טירות המדבר

מדריכים - ירדן

ממזרח לעמאן מתחיל המדבר של עבר הירדן, חלקו הדרומי של המדבר הסורי. שם נמצאים מספר מבנים המכונים טירות המדבר.
טירות הציד הארמוניות הן חמדת המדבר והסיבה לנסוע לתוך החמדה השחונה של עבר הירדן כדי שבמטה קסם, בהפתעה גמורה, תיגלה מתוך הישימון שכייה כזו או אחרת. לפחות אחת מהן היא פנינה והאחרות יש בהן עניין דווקא משום שאין מדובר בטירות (פרט לאחת) אלא במגוון מבנים העומדים מבודדים במדבר שגבולו לדג'ת הבזלת של זרמי הלבה של ג'בל דרוז שמצפון.
במבנים יש לפחות חאן אחד לשיירות, שתי טירות ציד ששימשו כמקומות נופש, ציד ושלווה מדברית לשליטים האומאים שמוצאם עבר-ירדני ובירתם דמשק, ומיצדים לשמירה על דרכים ועל גבולות. הן יושבות על הדרכים העתיקות אל נאת אל אזרק. שתיים מהטירות, אזרק וחלבאת, ראשיתן בתקופה הרומית, ואולי בהרודיאנית, וייתכן שיהודים (פרשי זמריס ראה אום אל קוטיין במדריך ירדן) ונבטים ישבו בהן חליפות.



קצר אל חראנה (חראנה-חר=חרא=שחור= חורן) חאן שיירות

החאן הוא המבנה הראשון המתגלה בלב החמדה המדברית למי שמגיע מעמאן. מרחק יום הליכה מאומצת של גמל מהעיר, על הציר הראשי לנאת אל אזרק.

טירות המדבר
קצר אל חראנה


שמו של המקום מעיד על המרחב בו הוא נמצא - אזור כהה ושחור שקיבל את שמו מתכסית האדמה השחורה. החאן דומה במראיתו החיצונית לחאנים הסלג'וקים הנמצאים במשטחים המדבריים של הרמה הקפדוקית, אם כי אלו של קפדוקיה מאוחרים לזה בכמעט 300 שנים. החאן בחראנה קטן מהם. מדרום מערב לחאן שוקע ואדי רדוד בו נמצאים מגורי בדואים, ובו נחו שיירות הגמלים כשהמטען היקר והסוחרים החשובים נכנסו לנוח בין כותלי המצודה.
השער היחיד פונה דרומה. מוקף בחומה המעוטרת במשולשים ומזכירה בסגנונה (גם אם לא בביצוע המעשי) את עיטורי הקו השוברים את אחידות החומה של קצר חלבאת. מעל השער יש עיטורים בסטוקו, מאפשרים לקבוע את זמן הבנייה גם ללא הכתובת של וליד הראשון משנת 711 לספירה. הח'ליפים לבית אומאיה השתמשו בחאן שבנו על דרך השיירות המוליכה מעירק לעבר הירדן וארץ ישראל.
בור המים הקדום של המקום היה במרכז החצר (היום הוא מכוסה ואטום) ותעלת הניקוז המוליכה משער המצודה הפונה דרומה מובילה אל הבור המכוסה. הבור היה לב המצודה, מקבל את ניקוז גשמי החורף מגג המצודה השטוח ומהמרזבים שהזרימו ואגרו את המים. בור המים הנמצא בכניסה הוא בור מודרני. החלק התחתון הוא חדרי שירותים המקיפים את החצר, בעוד הקומה העליונה מטויחת עיטורים נאים המדמים עמודים חצי עגולים ורוזטות טיח מסוגננות האופייניות לתקופה האומאית. בחדרים העליונים מתגלית חוכמת המתכנן המדברי בחרכים המחדירים אוויר ואור מעל לגובה הנמצאים בחדר. על ידי כך נמנעו הבונים מסופות החול של עונות המעבר, מרוח הקדים של הקיץ ומהרוח הקרה של המדבר בחורף ותרמו למיזוג המקום, מאפשרים את אוורור החדרים עם האוויר החודר מהפתחים הקטנים כלפי חוץ ויציאתו דרך הדלתות הרחבות הפונות לחצר הפנימית, משם נפלט האוויר החם כלפי השמים, האוויר הקר שוקע אל חצר המצודה ומתגלגל מהדלת דרומה, אל מרחבי המדבר.
גרם מדרגות עולה אל גג המבנה בצדו הדרומי מערבי. משמאל למדרגות העולות לגג יש חדר המעוטר בסטוקו, יש עיטור עגול כמו זה הנמצא בכניסה לבית המרחץ האומאי בטירת כרך, ששולב על ידי הצלבנים בקשתות היישור של משטח ההר. מהגג נשקף נופו האלים והצחיח של המדבר הירדני. חמאדות ישרות ועוינות לכל אופק. האם היה החאן מקומו של חאן קדום יותר מהתקופה הרומית? מהזמן בו עברו שיירות צבא רומאי מג'רש לכיוון אל אזרק על גבול האימפריה? אולי. אין עדויות למבנה מלבד כתובות דיו בערבית המייחסת את בניית המקום לואליד הראשון. עיטורי פס האבנים השונות על הקיר החיצוני ורוזטות הטיח האומאיות.

