה ראתה את ראשיתה של שקיעה איטית בעקבות האטה במסחר היבשתי ועלייה בחשיבותן של דרכי הים. בראשית המאה ה-4, בימיו של הקיסר דיוקלטיאנוס, ידעה העיר תקופת פריחה נוספת. העיר, שפולחנה העיקרי היה פולחן ארטמיס האלה הציידת, שינתה את פניה בימי יוסטיניאנוס (527-565) הביזאנטי ושבע כנסיות, שאבניהן נלקחו ממקדשי העיר, נבנו במקום. ב-614 נכבשה העיר על ידי הפרסים הססנים כחלק מהמאבק הארוך בין ביזאנט לאמפריה הססנית.
ב-636 נכבשה העיר על ידי הצבא הערבי שירש את שתי האמפריות שהתישו את כוחן במאבק חסר הכרעה על העולם.
ב-747 הרסה רעידת אדמה חלק גדול מן העיר )כמו את בית שאן, פטרה ומקומות רבים אחרים בעמק השבר של בקעת הירדן(, וחלק זה לא נבנה מחדש. חיל מצב צלבני ישב בה במאה ה-12 ושוב ניטש המקום. ג`רש החדשה קמה ב-1878, כשהצ`רקסים שיושבו במקום על ידי העות`מאנים, כמו במקומות אחרים בא"י, הקימו כפר שגדל לעיר של ימינו.

סיור בעיר
הסיור בג'רש יכול להמשך בין שעה וחצי ליום - לפי רמת העניין.
שעתיים עד שלוש יתנו מושג נאה על המקום. ההצעה לסיור מדרום לצפון וממזרח למערב וחזרה במעין אליפסה. אפשר להעזר במפה המצורפת על מנת לראות¯את רוח הדברים.

***מפת ג'רש

מפת ג'רש


כדאי להכנס אל העיר דרך שער הדריאנוס, לעבור בפורום, להכנס דרך שער טראינוס הנמצא ליד דוכן הכרטיסים, לפנות מיד שמאלה בשער על מנת לראות את בית הבד שנחצה עם בניית החומה, לבקר בקמרונות מתחת למפלס היישור של רחבת מקדש זאוס-אפולו, להמשיך משם לכיכר האליפטית, ללכת על הקארדו מקסימוס תוך כדי בחינתו בקפדנות, להגיע לנימפאון ולעלות ממנו למקדש ארטמיס, מהמקדש אפשר לפנות אל התיאטרון הצפוני ולחזור לאחר מכן דרך כנסיית בית הכנסת (שכרגע מכוסה בעפר), לרדת דרך פסיפסי כנסיית קוסמאס אל התאטרון הדרומי ולסיים בתצפית נאה ומסכמת של העיר ממקדש זיאוס אפולו.
זוהי כמובן הצעה בלבד ויש דרכים אחרות על מנת לבחון את העיר.

עתיקות
אזור העתיקות סגור בחלקו הגדול. הכניסה נמצאת ליד מרכז המבקרים. מבנים חשובים וראויים אפשר למצוא בעזרת המפה הכללית. הם מתוארים בהמשך.
שער האדריאנוס - השער הדרומי, נבנה במקום אליו תוכננה העיר להגיע. העיר מעולם לא הגיעה למקום וממנו הוליך שוק לאורך הקארדו לתוך תחום העיר. ממערב לשוק עמד ההיפודרום ששימש למרוצי סוסים שפסקו בתקופה הביזנטית.
בתקופה הביזנטית נסגר חלק מההיפודרום לתאטרון.

הכניסה האמיתית לעיר היא דרך שער טריאנוס שביקר בעיר ב-117 ושהה בה כמה שנים. לשער זה אין משמעות ביצורית והוא נועד רק לפאר את הקיסר המגיע לעיר האהובה עליו, אותה עיר הנמצאת בלב הויה טריאנה נובה, הדרך אותה סלל והקים על מנת לבצר את גבולות האמפריה הרומאית במזרח, על מנת לחבר בצורה טובה את אגן דמשק ים סוף ומצרים. איכותו של השער כקישוטי ולא ביצורי ניראית גם בכך שביצור העיר (החומה) נשבר על מנת להכניס את השער פנימה. משמאל (ממערב לשער) אפשר לראות שמבנה השער החדש חותך בית בד ישן הנמצא במפלס נמוך יותר. אבני הפריכה (הים והממל) באתרן. להיטותם של תושבי העיר לבנות שער חדש לטריאנוס הוכחה כמשתלמת מאוד, שכן שני קיסרים ברציפות ישבו בעיר והשיבו לה חיבה שהפכה אותה לעיר החשובה בעבר הירדן ולעיר ההלנית-רומאית החשובה בדקאפוליס.

צמוד למבנה השער ממערב (משמאל) מיד לאחר הכניסה ניתן לרדת לתוך מנהרת קשתות עצומה מנהרת הקשתות היא חלק ממפעל פילוס המשטח המקודש שנמצא בין השער למקדש זיאוס אפולו הקדום שממערב לו.
מקדש זיאוס אפולו הקדום נבנה במאה ה-1 והורחב במאה ה-2. יש גישה לקמרונות היפים הנמצאים מתחת למקדש וראוי להעיף בהם מבט.
בקרבת מקום, ממערב, מתנשא התיאטרון הדרומי שנבנה במאה ה-2 ושוקם לאחרונה. יש בו 30 שורות מושבים והוא יכול להכיל עד 5,000 צופים. התיאטרון שרד כמעט בשלמותו ושוקם. אפשר לבחון את האקוסטיקה.
התיאטרון הדרומי הוא תיאטרון רומאי שלו במה (ביווניים לא היתה במה) ואפשר להבחין בשליש הגובה בגומות שבהן עוגנו עמודים עליהם נפרשו בדי הצללה, בדומה לאלו שהיו נהוגות בקוליסאום ברומא. ברומא זכו גימלאי הצי הרומאי בתפקיד מעלי ומורידי מסכי ההצללה מעל לראש הקיסר שכן היו מאומנים בהעלאת והורדת מפרשי ספינות הצי.

