קרנטקה (מייסור, האלביד, בלור, האמפי, בדמי, ביג'אפור)

מדריכים - הודו

החלק הדרומי של הודו, זה המשתרע מבומבי דרומה, הוא החלק של הודו האחרת, זו שאינה דומה לעמק הגאנגס הצפוף שהיא הודו של החלומות או הסיוטים.
המרכז – רמת הדקאן של מהרשטרה וקרנטקה, והדרום של קרלה וטמיל נאדו  הן ארצות ירוקות, עם לגונות ודרכי מים פנימיות, חופי ים טרופיים, מקדשים נפלאים השונים באופן מוחלט מהצפון ורכס הרים – הגהטים המערביים או המדרגות המערביות שעל הרכסים של הם מגודלים התבלינים של הודו – שיחי פלפל והל, עצי אגוזי מוסקאט ותפוחי וורד, קפה, תה וכל טוב שרק אפשר למצוא.
דרום הודו שונה מאוד מהצפון הדחוס – התרבות היא אחרת, עדיין מאוד הודית, עם ריקודי קטאקאלי, מקדשים דרווידים וקפה במקום תה שנמזג מכוס לכוס בקשת ענקית.
עונה: בין נובמבר למרץ. הכי מצוין – דצמבר ינואר.
קרנטקה
מפת קרנטקה

האמפי


הגעה:

להאמפי אפשר להגיע עם רכבת הלילה מבאנגלור- ההאמפי אקספרס. זו עדין מסילה צרה של מטר. לרכבות המסילות הצרות יש נדנוד שקשה לישון איתו. הן קופצות ומנתרות, הקרונות נתקלים אחד בשני, הן נחבטות בפסים וקורעות את החלומות, הופכות את הנסיעה ללילה ארוך של יקיצות ונסיון לישוןהרכבת מגיעה לתחנה הקטנה של הוספט, עיירה הודית מבורדקת, שממנה שוכרים אוטוריקשות להאמפי.

פעמיים בשבוע יש רכבת מגואה להוספט – מסע לילי של 12 שעות. רוב המטיילים הצעירים שמגיעים מגואה מגיעים באוטובוס לילה ישר לרחבת החניה.

אפשר ויפה לצאת מהאמפי צפונה לבדאמי וביג'פור בכביש יפה להלל דרך משטחי גרניט אדומים, שדות אורז
ירוקים מאוד.
אפשרות נוספת למי שרק נחת בהודו או בדרך החוצה - טיסה ממומביי להובלי (יש טיסת בוקר עם "קינגפישר") נחיתה בהובלי ( Hubli) ואז לשכור מונית ולערוך טיול דרך בדאמי ואייהול להאמפי. הכי שווה. או להפך.


קרנטקה
ילדה בשדות האורז של האמפי



האמפי היא אמצע הודו. לא צפון, לא דרום, לא ליד החופים ולא בהרים. הבטן. יש משהו בנוף ההודי שמקבל אותך פנימה ברכות למרות הקשיות של השיחים הקוצניים, של הסלעים האפורים והאדומים. הגודל אולי. כביש קטן מתפצל מהכביש הראשי ונסע בין מטעי בננות ירוקים מאוד, מתחת לשער בנוי ומפואר, מטפס על שלוחה מוארכת שמשני צדדיה מבנים עתיקים וגולש למטה, אל המחסום שאחרי מגרש החניה של האוטובוסים שמעבר לו יש עיירה של רחוב ראשי אחד עם כמה מסעדות ודוכני אינטרנט, שוק קטן וסניף דואר שנמצא מתחת לכניסה למקדש גדול ופעיל. בין הרחוב ובין הנהר מצטופפים בתים, חנויות, מלונות ומסעדות. לא צפוף מידי, לא מלוכלך. נעים, שקט, מרוצף.

ליד בריכה גדולה מול מקדש וירופאקש הגדול והפעיל, יש צ'אי-וואלה שמגיש צ'אי של בוקר.

האמפי היא מקום שבו יש זריחה, בוקר, צהריים, אחר צהריים, שקיעה ולילה. השעון שייך ללוחות הזמנים של הרכבת. למטה, בתחתית המדרגות שמוליכות על הנהר שמפריד בין הדרום אליו מגיע הכביש והצפון שהוא השטחים החדשים של האמפי המסטולית, עומדי כמה פביליונים. לידם צפות במים סלסלות קש שחלקן החיצוני מצופה בעור מגופר.


קרנטקה
קסיסונית בהאמפי



הישראלים קוראים לסלסלת הקש "קססנית", על שם קערת אגוז הקוקוס המוחלקת המשמשת לעירבוב הטבק בצ'אראס לפני העישון, תערובת המכונה קססה. הקססנית היא המעבורת של האמפי.

