טיול ליפו

מדריכים - יפו



יפו היא העתיקה בערים. קודם היתה יפו ורק אחר כך ירושלים. טיול ביפו הוא הנאה קטנה למי שמחפש עיר עתיקה וחיה לחוף הים התיכון הישראלי.


טיול ביפו, לרוב התל אביבים, מתחיל מצפון. בכיכר השעון. מגדל השעון נבנה לכבוד יובל  ה- 25 לשילטונו של הסולטן התורקי-עות'מני עבד אל חמיד ה-2 שחל ב-1900. מגדלים נבנו בירושלים, צפת, עכו, חיפה ויפו וסך הכל נבנו 80 מגדלים כאלו ברחבי האימפריה- אולי כדי לסמן לנתיני האימפריה שכדאי שידייקו על פי הסטנדרטים האירופאים שהאימפריה היתה רחוק מאחוריהם בראשית המאה ה-20.  וביפו מגדל השעון ניראה כמו מגדל פעמונים של כנסייה גרמנית וזו כניראה ההשפעה הגדולה שנספגה בין לבני הכורכר שונות אותו. ו לא מפתיע, במאה ה- 19 עבר גל גדול של בנייה אירופאית ביפו.
מהצד הצפון - מזרחי של הכיכר   יש שלט קטן על בניין הפונה לכיכר (ברחוב דויד רזיאל שהוא המשכו של רחוב אילת המגיע מצפון מזרח) ומציין שכאן, בבניין המוזנח, היתה ראשיתה של הגימנסיה העברית הרצליה. אין לה מזל לגמנסיה. גם כשמנהל שלה נעשה ראש עיר לא משומרים זיכרונה לא במקום הראשון ולא במגדל שלום הגרייטרי.
מול השעון, באותו צד, נמצאים שרידי בניין הסאריה (המושל) של יפו ומאחוריו, אפשר לחדור מזרחה דרך אחת הסימטאות לתוך השוק היווני (שוק א-דיר). השוק היווני תחום מדרום על ידי רחוב בית אשל (הרחוב הצפוני של שוק הפשפשים) ומדרום על ידי רחוב מרזוק ועזר. אפשר להיכנס למתחם ליד מסעדת יועזר בר יין, לערוך סיבוב ולצאת לד"ר שקשוקה. המתחם מזכיר את מתחם המוריסטן של העיר העתיקה בירושלים.
מתבקש לעלות מהשוק היווני דרומה לתוך הסמטאות המקורות של שוק הפשפשים ולנדוד דרך בגדים ומציאות. לחפש.
השוק מתחיל לנשום סביב 0900 בבוקר וחי ברציפות עד שהוא מתפוגג לפנות ערב. ימי שישי וערבי חג הם הימים הפרועים של השוק כשהוא נשפך לרחובות שסביבו.
הרחוב הדרומי של השוק (עולי ציון) חוצה מערבה את רחוב יפת לרחוב החלפנים, פה נשאר עדיין אחד משערי העיר – שער החלפנים. וחוץ ממסעדות קטנות, חנויות נעליים וקיוסקים, יושבים במקום הקלפנים. שער עיר תמיד מסתכל על הדרכים המגיעות מירושלים ומצפון ומולו (בכיכר השעון) היה השוק של יפו. זהו מקומם הקבוע של הבטלנים. בטלנים לא משנים מקום בגלל שהשוק זז.
מעבר לשער ומעט צפונה לו יורד הכביש (מפרץ שלמה) שפתחו הבריטים דרך יפו העתיקה במבצע עוגן שבא לתרבת את העיר הסוררת בזמן המרד הערבי. מצדו הצפוני של הכביש נמצא מסגד המחמודיה שעל הקיר הדרומי של נמצא סביל (רהט שתייה) שבנה אבו נבוט מושל יפו במאה ה – 19. לאורך הרחוב העולה דרום מערבה, יש תותחים עתיקים, תצפית לכיוון תל אביב והטיילת החדשה, ומהצד של הגבעה – מוזיאון יפו לעתיקות.
גן הפסגה שמעבר למוזיאון ובמדרון יפו העתיקה הוא מקום נחמד לעצירה, לבייגלה או מנת שוורמה ולביקוריית סן פיטר שצריח הפעמונים שלה הוא חלק מקו המתאר של יפו.
משם כדאי לחצות מזרחה לתוך סמטת מזל דגים (תיאטרון הסמטה והפאב הנחמד שמעליו, המוזיאון של אילנה גור, בית הכנסת הלובי שהוא המקום הכי נחמד לשמוע כל נדרי ואסרי וחרמי) וללכת עד שמגיעים לעץ הלימון התלוי של יפו – אחת ההפתעות המענגות שיש.
בחזרה לכיכר קדומים ומשם לנמל הכי שווה בארץ ואחד השווים שיש.
אמיצים מטפסים מהנמל דרך מדרגות רחבות אל רחוב הצדף והדולפין לכיוון המסבחה של אבו חסאן, עוברים על פני הכנסייה המרונית ויורדים לתוך רחוב קדם כדי לראות איך ניראה כפר יםתיכוני בתחום המוניציפאלי של תל אביב. קצה השכונה הוא בתי הקברות על המצוק שמדרום לחוף גבעת עליה – מקום טוב לשקיעה.
מי שלא מעוניין בשקיעות, עולה מהחוף מזרחה ברחוב מנדס פראנס עד לשוק האתרוג ולרחוב יפת שהוא פיצוחים, מסעדות ואווירה מופקרת של תנועה. הקשוחים ממש ממשיכים צפון מזרחה דרך רחוב שבטי ישראל בחזרה עד ליהודה הימית ולשדרות ירושלים ("השדרות" בפי היפואים) ופונים שם צפונה דרך מעדניות, חנויות ירקות, מאפיות, בורקס וכלמיני עד למתחם נוגה. ומשם חזרה לשעון אל האוטו. או ישר לתחתית והביתה.