טירות המדבר
קצר אל חראנה
קצר אל חלבאת (מבצר החולבות), אלף שנים של חיבה

יש קסם אבוד במסע המדברי בין הטירות, במבנים המופיעים מתוך האין. בפענוח האהבה המדברית של החליפים האומאיים.
את קצר אל חלבאת אפשר לראות מרחוק, בנויה על גבעה קטנה המשקיפה על הסביבה. אפשר לראות ממנה את זרקא. ואת מפעל המלט הלבן של חלבאת ממערב. ירדן היא אחת מיצואניות המלט הגדולות במרחב. מלכתחילה נראה המקום הרוס ואולי לא שווה בטרחת הביקור. אלא שבקצר אל חלבאת יש את יופיו של הארמון המבוצר המביט אל נוף המדבר. הדרך עולה אל המקום ומגיעה לפתחו של מסגד שקשת שער הכניסה שלו מנוסרת בניסור סלג'וקי. המסגד הרוס פרט לקשת המחראב הפונה לכיוון מכה. ואז יש לפנות צפונה, אל השער למבנה המצודה הארמונית ולחלוף על פני בור מים שחלקו מטויח.
פנים המצודה הארמונית הוא ערימות אבנים הרוסות. מבחוץ אפשר להבחין בקו מקשט של אבני בזלת בקיר הגיר של המצודה. אלמנט קישוטי אומאי כדוגמאת קישוט הקיר של החאן בחראנה. הבדלה ושבירת אחידות הצבע. בכניסה, מימין לשער, שרידי עמוד טיח שאף הוא אלמנט אומאי. השימוש בטיח כמדמה שיש, נפוץ בחלק זה של העולם מאז ימי הורדוס הגדול, האיש שריהט ופיאר את המזרח התיכון באינספור ערים ומבנים.
המבנה עצמו בנוי בזלת המקושטת בכתובות יווניות רבות. ריכוז הכתובות והימצאותו של מזבח מעידים כי במקום היה מקדש בתקופה הרומית. לא האומאים ייסדו את המקום. המקום נבנה כמבצר רומי בזמן שלטונו של הקיסר קרקלה (217-198 לספירה) כנקודת משמר נגד שבטי המדבר. בקירות המצודה משולבות עשרות כתובות יווניות וביניהן כתובות של מרקוס אורליוס משנת 161 לספירה. זמן התערבב בזמן כשהמבנה נבנה וחודש. קירות הבזלת הרומיים עצמם היו מטויחים ועל חלקם שרד טיח היסוד שסורק כענפי דקלים על מנת שיישא את שכבת הטיח העליונה. במקומות בהם לא טויח העיטור, יש חורים רבים באבן הבזלת. חורים ששימשו כעוגנים ליתדות עץ או ברזל עליהן נתלו לוחות שיש שפארו את הארמון מבפנים.
יופיו של קצר אל חלבאת הוא במבנה המתפענח חלק לאחר חלק, כתובת לאחר כתובת זרוקה ורמוסה לעיני המתבונן. החל מהתקופות הרומית והביזנטית אז שימש המקום כאחת ממצודות הספר של קו הספר, הלימס הרומי-ביזנטי. הופך לכנסייה במאה השביעית שאולי לה שייך הפסיפס בבסיס המגדל הצפוני מערבי. ואז הגיעו החליפים האומאיים, שמדבר, ציד וארמון חורף נישא נראו להם כנקודות טובות בנוף המדבר שמשרה סוג של שלווה על העין ועל הנפש עם כל הפינוק שארכיטקטורה ואבן יכולים להגיש. אז נבנה המבנה כמצודה רבועה, ובמאה השמינית הפך לבית נופש ארמוני המתייחס לחמאם א-שרה, המרחצאות ופונדק הציד האומאיים. כבר מראשיתו נבנה המקום כיחידה התיישבותית המסוגלת לספק את רוב צרכיה וממערב למצודה, בעמק הקטן שמתחת לגבעה נמצאים כמה בורות מים ופריפריה חקלאית. והניסור הסלג'וקי שמעל קשת המסגד. ועוד דבר קטן, בתוך המבנה קשתות תומכות בשיטה דומה לזו של מצודת שובך. שובך היא מצודה שהוקמה על ידי האיובים. האם גם לצלאח א-דין היתה חיבה למצודה שבלב המדבר הסורי? אולי. אלף שנים של שינויים וחיבה למדבר על גבעה במדבר.

