image image image image image image image image
דבש משוגע מוכר דבש משוגע, ביטליס, מזרח טורקיה

היא רצתה להקיף את הים השחור ואני אמרתי לה שאפגוש אותה במערב טורקיה אחרי ליקוי החמה הגדול ואביא אותה לזאזא. האביר זאזא, שאחד מאבות אבותיו (שגם לו קראו זאזא ציצישווילי) קיבל את התואר אחרי שנלחם כל היום נגד הסלג'וקים, חדר דרך מערכותיהם וכרת את ראשו של הפחה, מחזיק את שערות ראשו בשיניו כדי שלא יפריע לו להילחם בכל מי שהכעיס בפעולה הקטנה הזאת, הוא סיבה נהדרת. לפחות כמו הים השחור, הדבש המשוגע והארגונאוטים.
היעלמות בערבה

פרשנו את המזרונים ואת שקי השינה על משטח סלע. המשטח היה בפיתול קניוני של הנחל, מצוקים ירדו עשרות מטרים אל האפיק. הבטתי במורד הוואדי, עיניים ירוקות של בעל חיים הביטו בי. נמר? צבוע? שועל? דורבן? העיניים הביטו בי והמשיכו במעלה. לא אכלנו. לגמנו לגימה קטנה מהבקבוק ורוח קרירה וחרישית נכנסה מתחת לשקי השינה והמתיקה את שנתנו.
זמבזי


גל של שני מטרים הרים אותי באוויר והפך אותי. מפיל אותי מהגלשן. הרגשתי את המים סוגרים עלי ודוחפים אותי למטה, לתוך הנהר, משקיעים אותי פנימה. עצרתי אוויר וניסיתי לעלות למעלה. שום סיכוי.
ארץ הטאליבן
  זה המקום שיהפוך בעשר השנים הראשונות של המאה ה-21 למעוז הטאליבן שנילחם בשילטון הפקיסטאני המרכזי ובאמריקנים שבאפגניסטן  
פטמטה

הוא הזמין אותי בפרץ של ידידות, של בדידות, אולי כדי להתגונן מפניה של פטמטה היפה שטרפה את ימיו ואת לילותיו. ג'ואל, בבדידותו, שבא לשלושה חודשים למאלי , שזו היתה הפעם הראשונה שלו באפריקה, התאהב במאלי, באפריקה ובפטמטה.
זיידה

ומאותו רגע הפכה השיחה לשני אנשים שבאו משני קצוותיו של אותו מדבר. אבל יותר מזה, ובפעם הראשונה בחיי, ישבתי עם אשה ערביה מוסלמית, מתרבות מדברית,  שהיתה עצמאית חזקה ולא פחדה לבלות איתי בחושך המואר בנרות ולדבר איתי על הכל.
חרזה

זחלנו לאט כלפי מטה במסדרון הצר. הגב דחוק אל קיר אחד, כפות הרגליים דוחפות את הקיר השני, יוצרות את החיכוך, עוצרות את הנפילה אל התהום. אם נישאר כאן – לא יהיה לאף אחד מושג איפה לחפש. לאט. בזהירות. הזיעה. האבק, מטרות האבנים המתפוררות במדרון התלול. עוד כמה מטרים. עוד מדרון קטן.
אבו חשייב
 ישבנו על האבנים, מחכים לאחרים. שתינו את לגימת המים האחרונה והשארנו את פיית הבקבוק גבוה מעל הפה, מחכים לטיפות נוספות שגלשו באיטיות.
"כמה יש עד לפתח הנחל?"
"שבעה קילומטרים", שיקרתי.

השד מהסטף

ספרים - השֵד מהסַָטַף - אגדות


גילת פרג - מקדש נייד

יש כפר אחד בהר ירושלים שקוראים לו הסָטַף. היום לא גרים בכפר ורק מטיילים עולים ויורדים בין הטראסות היפות שלו. והן יפות נורא, צומחים עליהן המון עצי פרי – תאנים ולימונים ושקדים וזיתים וגפנים מטפסות ותעלות מים מוליכות את המים משני מעיינות הנקבה של הכפר אל חלקות קטנות של ירקות שמגדלת המשפחה של הפקח שגר שם ומתקן את הטרסות.
אבל פעם גרו שם הרבה אנשים וזה היה כפר שלא רק מטיילים הלכו בסמטאותיו, הוא היה בנוי על צלע ההר והביט על הפיתולים העגולים של ההרים הירוקים שנחל שורק זורם ביניהם רחוק, למטה למטה, בעמק הירוק.

