image image image image image image image image
פטמטה

הוא הזמין אותי בפרץ של ידידות, של בדידות, אולי כדי להתגונן מפניה של פטמטה היפה שטרפה את ימיו ואת לילותיו. ג'ואל, בבדידותו, שבא לשלושה חודשים למאלי , שזו היתה הפעם הראשונה שלו באפריקה, התאהב במאלי, באפריקה ובפטמטה.
דבש משוגע מוכר דבש משוגע, ביטליס, מזרח טורקיה

היא רצתה להקיף את הים השחור ואני אמרתי לה שאפגוש אותה במערב טורקיה אחרי ליקוי החמה הגדול ואביא אותה לזאזא. האביר זאזא, שאחד מאבות אבותיו (שגם לו קראו זאזא ציצישווילי) קיבל את התואר אחרי שנלחם כל היום נגד הסלג'וקים, חדר דרך מערכותיהם וכרת את ראשו של הפחה, מחזיק את שערות ראשו בשיניו כדי שלא יפריע לו להילחם בכל מי שהכעיס בפעולה הקטנה הזאת, הוא סיבה נהדרת. לפחות כמו הים השחור, הדבש המשוגע והארגונאוטים.
היעלמות בערבה

פרשנו את המזרונים ואת שקי השינה על משטח סלע. המשטח היה בפיתול קניוני של הנחל, מצוקים ירדו עשרות מטרים אל האפיק. הבטתי במורד הוואדי, עיניים ירוקות של בעל חיים הביטו בי. נמר? צבוע? שועל? דורבן? העיניים הביטו בי והמשיכו במעלה. לא אכלנו. לגמנו לגימה קטנה מהבקבוק ורוח קרירה וחרישית נכנסה מתחת לשקי השינה והמתיקה את שנתנו.
זמבזי


גל של שני מטרים הרים אותי באוויר והפך אותי. מפיל אותי מהגלשן. הרגשתי את המים סוגרים עלי ודוחפים אותי למטה, לתוך הנהר, משקיעים אותי פנימה. עצרתי אוויר וניסיתי לעלות למעלה. שום סיכוי.
ארץ הטאליבן
  זה המקום שיהפוך בעשר השנים הראשונות של המאה ה-21 למעוז הטאליבן שנילחם בשילטון הפקיסטאני המרכזי ובאמריקנים שבאפגניסטן  
זיידה

ומאותו רגע הפכה השיחה לשני אנשים שבאו משני קצוותיו של אותו מדבר. אבל יותר מזה, ובפעם הראשונה בחיי, ישבתי עם אשה ערביה מוסלמית, מתרבות מדברית,  שהיתה עצמאית חזקה ולא פחדה לבלות איתי בחושך המואר בנרות ולדבר איתי על הכל.
חרזה

זחלנו לאט כלפי מטה במסדרון הצר. הגב דחוק אל קיר אחד, כפות הרגליים דוחפות את הקיר השני, יוצרות את החיכוך, עוצרות את הנפילה אל התהום. אם נישאר כאן – לא יהיה לאף אחד מושג איפה לחפש. לאט. בזהירות. הזיעה. האבק, מטרות האבנים המתפוררות במדרון התלול. עוד כמה מטרים. עוד מדרון קטן.
אבו חשייב
ישבנו על האבנים, מחכים לאחרים. שתינו את לגימת המים האחרונה והשארנו את פיית הבקבוק גבוה מעל הפה, מחכים לטיפות נוספות שגלשו באיטיות.
"כמה יש עד לפתח הנחל?"
"שבעה קילומטרים", שיקרתי.
   
 

התנין מנחל תנינים

ספרים - התנין מנחל תנינים

"כאן," הוא אמר לעצמו. "הגעתי לנחל התנינים. בטוח יש פה תנינים.

זה חייב להיות נחל התנינים!"

ואז הוא חטף מכה בצד והביט בתדהמה בשפמנון ענק שנגח אותו.

זה היה דג ענק. גדול כמו נין התנין. דג של שני מטרים עם עיניים זוממות ופה מחייך ושפם ענק שזז לכל מקום במים כמו נחש ארוך.

"לא פה!" אמר השפמנון, "אתה גדול מידי, אין לך מקום פה."

"אל תדבר שטויות!" אמר נין התנין. "אני אהיה פה אם אני רוצה. כי תנינים לא פוחדים מאף אחד. והם יכולים בביס אחד לבלוע שפמנון, אפילו כזה עם שפמות באורך של נחש בינוני. ופה זה נחל התנינים?"

"לא," אמר השפמנון, "זה נחל השפמנונים!"

"את זה עוד ניראה," אמר נין התנין והתנפל על נון השפמנון.

"את זה אתה תיראה!" התחמק נון השפמנון, הסתובב במהירות ושחה להביא את להקת השפמנונים.

לרכישת הספר הדיגיטאלי באתר עיברית
ואפשר לרכוש פה את ספר הנייר בדרכים הבאות:

העברה בביט לטלפון 0544975548 ולכתוב עבור בתנין מנחל תנינים - יצא בדואר 24 מייד כשמתקבל תשלום

לרכישת המהדורה הדיגיטאלית ישירות באתר יש להעביר בביט 35 ש"ח לטלפון 0544975548 ולשלוח מייל - הספר יישלח במייל למזמין

ואפשר בהעברה בנקאית או בפייפאל

 

השד מהסטף

ספרים - השֵד מהסַָטַף - אגדות




יש כפר אחד בהר ירושלים שקוראים לו הסָטַף. היום לא גרים בכפר ורק מטיילים עולים ויורדים בין הטראסות היפות שלו. והן יפות נורא, צומחים עליהן המון עצי פרי – תאנים ולימונים ושקדים וזיתים וגפנים מטפסות ותעלות מים מוליכות את המים משני מעיינות הנקבה של הכפר אל חלקות קטנות של ירקות שמגדלת המשפחה של הפקח שגר שם ומתקן את הטרסות.אבל פעם גרו שם הרבה אנשים וזה היה כפר שלא רק מטיילים הלכו בסמטאותיו, הוא היה בנוי על צלע ההר והביט על הפיתולים העגולים של ההרים הירוקים שנחל שורק זורם ביניהם רחוק, למטה למטה, בעמק הירוק.

