image image image image image image image image image
פטמטה

הוא הזמין אותי בפרץ של ידידות, של בדידות, אולי כדי להתגונן מפניה של פטמטה היפה שטרפה את ימיו ואת לילותיו. ג'ואל, בבדידותו, שבא לשלושה חודשים למאלי , שזו היתה הפעם הראשונה שלו באפריקה, התאהב במאלי, באפריקה ובפטמטה.
זמבזי


גל של שני מטרים הרים אותי באוויר והפך אותי. מפיל אותי מהגלשן. הרגשתי את המים סוגרים עלי ודוחפים אותי למטה, לתוך הנהר, משקיעים אותי פנימה. עצרתי אוויר וניסיתי לעלות למעלה. שום סיכוי.
היעלמות בערבה

פרשנו את המזרונים ואת שקי השינה על משטח סלע. המשטח היה בפיתול קניוני של הנחל, מצוקים ירדו עשרות מטרים אל האפיק. הבטתי במורד הוואדי, עיניים ירוקות של בעל חיים הביטו בי. נמר? צבוע? שועל? דורבן? העיניים הביטו בי והמשיכו במעלה. לא אכלנו. לגמנו לגימה קטנה מהבקבוק ורוח קרירה וחרישית נכנסה מתחת לשקי השינה והמתיקה את שנתנו.
ארץ הטאליבן
  זה המקום שיהפוך בעשר השנים הראשונות של המאה ה-21 למעוז הטאליבן שנילחם בשילטון הפקיסטאני המרכזי ובאמריקנים שבאפגניסטן  
דבש משוגע מוכר דבש משוגע, ביטליס, מזרח טורקיה

היא רצתה להקיף את הים השחור ואני אמרתי לה שאפגוש אותה במערב טורקיה אחרי ליקוי החמה הגדול ואביא אותה לזאזא. האביר זאזא, שאחד מאבות אבותיו (שגם לו קראו זאזא ציצישווילי) קיבל את התואר אחרי שנלחם כל היום נגד הסלג'וקים, חדר דרך מערכותיהם וכרת את ראשו של הפחה, מחזיק את שערות ראשו בשיניו כדי שלא יפריע לו להילחם בכל מי שהכעיס בפעולה הקטנה הזאת, הוא סיבה נהדרת. לפחות כמו הים השחור, הדבש המשוגע והארגונאוטים.
זיידה

ומאותו רגע הפכה השיחה לשני אנשים שבאו משני קצוותיו של אותו מדבר. אבל יותר מזה, ובפעם הראשונה בחיי, ישבתי עם אשה ערביה מוסלמית, מתרבות מדברית,  שהיתה עצמאית חזקה ולא פחדה לבלות איתי בחושך המואר בנרות ולדבר איתי על הכל.
חרזה

זחלנו לאט כלפי מטה במסדרון הצר. הגב דחוק אל קיר אחד, כפות הרגליים דוחפות את הקיר השני, יוצרות את החיכוך, עוצרות את הנפילה אל התהום. אם נישאר כאן – לא יהיה לאף אחד מושג איפה לחפש. לאט. בזהירות. הזיעה. האבק, מטרות האבנים המתפוררות במדרון התלול. עוד כמה מטרים. עוד מדרון קטן.
אבו חשייב
 ישבנו על האבנים, מחכים לאחרים. שתינו את לגימת המים האחרונה והשארנו את פיית הבקבוק גבוה מעל הפה, מחכים לטיפות נוספות שגלשו באיטיות.
"כמה יש עד לפתח הנחל?"
"שבעה קילומטרים", שיקרתי.

השייח' של סנטה-סיני 2017

עיתונות - כתבות מהעולם

Image may contain: 1 person, sitting, shoes, tree, outdoor and nature

השייח' אחמד אבו ראשד (צילום: שמעון בוקשטיין)

"אתה יודע שכשמדינת ישראל סגרה את הגבול לישראלים ב-12.4.17 ולא נתנה להם לחצות לסיני וָּולִיָאת סיני (מחוז סיני של דאע"ש) ממש שמחו?" שאל אותי אחמד אבו ראשד, השייח' של פלג האָוַּואלָד ג'וּנְדִי של שבט הגֶ'בָּלִיָה. "הם פרסמו ברשת שהם הצליחו לפגוע בבדואים של  דרום סיני. כי אתה יודע שהבדואים של דרום סיני נלחמים בווליאת סיני ולא נותנים להם להגיע לכאן. ולכן הם שמחו, שהם הצליחו להפחיד את ישראל ולפגוע בבדואים של דרום סיני. הבעיה הגדולה שכל אנשי דרום סיני קנו המון דברים והכינו את החניונים לתיירים הישראלים של פסח והשקיעו המון כסף שאותו הם הפסידו. ההפסד הזה גורם לכך שהם יצטרכו את הכסף של ווליאת סיני. ויש להם כסף. המון כסף. ואם לאנשים של דרום סיני לא יהיה כסף, יהיה יותר קל למשוך אותם לצד של ווליאת סיני. ולכן מה שהממשלה הישראלית עשתה הוא לא לטובת ישראל, הבטחון של הישראלים, ישראל ומצרים, אלא לטובת ווליאת סיני."