הכיכר האובאלית בג'ארש

הכיכר האליפטית – הפורום- היא פיתרון ארכיטקטוני על מנת לסובב את ציר הקארדו. שכן במרכז העיר העצומה שהיקף חומותיה השתרע על קילומטרים רבים עבר אפיק נחל. מכיוון שכך, אי אפשר היה להמשיך את הקרדו מדרום לצפון משערי אדריאנוס וטריאנוס, ובשל כך היה צורך לסובב אותו לאורך אפיק הנחל (הנסתר להולכים היום בקארדו- באפיק הנחל חוצה הכביש הממשיך צפונה). על ידי הכיכר נמנעו המתכננים מלהבליט את סיבוב הקארדו בהשתמשם בהסוואה נוספת - אבני הכיכר האליפטית הונחו אף הם באליפטיות מסביב למרכז.
הפורום הוקם במאה ה-1 וריצופו נשמר. גם מסגרת העמודים התומכים ובה יותר מ-50 עמודים יוניים, שנתרמו מכמה מבצרים בגרסה, נשמרה ברובה. מראה הפורום ממקדש זיאוס, ששרידיו נמצאים דרומית-מערבית לפורום, הוא מראה נאה.
כותרות הכיכר הן יוניות בעוד שאר כותרות מבני העיר הן דוריות.
מצפון לפורום ישנו מוזיאון קטן המחזיק בין כתליו מוצגים מגרסה. חלק גדול מעתיקות העיר עדיין לא נחפר.
הרחוב הראשי המפואר שהוקם במאה ה-1, הקארדו מקסימוס, מתחיל בפורום, פונה צפונה ומסתיים אחרי כ-600 מ`. משני צדי הציר המרכזי הזה ניצבות שורות של עמודים ורובם מעוטרים בכותרות קורינתיות. במקור עמדו פה עמודים עם כותרות יוניות פשוטות (כמו אלה שבפורום) שהוחלפו במאה ה-2 בעמודים הנמצאים שם היום.
רחוב עמודים ששימש להצללת המרחב נוצר לראשונה ב-1400 לפנה"ס. רחוב עמודים שתפקידו לארגן עיר הוא המצאה של הורדוס הגדול באנטיוכיה שבחוף הסורי. משם התפשט סממן זה והפך לסימן המאפיין עיר רומאית.
משני צידי הקארדו מקסימוס עמדו שורות חנויות וחריצי מרכבות עדיין ניכרים באבני המרצפת.
בהצטלבות הקארדו מקסימוס עם הדקומנוס (רחוב הרוחב שצירו מזרח מערב) נמצאים הטטראפילונים (מבנה שער ולו ארבעה שערים) ששרידיהם עדיין ניצבים שם. כוונת הטטראפילון היא לחלק חלוקה ברורה את העיר במרכזה במקום בו נפגשים הקארדו מקסימוס והדקומנוס. מחלוקה זו נוצר המוסג רבעי העיר, שכן הצומת מחלקת את העיר לארבעה חלקים (לא שווים במקרה של ג'רש).
מבנה השער הקרוב יותר לפורום היה מורכב מארבע קבוצות של ארבעה עמודים כל אחת, וכל קבוצה נשאה פסל . הדקומאנוס חצה את אפיק הנחל (שבו עובר הכביש) על פני גשר אבן ששרידיו נמצאים כיום ליד הכביש הבין-עירוני. על בית השער הצפוני היתה כיפה. וטיפס אל הגבעה המזרחית עליה בנויה העיר המודרנית. אורכו של הדקומנוס עמד על למעלה מ-3 ק"מ, עדות לגודלה ועצמתה של העיר.
ריצוף הרחוב נשמר במצב טוב ומתחתיו עדיין קיימת מערכת תעלות העיר העתיקה.

הנימפאון
שלגובהו המלא חסרים 6 מטרים שימש כמבנה עיטורי מתחת למקדש ארטמיס, ממערב לקארדו מאקסימוס, הנימפיאון היה מצופה בחלקו התחתון בשיש ומקושט בפסלים שעמדו בגומחות. המבנה מצטיין בעיטור עשיר ובחופש יצירתי, לוחות שיש ציפו את חלקו התחתון. הנימפאון שימש כמוריד טמפרטורה סביבתית, עד כדי 6 מעלות צלזיוס מחום העיר וחשיבותו לפיכך לא היתה רק עיטורית אלא מעשית. הנימפאון המפואר מזכיר במבניהו את זה של אפסוס בדרום מערב טורקיה.
דרומית לנימפיאון, לצד הקארדו מאקסימוס, נמצאת העלייה לכנסיית הקתדרלה, שנבנתה במאה ה-4 במקום שבו עמד מקדש דיוניסוס. כנסייה זו היתה מקום מושבו של הגמון.
כנסיית הוויאדוקט התנשאה בעבר מזרחית לקארדו מקסימוס, מעל לרחוב הקדוש, שהוביל למקדש ארטמיס. היא הוקמה במאה ה-4. מערבית למקדש ארטמיס נמצאת כנסיית בית הכנסת . הכנסייה שימשה כבית כנסת ליהודים שישבו בג`רש, והפכה לכנסייה עם התנצרות האימפריה הרומאית והפיכתה לביזנטית.

מקדש ארטמיס
האלה החשובה בג'רש, אלת העיר שלה הוקדש המקדש המרכזי היא ארטמיס, האלה הציידת. ארטמיס הייתה אלה לא חשובה שקודמה להיות לכזאת אולי משום דמיונה לאם הגדולה האגיאנית - קובלה. דמיונה זה לאם הגדולה התבטא עם בוא הנצרות להכוונת פולחנה לפולחן אם גדולה אחרת - מרים אימו של ישו. בכך יש אולי לתלות את שימורו של המקדש שלא נחרב בג'רש.
המקדש הגדול והחשוב היה מקדש ארטמיס. הוא עמד על כיכר ששטחה היה 20,000 מ"ר. בגלל שיפוע קל בנו את הכיכר על קמרונות תומכים שיצרו שטח ישר. המקדש עצמו עומד על בסיס קמרונות בגובה של 4 מ`, ברוחב של 22 מ` ובאורך של 40 מ`. עמודים קורינתיים שגובהם יותר מ-10 מ` מקיפים את כל חצר המקדש ובכיוון של הקארדו מאקסימוס הם מסודרים בשורות כפולות. מן הרחוב הראשי מובילות מדרגות - שבעה גרמי מדרגות ובכל אחד שבע מדרגות - למקדש ארטמיס, אלת העיר גרסה. פסלה ניצב במקום המקודש ביותר, שאליו לא היתה גישה. כמה מן העמודים בעלי הכותרות הקורינתיות שעדיין ניצבים במקום מרמזים על פארו של המקדש בתקופת הפריחה של העיר.
בעליה לתוך המקדש שערים מימין ומשמאל שקשתות משחררות בראשן. בראש גרם המדרגות הראשון מזבחות הקדשה. אלו הם מזבחות פרטיים אותם הציבו אזרחים שהיה להם מה להודות למי שחילץ אותם מצרה גדולה. נוןדרי נדרים ומבקשי בקשות אישיות. הצפוני מביניהם שלם באתרו. בין גרם המדרגות הראשון לשני נמצא בסיס למזבח ציבורי.
הכניסה אל המקדש היא דרך סדרת שערים שראשם גמלונים גבוהים. המקדש עצמו מתנשא על גבעה ובכך מקיים המקדש תנאי בסיסי של מקדשים בעולם העתיק המתכוונים להקטיטן את האדם הניצב בשעריהם, אם על ידי שערים גבוהים, ואם על ידי הצבתם על גבעה. מקדשי הקבר של פטרה בנויים בצורה דומה וכך גם אלו של ג'רש (ארטמיס וזאוס אפולו)
עמודי החוליות של המקדש נקשרו בעזרת יתדות עופרת. הקשירה נעשתה בכרכוב, אלא שבסיסי העמודים הם שמחזיקים את העמוד והעמודים שלא נחרבו ברעידות האדמה שהיו במשך 2000 השנים האחרונות מעידות על איכות הבנייה.
בחלק המקודש נמצא בור מים. החלה מהמאה ה-3 לספירה מתחילים פולחני המיסטריות - פולחנים סודיים של הקיסרים. הבור איכלס בתוכו אוראקאל או פיתוי כוהן שנהג לדבר מבטן המקדש ולקבוע גורלות לפי דברים בעלי משמעות מעורפלת.
כנסיית בית הכנסת נמצאת מדרום מזרח מקדש ארטמיס על גבעה קטנה. בית הכנסת היה בנוי בצורת בסילקה בעלת שלושה אולמות עזרה ואפסיס.
פסיפס בית הכנסת נמצא מתחת לאפסיס הכנסיה היושב מעליו שוכן בתחום העזרה. בפסיפס מנורה, שופר וכתובת ביוונית שבה רשומים שמות בני נוח וכתובת: "למקום הקדוש יותר, אמן סלע, שלום לבית הכנסת." ולידם ענפי זית ויונה. שיירת חיות ועופות בדרכן אל התיבה.
במערב של האולם המרכזי נמצאה כתובת עברית בפסיפס ובה כתוב: "שלום על כל ישראל אמן אמן סלה פינחס בר ברוך יוסה בר שמואל ויודן בר חזקיה" אלו היו כניראה מהתורמים לשיפוץ ביח הכנסת.
יתכן שהמקום הפך לכנסיה כתוצאה מהחוק הביזנטי שקבע שאם ניזק בית כנסת לא יתוקן אלא יעבור להיות רכוש הכנסייה.
הפסיפס כוסה בעפר על ידי הירדנים (אפריל 1995)
מדרום לכנסיית בית הכנסת נמצא ריכוז של כמה כנסיות בכנסיית קוסמאס נמצא פסיפס מרשים באיכות גבוהה ושמור הייטב של דמויות בעלי חיים וכתובות ביוונית. בין העיטורים הגאומטרים נמצא גם סוויסטיקה צלב קרס- סמל בודהי, הינדי וסיני.