העברה בביט לטלפון 0544975548 ולכתוב עבור השד מהסטף - יצא בדואר 24 מייד כשמתקבל תשלום

לרכישת המהדורה הדיגיטאלית ישירות באתר יש להעביר בביט 35 ש"ח לטלפון 0544975548 ולשלוח מייל - הספר יישלח במייל למזמין

ואפשר בהעברה בנקאית או בפייפאל


 

קרים

עיתונות - כתבות מהעולם

אלא שפיאודוסיה, ששמה היה במאה ה – 14 קאפה, היתה השער לאחד האסונות הגדולים שידעה אירופה. ב- 1347, באחד ממסעות המלחמה, פגע הדבר במחנהו של קיפצ'ק חאן, אחד החאנים המונגולים. הוא ציווה להטיל את גופות המתים מהמחלה במרגמות לתוך העיר הנצורה, ממית את מגיניה במגיפה. משם הובלה המגיפה על ידי פרעושי העכברושים מכרסמי הגוויות שהיגרו עם האוניות הג'נובזיות לאיטליה. עשרים וחמישה מיליוני בני אדם מתו מהמגיפה השחורה שבתוך כמה שנים השאירה רק שליש מאוכלוסיית אירופה.
 

דרך המשי - ספר המסע

ספרים - דרך המשי


בקיץ 1991 יצא צור שיזף לחצות את אסיה מאיסטנבול לבייג'ינג על דרכי המשי. את הדרך מטיבליסי ועד הגבול הסיני עשה עם מלך ג'ורג'יה, לאדו בגרטאיוני במכונית "לאדה" חבוטה וצולעת, בה נהג האביר זאזא ציצישווילי, ארכיטקט, הרפתקן ואיש המושיט את ידיו לשמים כדי לקטוף כסף חולף.
">
מהדורה חדשה של הספר יצאה ביולי 2013.
ניתן ליצור קשר ולהזמין את הספר ישירות על ידי העברה בביט לטלפון 0544975548 ולכתוב עבור דרך המשי - הספר יצא בדואר 24 מייד כשמתקבל תשלום ואפשר בהעברה בנקאית למבדד רמון בנק מזרחי סניף 436 חשבון 158291 או בפייפאל או משלוח המחאה על סך 83 ש"ח עבור מבדד רמון תד 651 מצפה רמון 8065051   ולשלוח את אישור ההעברה במייל


לרכישת המהדורה הדיגיטאלית ישירות באתר יש להעביר בביט 35 ש"ח לטלפון 0544975548 ולשלוח מייל - הספר יישלח במייל למזמין
לרכישת המהדורה הדיגיטאלית בבוקסילה
לרכישת המהדורה הדיגיטאלית באינדיבוק
רכישת המהדורה הדיגיטאלית בעברית
 

בין גהנדי למודי. הודו החדשה

עיתונות - כתבות מהעולם


יצאתי מתוך סמטאות העיר העתיקה וצעדתי ברחוב שמחבר את  הגהט המרכזי עם גודוליה. ערפל אפור וקר עמד על וראנסי. ינואר הוא החודש הקר בשנה. אבל למרות השעה המוקדמת והאפרוריות הקרה, צעדו מולי עולי רגל שירדו לפוג'את הבוקר וטבילה בגאנגס בדאס השמווודהא גהט – במקום בו נערך זבח עשרתל הסוסים על ידי מלכה המאמין האדוק של וראנסי בשחר הימים. בגודוליה מצאתי ריקשה ממונעת לתחנת הרכבת של וראנסי שמדמה את הויאהרה –את כיפת המקדש ההינדואי המוארכת שמדמה בתורה את פסגות ההימלאיה ואת ההר הקדוש קאילש – מושבו של שיווא, שלכבודו נערך הזבח ווראנסי היא עירו.

   

מעומק האתר

בשביל מה לנו סופרים אם אנחנו לא יכולים לשלוט בהם?

 

סופרים הם המעיין ממנו מגיח הלא מודע של חברה. זה כוחם. זה הכורח שלהם והכוח המניע. יש להם מה להגיד והם חייבים להגיד אותו. אם הם מוכשרים, מגיעים בזמן ולמקום הנכון  ויש מי שמפרסם ודוחף אותם – יש סיכוי שיגיעו לקהלים רחבים. מעטים מהם יכולים, יודעים ויש להם את המזל לעמוד לבד על רגליהם ולהתקבל. לצורך העניין הזה יש את אותה תעשייה גדולה שראשיתה הסופר ולאחריו הלקטור, בית ההוצאה, העורך וחנות הספרים.  ואת הקוראים.

 

העולם

צייד עם עיט זהוב אגם איסיקול קירגיזיה
Image Detail
שדות כרכומי זעפרן ליד סרינגר. קשמיר
Image Detail
הרוגי נד המים בין לאפוטה לקמינגו
Image Detail
עשן באיסלמאבד
Image Detail