 

דרך המשי

ספרים - דרך המשי


בקיץ 1991 יצא צור שיזף לחצות את אסיה מאיסטנבול לבייג'ינג על דרכי המשי. את הדרך מטיבליסי ועד הגבול הסיני עשה עם מלך ג'ורג'יה, לאדו בגרטאיוני במכונית "לאדה" חבוטה וצולעת, בה נהג האביר זאזא ציצישווילי, ארכיטקט, הרפתקן ואיש המושיט את ידיו לשמים כדי לקטוף כסף חולף.
">
מהדורה חדשה של הספר יצאה ביולי 2013. ניתן ליצור קשר ולהזמין את הספר ישירות על ידי משלוח המחאה על סך 65 ש"ח עבור מבדד רמון תד 651 מצפה רמון 80600 או בהעברה בנקאית למבדד רמון בנק מזרחי סניף 436 חשבון 158291 ולשלוח את אישור ההעברה במייל


לרכישת המהדורה הדיגיטאלית בבוקסילה
לרכישת המהדורה הדיגיטאלית באינדיבוק
לרכישת המהדורה הדיגיטאלית במנדלי
רכישת המהדורה הדיגיטאלית בעברית
 

נמר בהרים

ספרים - נמר בהרים

Click to enlarge
ספר הדפוס אזל בראשית 2014 הוא נמצא במהדורה הדיגטאלית בבוקסילה
ובאינדיבוק

חזרתי אל האוהל ועמסתי גדי צעיר, ופסעתי עם הבוקר המתעורר.
עקבות הנמרים הולכות לפני, הרובה על שכמי וג'ירבה מלאה במים צלולים על צווארי. עליתי במעלה העתיק, חלפתי על פני החורבות והלכתי עם השביל, ירדתי בנחל, עוקף את הגבעות, חוצה ועולה יובלים.
העקבות מרקדות לפני. לבסוף הגעתי אל המלכודת, ואז פניתי אל מחסה שהוקם מול הרוח הקבועה וישבתי לצפות. מלמטה, מכיוון המעיין, עלו נהמותיהם של זוג הנמרים שהמשיך להזדווג מול המפל הגדול והמעיין. ואז רפתה כנראה לרגע תאוותה של הנקבה, והיא דילגה בתנועות יפות במעלה השביל. הרוח הייתה איתה. היא לא יכלה להריח אותי. רק את פעיות הגדי המתחנן אל אימו שמעה. כהרף עין הסתערה לתוך המלכודת. הגדי זעק ואבן המלכודת נפלה אחרי גבה ולכדה אותה בין כותלי האבן. זעקות החימה נשמעו רמות וזועמות, פורצות מקירות המלכודת ומתפשטות בהד מתדרדר על פני השלוחות השוממות.
 

יפו - בתי קפה, מסעדות, חנויות שוות, גלריות, מאפיות, הופעות

מדריכים - יפו



יפו היא המקום הכי טעים שיש לנו ביפו. מלא דברים טעימים. מאמצעי הייצור - הבשר, העוף והדגה דרך התבלינים, החומוס והמתוקים וכלה בפיצוחים ושתייה. ויש גם מסעדות שמגישות את המוגמר ובתי קפה שמזקקים את החם ואפילו סופרמרקטים זולים וזרוקים להפליא, שיש בהם כל מה שצריך אדם. מדריך קצר למקומות החשובים באמת.
כוכב -*- ליד שם מסמן את דעתו הטובה של המדריך השימושי על השם המכוכב. מעל הממוצע. זאת אומרת שווה.
 

דון גבריאל גרסיה מרקס

ספרים - הפנאמריקנה

"שנים של עבודה קשה," הוא אמר, "כל יום משמונה ועד שתיים."
"וכשרון-"
"עבודה." אמר מרקס. "אני סופר ועיתונאי."
"עיתונאי?"
"ודאי." קם מרקס בטון נעלב, מוציא מאחד ממדפי הספרים הארוכים ארבעה כרכים כבדים של מאמרים שכתב בארבעים שנים של עבודה עיתונאית.
 

מעומק האתר

אנדמן

ב-1400 יש מעבורת של שעתיים להאוולוק - אי מצויין שיש בו חניונים רבים. יש שם לא מעט ישראלים וחופים ששמים בכיס הקטן את גואה הליכות בג'ונגל ושנירקולים - בקיצור שווה מאוד - האי הכי שווה שהייתי בו בשנים האחרונות  

העולם

שוק כפרי על הכביש לצלקה
Image Detail
פועל עברי
Image Detail
ילדים במזרח טורקיה
Image Detail
קטסיפון
Image Detail