המרחצאות המערביים קטנים אמנם מן המזרחיים, ששרידיהם מצויים ליד תחנת האוטובוסים של ג`רש, אך נשמרו טוב יותר. המבנה שבעבר כיסתה עליו כיפה, נמצא ליד הטטראפילון הצפוני, ליד הרחוב הראשי.

מערבית לטטראפילון הצפוני נמצא התיאטרון הצפוני הקטן, ובו יותר מ-1,000 מושבים. מכאן נשקף מראה כללי של אזור העתיקות הצפוני.

ערי הדקאפוליס (ברית עשר הערים)

המושג עצמו, ברית עשר הערים, מופיע לראשונה כמושג עממי באמצע המאה הראשונה לספירה אם כי שורשיו קדומים יותר.
עשר ערים הלניסטיות אלו אוגדו לברית בימי השלטון הרומאי שראשיתו עם כבושי פומפיוס ב-63 לפנה"ס, פומפיוס שיחרר את הערים ההלניסטיות מהשלטון החשמונאי ששלט בהן למעלה ממאה שנים. ערי הדקאפפוליס שמשו כמשענות ובסיסי כוח לשלטון הרומאי- הלניסטי בעיקר כנגד שדאיפות העצמאות המרדניות היהודיות וכנגד הספר שממזרח להן. הן ישבו על הציר הרומאי העקרי של דרך המלך והיוו בכך גיבוי לבטחון הצבא ולכלכלתו ומצד שני כנקודות הצטברות סחורות ושיווקן לשוקי האמפריה שממערב להן.
הערים נזכרות לראשונה אצל יוספוס פלאביוס וכן אצל בן תקופתו פליניוס הזקן בספרו ההסטוריה הטבעית (הסטוריה נטוראליס). הערים הן: דמשק, פילדלפיה (עמאן), רפנה, סקיתופוליס (בית שאן), גדרא (אום-קייס), היפוס (סוסיתא) דיון (תל אשערי), פלה (טבקת פחל), גרסה (ג'רש ), קנתה (קנוואת שבחורן). בימי אדריאנוס (שליש ראשון של המאה ה-2 לספירה) צורפו אבילה (תל איבל) ופטרה לברית והברית מנתה 12 ערים, במאה השנייה לספירה מזכיר הגאוגרף פטולמאוס את ערי הדקפאוליס עם ערים נוספות כקויילית סוריה דקאפוליס. ובמראה ה-5 היו חברות בברית 14 ערים.
הערים קבלו מפומפיוס זכות לטביעת מטבעות ולאוטונומיה. בזמן אוגוסטוס קיבל הורדוס את גדרה והיפוס (30 לפנה"ס) וקנתה ואבילוס היו תחת שלטונו של אגריפס ה-2. עם יסוד הפרובינקיה ערביה ב-106 לספירה וחיסול הממלכה הנבטית, עברו עריה אל הפרובינקיה.
יהודים ישבו בערי הדקאפוליס וידועים סיפורי המרד הגדול (66-70 לספירה) בהם נטבחו במרמה יהודי בית שאן (סקיתופוליס) והיחסים הטובים בין תושבי ג'רש ההלניסטים והיהודים. בית הכנסת במקום (כנסיית בית הכנסת-ראה לעיל) מעידה אף היא על ישוב יהודי ניכר במקום שלו יוחד מקום מכובד (בסמוך למקדש הראשי של העיר- מקדש ארטמיס). יחסים פחות טובים היו בין פילדלפיה ליהודים שבגבולה והיא שלחה יחידות צבא לדכוי המרד היהודי.

פארק דיבין
כמה קילומטרים דרומית-מערבית לג`רש נמצא הפארק הלאומי דיבין - אזור ובו יערות אלונים. אזור דיבין הוא אזור נאה לטיולים רגליים באביב ובראשית הקיץ ומזכיר במבניהו הפיזי את הגליל הישראלי. יש בפארק בית הארחה.

עג'לון

25 ק"מ מערבית לג`רש, היא עיר קטנה, מוקפת בגבעות קרטון עגולות, ויערות מחטנים. הרי עג`לון (הגלעד )מגיעים לגובה של יותר מ-1,000 מ`. ממערב לעיר משתפלים ההרים אל בקעת הירדן. זהו מקום אפשרי לטיולים רגליים. הנסיעה מג'רש לכיוון הבקעה עוברת באזור זה (מג'רש למעבר הגבול בבית שאן נמשכת הדרך כשעה ורבע של נסיעה רצופה). הכביש הראשי אל המעבר פונה בקופרנג'ה לכיוון דרום מערב ולא חוצה דרך עג'לון. מי שמבקש לבקר בעיירה ובטירה הצלבנית/איובית צריך לפנות בצומת קופרנג'ה לכיוון עג'לון.

*קלעת א-רבד

כ-3 ק"מ דרומית-מערבית לעג`לון נמצאת חורבת קלעת א-רבד מבצר שנבנה על ידי עז א-דין אוסמה האיובי ממשפחתו של צלאח א-דין. מבצר זה נבנה על מנת לעצור את התפשטות הצלבנים לאגן דמשק ונועד לאבטח את דרך העולים לרגל מסוריה עד מכה. המבצר שימש כמקום ריכוז כוחות האיובים לפני שיצאו למערכת קרני חיטין ב-1187. במאה ה-13 (1214-15) הורחב המבצר על ידי איבק אבן עבדללה בפקודתו של אל מליך אל מועט'ם הממלוכי, ב-1260 נחרב בפלישה מונגולית ושוקם על ידי באיבארס הממלוכי.
במשך המאה ה-14 פחתה חשיבותו ובתקופה העות'מנית התגוררה בו משפחה עשירה. המקום ניטטש לאחר רעידת האדמה של 1837
זהו מבנה רבועי לא גדול שחפיר עמוק מקיף אותו מצדדיו. אל שער המבצר מוליך מסדרון מדורג דרך מערכת שערים.
ביום צלול, כשהראות טובה, אפשר לצפות אל עמק הירדן והרי השומרון.
קטעים מן הכביש המוביל למבצר תלולים מאוד. אורכו כ-3 ק"מ. מי שזמנו דוחק יכול לעלות במונית עד מגרש החנייה ליד המבצר.
יש בעג`לון מלון ומסעדה.

תחבורה
תחנת האוטובוסים המרכזית נמצאת בחלק התחתון של העיר, ליד הכביש המוביל למבצר. מיניבוסים נוסעים ליישובים הקטנים בסביבה וכן ישירות לאירביד, לג`רש ולעמאן. כיוון שהאוטובוסים יוצאים רק לפי דרישה, יש לקחת בחשבון שהאוטובוס האחרון למקומות הרחוקים ייצא לפנות ערב. בתחנה יש גם מוניות הנוסעות בקווים קבועים ומוניות רגילות, וכן מזנון מהיר.