הצד השני של הנהר הוא הודו ישראלית מאוד, נינוחה. הישראלים הם קולוניאליסטים גדולים. יש שם לפחות עשרה מלונות קטנים, בקתות עם ערסלים ומיטות מחופות בכילות, שירותים משותפים. ומסעדה בחצר. מסביב יש שדות אורז ודקלי קוקוס והכל היה ירוק מאוד על רקע סלעי גרניט אדומים ענקיים שהיו מוטלים על מדרונות הגבעות הגליות. האמפי בצד אליו מגיעים כלי הרכב היא מקום שווה. הצד השני היה מקום אחר לגמרי. מסוג המקומות שיש להם עוצמה אחרת. כבר ברגע ההגעה, שהוא תמיד מזיע, עייף, לא ברור ולא ידידותי במיוחד, אפשר היה להרגיש בעוצמה של האמפי.

בקצה המזרחי של האמפי נמצא המלון המקובל על המטיילים הישראלים ה"גואן קורנר" של שארמילה מגואה שעלתה אחרי הישראלים. מקום נחמד בהחלט.

מלון שמתאים לאלו שהפרוטה מצויה בכיסם והם מחפשים יותר נוחות הוא :  laxmi golden beach כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת

אחרי הצהריים אפשר לטייל לאגם שנוצר על ידי סכר על יובל של נהר הקרישנה.

הדרך מקיפה את הצד המערבי של האמפי, עוברת על פני סכר קדום, מתחת לאקוודוקט, על פני עתיקות, מסעדות, גסט-האוזים , פונה שמאלה בכביש וימינה ממנו לדרך עפר צדדית דרך מרכז חנויות הכפר הראשון. אפשר לעשות את הדרך גם עם אופניים.

סיבוב ערבית נחמד יכול להיות גם למקדש הקופים הנמצא במורד הנהר כ-2 קילומטרים בחציה ישירה על רכס הגרניט הנמוך שמעל ה"גואן קורנר". מלמעלה תצפיות יפות קופים ובאבות. אפשר להגיע גם עם אופניים בנסיעה על השביל של האמפי עד לכביש ובכביש ימינה (הפוך מכיוון הסכר והאגם) עד למרגלות מקדש הקופים. מסעדה נחשבת היא ה"מאנגו טרי" שנמצאת בצד הדרומי של האמפי מעט ימינה מהמדרגות העולות מהקססנית. המסעדה בנויה מדרגות מדרגות מול הנוף.

עתיקות:

בקצה המזרחי של רחוב החנויות בצד הדרומי (המסחרי) של הנהר יש פניה שמאלה (צפונה) לדרך עתיקה, בנויה ומרוצפת, רחבה ונאה שההליכה עליה מזכירה דרכים ביזנטיות של ההר הגבוה בסיני. אולי בגלל הבנייה והסלעים האדומים.

הנהר הוא הווראדה, אחד היובלים של הקרישנה הכביר שחוצה את הודו מההרים הנקראים הגהט המערביים עד שהוא נשפך בדלתא אדירה לתוך מפרץ בנגל. הקרישנה הוא נהר גדול, קדוש וחשוב. בדרך יש מדרגות (גהט) שמתחת להן עוגנים סלי הקש המגופרים, צפים על פני המים הכחולים בין הסלעים האדומים ומתחת למקדש קודנאנדרמה ומייד אחריו מקדש פוראנדרה דשארה מנדאפם הפעיל, שעולי רגל וכוהנים מנמנמים בצל הקירות שלו. מעבר לו יש אפשרות לבקר במקדש נטוש ועצום שעומד בתוך עמק בין פסגות גרניט בולטות ושלוחות נמוכות יותר.

מעבר למקדש מטפס שביל אל גבעת מטאנגה, התצפית המרשימה של האמפי בראש גבעה. כדאי לעלות מקודם לפני שחם.


