image image image image image image image image image
פטמטה

הוא הזמין אותי בפרץ של ידידות, של בדידות, אולי כדי להתגונן מפניה של פטמטה היפה שטרפה את ימיו ואת לילותיו. ג'ואל, בבדידותו, שבא לשלושה חודשים למאלי , שזו היתה הפעם הראשונה שלו באפריקה, התאהב במאלי, באפריקה ובפטמטה.
היעלמות בערבה

פרשנו את המזרונים ואת שקי השינה על משטח סלע. המשטח היה בפיתול קניוני של הנחל, מצוקים ירדו עשרות מטרים אל האפיק. הבטתי במורד הוואדי, עיניים ירוקות של בעל חיים הביטו בי. נמר? צבוע? שועל? דורבן? העיניים הביטו בי והמשיכו במעלה. לא אכלנו. לגמנו לגימה קטנה מהבקבוק ורוח קרירה וחרישית נכנסה מתחת לשקי השינה והמתיקה את שנתנו.
זמבזי


גל של שני מטרים הרים אותי באוויר והפך אותי. מפיל אותי מהגלשן. הרגשתי את המים סוגרים עלי ודוחפים אותי למטה, לתוך הנהר, משקיעים אותי פנימה. עצרתי אוויר וניסיתי לעלות למעלה. שום סיכוי.
ארץ הטאליבן
  זה המקום שיהפוך בעשר השנים הראשונות של המאה ה-21 למעוז הטאליבן שנילחם בשילטון הפקיסטאני המרכזי ובאמריקנים שבאפגניסטן  
דבש משוגע מוכר דבש משוגע, ביטליס, מזרח טורקיה

היא רצתה להקיף את הים השחור ואני אמרתי לה שאפגוש אותה במערב טורקיה אחרי ליקוי החמה הגדול ואביא אותה לזאזא. האביר זאזא, שאחד מאבות אבותיו (שגם לו קראו זאזא ציצישווילי) קיבל את התואר אחרי שנלחם כל היום נגד הסלג'וקים, חדר דרך מערכותיהם וכרת את ראשו של הפחה, מחזיק את שערות ראשו בשיניו כדי שלא יפריע לו להילחם בכל מי שהכעיס בפעולה הקטנה הזאת, הוא סיבה נהדרת. לפחות כמו הים השחור, הדבש המשוגע והארגונאוטים.
זיידה

ומאותו רגע הפכה השיחה לשני אנשים שבאו משני קצוותיו של אותו מדבר. אבל יותר מזה, ובפעם הראשונה בחיי, ישבתי עם אשה ערביה מוסלמית, מתרבות מדברית,  שהיתה עצמאית חזקה ולא פחדה לבלות איתי בחושך המואר בנרות ולדבר איתי על הכל.
חרזה

זחלנו לאט כלפי מטה במסדרון הצר. הגב דחוק אל קיר אחד, כפות הרגליים דוחפות את הקיר השני, יוצרות את החיכוך, עוצרות את הנפילה אל התהום. אם נישאר כאן – לא יהיה לאף אחד מושג איפה לחפש. לאט. בזהירות. הזיעה. האבק, מטרות האבנים המתפוררות במדרון התלול. עוד כמה מטרים. עוד מדרון קטן.
אבו חשייב
 ישבנו על האבנים, מחכים לאחרים. שתינו את לגימת המים האחרונה והשארנו את פיית הבקבוק גבוה מעל הפה, מחכים לטיפות נוספות שגלשו באיטיות.
"כמה יש עד לפתח הנחל?"
"שבעה קילומטרים", שיקרתי.

הטראנסיבירית

עיתונות - כתבות מהעולם




  1. בייגי'נג.

בלילה חם של סוף ספטמבר, ירדתי ממדרגות הגשר המוליך לרציפים אל רציף שקט במיוחד ועליתי בבייגי'נג  על הרכבת הסינית. זו לא הייתה רכבת רגילה, אלא רכבת מספר 75 שמיועדת לפקידי שלטון סיניים, בתאים רבצו כורסאות הסבה ווילונות אדמדמים אטמו את החלון שהפלבאים לא יציצו אל המיטה המצופה במצעים צחורים.

הרבה קרה בסין מאז עליתי בפעם האחרונה על הטראנס סיבירית. המון קורה כל יום. מענק רדום ואפרורי, הפכה סין ליצור רב זרועות שבונה, יוצר, הורס ובולע כל יום  ריבוא דברים. תחנת הרכבת של בייג'ינג לא דמתה במאומה (חוץ מהבניין שעוטף אותה) למה שהיה פעם. לוחות דיגיטאליים, מסעדות, חנויות.

והקונדוקטורית החייכנית שדיברה רק סינית מזגה תה ירוק משובח לספלי חרסינה. לעיתים, רק על פי ריח התה אתה יכול לדעת באיזה מחלקה או כמה הסיני רוצה בטובתך.  החלפנו מילים של נימוס בזמן שהמתנתי להחלקת הרכבת מתוך תחנת הרכבת המרכזית של בייג'ינג, צפונה, לכיוון החומה הגדולה, מונגוליה הפנימית והגבול המונגולי.

 

 

דרך המשי

ספרים - דרך המשי


בקיץ 1991 יצא צור שיזף לחצות את אסיה מאיסטנבול לבייג'ינג על דרכי המשי. את הדרך מטיבליסי ועד הגבול הסיני עשה עם מלך ג'ורג'יה, לאדו בגרטאיוני במכונית "לאדה" חבוטה וצולעת, בה נהג האביר זאזא ציצישווילי, ארכיטקט, הרפתקן ואיש המושיט את ידיו לשמים כדי לקטוף כסף חולף.
">
מהדורה חדשה של הספר יצאה ביולי 2013. ניתן ליצור קשר ולהזמין את הספר ישירות על ידי משלוח המחאה על סך 65 ש"ח עבור מבדד רמון תד 651 מצפה רמון 80600 או בהעברה בנקאית למבדד רמון בנק מזרחי סניף 436 חשבון 158291 ולשלוח את אישור ההעברה במייל


לרכישת המהדורה הדיגיטאלית בבוקסילה
לרכישת המהדורה הדיגיטאלית באינדיבוק
לרכישת המהדורה הדיגיטאלית במנדלי
רכישת המהדורה הדיגיטאלית בעברית