אירביד
העיר החדשה מונה יותר מ-150,000 תושבים והיא בירתו של מחוז הנושא את שמה. זוהי אחת הערים הגדולות והחשובות בירדן ויש בה אוניברסיטה. אירביד אינה רק בירת המחוז, היא גם המרכז הכלכלי והתחבורתי של צפון המדינה ויש בה ריכוז נוצרי הגדול במדינה. כביש יפה נוף מוביל על הגלעד מערבה לכיוון אום קייס.
ליבה של העיר הוא אוניברסיטת הירמוך. הסטודנטים הלומדים בה הם המילה האחרונה בלבוש והופעה בירדן והאווירה מערבית מאוד. מול שער האוניברסיטה מספר רב של מסעדות גלידריות וחנויות ספרים (בערבית).
באותה סביבה ממש נמצא מלון חיג'אז שבקומת הקרקע שלו מסעדה. המלון שלא נבדק על ידי המדריך ניראה ברמה של כ-3*** במרכז העיר יש מלון נוסף ברמה בינונית וכמה מלונות פשוטים. מסעדות ברמות מחירים שונות, בתי קפה וקונדיטוריותת.

תחבורה
תחנות האוטובוסים הגדולות נמצאות מעט מחוץ למרכז העיר. תחנת האוטובוסים למקומות שמחוץ למחוז נמצאת בשוליים הדרום-מזרחיים של העיר. מכאן יוצאים האוטובוסים לעמאן, לג`רש, למפרק, לעג`לון ולמקומות אחרים.
תחנת אוטובוסים קטנה נוספת נמצאת מצפון למרכז. משם יוצאים אוטובוסים קטנים למקומות קרובים בצפון כמו אום קייס. מונית הנוסעת בין התחנות עולה 500 פילס.
אוטובוסים של חברת "עראבלה" לעמאן נמצאים ליד מבנה קטן אחרי התחנה ושם גם נמצאת קופת הכרטיסים. האוטובוסים נוסעים לפי לוח זמנים בהפרשים של כמה דקות. צריך לקנות כרטיסים מראש, המקומות מסומנים. לחברת אוטובוסים נוספת שמקשרת בין אירביד לעמאן יש משרד ותחנה ברחוב ראשי במרכז העיר.
אוטובוסים לאירביד יוצאים מתחנת עבדלי בעמאן.

מידע עירוני
את שרידי הביצורים העתיקים של העיר אפשר לראות על הגבעה במרכז. לא רחוק משם יש מוזיאון.
הודות למרחקים הקצרים ולתחבורה טובה, אפשר לצאת לכל הטיולים מעמאן ולכן מקדישים רוב התיירים רק זמן מועט, אם בכלל, לאירביד.

היסטוריה
העיר היתה מיושבת כבר לפני 3,000 שנים. בתקופה הביזאנטית עדיין היה היישוב בעל חשיבות. בעת היווסדה של ירדן המודרנית לא היתה אירביד אלא כפר. מסחר ומיקום גיאוגרפי בירדן של היום הפכו אותה בתוך זמן קצר לעיר גדולה. המקום משמש כנקודת זינוק לביקורים באום אל-ג`ימאל, פחל (פחל) ואום קייס (גדרא) וכמקום שממנו יוצאות מוניות שירות לדמשק.

**אום אל ג'מאל

***תוכנית האתר

חורבות אום אל-ג'ימאל נמצאות במוך לכפר בשם זה. הפנייה לכפר היא מכביש מפרק - עיראק (H-5) במחסום של הצבא הירדני. מיניבוסים מקומיים משרתים את הכפר. אין במקום בתי מלון ובכפר יש חנויות למזון.

תחבורה
החורבות מרוחקות מעט ושוכנות מזרחית לעיר מפרק שעל הכביש לבגדד. כדי להגיע לאום אל-ג`ימאל בתחבורה ציבורית, צריך להגיע קודם למפרק. מונית הלוך וחזור ממפרק לאום אל-ג`ימאל עולה 12-16 ד"י. שטח העתיקות נמצא 3 ק"מ צפונית לכביש מס` 10.

גם אום אל-ג'מאל, כמו אום אל-קוטיין המזרחית ממנה, היא ישוב פרשים שהוקם כניראה על ידי הורדוס במאה ה-1 לפנה"ס על מנת לדחוק את הנבטים ויושב על ידי פרשי זמריס (עיין אום אל-קוטיין). המקום צמח מאוד בתקופה הרומאית בה שולב בקו הגבול הרומאי של האמפריה. הדרך הטריאנית עברה בינו לבין אום אל-קוטיין והמקום הגן על קו שנמשך מספר המדבר לשולי ג'בל דרוז (ג'בל אל ערב )הנמצא כמה עשרות קילומטרים צפונה. הישוב המשיך בפריחתו בתקופה הבזנטית ו-14 הכנסיות והקתדרלה שבמקום מעידות על עוצמתו וחשיבותו. מספר אוכלוסיו מוערך ב-10,000.
בתקופת המוסלמית המוקדמת היתה העיר מיושבת ושגשגה תחת השלטון האומאיי. היא שקעה לאחר רעידת האדמה הגדולה של 747. בורות המים בסביבה שחונה זו הפכו את אום אל-ג`ימאל למקום מנוחה לשיירות או לבדווים במשך אלף שנים. מכאן גם שמה "אם הגמלים". בראשית המאה ה-20 התיישבו במקום דרוזים שהגיעו מג`בל דרוז.
היום יושבים בכפר הצמוד לאתר בדואים משבט מסעיד שאחד מהם - שייח עבד סרור הוא ראש הפרלמנט הירדני.

תאור האתר:
הכניסה לאתר היא במקום בו מגיע אליו הכביש בפינה הדרום מערבית שלו. חורבות הבזלת ניראות מרחוק. המבנה הדרום מערבי הוא כנסיית המגדל, מבנה מרשים שדלת הבזלת הכבדה שלה עומדת על ציריה וניתנת לפתיחה וסגירה. מעל לדלת הכניסה שרד מבנה ממנו הורדה מעלית למבקרים כדוגמאת מבנה המעלית במנזר סנטה קתרינה בסיני (ביזנטי?). בקצה הדרום מזרחי של המבנה הגדול והרבוע מגדל שאי אפשר לטפס לראשו משום שהמדרגות קרסו. הבנייה משובחת ובאתר כתובות רבות. תיקרות הקתדרלה וכן תקרות המבנים הנוספים נתמכו בצורה אופיינית למקום - הקירות הסתיימו באבן שוליים ששפתה רחבה ועליה הונחו שתי וערב קורות בזלת.
מצפון לכנסיית המגדל נמצא מבנה ציבורי ששוחזר. שיטוט בתוך חדריו מראה את הבנייה היפה ואת הסגנון המיוחד של עיר הבזלת. ממזרח לבניין הציבורי נמצצאת הקתדרלה ההרוסה, על קיר בצידה המערבי נמצאת כתובת וכתובות נוספות נמצאות על קירות פנימיים. הכתבות הן שרדי מהתקופה הרומאית ושולבו בבנייה משנית בכנסיות.
ממזרח לקתדרלה נמצאים מספר בורות מים ששימשו לאגרת מימי העיר. הבורות גדולים מאוד ומרשימים. בצמוד להם נמצא מאגר מים מודרני יצוק בבטון המשמש את תושבי הכפר. מאגר מים זה יושב על מאגר קדום שפוצץ על ידי הבדואים בבצורת של שנת 1953 כשנזקקו למים להשקות את העדרים. בורות מים דומים לאלו נמצאים בשימוש גם היום ואפשר להבחין בהם לנוסע בכביש בדרך לאום אל קוטיין (עיין בהמשך)
בקצה הצפון מערבי של העיר, מחוץ לחומה אפשר לראות מספר קשתות מרשימות. אלו הן שרידה של כנסיית הקשתות, הכנסייה המערבית בעיר שנמצאה חוץ לחומותיה. בסמוך לה נמצאת כנסיית יוליאנוס.
האתר נחפר היום על ידי משלחת אמריקאית. לא נגבים דמי כניסה ואפשר להסתייע בשרותיו של מדריך הנמצא בקרבת מקום.