קרנטקה
האמפי



היסטוריה
כאן לפי המסורת היתה קישאנדה, עיר מהרמאיאנה שמלכיה היו הקופים וולי וסוגריבה. ראמה ישב וחיכה פה על גבעת מאליאבנטה להאנומן שיבשר לו מה מצא בחיפושיו בשרי-לאנקה אחרי סיטה. הנומאן הוא מלך הקופים, חברם ועוזרם של רמה, סיטה ולאקשמן שנילחמו בראוונה מלך השדים שחטף את סיטה ללאנקה ברמאיאנה. העתיקות של האמפי נפלאות, זהו אחד האתרים החשובים של דרום הודו: מקדשים, מבני ציבור, גשרים, מדרגות נהר. כאן היה מרכזה של ויג'יאנגר, עיר הניצחון שבנתה שושלת בשם זה בדרום הודו בין 1336 ל- 1565. מאתים ושלושים שנים של שילטון של שושלת שהיתה החזקה, העשירה והנפלאה בתקופתה בכל מרכז ודרום הודו. עיר נפלאה נוספת שהותירו נמצאת שעתיים דרומה בצ'יטרדורגה (שווה מאוד ביקור). את השושלת ייסדו שני אחים הינדים בשם האריהרה ובוקה שהתאסלמו כשדלהי נכבשה על ידי המוסלמים. הם נשלחו לכאן כדי לשלוט ולהסדיר את המרדנות. אבל הם עשו יותר מזה. הם ויתרו על האיסלאם, חזרו להינדואיזם (שעדיין ראה בהם טמאים משום התאסלמותם הראשונה) והקימו אימפריה מחוף לחוף, קשרו קשרים עם ציילון וסין וגרשו את המוסלמים מממלכת מדוראי. סופה של הממלכה בא מידי המוסלמים שהצליחו בעזרת בגידת שני מפקדים מוסלמים בצבא ההינדי להכריע את הממלכה ב-1565. שישה חודשים נבזזה העיר. נשאר כפר קטן. ועתיקות גדולות.
השביל חוצה מתחת למאזני המלך שם נשקל הזהב ומגיע למקדש ויתאלה. כאן מגיעה האמנות לשיאה. בפנים עומדת מרכבת האבן. תנועה הקפואה. כמו במרכבת השמש שבקונארק שעל חוף מפרץ בנגל מדרום לכלכתה(עוד אחד מהמקומות השווים מאוד של הודו -אוריסה) . המקדש הוקדש לווישנו שהאגדה מספרת עליו שראה את יופיו של המקום ונשאר בו. אפשר להבין.
המקדש מפורסם בעמודים המוסיקלים שעונים בצלילים שונים לתיפוף. העמודים ראו הרבה ידיים מתופפות במשך מאות השנים מאז שנבנו, מרכזם מידקק מחבטות היד הפתוחות, הצבע הופך עשיר יותר משומן הידיים שדבקו בעמוד.
כפר קטן נשאר מהממלכה הגדולה, אבל השקט הגדול, העין שבמרכז הסערה, משרה את עוצמת הבנייה על הנהר השקט והיפה.

צ'יטרדורגה
מצודת גרניט אפורה גדולה ומרשימה שמעט תיירים מגיעים אליה ולא בצדק. זו עיר גדולה ומפוארת עם חומות מרשימות בנוף של סלעי יסוד אפורים. פירוש השם הוא "מצודת האבן" שנבנתה במאה ה-16 על ידי שושלת הוגיאנגאר שאחראית גם על האמפי. 
זה המקום שבו על הפי המסורת הכתובה במהאברטה, התגורר השד הידימבה עם אחות והידימבי. הידימבה  נהג לזלול בני אדם, וכשהגיעו חמשת האחים לבית פאנדו עם עם קונטי למקום, נלחם בו בהימה והרג אותו. גואל את בני המקום מהאיום. הוא התחתן עם הידימבי ומהחתונה נולד גאטוטקאצ'ה שהיה משופע במעלות טובות ובכוחות על טבעיים.

סיפור נוסף הקשור למקום הוא מתקופת שלטונו של מדאקארי נאיאקה (Madakari Nayaka)- משפחת נאיקה היו צאצאיו של מצביא צבאי שקיבל את צ'יטראדורגה כתשורה על שירותיו לויג'אינגר במאה ה-16 וייסד שושלת מקומית ששלטה במקום עד המאה ה-18.

בימיו של מדקארי נאיקה, בנו של מייסד השושלת הטיל היידר עלי המוסלמי מצור על העיר וכשהבחין באשה היורדת לשאוב מים דרך נקרה סודית, שלח את חייליו לחדור אל העיר דרך הניקבה.

אלא שהאשה, אובווה (Obavva) שהיתה אשתו של שומר הנקבה שהלך לאכול צהריים, לא איבדה את עשתונותיה כשהבחינה בחיילים וארבה להם בפתח הנקבה, הורגת אותם אחד לאחד עם האונקה (Onake ) המטה המעובה המשמש לטחינת גרעינים כשהגיחו מהנקבה, שומרת על שקט ומפנה את גופות החיילים. כשחזר בלה מהפסקת הצהריים הוא הופתע מעט לראות אותה עומדת בין מאות חיילים שהרגה מכוסה בדם. הוא הצטרף אליה ובסופו של היום נערמו סביבם מאות חייליו המתים של חיידר עלי. אבווה נהרגת מחץ שיורה בה שומר אחר שלא מבדיל בינה לבין האוייבים.