קצר אל עמרה – טירת ציד ארמונית

על גבעה קטנה, במרחק של 60 קילומטרים מזרחה מעמאן, עשרים קילומטרים מערבה מנאת אל אזרק, באפיק ואדי בוטם (נחל האלות), עומד מבנה חמור למראה. שלוש כיפות קמרוניות מאורכות יוצרות גל במדבר גלי. למתקרב מהכביש המדברי אין מושג על המקום. שום הבטחה פרט למבנה המבודד. אלוויס מוסיל הצ`כי שסבב באזור ב-1898 כנתין של האימפריה האוסטרו-הונגרית, גילה את המקום מחדש לעיניים מערביות.

טירות המדבר
קצר אל עמרה


למי שבא מהארץ שממערב ועבר פעם מתחת לגבעה של עבדת, נראה המבנה המבודד דומה מאוד לבית המרחץ הנבטי-ביזנטי שמתחת לעבדת, מעט צפונה ומזרחה לתחנת הדלק. אותן כיפות מאורכות, אותו מבנה חמור ואטום מבחוץ שתוכו יוחד לתענוגות הגוף. והנפש. זוהי קצר אל עמרה, טירת הציד ובית המרחץ של אל ואליד הראשון, החליף האומאי בן המאה השמינית שהקים את המקום על פי כתובת ההקדשה שמעל הדלת ב-711 לספירת הנוצרים. כמעט אמצע הדרך בין קצר חראנה שממערב ונאת אל אזרק שממזרח. רתמים צומחים באפיק הנחל והכביש המודרני חוצה על גשר בקרבת מקום.
באר עמוקה יורדת אל אפיק מי התהום וגלגל אליו היו רתומות בהמות שהעלו את המים על מנת שיסופקו לחדר הקר, לחדר הפושר ולחדר החם של יושבי בית המרחץ, חפורה ומדופנת מדרום מזרח לכניסה. כתובת הקדשה מעל פתח הכניסה לאולם המבוא ומתחת לו קשת הפחתה; שיטת בנייה חכמה בה מחלקת הקשת את עומס הקיר שמעל הפתח לעמודים שמשני הצדדים כדי שהמבנה לא יקרוס בנקודת החולשה.
וההפתעה העצומה שבפנים.

טירות המדבר
קצר אל עמרה


על הקיר הצפוני, מימין לנכנס, ציורי נשים עירומות רוחצות. ותמשיח שמן על הקיר המתאר צייד ערודים בעזרת עפיפונים, הערודים או היחמורים, בורחים באימה, חלקם נכשל לאורך גדרות נמוכות כשהם נרדפים על ידי פרשים וכלבים. תמונה דומה מצוירת על הקיר הדרומי שממול.
בשלהי מלחמת העולם הראשונה, עופפו מעל המקום מטוסי חיל האוויר הבריטי על מנת לצלם מערכים טורקיים של האימפריה העות'מנית. מגובה השמים הם הבחינו בקווים על פני הקרקע, טרסות נמוכות שהזכירו להם עפיפונים של ילדות. וכך דווח למפקדה הקדמית של גנרל אלנבי על עפיפוני מדבר שציירו הבדואים על פני הישימון. זוהרי, הזואולוג העברי, תיאר ציד צבאים במדבר הסורי, את הבדואים המבהילים את עדרי הצבאים לאורך הגדרות ההולכות ומצטופפות שסופן גדרה עגולה, שאם היא על שפת מדרון נחל נמוך יש בה פתחים והצבאים, שאינם עוברים את הקו אף פעם, מנסים לזנק ושוברים צוואר או רגל או משתנקים מהתקף לב בתוך הגדרה, הבדואים מגיעים על מנת למוטט את החיות המבוהלות.
על הרמה הנמוכה שבין נאת אל אזרק וקצר עמרה נמצאו עפיפונים. עפיפונים הם מתקני ציד קבועים - שתי חומות אבנים נמוכות הבונות משולש שבסיסו הרחב פתוח ובקודקודו גדרה ולה חלונות נמוכים. ערודים, יחמורים וצבאים, ובכללם צבי המדבר (GAZELA ARABICA), מנותבים לרוץ לאורך קווים גם אם הקו רק משורטט על פני האדמה. ציידי הנגב, המדבר הסורי וסיני, הכירו בתכונה זו ויצרו מלכודות דומות בעלות חומות נמוכות. הצבאים המבוהלים היו מנסים לקפוץ מחוץ לפתחים שמחוץ לקצה הגדרה ואז היו שוברים את רגליהם והציידים שרדפו אותם בעזרת תופים וכלבים, היו ממוטטים את החיות המבוהלות.
פקחי רשות שמורות הטבע משתמשים באותה השיטה בזמן ספירת הצבאים בערבה ובנגב הדרומי, משרטטים קווים לבנים מסומנים עד המכלאות והצבאים לא מדלגים מעל הקו הפרוש.