**אום אל קוטיין

הגעה ותחבורה:
25 קמ' מערבית לפניה לאום אל-ג'ימאל, נמצאת על הכביש המוליך לכיוון עירק ובשוליים הדרומיים של ג'בל דרוז, נמצא ישוב הבזלת של אום קוטיין. על מנת להגיע למקום יש לחצות מחסום של הצצבא הנמצא במקום בו מתפצל הכביש הנוסע מאירביד לגבול העירקי צפונה לכיוון אום אל-ג'ימאל. יש להמשיך מזרחה. במקום נמצא מחסום של הצבא הירדני וכדאי לברר אם ניתן לחצות אותו ללא אישור מוקדם. הכניסה לכפר היא דרך הכביש החוצה את סבחה סובחייה. הטירחה כדאית. יש מעט תנועה על הכביש ותושבי הכפר אינם מפגינים חיבה למי שמזדהה כישראלי. תיירים כמעט ואינם מגיעים למקום.
יש בכפר כמה מכולות בהן אפשר להצטייד באוכל ושתייה קלה.

תאור המקום:
אום אל-קוטיין (אם הטין-חרסית) נמצאת במישורי הבזלת המתחילים בירדן מעט צפונה מאזור מחנות הצבא והתעשייה של זרקא. זהו אזור רמתי גבוה ויש בו כמות משקעים לא קטנה בשולי לדג'ת הבזלת של החורן. יש במקום זיתים וחקלאות בעל והמראה דומה יותר לנופי דרום סוריה ורמת הגולן מאשר למדבריות ירדן. הכפר העכשווי מיושב בבדואים של שבט הסירחאן והסרדיה. מדרום לאום אל-קוטיין מתחיל ואדי סירחאן ששימש במשך ההיסטוריה כציר מעבר עיקרי מאגן דמשק לכיוון חצי האי ערב.

היסטוריה וממצאים
הכפר הוא כפר שתושביו הנוכחיים חיים בין ובתוך בתי בזלת גולניים. הבתים נתמכים בקשתות מהן יוצאות שיני אבנים הנושאות קורות בזלת הצלובות שתי וערב. בחלק גדול מהמבנים נמצאו אורוות סוסים קדומות בקומת הקשתות שעליה נבנתה הקומה השנייה.
מציאותן של האורוות בחלק גדול מהבתים מעלה את ההשערה שאום אל-קוטיין, כמו אום אל-ג'ימל שממערב, נוסדו על ידי קבוצה שנקראה פרשי זמריס.

פרשי זמאריס

פרשי זמריס ניקראו כך על שם ראש המשפחה הבבלית שהנהיגה את הפרשים ויושבו במקום על ידי הורדוס המלך במאה הראשונה לפני הספירה כחלק מהמערכה נגד התפשטות הנבטים צפונה לכיוון אגן דמשק. בתחילה יושבו 500 פרשים ועם הזמן נוסדו ישובים נוספים שהגדילו את מספר הפרשים ל-2000. לפרשים הלוחמים יש להוסיף את משפחותיהם שהתגוררו איתם בישובי הפרשים. התיישבות לוחמת זו מזכירה באופיה התיישבויות צבאיות אחרות שהיו נהוגות על ידי לוחמים יהודים במצרים. נוכחותם של האורוות ברוב המבנים מעידה כי זה היה ישוב הפרשים. שיכונם של הסוסים בבתים מעיד על הבנתם של היושבים בגידול הבהמות.
פרשי זמריס השתתפו במרד הגדול כחיל יהודי מובחר. חלקם הגדול שמרו על נאמנותם לשלטון הרומאי ותפקדו כיחידה יהודית נאמנה נגד בני עמם. חלקם נזכרים כיסוד בלתי נאמן, רוצה לומר, נלחמו עם המורדים נגד הרומאים. ונזכרים בזמן מצור גמלא.
בכפר כתובות יווניות רבות וניראה כי לאחר הפרשים היהודיים יושב הכפר על ידי חילות רומאייים שאבטחו את הויה טריאנה נובה מצידה המערבי. חיזוק להשערה זו הוא ממצא כתובת על בסיס קשת פנימית של בית הנמצא 50 מ' מדרום למסגד הכפר בתוך אולם עגול השקוע מעט, שהכניסה אליו ממזרח ויש לרדת אליו במדרגות. על בסיס העמוד הדרום מערבי יש טבולה אנסטה (חיקוי לטבלה בעלת אוזניים) שעליה כתוב בלטינית: לגיון. בכניסה לאולם על העמוד הצפון מזרחי חקוק צלב - סמל לכך שגם בתקופה הבזנטית שמר המקום על רצף של התיישבות.
אום אל-קוטיין הוא מקום מעניין שגם אם אין לנוסע ענין בשרידים ארכיאולוגיים, יש בו את קיסמו של כפר בזלת שיושביו הנוכחיים חיים בתוך ועל הכפר הקדום במרחב הסורי-ירדני.

ג'אווה
כ-30 קמ' מזרחה ומעט צפונה לאום אל-קוטיין על אותה דרך נמצא כפר הבזלת של גאווה.

זרקא
זרקא נמצאת כ-35 קמ' מצפון לעמאן בדרך לטירות המדבר, לנאת אל אזראק לגבול העירקי הסעודי או הסורי ולמי שנוסע לערי הבזלת שבשולי ג'בל דרוז. העיר גדולה ומוקפת באזורי תעשייה רבים. בינה לבין מפרק נמצאים מחנות הצבא הגדולים שהורישו הבריטים לירדנים.

** אום קייס (אל מקייס) "המבצר הקדמי" 378+ גדרא - "המבצר החזק"


גדרא (גדר) העתיקה היתה אחת הערים החשובות בדקאפוליס. רק חלק קטן מן העיר נחפר, אבל אותו כדאי לראות. מיקומה של העיר, מעל לכנרת ולירמוך, ומראה הגולן וטבריה, מצדיקים כשלעצמם ביקור במקום. מסביב לעיר זיתים ובוטום - אלה אטלנטית.
הכביש היורד מגדרא לכיוון הגבול ונוסע לאורך הירמוך הוא כביש נופים נאה במיוחד.

***תוכנית העיר

כניסה 1 ד"י מדריך 5 ד"י

תחבורה
בין אירביד לאום קייס נוסעים במשך היום את המרחק של 30 ק"מ במחיר 200 פילס. מעט לפני אום קייס יש ביקורת דרכונים בגלל הקרבה לגבול. האוטובוס מאירביד יוצא מתחנה קטנה בצפון העיר. הנסיעה במונית מן התחנה המרכזית עולה 500 פילס.
אל המקום אפשר להגיע כחלק מטיול יום במונית שכורה בגשר חוסיין (מעבר הגבול הצפוני) או במכונית שכורה.

