הבית של בן לאדן - מסע לפקיסטאן ולארץ הטאליבן של הפשטונים
ביום שבו הרגו את בן לאדן טסתי לפקיסטאן כדי לבקר אותו.
אבל כשהגעתי הוא לא היה בבית. הוא היה כבר בים כי קבוצה של אריות ים אמריקנים הנחיתו את המסוק שלהם לא נכון על גדר הבית בו הוא הסתתר, המסוק התרסק, אריות הים, כמה עשרות מהם, חדרו פנימה והרגו אותו.
ואלו היו חדשות גדולות, כי אמריקה רדפה את מי שהפיל את מגדלי התאומים
נכון שאבוטאבאד לא תמכה באוסמה, אבל גם לא היתה נגדו. מקור התמיכה בטאליבן ובאל קעידה נמצא באזור הגבול שבין פקיסטאן לאפגנסיטאן, מדרום לעיר המחוז פשוואר. בארץ הטאליבן. ולכן נסעתי לשם
צור שיזף - סופר ועיתונאי תד 41237 יפו 61411
טלפקס: 5181672 , 9755484405 "> כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת Shezaf.net
עיתונות באזורי סכנה - קורס בן 6 מפגשים
הבית של בן לאדן, המורדים של בנגזי בארץ של קדאפי, מהפיכה בתחריר, מסע אל ארץ האופיום, מלחמה בקווקז, הולדתה של דרום סודן. מסע עיתונאי מרתק אל המקומות המעניינים ביותר בעולם.
"ולמה יצא אלכסנדר הגדול לכבוש את העולם?" שאל אותי לפני שנים קומוניסט יווני, בלילה טורקי, על דרך המשי - עונה אותה תשובה שענה אריאנוס קסונופון, שכתב את אחת הביוגרפיות הנפלאות למסעות אלכסנדר מוקדון –"בגלל שהוא היה תייר והיתה לו סקרנות בלתי נשלטת."
הבית של בן לאדן - מסע לפקיסטאן ולארץ הטאליבן של הפשטונים
ביום שבו הרגו את בן לאדן טסתי לפקיסטאן כדי לבקר אותו.
אבל כשהגעתי הוא לא היה בבית. הוא היה כבר בים כי קבוצה של אריות ים אמריקנים הנחיתו את המסוק שלהם לא נכון על גדר הבית בו הוא הסתתר, המסוק התרסק, אריות הים, כמה עשרות מהם, חדרו פנימה והרגו אותו.
ואלו היו חדשות גדולות, כי אמריקה רדפה את מי שהפיל את מגדלי התאומים
נכון שאבוטאבאד לא תמכה באוסמה, אבל גם לא היתה נגדו. מקור התמיכה בטאליבן ובאל קעידה נמצא באזור הגבול שבין פקיסטאן לאפגנסיטאן, מדרום לעיר המחוז פשוואר. בארץ הטאליבן. ולכן נסעתי לשם
לוב - המלחמה של אבא שלי
בין ינואר למרץ 2011 התחוללו שלוש מהפכות בטוניס מצרים ולוב.
בשתיים מהן - זו של כיכר תחריר ובלוב הייתי.
למצרים נסעתי כי המהפיכה המצרית היתה מאורע שמעטים דומים לו. ללוב בגלל שאבא שלי היה סמל עתיקות של קירינייקה - צפון מזרח לוב, במהלך מלחמת העולם השנייה.
מסע אל לב המהפכות. איך הן ניראו, מה גרם להן ואיך הן נולדו, מה דומה ומה שונה ומה יכול להיות, צופן העתיד.
אפגניסטאן בין טאליבן למוג'הידין
אין מקום כמו אפגניסטאן. המדינה המרכז אסיאנית שאיש מעולם לא הצליח לכבוש באמת ועכשיו הגיע תורם של האמריקנים והאירופאים ללמוד בדרך הקשה.
מקום בו הנשים מכוסות מכף רגל ועד ראש, עמק פנג'שיר הוא מקום קבורתו של הצבא הרוסי, ההאזרה מתגוררים בעמק הנפלא של באמיין (בו רוסקו הבודהות הגדולות) מעבר לו נימצא האגם הקדוש של באנדי אמיר שצבעיו בלתי נתפסים ובקצה נהר ההאריהוד נמצאת העיר השווה של דרך המשי – הארט עם שווקיה בתי הכנסת הנטושים שלה וסימטאות החומר.