הבאר ממנה שאבה אבווה את המים נקראת  טאנירו בונדי (Tanniru doni) . ומימיה הקרים משקים את באי העיר.

כניסה דרך מערכות השערים וטיפוס על הגבעה פותח מראת נוף גדולה ומהנה.


*בלור
כמעט יפה כמו האלביד ואחד המקדשים הפרקטליים היפים שיש בלב נוף ירוק.

בלור היתה בירתם של ההויסולה והסיבה שנוסעים לכאן הוא מקדש צ'נקשאווה (Chennakeshava )הנאה שמוקדשת לוישנו . המקדש נבנה בראשית המאה ה-12 ולפי האגדה נמשכה בנייתו (שבאה כיד לנצחון של השושלת) 103 שנים.

את המקדש המגולף להפליא עשה על פי המסורת האדריכל הפסל הגאון אמאראשילפי ג'נקאצ'ארי  (Amarashilpi Jakanachari).

*האלביד
אחד המקדשים הנפלאים בהודו. אבן אפורה, תבליטי סלע ניפלאים. פרקטל פעיל שאין דומה לו מהצפון ועד הדרום
האליבידו. מקדש דמוי כוכב  שניבנה על ידי ההויסלה ( Hoysala ) במאה ה-12, 300 שנה לפני שהויג'יאנגר (  Vijanagar) בנו את האמפי. ד"ר יואב בן דוב הוציא ממנו את הפרקטל. המקדש בהאלביד יפה כל כך שהנשימה נעתקת והוא קטן מספיק כדי שיהיה אפשר להקיף וללטף את אבן הסבון הכהה עם מאות או אלפי החרוטות המפוסלות הכי יפות שיש והכל במידה ובגודל הנכון ובנשימה הראויה. כדאי מאוד להקיף את המקדש ולזלול את הדמות המפוסלות באבן, ליהנותהנאה פיזית מיופיו של המקום, מכישרונם של האמנים, מכך שלזמן אין ערך ולמעשי האדם שמתעלמים ממנו – יש.

*שרוונה בלגולה
על ראש גוש גרניט שמאות מדרגות מטפסות אליו מהמישור שמתחת נמצא פסל ענק של מהאווירה - פרוץ הדרך ה-24 של הג'אינים. ערום ונישגב הוא מביט אל המרחבים הירוקים וניראה כמו פסל מצרי שהועתק מכרנך לכאן

מיסור
עיר עץ הסנדל. עיר נעימה ששמרה על אופיה ההינדואי שנים רבות נגד הכובשים המוסלמים ונכנעה לבריטים רק בסוף המאה ה-19. יש בה את ארמון המהארג'ה שהוא סיבה מספיק טובה לבוא לעיר ולהיות בה. סיור בארמון הוא סיור בארץ אגדות. ביום ראשון ב-1900 בערב ניצתים אורות הארמון בבת אחת - מה שמושך אל החיזיון המוני סקרנים שבאים להסתופף על הדשאים ולחכות לחיזיון.
מעל העיר יש את גבעת צ'מונדי שם התחולל קרב בין אלים לשדים (מייסור ניקראתעל שם השד מהישסורא שהובס כאן על ידי האלה צ'אמונדאשווארי). למרגלות מדרגות העלייה הרגלית (כ-20 ד') יש נאנדי ענק - אחד מהגדולים בהודו. אפשר להגיע לראש הגבעה באוטובוס מקומי או ברכב. על הפסגה עצמה מקדש מהדגם הדרומי (גופאראם וכד') ומוזיאון דתי ומשוגע, ילדותי ומוזר ששווה ביקור.
מייסור היבא בסיס טוב לבקר את המקשדשים הנפלאים שמצפון לה - אפשר ביום ארוך עם מונית לנסוע לבלור הלאביד ושרוונה בלגולה.
במרחק לא גדול נמצאים מורדות ההרים שם יושבו הגולים הטיבטים בשנות השישים של המאה ה-20. מי שמעוניין בבודהיזם טיבטי - נוסע מערבה.

הגעה: כביש חדש וטוב מחבר בין בנגלור למייסור. עם הכביש הישן לקח בערך 4 שעות -140 קמ. הצטמצם לשעתיים
יש רכבת מבנגגלור = מספר רכבות ביום, המהירה היא השטבדי שיוצאת מצ'נאי בבוקר, מגיעה בצהריים לבנגלור ואחרי הצהריים למייסור.
בתחילת 2010 נחנך שדה תעופה שמקבל כרגע רק טיסות מבנגלור (קינגפישר).