היסטוריה
סיפור הנקשר לגדרא הוא נס שחולל ישו: מוציא רוחות רעות מגופותיהם של שני גברים ואישה ושילח אותם לעדר חזירים שרץ במורד המדרון והטביע את עצמו בכנרת. ספור זה מזוהה גם עם כורסי הנמצאת במרכז החוף המזרחי של הכנרת מצפון לסוסיתא.
העיר החליפה ידיים בין הסלווקים לתלמיים, נכבשה ב-218 לפנה"ס על ידי הסלווקים ועל ידי אלכסנדר ינאי במאה ה-1 לפנה"ס. בתקופה ההלניסטית משלו הסלווקים בעיר. במאה ה-1 לפנה"ס ננפלה לידי הרומאים. כשהצטרפה לברית הערים, הדקאפוליס, היה שמה גדרא. משנת 31 ועד 4 לפנה"ס שלט במקום הורדוס שתפס אותה מתחום ההשפעה הנבטית. לאחר מותו הושבה לעיר עצמאותה. פריחתה הכלכלית והתרבותית נמשכה עד התקופה הביזאנטית. העיר היתה ידועה בתקופה הרומאית כמושב של משוררים ופילוסופים. בנה המפורסם של גדרא היה המשורר מליגר שנולד במקום במאה ה-1 לפנה"ס. בני המקום טיפחו את המעיינות החמים בבקעה וסטרבו מזכירם כמי שגרים במקום הקריר ומתענגים על תענוגות המעיינות החמים.
העיר נחרבה בשלוש רעידות אדמה - מאה 8, 1837, ו-1927

אתרים ומקומות
דרך רחבה מובילה אל חורבות גדרה. היא עולה במתינות מן הרחוב המרכזי של אום קייס, עוברת ליד יישוב חדש שנעזב, ומגיעה אל הרחוב הראשי – הקארדו מקסימוס
מייד בכניסה לאתר, ליד חנות הספרים הקטנה משמאל לדרך, נמצאות שתי מערכות קברים שלימות שדלתותיהן ואבני הגולל שלהן במקומן. מעט מעבר להן, באותו צד של הדרך, נמצא ריכוז של ארונות קבורה מערכת מדרגות רחבות מבזלת, היורדת במדרון נמצאת מול אחד מארונות אלו שעל צידו הצר מגולף באבן ראש גורגוניה.
אספקת המים לעיר היתה על ידי אמות מים ומנהרות חצובות (בדומה לפטרה)
המוזיאון המקומי נמצא בתוך ביתה של משפחת א-רוסיין, משפחה עשירה שישבה בחורבות אום קייס ויצאה ממנו יחד עם תושבי הכפר שהוזזו על ידי הירדנים מתוך האתר. מבחינות רבות מזכירה אום קייס את סוסיתא. במוזיאון הקטן נמצאים קבר מודיסטוס, סמל העיר: אריה וטבעת, פעמונים שהוצמדו לרגלי¯נאשמים, נרות וכלי זכוכית. ליד פסל האלה האנטולית טיכה חסרת הראש, נמצאת מוזאייקה ביזנטית ובה צלבי קרס, צלב הקרס הוא סמל הינדי שאחת ממשמעויותיו הוא ההתייחסות לאינסוף, שילוב הסמל בפסיפס מצביע על השפעות מזרחיות באומנות הבזנטית. בחצר טבלת בזלת שנלקחה מקבר ועליה כתוב: "לפנים הייתי כמוך, בעתיד תיראה כמוני" מתחת למוזיאון נמצא התיאטרון.
מימין ניצבים עמודים שהיו שייכים לכנסייה בעלת חדר פנימי מתומן. בהמשך, שוב מימין, נמצא התיאטרון הרומאי וגם הוא, ככל שאר מבני העיר, בנוי מאבן גיר ובזלת עם כותרות קורינתיות, ריצוף שיש ומיזי-חילו אדומה.
ראוי לשים לב במיוחד לרמת השתמרותו הגבוהה ולקימרונות היישור והפילוס מתחת לשורות המושבים (עיין מקדש זיאוס-אפולו בג'רש, טירת כרך). בין ספסלי הבזלת ישב פסל שיש של האלה טיכה - אלת המזל. היא הועברה למוזיאון המקומי (עיין לעיל). העיר ירדה מגדולתה תחת הכיבוש הערבי שהחל לא רחוק ממנה בקרב הירמוך שנערך ביקוצה ובתוך חורבות המקום נבנה כפר בעל חן. הכפר פונה מהעתיקות עם התחלת החפירות הארכיאולוגיות ב-1974.
בדרך חזרה לקארדו מאקסימוס אפשר ללכת מתחת לעמודי הכנסייה לאורך רחוב חנויות רומאי, קמרון ליד קמרון בצדי הרחוב, כדוגמת שוקי ירושלים העתיקה, על חנויותיהם הזעירות בעלות הכניסות המקומרות.
בצד השני של הרחוב הראשי יש שרידים של מרחצאות במקום זה נמצא גם אתר חפירות קטן המעיד כי מתחת לצמחייה הצפופה חבויים ככל הנראה עוד חלקים של העיר.
הקארדו מקסימוס מוליך אל השדות. משמאל יש מבנה קבר שקוע מתחת לאדמה מאוזיליאום מרשים. המואזולאום הוא מאותה תקופה בה נצבה עיר הקברים בבית שערים שבגבעות קריית טבעון שבמדינת ישראל. מציאותו של מואזלאום זה הצמוד לשער טיבריוס שהוביל אל היציאה המערבית מהעיר, כמו גם מערכות הקברים השמורות היטב בכניסה המזרחית שלן העיר בצמוד לשער הכנסיה לאתר, מאמתות את זיהוי הרחוב הארוך הזה כקארדו. שכן בערים ההלניסטיות-רומאיות היו שני רחובות שחצו אחד את השני, הקארדו והדקומנוס. הקרדו נמשך בציר צפון דרום והדקומנוס התמשך ממזרח למערב.
בגדרא זיהוי זה בעייתי מכיוון שהרחוב שמזוהה כקארדו נמשך ממזרח למערב והדקומנוס נמשך מצפון לדרום. זיהוי הרחוב שנמשך ממזרח למערב כקארדו מתאפשר משום שהוא נמשך בין שני שערי העיר, וליד כל אחד מקצותיו נמצאות אחוזות הקבר. קברים לא נחפרו בתוך העיר, ומציאותם של קבוצות הקברים במזרח ובמערב מסמנת את הרחוב כקארדו.
ליד הירידה לאחוזות הקברים יש בסיס עמודים דמויי לב מבזלת.
בדרך חזרה לקרדו מקסימוס, אפשר ללכת ממערב לעמודי הכנסיה. באבני הקארדו ניתן להבחין בעקבות גלגלי המרכבות שחרצו שבילים עמוקים באבני מרצפות הרחוב שהוביל לחיפה ויפו.
בישופ העיר סבנוס השתתף בכינוס בניקאה ב-325 לספירה.
מהמקום יש תצפית נאה לכיוון אל חמה והמוחייבה (אל חמה אל אורדונייה),מעיינות חמים הנמצאים באפיק הירמוך.

המפורסמים של גדרא
מלאגרוס בן אאוקראטס, המשורר והפילוסוף המפורסם בן גדרא כתב בין היתר אסופה של שירי נערים - שירי אהבה בין גבר לנער. מלאגרוס הוא מנציגיה הבולטים של שירת האהבה ההלניסטית במאה ה-1 לפנה"ס וקורות חייו אינן ידועות. מלאגרוס טען כי הומרוס היה סורי וזאת על שום גיבוריו ונסיונותציהם של יוצרי גדרא לקרב אליהם את הומרוס ניכר ביצירות אצל משוררים ופילוסופים נוספים בני התקופה במקום. (ראה בהמשך) משיריו עולה כי חי בשלושה מקומות: גדרא, צור בה נולד וקוס בה גר לעת זיקנתו. מכאן גם שליטתו ביוונית, סורית ופניקית. עיקר גאוותו היתה על ה"זר" כפי שכינה את אוסף האפיקרמות ההלניסטיות שבעריכתו, נסיון ראשון מסוגו בעולם העתיק. קובץ זה שימש מאוחר יותר כיסוד להתהוותה של אסופת שירים הידועה בשם האנתולוגיה היוונית. הקובץ נשמר ומשמש ככלי חשוב להכרת המשוררים ההלניסטים. כלולות בקובץ 100 אפיגראמות של מלאגרוס שרובן בנושא האהבה. מלאגרוס מתגלה בה כמשורר בעל צדדים רבים ובהם צד הומואירוטי.

(תרגום השירים נערך על יד פרופסור נטע זגגי מאוניברסיטת תל אביב והודפס בחוברות פרוזה שנערכו על ידי יוסי קריים ועליזה ציגלר.)

