image image image image image image image image image
זמבזי


גל של שני מטרים הרים אותי באוויר והפך אותי. מפיל אותי מהגלשן. הרגשתי את המים סוגרים עלי ודוחפים אותי למטה, לתוך הנהר, משקיעים אותי פנימה. עצרתי אוויר וניסיתי לעלות למעלה. שום סיכוי.
פטמטה

הוא הזמין אותי בפרץ של ידידות, של בדידות, אולי כדי להתגונן מפניה של פטמטה היפה שטרפה את ימיו ואת לילותיו. ג'ואל, בבדידותו, שבא לשלושה חודשים למאלי , שזו היתה הפעם הראשונה שלו באפריקה, התאהב במאלי, באפריקה ובפטמטה.
היעלמות בערבה

פרשנו את המזרונים ואת שקי השינה על משטח סלע. המשטח היה בפיתול קניוני של הנחל, מצוקים ירדו עשרות מטרים אל האפיק. הבטתי במורד הוואדי, עיניים ירוקות של בעל חיים הביטו בי. נמר? צבוע? שועל? דורבן? העיניים הביטו בי והמשיכו במעלה. לא אכלנו. לגמנו לגימה קטנה מהבקבוק ורוח קרירה וחרישית נכנסה מתחת לשקי השינה והמתיקה את שנתנו.
ארץ הטאליבן
  זה המקום שיהפוך בעשר השנים הראשונות של המאה ה-21 למעוז הטאליבן שנילחם בשילטון הפקיסטאני המרכזי ובאמריקנים שבאפגניסטן  
דבש משוגע מוכר דבש משוגע, ביטליס, מזרח טורקיה

היא רצתה להקיף את הים השחור ואני אמרתי לה שאפגוש אותה במערב טורקיה אחרי ליקוי החמה הגדול ואביא אותה לזאזא. האביר זאזא, שאחד מאבות אבותיו (שגם לו קראו זאזא ציצישווילי) קיבל את התואר אחרי שנלחם כל היום נגד הסלג'וקים, חדר דרך מערכותיהם וכרת את ראשו של הפחה, מחזיק את שערות ראשו בשיניו כדי שלא יפריע לו להילחם בכל מי שהכעיס בפעולה הקטנה הזאת, הוא סיבה נהדרת. לפחות כמו הים השחור, הדבש המשוגע והארגונאוטים.
זיידה

ומאותו רגע הפכה השיחה לשני אנשים שבאו משני קצוותיו של אותו מדבר. אבל יותר מזה, ובפעם הראשונה בחיי, ישבתי עם אשה ערביה מוסלמית, מתרבות מדברית,  שהיתה עצמאית חזקה ולא פחדה לבלות איתי בחושך המואר בנרות ולדבר איתי על הכל.
חרזה

זחלנו לאט כלפי מטה במסדרון הצר. הגב דחוק אל קיר אחד, כפות הרגליים דוחפות את הקיר השני, יוצרות את החיכוך, עוצרות את הנפילה אל התהום. אם נישאר כאן – לא יהיה לאף אחד מושג איפה לחפש. לאט. בזהירות. הזיעה. האבק, מטרות האבנים המתפוררות במדרון התלול. עוד כמה מטרים. עוד מדרון קטן.
אבו חשייב
 ישבנו על האבנים, מחכים לאחרים. שתינו את לגימת המים האחרונה והשארנו את פיית הבקבוק גבוה מעל הפה, מחכים לטיפות נוספות שגלשו באיטיות.
"כמה יש עד לפתח הנחל?"
"שבעה קילומטרים", שיקרתי.
 

מלאגרוס בן אאוקריטוס מגדרא

שישי עם חברים - מלגרוס בן אאוקריטוס מגדרא

מלאגרוס בן אאוקריטוס מגדרא
עד מה נעם דיודורוס, עין כל יצודד הרקליטוס,
דיון מתקו מילותיו, אולליאדס - חלציו.
גע, פילוקלס, בראשון, רך עורו: בשני תן עיניך.
עם השלישי תשוחח, את הרביעי...אחריש!
מוח לי, דע, נקי מקנאה. אך אם אל מואיסקוס
חשק מבט תשלח, יופי לראות בל תוסיף!
 

האלכוהול הטוב של הים תיכון

עיתונות - כתבות בארץ

הנוזלים שמרכיבים את הים התיכון: בירה, רצינה, ערק, רקי, אוזו, פסטיס, בוחה, פורטו

 

   

איך קיבל הקרקל את האוזניים השחורות המשונצות שלו

ספרים - השֵד מהסַָטַף - אגדות


דניאל יפה - תחריט עץ

הקרקל גר לו מתחת לשיח הרותם. הקרקל אהב מאוד לגור מתחת לשיח הרותם. כל הלילה הוא הלך והסתובב ועבר ונבר וחיפש וצד להנאתו קורא לא זהיר, ושפן סלע שלא מצא את מקומו, ולפעמים כשהיה לו מזל, רדף אחרי ארנבת עם עיניים אדומות וכשהיה משיג אותה, חבט בה בכפתו ואכל אותה להנאתו.
 

מעומק האתר

מלחמה של אחרים

ישראל תמיד אמרה שאינה צריכה צבאות זרים שיילחמו בשבילה אבל זו אולי הפעם המובהקת בה ישראל נלחמת מלחמה של אחרים.  

העולם

טאמיל נדו, הודו ,קודאיקנל
Image Detail
דג'מה דה פנה - מרקיש
Image Detail
על גדת האירואוודי ליד פיי. אמא ילדה
Image Detail
ילדה ברכבת הודית
Image Detail