אפגניסטאן. מלווה בשקופיות ובסרט קצר
אופיום
גידול הפרג האופיום השתלט על הכלכלה המקומית, בסיני צובע את המדבר בצבעים שלא היו בה קודם וכשניגמר גידול האופיום מתחיל גידול החשיש. מסע מהחוף אל ההר הגבוה ובקעות החול.
ובאותה נשימה : איך הגיע אלוהים לסיני? ולמה דווקא לאזור סנטה קתרינה? ואיך יכול להיות שההר הגבוה בסיני מוקדש לקתרינה - קדושה נוצריה מאלכסנדריה ולא לאלוהים? ומה מקור הבדואים של שבט הג'בליה? ואיך, אחרי אלפיים שנה, חזר חצי האי להיות ציר העולם הערבי?
מלווה בשקופיות ובסרט קצר
עירק - היום בו הפסידה אמריקה במלחמה
האמריקנים כבשו את עירק כמעט ללא מלחמה. כמה שבועות אחרי כיבוש בגדד, איבדו האמריקנים את השליטה. זה קרה בפלוג'ה על ידי ירי חסר אבחנה על אזרחים עירקים ועל ידי טיפול כושל בתחנת הדלק של עלווי שהתפוצצה במרחק יריקה מהמוזיאון העירקי במרכז בגדד, זה קרה בכור הגרעיני תמוז שנהרס על ידי ישראל ב- 1981 שבו לא היה כלום ועכשיו גונבים ממנו פסולת רדיו אקטיבית, ובצבאות הפרטיים שהאמריקנים הקימו ללא אבחנה. כל זה קורה בארץ שיש לה היסטוריה כערש אנושות וכמקום ממנו אנחנו, כישראלים ויהודים, שואבים חלקים ניכרים מההיסטוריה שלנו: בבל של נבוכנצאר, בית הכנסת הקדום של הנביא יחזקאל שנמצא ליד נג'ף , כרבלא – העיר החשובה והקדושה לשיעים וליד ח'טרה – עיר ערבית-נבטית-רומאית-פרסית מפתיעה ומרשימה לא רחוק ממוסול.
מלווה בשקופיות ובסרט קצר
הולדתה של דרום סודן
בינואר 2011 התרחש משאל עם בדרום סודן. הדרום נפרד מהצפון מה שאולי הוא סופה של מלחמת אזרחים בת עשרות שנים בין הצפון הלבן, הערבי והמוסלמי לדרום השחור, האנימסטי-נוצרי והאפריקני. מסע בארץ הנילוס הלבן
ארץ חדשה נולדה, הרבה בזכותם של האו"ם וארגוני הסיוע - סוג של מצפון עולמי, מה שאולי קושר את הסיפור למהפכות שחלו באותו חודש בצפון אפריקה.
מסע על נילוס הלבן ועל הסובאט עם תושבי הארץ ובנופי ארץ שלא מכירה את העולם שבחוץ, שתושביה הזקופים רוצים להצטלם ומיחחלים לעצמאות החדשה - למדינה הצעירה ביותר בעולם.
מלחמה קטנה בקווקז – רוסיה מתנפלת על גיאורגיה
טנקים" אמרתי לכרמל כשנהמות המנועים נשמעו בשדות שמעבר לשכונה . מיהרנו לראות שיירה של נגמשים וטנקים גיאורגים דוהרת החוצה מהעיר. לרגע חשבתי שהם נוסעים לכיוון צחינוואלי, העירה האוסטית החריבה שנמצאת בסך הכל 26 קילומטרים צפונה מכאן. שלושה מסוקים רוסיים במבנה קרב ירדו מעבר לגבעות, כשהתרוממו וחזרו על עקבותיהם אפשר היה לשמוע קול נפץ.
כשהגעתי למרכז העיתונות שליד הכיכר כבר עברו על פנינו שיירות הטנקים הגיאורגים שיוצאים מהעיר
"חייבים לעוף מכאן!" צעק אחד הכתבים .
להישאר בגורי ללילה ולחכות לצבא הרוסי? איפה עובר הקו בין עיתונות להסתכנות?