שחר מתוק כבר עלה. על הסף בלי שינה עוד שרוע
דמיס זה האומלל. עוד נשמה באפו.
עוד מעט קט וימות. כי חזה ביפי הרקליטוס.
זוהר עיניו אפפו, רמץ מבט- התיכו.
קומא נא דמיס מר הגורל, אף אני פצע -ארוס
יש בי ועל דמעתך- דמע על דמע אוסיף
.AP.12.127

שעת הצהריים היתה עת חלף על פני זה אלקסיס.
קיץ היה ופריו- גזוז מחלפות יעמוד.
שתים קרנים אז אש בי הציתו עין ארוס הנער-
זהו מקור האחת, מקור זוגתה - החמה.
זו - ליל בא וכבה. אחותה - צלם יפי נגלה לה
בבין חלומות ויגבר להב אשה עוד יותר.
פדות מעמל השנה היא לכל. לי היתה עמל יתר
כי אש חיה בלבבי, אש כלילת יפי חרטה.
(A.P. 12.127)

כבר לבבי אחוז יסורים. כי שרט בו שריטת אש.
קצות צפרניו בו השחיז ארוס תבל יחרוש.
"הוי אוהב קשה גורל". בחיוך על פניו אז אמר לי,
"פצע מתוק שוב תישא, זוב באש דבש תאוכל."
בין עלמים את אראינו מאז, נטע רך דיופנטוס,
אין בכוחי עוד לנוס, אף השאר לא אוכל.
A.P. 12.126()

הוי האהובים קשי גורל, מחצית נשמתי - דיודורוס-
רוח דרום חטפה, רוח ברכה לספן.
הן פי שלוש יאושרו הספינות, פי שלוש-גלי מים
כפל ארבע מאושר רוח, כי נער ישא.
לו רק הייתי דולפין, ונשאתיו על שכמי אז הימה.
רודוס יראה בעיניו, אי - מתק דבש ילדיו.
(A.P. 12.52)

סער בחוץ משתולל, ואליך, מואיסקוס, נושאני-
שלל מצהלות הילולים - ארוס מתוק הדמעות.
פרץ תשוקה מכביד יסעירני, מסתור חיש הצע-נא
לי בנמלך: הן ספן שט בים-קיפריס אני.
(A.P. 12.167)

יופי וחן לבני צור. חי אל ארוס, אך זה מואיסקוס
אור שמשו כי זרח, על כוכבים האפיל
(A.P. 12.59)

לי מה נעם זה הנער. אף שמו כה מתוק הוא - מואיסקוס!
רב חינו. מה סיבה יש לבל אוהבו?
תואר לו כליל השלמות, חי הקיפרית, ובם אם המר לי.
זו המרירות הן ידע ארוס בדבש להמתיק.
(A.P. 12.154)

עד מה נעם דיודורוס, עין כל יצודד הרקליטוס,
דיון מתקו מילותיו, אולליאדס - חלציו.
גע, פילוקלס, בראשון, רך עורו: בשני תן עיניך.
עם השלישי תשוחח, את הרביעי...אחריש!
מוח לי, דע, נקי מקנאה. אך אם אל מואיסקוס
חשק מבט תשלח, יופי לראות בל תוסיף!
(A.P. 12.94)

בי, שבפצע תשוקה מעולם לא נגעתי, מואיסקוס
חץ מעיניו ישלח, תחת חזי ויקרא:
"את החצוף הכנעתי אני. יהרת גבותיו זו.
שבט מלכות חכמתו, שור! ברגלי ארמסה."

מניפוס שקדם למילאגרוס וחי במאה ה-3 לפנה"ס, נהג לערב פרוזה בשירה במנוגד לרוח היוונית הקלאסית שהפרידה הפרדה חמורה בין פרוזה ושירה ויסד את הסטירות המניפאיות.
פילודמוס שהיה משורר ומחבר צעיר ממלאגרוס וכן פילוסוף שנמנה על האסכולה האפיקוראית. בסוף חייו גר ברומא וכתב על המלך הטוב לפי הומרוס.
תיאודורס הרטוריקן. מורו של הקיסר טיבריוס, היה יחד עם אפולודורס איש פרגמון מורו של אוגוסטוס- אחד מהרטוריקנים רבי ההשפעה על הקיסרים המוקדמים. הוא כתב גם כמה חיבורים היסטורים ובהם אחד על קויילת (חיילת) סוריה.
אפסינאס הרטוריקן בן המאה ה-3. ספר לימוד לאומנות הנאום שכתב השתמר בשלמות והוא נחשב לאחד מגדולי הנואמים בעת ההיא.
אוינמאוס (אבנימוס הגרדי) בן דורו של ר' מאיר בן המאה ה-2 לספירה ואחד החכמים היוונים היחידים הנזכר בחז"ל.

בברייתת התחומים מוזכרת גדרא כמקום שמותר לרדת ממנו למעיינות החמים (חמת-גדר) ביום שבת אבל אין לעלות מהמעיינות בחזרה אל העיר. הוראה זו נבעה מכך שחמת-גדר הפך למקום של פריצות ידועה, שיהודי גדרא השתתפו בה ועל מנת שלא יחזרו מגועלים לעיר ויחללו את השבת, נקבע שמותר להם לרדת למקום בשבת, אבל אסור להם לחזור לתחום העיר העליונה עד צאתה.


נהר הירמוך ואל חמא

הירמוך מהווה את קו הגבול בין ישראל לירדן מ-1949, התחום היווה אזור מפורז אלא שבמארב שהונח לשוטרים ישראלים שאבטחו את המקום נגרמו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 אבידות כבדות לשוטרים והמקום עבר לידים סוריות. ביוני 1967 חזר המקום לידיים ישראליות. גשר הרכבת החיג'אזית העובר לא רחוק ממערב לאתר חובל בליל הגשרים בחודש מאי 1948.
לא רחוק לכיוון צפון מזרח, ביקוצא, במקום בו נפגשים הרוקאד (הגבול בין ישראל וסוריה בדרום הגולן) והירמוך, נערך ב-636 הקרב המכריע בין הצבאות הבזנטים והערבים בפיקודו של עמר אבן אל-עץ. הניצחון הערבי הגדול הוא שהסיג סופית את האמפריה הביזנטית מחלק זה של העולם והעביר את השליטה בסוריה ארץ ישראל ולבנון לידי הערבים, סולל את המשך המסע לכיוון מצרים וצפון אפריקה.

תעלת הע'ור (רור)

תעלת הע`ור הזורמת במקביל לירדן וניזונה מן הירמוך, היובל החשוב ביותר של הירדן. הוא מתחבר אליו דרומית לכנרת. התעלה מאפשרת להשקות את עמק הירדן הירדני.
פרויקט תעלת הע`ור - פרויקט שאפתני וחיוני לירדן - הואץ לאחר כיבוש הגדה המערבית על ידי ישראל כדי לפצות על אובדן האדמות החקלאיות של הגדה.
הע'ור הוא שמו של גאון הירדן בערבית ונותן את שמו לבדואים יושבי ביצות (ע'ווארנה) הירדן שישבו במקום ושבהם נתקלו נוסעים שונים במהלך הפלגתם וחציית הירדן (מרק טווין, ג'והן מקריגור, טריסטראם, לינטש ואחרים).
חלק מהבדואים היושבים בג'יסר א-זרקא שליד קיבוץ מעגן מיכאל הם בדואים מהע'ווארנה שעלו עם הג'מוסים שלהם כדי לחפש אזור חדש והתיישבו במקום¯בראשית המאה ה-20.

טבקאת פחל +51 פחל, פלה


***תוכנית האתר

כשעת נסיעה מגשר חוסיין שליד בית שאן, בדרך חוצים על פני ואדי אל עראב היורד מאירביד, ועל פני ואדי שונה. היישוב העתיק שוכן בשוליו המזרחיים של עמק הירדן, ליד כפר בשם משארי. בין חורבותיה של עיר שהיתה פעם חשובה נמצא היום הכפר טבקת פחל.