טירות המדבר
קצר אל עמרה


מתחת לתמשיח הציד, שאין דומה לו במקומות אחרים, מצוירים ארבעת קיסרי העולם העתיק, אויבי האיסלם הערבי: הקיסר הביזנטי, הפרסי הססני, המלך הוויזיגוטי של ספרד ונגוס של אביסיניה. חלוקת השלטון בעולם בטירת הציד של הח'ליף המוסלמי.
הציורים נאים והדמויות ביזנטיות. הראשים העגולים, השיער המקורזל, העיניים הגדולות והעגולות. אין בהן דבר מהערביות. קיסרים בני אנוש ותמונות נשים עירומות ושופעות. האם לא אסר האסלם הסוני, האורתודוקסי, על פסל ומסיכה? האם לא מורה החוק והנוהג כי מסגד או ארמון יקושטו רק בפסוקים מתוך הקוראן בכתב הערבי המעוגל והמסתלסל ערבסקות או בעיטורים גיאומטריים?
בטפידריום, החדר הפושר, יש תמונות עליזות ובהן דוב הפורט על כלי מיתר וקוף הרוקד לצלילי המנגינה.
תיאור מפת השמים בקלנדריום, בחדר החם, הוא נפלא באמת, שכן קבוצות הכוכבים שצוירו בתקופה האומאית, מחקות ללא סייג את המיתולוגיה היוונית מצוירות כדובה גדולה, דובה קטנה, דרקו - הדרקון שביניהם, אוריון, קפאוס, אנדרומדה והקנטאור. המפה הנפלאה מסמנת את החיבה הערבית למקצועות האסטורנומיה והניווט.
אלא שיש לזכור כי הטירה הייתה שייכת לח'ליף מוסלמי אורתודוקסי, וכי האסלם אוסר על ציור פנים וחיות. ולמרות זאת, כל התמשיחים עשירים ומלאים. ומה ההסבר לכפירה החמורה של ראשון המאמינים?
סגנון תמשיחי השמן הביזנטים. הרקע המיתולוגי-הלני-רומי של הדמויות, הערבים כיורשי העולם העתיק. ההתפשטות הערבית והכיבוש המהיר הכריעו שתי אימפריות ודחקה אותן מעל במת ההיסטוריה - זמן ארוך לחמו הפרסים הססנים בביזנטים, שטחי המזרח מחליפים ידיים, עד שהתייצבו הגבולות של שני הענקים המותשים סביב 630 לספירה. ואז פרץ האסלם, פורש את עצמו תוך עשרות שנים בודדות על פני מרחבים ששום אימפריה לא כיסתה לפניו. העיניים העגולות והגדולות, השיער המקורזל והצבעוניות מאפיינים תמשיחים ביזנטים בני התקופה. הערבים לא הביאו איתם תרבות חדשה, הם שאפו לתוכם את הפילוסופיות הקיימות: יהדות, נצרות, פילוסופיה ואת המדעים היוונים-רומאים-ביזנטים. עבר הירדן היה מקום ביזנטי חשוב ויוצר (מדאבא, אום רסאס, הר נבו, ג'רש) ובתקופה זו (ראשית המאה השמינית) עדיין לא אוסלמו הנוצרים הביזנטים. אמני התמשיח היו ביזנטים יושבי הארץ. האמנים שעטרו את טירת הציד הארמונית עיטרו אותה מתוך האמנות הביזנטית ועל סמך מסורות יווניות רומיות- ביזנטיות. האיסלאם היה. אלא שקסמו של האסלם הקדום היה בסובלנות שנמשכה כמעט 200 שנים בכל המזרח והניחה לאנשים את דתם ותרבותם. רק לאחר שהתייצבה השליטה והתגבשה הערביות, התגבשו הסגנונות העצמאיים.
יש לראות את קצר אל עמרה כפי שהוא בנוי - מבחוץ נראה הבניין הקטן חמור סבר ומסתיר את הפנים הנועד לתענוגותיו הפרטיים של החליף שבחדריו הפנימיים רשאי לעשות ככל העולה על רוחו. בית תענוגות לפי המסורת המזרחית - הפעילות האמיתית והדרו של בית הם בפנים ולא כלפי חוץ. והמזרח
היה מזרח. עוד קודם לערבים.


מתוך: כשפים בוונקבמבה

הוספת תגובה


Security code
רענן