 

השד מהסטף

ספרים - השֵד מהסַָטַף - אגדות




יש כפר אחד בהר ירושלים שקוראים לו הסָטַף. היום לא גרים בכפר ורק מטיילים עולים ויורדים בין הטראסות היפות שלו. והן יפות נורא, צומחים עליהן המון עצי פרי – תאנים ולימונים ושקדים וזיתים וגפנים מטפסות ותעלות מים מוליכות את המים משני מעיינות הנקבה של הכפר אל חלקות קטנות של ירקות שמגדלת המשפחה של הפקח שגר שם ומתקן את הטרסות.אבל פעם גרו שם הרבה אנשים וזה היה כפר שלא רק מטיילים הלכו בסמטאותיו, הוא היה בנוי על צלע ההר והביט על הפיתולים העגולים של ההרים הירוקים שנחל שורק זורם ביניהם רחוק, למטה למטה, בעמק הירוק.


   

שבעת החכמים של חורש החזרן / דן דאור

שישי עם חברים - דן דאור


ציור של שבעת החכמים על קיר במסדרון של ארמון הקיץ בבייג'ינג,
(הזקן על החמור או הפרד הוא כנראה אחד משמונה בני האלמוות -  ג'אנג גואו-לאו)

איך שלא יהיה הסיפור הקטן הבא אופייני לג'י קאנג: יום אחד בא לביתו פקיד חשוב, אבל הוא המשיך בנפחותו ולא שם אליו לב. האיש התרגז ופנה ללכת, ואז אמר לו ג'י קאנג: "מה שמעת שבאת ומה ראית שאתה הולך?"

 

נמר בהרים

ספרים - נמר בהרים




ביולי 2016 יצאה מהדורה חדשה של הספר בהוצאת מסעות - פרוזה. ניתן לרכוש את הספר ישירות בהוצאה



חזרתי אל האוהל ועמסתי גדי צעיר, ופסעתי עם הבוקר המתעורר.
עקבות הנמרים הולכות לפני, הרובה על שכמי וג'ירבה מלאה במים צלולים על צווארי. עליתי במעלה העתיק, חלפתי על פני החורבות והלכתי עם השביל, ירדתי בנחל, עוקף את הגבעות, חוצה ועולה יובלים.
העקבות מרקדות לפני. לבסוף הגעתי אל המלכודת, ואז פניתי אל מחסה שהוקם מול הרוח הקבועה וישבתי לצפות. מלמטה, מכיוון המעיין, עלו נהמותיהם של זוג הנמרים שהמשיך להזדווג מול המפל הגדול והמעיין. ואז רפתה כנראה לרגע תאוותה של הנקבה, והיא דילגה בתנועות יפות במעלה השביל. הרוח הייתה איתה. היא לא יכלה להריח אותי. רק את פעיות הגדי המתחנן אל אימו שמעה. כהרף עין הסתערה לתוך המלכודת. הגדי זעק ואבן המלכודת נפלה אחרי גבה ולכדה אותה בין כותלי האבן. זעקות החימה נשמעו רמות וזועמות, פורצות מקירות המלכודת ומתפשטות בהד מתדרדר על פני השלוחות השוממות.
     

הנפילה. מזרח תיכון כימי תחת הגנה רוסית

עיתונות - טורים אישיים


באמצע דצמבר 2016, כשנפלה מזרח חאלב המופצצת לאבק, שכונה אחרי שכונה בפני כוחות רוסיים מיוחדים, מליציות שיעיות לבנוניות, איראניות ועלאוויות, התברר שהעולם לא שווה הרבה.
שאין ערך לנאט"ו, לאו"ם ולארצות הברית של אמריקה.
שאין דבר כזה עולם חופשי ושהעולם שבוי, מופקר ומבוהל.
שיכול אדם להפוך לאבק, ילדיו להתפוצץ ונשותיו להירמס ואף אחד לא יזיז אצבע.

   

מעומק האתר

אבו חשייב

abu_hsheib_xevel

 ישבנו על האבנים, מחכים לאחרים. שתינו את לגימת המים האחרונה והשארנו את פיית הבקבוק גבוה מעל הפה, מחכים לטיפות נוספות שגלשו באיטיות.
"כמה יש עד לפתח הנחל?"
"שבעה קילומטרים", שיקרתי.


 

העולם

סומליה 1992
Image Detail
נזירות בודהיסטיות במקלוד גאנג'
Image Detail
2 South Sudan on the Sobat
Image Detail
On the Nile
Image Detail