תחבורה
טבקת פחל היא מקום קטן והתחבורה לשם דלילה. מאירביד יוצאים מיניבוסים ומוניות שירות לכיוון עמק הירדן.
אם לא מוצאים אוטובוס או מונית שעוברים בטבקת פחל יש לנסוע לע`ור, או תעלת המלך עבדאללה המקבילה לירדן. לאורך התעלה, בכביש שעובר באזור החקלאי, יש תחבורה ציבורית. אפשר גם לנסוע באוטובוס למקום הקרוב לטבקת פחל ולהחליף שם אוטובוס. גם מסלט יוצאים אוטובוסים לחלקו הצפון-מערבי של עמק הירדן.
לרוצים להגיע ישירות מעמאן לפחל עדיף לנסוע דרך סלט. הדרך הנוחה והמהירה לבקר בפחל ובאתרים הקרובים לה היא ברכב שכור. מוניות למרחק כזה יקרות מאוד.
מי שמגיע ממעבר גשר הירדן יכול לשכור במעבר מונית ליום (20-30 ד"י) ולבקר במספר אתרים (אום קייס, טבקת פחל, ג'רש) ולהגיע בסוף היום לעמאן.

אוכל ונוף
במקום מסעדה (REST HOUSE) עם נוף נאה אל הסביבה ואל בקעת הירדן. מקום נעים בחורף. מהמקום ניתן להבחין במצודה ההלניסטית שעל ג'בל סרטבה הנמצא מדרום מזרח לתל חוסן (התל הגדול של טבקת פחל). על ראש התל שרידי מצודה. בתחתית התל המעיין הגדול הזורם לירדן. מדרום מערב לבית ההארחה שרידי כנסייה ביזנטית. בצמוד למעיין מבנה עמודים. העיר הרומאית שכנה מצפון לאפיק הנחל והשתרעה על שטח נירחב. מתחת לתל, ממזרח, שרידי כנסייה ביזנטית ועל הגדה הצפונית של הנחל שרידי העיר האומאיית. העיר העבאסית נמצאת ממזרח לעיר האומאיית - מצפון לבית ההארחה. מסגד ממלוכי נמצא ממערב לעיר האומאיית, זהו מבנה רבוע וקטור. מדרום לתל בית קברות הלניסטי רומאי. במקום מתנהלת חפירה של משלחת אוסטראלית.
הבריטים חילקו את אדמות הכפר לשבט הג'והר ש-500 מהם יושבים במקום.
ניתן לאכול ארוחות צהריים במקום (4-5 ד"י), בעיקר אמנונים שנמלטו מהכנרת לירדן ונידוגים שם. טל. להזמנות: דיב ג'והרה 02-291102
הכניסה לאתר חופשית ללא כרטיס כניסה

טיולים
בסביבה זו יש תלים רבים (שרידי תרבויות של ערים שהיו מיושבות מימי קדם) וכמה יישובים מתקופת האבן המוקדמת, כמו למשל תל דיר עלא, 35 ק"מ צפונה לשונה הדרומית, ליד נחל זרקא, דרומית לטבקת פחל, באמצע הדרך לסלט.

היסטוריה
בתל העיר נמצאו ממצאים מהפליאולית (100,000 שנים אחורה). הרצף היישובי נמשך אל הניאולית, הכלכולית, תקופות הברונזה, הברזל והתקופות העוקבות.
המעיין הגדול, שקיים עד היום, והאקלים החם של עמק הירדן השוכן הרבה מתחת לגובה פני הים, איפשרו התפתחות מוקדמת ויציבה של קהילה כפרית או עירונית. דבר זה התרחש במקומות רבים בארץ ישראל באותן תקופות. כפי שלמדים מציורים מצריים, היו במאה ה-2 קשרים בין "פיהיליום", העיר הכנענית של אז, לבין מצרים.
שמה של העיר ההלניסטית שונה לפלה, אולי כמנחת כבוד לעיר הולדתו של אלכסנדר מוקדון. העיר שגשגה תחת שלטונם של הסלווקים, מחליפה ידיים בינם לבין התלמיים. מאוחר יותר כבש אלכסנדר ינאי החשמונאי את העיר ושלט בה זמן קצר. ב-63 לפנה"ס הפכה ארץ-ישראל לפרובינקיה רומאית. בתקופה זו נוסדה ברית הערים, הדקאפוליס )עיין לעיל(, ופלה היתה אחת מן הערים בברית.
בתקופה הנוצרית-ביזאנטית נשארה פלה עיר חשובה; היא לא ירדה מגדולתה מיד לאחר הכיבוש הערבי, גורל שהיה מנת חלקן של מרבית הערים האחרות בירדן. העיר חרבה ברעידת האדמה הגדולה של 747, השתקמה והמשיכה להתקיים בימי העבאסים והממלוכים, הופכת לכפר קטן. הכפר התקיים עד 1970 שאז נפגע ¯בהפצצה ישראלית.

אתרים ומקומות
מאז שנות ה-70 הולכות חורבות פלה ונחשפות ומשוחזרות בחלקן. שרידי המבנים, השמורים טוב מאחרים, מקורם בתקופה הביזאנטית. בדרך כלל אלו כנסיות שתחתן בזיליקות.
מקדש משוחזר מן התקופה הרומאית מצוי בבקעת הנחל הסמוך. קברים רבים מצויים לפני שולי העיר העתיקה.

תל א-סעדיה

בגדתו הדרומית של ואדי קופרנג'ה שבו יורד הכביש מכיון ג'רש לבקעת הירדן, 2 קמ' ממזרח לירדן נמצא התל המזוהה עם צרתן המקראית. בעמק שבין צרתן וסוכות (דיר עלא, ראה בהמשך) נוצקו כלי המקדש. האתר מורכב משני תילים צמודים שאחד מהם גבוה מהשני. בתל נחשפו שכבות מהברונזה הקדומה 2 ועד התקופה ההלניסטית. התל העליון בוצר בחומת סוגרים בראשית תקופת הברזל (מאה 12 לפנה"ס) ואז שימש התצל התחתון כבית קברות שבו נמצאו למעלה מ-300 קברים ובהם חפצי ברונזה. בתקופה שלאחריה בוצרה העיר בחומה מליאה ובפתקופה הפרסית היה בה בית מושל. בתצקופה ההלניסטית נבנה בראש התל מבנה מבוצר ובתל הנמוך התגלה חאן מהתקופה הערבית הקדומה.

דיר עלא

דיר עלא נמצא מספר קילומטרים דרומה לצומת הכביש היורד מכיוון ג'רש וקופרנג'ה לבקעת הירדן, קילומטר מצפון לנחל זרקא (יבוק). האתר מזוהה עם סוכות המקראית ויש הרואים בו את פנואל או גלגל.
התל משתרע על 45 דונם ונחפר משנות ה-60 של המאה ה-20 במשך 20 שנה. התל היה מיושב מתקופת הברונזה התתיכונה 2 ועד התקופה הלניסטית.
במקום נמצא מקדש שנהרס בתקופת הברונזה המאוחרת בראשית המאה ה-12 לפנה"ס, במקום נמצא כלי פיאנס מצרי הנושא קרטוש של המלכה תאוסרתת אשתו של סתי ה-2. בצד הצפון מזרחי נמצאו לוחות חרס ועליהם כתב אלפא - ביתי לא מפוענח
בתקופת הברזל היה התל מיושב בצפיפות. בשכבה מהמאה ה-8 לפנה"ס נמצאו קטעי טיח עם שרידי כתובת ארמית בכתב כנעני שבה פוענח טקסט נבואי ובו הזכרת "חוזה בלעם בן בעור". ויתכן כי זהו איזכור לבלעם המקראי.



הוספת תגובה


Security code
רענן